JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מסע אל עולם החלומות

על ספר שיריו של אביחי קמחי "מן המעט"

מסע אל עולם החלומות משה גרנות
ספטמבר 20
19:30 2020

בחלק לא מבוטל משירי הקובץ "מן המעט" של אביחי קמחי (הוצאת עמדה 2020, 79 עמודים) שורה אווירה סוריאליסטית – אעשה עוול לשיר יפה כמו "זרה" (עמ' 13), אבל לצורך הטיעון אני מבקש "לסכם" אותו: הדובר נמצא בספינה עם עוד עשרה אנשים. לאחר העגינה הוא מוצא עצמו לצד אישה טובלת בעירום. האישה צוללת, והוא מבקש לקרוא לה, אבל מסתבר לו שאין לו קול. הוא עולה לחוף, וכנראה נכנס לפאב, שם הוא מוצא את האישה מאחורי דלפק. אורחי הפאב רוקדים סביבה, והדובר נמשך לזרועותיה. בהמשך היא הופכת לאישה אחרת, אישה שהדובר פגש לפני שנים, שנשארה בעלומיה.

ובכן, לא צריך להכביר מילים על כך שגלגולים כאלו קורים רק בחלום, והאישה על גלגוליה השונים מזכירים לי ציור של הצייר הסוריאליסטי דלבו (Paul Delvaux) "ההד", שם מצוירת אישה עירומה החוזרת על עצמה כמו הד לאורך רחוב ריק. נראה לי שהצייר והמשורר שלנו מתכתבים עם תמונה סוריאליסטית ב"פגישה לאין קץ" של אלתרמן: "עד קצווי העצב, עד עינות הליל, / ברחובות ברזל ריקים וארוכים, / אלוהיי ציווני שאת לעולליך, / מעוניי הרב שקדים וצימוקים"

והנה עוד דוגמה מהשיר "בדרך אליי" (עמ' 15):

ושיר שיוצא מנשמה אחת

ברחוב עתיק של בתי אבן מטולאים

מגיע לביתי בדרך תוהה

ואת שאין לך ממשות

משוטטת ובאה עד אליי

 

בכל הקובץ אין סימני פיסוק למעט מירכאות וסוגריים פעם או פעמיים. כתיבה כזאת מאפשרת לקורא להפליג בפירושיו לכתוב על פי פיסוק מדומיין.

מטמורפוזות חלומיות כאלו מצויות בשירים נוספים, כגון בשיר "מטפחת אדומה" (עמ' 18) – האופנוע, שעליו רוכב הדובר, הופך משחור לאדום.

כידוע, מפגשים עם אנשים מעולם האמת מתאפשרים רק בהזיות ובחלומות – בשיר "רבין" (עמ' 39) מתנהלת "שיחה" בין הדובר לראש הממשלה שנרצח:

הוא (רבין) שאל אם יש לי אש

אמרתי לו שאיני מעשן

מאז 2009 בנסיבות טרגיות

והוא אמר שגם הוא מאז 1995

בנסיבות אשר עליהן יש מחלוקת

 

שאלתי אם הוא כואב

הוא חייך בביישנות ואמר

אני מת

 

באפוס ההינדי "המהברטה" מובעת התהייה על כך שאף על פי שכל בני האדם סופם למות, בכל זאת כל מוות נתפס כהפתעה שכביכול לא ניתן היה לחזותה. באפוס שלנו, ספר בראשית, המוות לא נתפס כדרכו של עולם כפי שתכנן אותו האל, אלא כתוצאה של תקלה, של אי-ציות. המוות הוא אחד מתוך שלושת מוקדי הפילוסופיה והאומנות מאז שהאדם הפך להיות "אדם חושב". שני המוקדים האחרים הם האל (בעיקר מאבק עקר נגדו) והארוס. שיר מרטיט, המתאר מוות מיותר, הבא בחטף על האדם, הוא השיר "מסקנת הוועדה" (עמ' 42), שמנתב את הקורא אל הסרקזם המתבקש:

מה לא ברור

כשמנוף קורס באתר בנייה

ובאבחה אחת לוקח איתו 4 פועלים

לעולם בו לא משלמים ביטוח לאומי

 

המשורר שלנו מתכתב עם עמיחי, והוא חש אליו קרבה של תלמיד לרבו ("עורי", עמ' 19; "תלמיד" עמ' 60) עם עגנון ועם אגתה כריסטי, שהייתה אהובה על אביו ("אבי בלילותיו", עמ' 28), הוא מתכתב גם עם דליה רביקוביץ', אף שאיננו מזכיר את שמה. בשיר "אישה" (עמ' 11) מופיעות השורות: "ושם ידעתי תשוקה / שלא הייתה כמוה", שבמכוון מזכירות את שורותיה של דליה רביקוביץ' בשיר "חמדה" (בקובץ "אהבת תפוח הזהב", 1969): "שם ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה / והזמן ההוא היה יום השביעי בשבת".

המחשבות על המוות מובילות בהכרח להכרה שהשנים חולפות, והנעורים גזו, אינם, והמאמצים חסרי התוחלת להחזירם גורמים לתסכול, כפי שהם מתוארים בצורה מרגשת בשיר "מן המעט" (עמ' 30; שמו של השיר כשם כותרת הקובץ כולו): הדובר מבחין בשיבה שזרקה בשיער ראשו ובזקנו, והוא חוכך בדעתו אם לנהוג כפי שנהג בגיל 17, כששתה שלוש כוסות בירה משכרות בפאב ברחוב הלל, וכשחזר הביתה, אימא הכינה לו לחמניות טריות מרוחות בחמאה.

כמה מן השירים בקובץ הם הגותיים מאוד, מה שנהוג לכנות "שירים על מצבו של האדם". בשיר "אדם" (עמ' 33) מתואר המאבק שבין הקטגור לסנגור שבנפש האדם, כאשר ידו של הקטגור על העליונה, ולסנגור לא נותר אלא לחכות "לסיום ההליך". אני שוב מבקש להצביע על התכתבות של המשורר שלנו עם אלתרמן בשיר "איגרת", שם מתואר מאבק בין "האני הטוב" ל"אני הרע", כשהניצחון הוא נחלתו של האחרון.

בשיר "פירוש" (עמ' 47-46) מצהיר הדובר: "האדם מחפש משמעות זו אקסיומה", ונשאלת השאלה אם המשמעות המבוקשת איננה אלא תשוקת ההגשמה. השיר "אדמה" (עמ' 58) מתחיל במילים: "אני כותב כי איני בטוח מי אני". ובשיר "בשר ודם" (עמ' 65) הדובר בא חשבון עם האל שמרעיף על האדם שפע קללות ככתוב בספר ויקרא פרק כ"ו ובספר דברים פרק כ"ח.

אביחי קמחי ממעיט מאוד בסממנים פרוזודיים: אין בקובץ חרוז ומשקל, כמו במרבית השירה המודרנית, אבל יש בו את "בן-הדוד" של החרוז – הקָלַמְבּוּר: "בדיל" // "בדלי סיגריות" (עמ' 28); "ניסוי ותהייה" // "טעייה וניסוי" (עמ' 52).

כמו כן יש בקובץ לשון פיגורטיבית שנחרתת בזיכרון: "הרחוב אמר קיץ" (עמ' 17), "האוויר קם משנת חורף"; "כפות רגלינו הצמאות" (עמ' 21), "עננת עצב מרחפת / מונעת מהשבת / להיכנס" (עמ' 24), "הרחוב עייף וצמא לשקיעה" (עמ' 40), "קשרתי עצמי לחבל / עשוי מילים" (עמ' 61).

קצרה היריעה ברצנזיה זו מלהוסיף ולהרחיב על קובץ שירים מעניין זה, לא הזכרתי את השירים הארוטיים, שירים שנושאם הוא השפה, שירים על ירושלים, עיר הולדתו ומגוריו של המשורר, שירים על הארץ האהובה שאוכלת בניה ובנותיה. רצנזיה לא אמורה לכסות את כל פניו של קובץ שירים, אלא היא אמורה להצביע על סגולותיו, ובמקרה שלנו לתאר עד כמה הקובץ הזה מרתק בתכניו ובדרכי ההבעה.

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

2 תגובות

  1. אורית נהרי
    אורית נהרי ספטמבר 20 2020, 20:43
    ספר ועוד שירים ועוד חלומות

    זה מה שיכול לעזור לצאת מהאווירה המעיקה שיש בכל העולם מסביב.

    השב לתגובה
  2. דניאלה
    דניאלה ספטמבר 23 2020, 11:50
    נסיים עם עולם הבלהות

    ואז נשוב לחלומות
    קשה כעת להיות רוחני
    נאבקים על הקיום

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור