JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לצייר במילים

על ספרה של דינה קטן בן-ציון "זמנים בתוכנו"

לצייר במילים משה גרנות
ספטמבר 10
19:30 2020

ייתכן שאני צריך להתבייש על כך ש"זמנים בתוכנו" (הקיבוץ המאוחד 1993, 48 עמ'), ספרון השירה המצוין של דינה קטן בן-ציון הגיע לשולחני רק בימים אלה של תום שנת תש"ף. הכרתי קצת ממחקריה על ספרות נשים יהודיות ביוגוסלביה לשעבר, ונחשפתי גם לתרגומים שלה מסרבו-קרואטית, אבל אני מודה, לבושתי, שלא התוודעתי למכמני שירתה, והרשימה הזאת נועדה לכפר על חטאי זה.

נתחיל בכך שאני מתחקה בדרך כלל בספר שירה אל האישים המוזכרים, או המרומזים בשירים – זה מאפשר לי למצוא מפתח לסודות המחבר/ת, והרי ידוע כי שירה טובה לעולם אינה מצהירה בראש חוצות את כוונותיה, והקורא המיומן תר אחרי סודותיה, ונהנה הנאה רבה כאשר הוא מצליח להתחקות אחרי הרמזים הכמוסים. בין האישים המוזכרים בשירים ובהקדשות ניתן למצוא את מטרלינק ("הציפור הכחולה"), דנטה ("הקומדיה האלוהית"), גוגול (ציטוט). בולט צבר שמות הציירים והפסלים: חוה אפשטיין, בתיה לישנסקי, דויד הנדלר – ומדוע משכו את ליבי שמות אלה? כי השירים שבקובץ הזה מצטיינים בציורים לשוניים, כאילו ביקשה המשוררת להעביר יכולות מאומנות אחת לשנייה.

והרי קצת דוגמאות של ציורים באמצעות מילים:

"חיבורים" (עמ' 7)

בכלא העצבות העמוקה, בחלל הממשות

מטפסים בני אזובי גאולה ראשונים

רמזי ניצחונות ירוקים

שבהישג העין.

 

והדימוי הזה הולך ומתפרש על פני השיר כולו, והופך לקונסיט, ובהמשך:

שמור נפשי מקול משק עטלפים

מתחזים לציפורי שיר.

 

ותמונה אחרת:

"על מצב העץ בגן השכן" (עמ' 9)

לרגעים אנקור פעוט מוצא לו שם הרף מנוח

מביט כה וכה, ושב לענייניו.

 

"במבוא הבית" (עמ' 12)

דשא הוא מערכה על הירוק

תמיד בעיצומה,

בעלוות הקלמנטינה ובעצי האשכולית

פריחה מבצבצת לבנה, וריחה

בעונה הבוערת של כלולות הדר…

 

והרי עוד כמה ציורים לשוניים: "גמישות המעבר של הרקת חשמל הזרם הלשוני" ("תרגום, שם משחק", עמ' 19); להיות / כנפיים של פחד גבוה ("צבעי היסוד", עמ' 20); "אלם שכחת האבן" ("מילת יחס", עמ' 26).

בקובץ ישנם גם דימויים ייחודיים מאוד: "הגעגועים שאינם ממיתים / הם כמים חיים לעופות המדבר ("דנייפר בישראל", עמ' 41); "אני הבדיה של חיי" ("בינואר", עמ' 43).

הנושאים בקובץ הצנוע הזה חובקים עולמות: יגון העקרות של אימותינו, של חנה בשילה, ושל רחל המשוררת: "… היא נושאת כחותם מלובן / ברחומיותה / את עולל האין" ("עקרה", עמ' 15; ראו גם "אופוס" עמ' 17-16); עדות ניצולי השואה: "סיפרת על המדור האחד-עשר / המשך גרמני של הקומדיה האלוהית" ("עדות", עמ' 23) הגטו היהודי שהיה פעם בעיר הקסטיליאנית בורגוס: "ממעל, בחלון הקתדרלה, בשני משולשים צלובים / מגן דויד רקוע מאותת" ("בקתדרלה בבורגוס", עמ' 29).

דרך סדק בקיר הדוברת רואה עולם ומלואו: "ככל שהסדק הזה מתרחב, גדלה פיסת השמיים הנחשפת לעיניי" ("ואלה תולדות", עמ' 14); נדודיהם של מגורשי ספרד מועצמים על ידי קורות האב המנוח: "עד טולדו, קורדובה או גרנדה. בעל כורחם נדדו גם משם / בדרכים מלסטמות בואכה סרייבו" ("זמנים בתוכנו", עמ' 21; שם השיר הזה נבחר ככותרת לספר כולו); וכן, איך לא? – לבטיו של עולה חדש עם השפה ("דנייפר בישראל", עמ' 41-40).

יש בספר גם שני שירי אהבה: "שיר אהבה קטן" (עמ' 24) ו"היערכות" (עמ' 27): "בחושך הקר נעימה / קרבת גופךָ".

השיר "טיפול משפחתי" (עמ' 5) מתאר לכאורה את הקשרים שבין בני המשפחה החיים והמתים, אבל ניתן לחוש באיזו אווירה אידיאלית שעליה דיברו נביאינו, על ימים שבהם יגור זאב עם כבש: "… המים יקשיבו / לאבן. האבן תדבר עם הרוח. הרוח / תסכין עם המתכת. האהבה תעשה הסכם / עם האיבה. המת / יגיב אל החי והחי ישמע".

השיר "טיפול משפחתי" זרוע בפסיחות, אמצעי פואטי שהמשוררת לא מרבה בו. חרוז אין בכלל בקובץ, אבל הקורא לעצמו את השירים חש בהתנגנות שלהם לאוזן. הקורא ימצא בקובץ מעין "בן דוד" של הפזמון: "מי שמביט בעץ מפוחם" בשיר "מלחמות" (עמ' 28); ו"קלות" בשיר "קלות", (עמ' 46).

רוב המשוררים משבצים בקובציהם שירים ארס-פואטיים. בקובץ הזה מצאתי רק בית ארס-פואטי אחד: "שמחת השיר, לא יודע איך בא לעולם. מילים אוזלות / לשוב אולי, ספונות בסוד לשון. / כאצטרובל השיר נושר, חשוף לשכחת קרקע פורה / ולדיבר שחייו בו כלים" ("אופוס", עמ' 17).

ברשימה זו סקרתי רק מעט מהתרשמותי מהקובץ היפה הזה, שכאמור הגעתי אליו באיחור של 27 שנים.

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

3 תגובות

  1. שרית שפי
    שרית שפי ספטמבר 13 2020, 17:52
    מזמן כבר לא קראתי מאמר ביקורת ספרותי

    שיורד כל כך לפרטים. יש לי לפעמים הרגשה שחלק מהמבקרים לא בטוח שבכלל קוראים את כל היצירות שהם מבקרים. והנה משה גרנות מפתיע כל פעם מחדש.

    השב לתגובה
  2. ל.
    ל. ספטמבר 14 2020, 12:55
    שבע שנים אחרי ובכל הרצינות

    כל הכבוד אין דברים כאלה

    השב לתגובה
  3. חנה דוידוביץ
    חנה דוידוביץ ספטמבר 15 2020, 11:53
    ולחשוב על העילגות של הדורות הצעירים

    הולך ופוחת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור