JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

זה מה שקרה ב"תטויה"

סיפור קצר

זה מה שקרה ב"תטויה" צילום: tomek strabski (Strab on sxc.hu) commons.wikimedia.org
פברואר 06
19:56 2015

וזה מה שקרה ב"תטויה", מסעדה יפנית מהודרת ברחוב 62 פינת השדרה הראשונה בחלק המזרחי של האי שנקרא מנהטן.

לדבריו, בדרך כלל אברום גר בסביון. "אני לוקח את הבן שלי לסיבוב בחוץ לפני הגיוס לצבא. כדי להרים לילד את מצב הרוח, ככה בקטנה, שבועיים בניו יורק. קצת קניות, קצת מסעדות, אחר כך ספרד – משחק כדורסל של מכבי תל אביב נגד ברצלונה, ובסוף שלושה ימים בפריז. מה יש למהר? הילד אוהב מאכלי ים, אין את האיכות הזאת בישראל."

בגאווה רבה אומר אברום: "לילד יש בעיות בגב, יותר מדי משחקי כדורסל. הוא היה יכול לשרת בשלישות כפקיד, 8 עד 4, וכל ערב לבלות, אבל הוא התנדב ליחידה קרבית", ובעצב קל מוסיף: "עם הקשרים שלי יכולתי לסדר שישרת בחיל שריון באותה יחידה שפיקדתי עליה בזמן המלחמה. נו, מה לעשות? יש לילד גובה של 190 סנטימטר ורצונות משלו."

טושי, בעל המסעדה, בעל קרחת מבריקה ונוצצת, פנים עגולות ועיניים מלוכסנות, לא מפסיק לחייך ומניע ראשו מעלה ומטה. הוא מרגיש שיש מסיבה ומיד מביא לשולחן בקבוק סאקי גדול. אנחנו מסבירים לו את הסיבה למסיבה – גיוס, צבא ההגנה לישראל, טיול לילד הגבוה. טושי לא מפסיק לחייך ולהניע את ראשו מעלה ומטה בתנועות הסכמה.

אבל מבעד ענני הסאקי והיין אני מוכן להישבע ששמעתי את גלגלי מוחו מסתובבים ואומרים: "אכפת לי יותר אם אטרייה אחת תיפול מהמחבת מאשר הצבא של ישראל, מה זה מעניין אותי אם המסעדה הישראלית שנפתחה ברחוב 64 לוקחת לי לקוחות? צריך להזמין עוד אורז, מוזר איך שהקליינט שם בפינה מסתכל עליי כך…” טושי לא מפסיק לחייך.

ברקע משמיעים את התשיעית של בטהובן, ממול בלונדינית עם מחשוף נדיב ביותר מחייכת לכיווני, אברום לא מפסיק לספר על תנועות הטנקים שהנהיג בכל רחבי הגדה המערבית, הילד בולע עוד דגים חיים. ממש לא טעימים לי הדגים החיים האלו, לא גדלנו בעיר הקטנה פתח תקווה על אוכל כזה. ושוב אני שומע קולות: "זה החזה המפואר שלי שאתה בוהה בו ללא הפסקה, אתה מתכוון לעשות איזה צעד? אלו לא הרי השומרון שהטנקים של אברום מטפסים עליהם."

אברום גומר לספר על עוד קרב טנקים, התשיעית נגמרת, "לודוויג, אתה בסדר", אני אומר. הבלונדינית מפסיקה לחייך אליי ופונה לגבר אחר בשולחן. היא קמה ממקומה והוא ממהר לעזור לה עם המעיל. היא מעיפה מבט לעברי. אני לא שומע קולות אבל המבט אומר "תראה מה הפסדת", זו לא הפעם הראשונה שאני אטי בהבנת המסרים הנשיים המופנים לעברי.

יושבי השולחן מתחילים להתפזר ומודים לאברום על הערב הנפלא ועל הארוחה. נראה לי שלאברום לוקח מעתה ועד עולם לחשב את גובה התשר שהוא צריך להשאיר. אני לובש את מעילי, ביציאה אומר שלום לטושי פני הירח שלא מפסיק לחייך. הלוואי שהמסעדה הישראלית תצליח בגדול ותיקח לו הרבה לקוחות, ואז החיוך הנצחי שעל פניו ייפסק והוא יתחיל לחייך חיוכים אמתיים. פוסע החוצה ללילה הקר, אורות גורדי השחקים מנצנצים מכל עבר. מרים את הצווארון בנוסח בוגארט, מצית סיגריה ונהנה לראות את העשן ואת אדי הקור המיתמרים מפי.

בעודי צועד לאטי אני נזכר באבי זכרונו לברכה, שאותו אני אוהב מאוד. דמעה קטנה נוצרת בזווית עיני. בערב גיוסי לצבא ההגנה לישראל לקח אותי לא לניו יורק או לפריז אלא לצד המזרחי של הסלון, וכך בפינה ליד המטבח שלף עשר לירות ישראליות ישנות וטובות ואמר: ”שיהיה לך כסף כיס, אבל תשתדל לא להתחיל לעשן."

 

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

8 תגובות

  1. רונה
    רונה פברואר 06 2015, 21:44
    אחחח שמוליק

    איזה יופי. תמשיך. אתה גורם לי לנחת

    השב לתגובה
  2. ברק סולי
    ברק סולי פברואר 06 2015, 21:59
    ב"טויה"

    תודה רבה,תמשיך
    לרגש עם הסיפורים היפים שלך

    השב לתגובה
  3. שלמה גוטמן
    שלמה גוטמן פברואר 06 2015, 22:25
    סיפור יפה

    סיפור מקסים , המשך

    השב לתגובה
  4. מרגלית ליפמן
    מרגלית ליפמן פברואר 07 2015, 09:35
    אהה. ניו יורק ניו יורק

    איזה סיפור חמוד. מזכיר ימים נשכחים ששטר של עשר לירות היה שווה משהו, בלונדיניות תמיד עשו לנו את זה, וסיגריה של אחרי (הארוחה, לא מה שחשבתם) על אחת כמה וכמה.
    מחכה לסיפור הבא!!

    השב לתגובה
  5. עפרה
    עפרה פברואר 07 2015, 11:14
    סיפור קטן שאומר המון.

    כתיבה עם קריצה, נוסטלגיה , רומנטיקה.
    כל דמות מאופיינת בכשרון. מעט מילים שמצליחות לאפיין כל דמות בפני עצמה ואת החבורה כולה.
    אב עם סיפורי ״הגבורה״, בעל המסעדה שדואג לעסק מבעד לחיוך המקצועי, הבלונדינית שהוחמצה ….המתגייס הנחוש והמספר שאומנם גדל באותה שלולית, אך עבורו מתנה צנועה מאביו שכל כך אהב, נגעה מאד לליבו וליבנו.

    השב לתגובה
  6. צביה גולן
    צביה גולן פברואר 18 2015, 12:02
    סיפור מקסים ונוגע ללב במסיכה של הומור

    כאמא, מיד מתעוררת בי התפילה שיחזור החייל הגבוה, 190 ס"מ של פגיעות, שיחזור בשלום הביתה. הסושי פחות חשוב…

    השב לתגובה
  7. eva
    eva יוני 11 2015, 10:37
    אבא היקר מכל!

    שמוליק הסיפור היפה הזה גרם לדמעה שלי להצטרף לדמעתך ולצמרמורת מיידית!

    השב לתגובה
  8. עפרה בלום
    עפרה בלום יולי 21 2016, 16:30
    נוסטלגיה .

    סיפור מקסים.
    אהבתי את המחווה של אבא שלך.
    עדיף אלף מונים על טיול בעולם עם סושי ובלעדיו.
    אתה אלוף בלכתוב סיפורים ותיאורים של מעבר למילה הכתובה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור