JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הכוכב שלי

סיפור קצר ואמיתי

הכוכב שלי תמונה:Lestatdelc commons.wikimedia.org
אפריל 05
16:00 2015

"כשנתבגר נאמר 'מדוע לא עשינו זאת בגיל צעיר יותר?', הילד עדיין לפני גיל בית הספר, פיטרו אותך כרגע מהעבודה, אין ולא יהיה זמן מתאים מרגע זה. ניקח שנה הפסקה, ניסע לארצות הברית, החברים ביקשו לא פעם שנבוא לבקר. נטייל ,נתאוורר, נעבוד בכל מיני עבודות ונחווה חוויות."

כך שחה לי אשתי בכובד ראש כשישבנו על המרפסת. לא היו מילים בפי, התבוננתי סביב, מכוניות חונות למטה ברחוב, ולמעלה השמיים מלאים בכוכבים. צעד לא פשוט, מהיכן קיבלה את האומץ? אין זו משובת נעורים, אני חייב לחשוב על זה ומהר. "אני הולך לישון, נדבר מחר."

מי ישן? לא אני. התהפכתי במיטתי, הקשבתי לשקט של העיר הישנה, רק אני ער. מהחלון הפתוח ראיתי את השמים ואין סוף של כוכבים; מי הוא הכוכב שלי שידריך אותי? הכוכבים נצנצו, אחד מהם שלי, אחד מהם יכוון אותי, אחד מהם שומר עליי, נקווה שלא יירדם בשמירה.

למחרת נמשכו הלבטים. הכוכב שלי לא נתן לי רמזים ולא עזר לי להחליט. אחרי הצהריים דיברתי עם טוביה, בעל רשת קטנה של חנויות בגדים. "לבוא לבקר לשבועיים זה בסדר, אבל לשנה? ממה תתפרנס? איפה תגור? המצב הכלכלי לא כל כך טוב בימים אלו. כשהצעתי לך לבוא היה מצב אחר, כל חודשיים הייתי פותח חנות חדשה, היום כבר שנה שלמה שאני מנסה לשמור על הקיים." ואילו עודד, שיש לו עסק ליבוא תכשיטים, אמר את אותו הדבר אבל במילים אחרות. והאישה בשלה: "ננסה, תמיד יש לאן לחזור."

בערב שישי אכלנו אצל ההורים. הטלפון מצלצל ומבקשים אותי. "ידעתי שאתפוס אותך אצל ההורים. אני זקוק לעזרתך, אני משתתף בתצוגה בניו יורק, מציג את המכשיר שבניתי, ויש לי גם פגישות לשבועיים הבאים. אני יודע שאתה מכיר קצת את המכשיר ואתה פנוי כרגע", כך שמואל מהמילואים, נרגש כולו. "ומתי אתה רוצה שאגיע?", אני שואל. "אתמול", הייתה התשובה.

בדרך חזרה לדירה אנחנו לא מוציאים הגה, האישה יושבת רגועה וחיוך קטן בזווית פיה. "רק צריך לבקש מהיקום ומקבלים", היא אומרת. ואילו אני מעיף מבט מדי פעם לשמים. לי אין מה לדאוג, יש כוכב בשמים שנותן לי סימנים ושומר עליי.

צלצלתי לעיתון להפסיק את המנוי והציעו לי שנה בחצי מחיר. סירבתי להצעה המפתה והוסיפו מכונת קפה. כשאחזור אדע איך לדבר איתם. בדקנו שוב שברז הגז סגור, שכל התריסים מורדים ושהברזים לא מטפטפים. טסנו וטסנו, הדרך לא נגמרת, הדתיים בחלק האחורי מתפללים שוב ושוב. בשדה התעופה חיכה ספרדי מפרו ובידו שלט קטן עם שמינו עליו. שמואל – סליחה, סם – שלח אותו.

כבר באותו היום עזרתי לסם להציג את המכשיר שלו. הייתה התעניינות ונקבעו פגישות נוספות. "אתה צריך למצוא דירה, השהות שלך פה מתארכת", אמר סם. ברחוב 72 ראינו בניין גבוה ויפה ועליו שלט קטן: "להשכרה, משרד בקומה 3".

השומר בכניסה עצר אותנו ושאל אם קבענו פגישה. חייכנו אליו אך הוא החזיר מבט נטול הבעות. התקשרנו וקבענו פגישה. איילין, סוכנת ההשכרות, הסבירה לנו שהנהלת הבניין תבדוק את האשראי שלנו ותבדוק את גובה ההכנסות שלנו, ואז הוציאה רשימת שמות באורך הגלות והוסיפה את שמנו בסוף סוף הרשימה. "זוהי רשימת ההמתנה", הסבירה. , אבלים וחפויי ראש עזבנו את הבניין, שדווקא מצא חן בעינינו. השומר בכניסה לא זיכה אותנו במבט נוסף.

"אני מצטער, שכחתי להסביר לכם, הייתם צריכים להגיד לאיילין 'אם תדאגי לנו נדאג לך'", אמר לנו סם. "לכו מחר ותגידו לה, והיא תקדם אתכם ברשימת ההמתנה." "למה שנחכה למחר, בוא נתקשר עכשיו בטלפון ונגיד לה 'אם תדאגי לנו נדאג לך'", אמרה אשתי. "לא אומרים כאלו דברים בטלפון", אמרתי. "אני מאוד מבקשת, לפני שאני כועסת עליך, מייד תתקשר". מכיוון שאני איש הגיוני ורודף שלום, לא עלתה אפשרות אחרת בראשי. שמתי מבטחי בכוכב השומר עליי ומייד התקשרתי.

"איילין, זה הזוג עם הילד הקטן שהפיל לך את העטים על הרצפה, אם תדאגי לנו נדאג לך." היא עונה כהרף עין: "אני כל כך אוהבת ישראלים, תבוא מחר בעשר ותקבל מפתח לדירה בקומה 22, יפה, משופצת, מרפסת ונוף מרהיב עין." "מה בקשר לבדיקת אשראי?" "אתם תדאגו לי אני אדאג לכם", אמרה איילין.

למחרת בעשר הופענו בבניין. החלקנו שטר ירוק קטן לידו של שומר הסף והוא אחז את הדלת פתוחה למעננו וחיוך גדול על שפתיו. איילין קיבלה מעטפה קטנה והבטיחה שעוד היום יחליפו למדיח ומקרר חדשים. הציפורים צייצו, השמש זרחה, השכן ממול, שעל דלתו מזוזה יפה, לא הגיב לברכת השלום שלי, הסלון עדיין ריק, במקרר קוטג' אחד וחלב דל שומן, אבל בכל זאת אמריקה ארץ יפה.

בערב ישבנו על המרפסת, אורות העיר פרוסים לפנינו, מכוניות מתרוצצות אנה ואנה. מפאת האורות הרבים קשה להבחין, אך אני ידעתי שהכוכב השומר עליי נמצא בכל מקום.

ולא יזיקו כמה שטרות ירוקים שעוזרים לו במשימה.

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

6 תגובות

  1. עפרה
    עפרה אפריל 06 2015, 00:31
    סיפור עם קריצה.

    מבקשים מהיקום, ״משמנים״ אי אלו אנשים והדרך סלולה.
    סיפור נחמד וקולח.
    הכוכב ששומר היא אשתך וגם היקום ואתה עצמך, נענים לבקשתה.

    השב לתגובה
  2. קובי לידרמן
    קובי לידרמן אפריל 06 2015, 06:38
    נהדר

    סיפור קטן עם חוכמות גדולות ונדמה לי שהכל אמת כולל השמות. אתם תדאגו לי אני אדאג לכם – יופי של משפט

    השב לתגובה
  3. רלי
    רלי אפריל 15 2015, 13:53
    אז הם יותר מושחתים מאשר אצלנו

    בישראל אין דברים כאלה, לא שכולם ישרים, אבל זה לא מגיע לרמה כזאת

    השב לתגובה
  4. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ אפריל 15 2015, 22:13
    לא כולם מושחתים

    רק חלק מהם, בכול מקום יש ישרים ויש מושחתים

    השב לתגובה
  5. eva
    eva יוני 11 2015, 10:26
    הנביאה רות!!!

    נבואות מתגשמות!!!
    כוונותיי חיוביות ביותר!

    השב לתגובה
  6. מרגלית ליפמן
    מרגלית ליפמן אפריל 06 2017, 18:32
    החלומות של כולנו

    שמוליק יופי של סיפור. אני קוראת אותו כסיפור אוניברסלי שיכול לקרות לכל אחד. ובזה יופיו. מאד מאד נחמד ומהנה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור