JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

20 תלמידים בקורס מחשבים

מסיפורי ניו-יורק

20 תלמידים בקורס מחשבים
אפריל 25
18:38 2015

היה זה קורס מחשבים לאנשים מבוגרים שרוצים לשנות את מסלול הקריירה שלהם או להבין את ילדיהם ואת הדור החדש שצמח סביבם ומשתמש במחשב לכל מטרה.

קיבלנו הודעה בדואר על מועד פתיחת הקורס ומיקומו. כרגיל הגעתי באיחור קל, קשה למצוא כיתה קטנה בבניין ענק שכזה. דלת הכיתה הייתה פתוחה, שקט שרר ועשרים איש ואישה – אפרו-אמריקנים, דרום-אמריקנים ומארצות המזרח – כולם נעצו בי עיניים. הבנתי, המורה עדיין לא הגיע והתלמידים חושבים בטעות שהנה הופיע המורה.

התיישבתי בכיסא פנוי מאחורי אפריקני שחור עור, רחב כתפיים וגבוה מאוד. פשוט הסתיר לי את הלוח. כל התלמידים החזירו מבטם לכיוון הלוח ושקט השתרר בכיתה. עשרים אנשים זרים זה לזה יושבים בחוסר מעש ומחכים להופעת המורה. המבוכה גוברת, איש אינו פוצה פה, השקט הולך וגובר, הרעש היחיד נובע מחריקות עטה של היפנית שלימיני שכותבת משהו במחברתה.

לפתע רעש מחריש אוזניים: אחת התלמידות מסיטה את כיסאה אחורנית ונעמדת על רגליה. כל העיניים בחדר מתמקדות עליה, מבוכתה גוברת וסומק עולה על פניה ומיד היא מתיישבת חזרה בכיסאה. עוברת דקה והיא קמה ממקומה ויוצאת מן החדר. השקט הרועם חוזר לכיתה, ואז אנו שומעים מכיוון המסדרון את קול ירידת המים באסלה. כנראה היא העדיפה מבוכה וסומק קל בפנים מאשר לחץ כבד בשלפוחית השתן. היא חוזרת למקומה והשקט חוזר לחדר.

נשימותיו של הענק היושב לפני נשמעות כקול תרועות חצוצרה, ולפתע בעל שערות השיבה מנסה להגיד משהו אבל בשלושת הניסיונות הראשונים יוצא לו "אה… אה… אה…" ורק בניסיון הרביעי הוא מצליח להגיד: "זה לא בסדר שלא הודיעו לנו כלום, יכלו לפחות לטלפן לנו הביתה או לשלוח מישהו לכיתה." אני חושב הוא צודק מאוד, אבל מדוע מתוך עשרים תלמידים הראשון שפתח את הפה מגמגם? כך זה בחיים, הצולע חולם להיות רקדן, אולי החלום שלו זה להיות נואם או זמר מפורסם?

בחורה לשמאלי מסתכלת בהשתאות איך אני כותב ואומרת: "אצלנו בברוקלין כותבים משמאל לימין." אני מחייך אליה בנימוס, אבל לפתע מבין שהיא רצינית, ודאי חושבת לה שאיזה זרוק ממנהטן עושה רושם וכותב בכיוון ההפוך.

היא מרגישה בנוח לספר לי: "קמתי הבוקר מוקדם מהרגיל, עשיתי את תרגילי המתיחות שלי, שתיתי את כוסית החיטה ירוקה שלי, בלעתי את כדורי הוויטמינים שלי, לקחתי את הרכבת התחתית לתחנת 4 מערב במנהטן, והנה אני פה והמורה לא מופיע, זה לא בסדר, ממש שערורייה."

ספרדייה קטנה וחמודה – יכול להיות שפנלופה קרוז יושבת אתי באותה כיתה? – מסיטה את שערותיה השחורות והארוכות ואומרת: "המורה באיחור של 30 דקות, זו חוצפה גדולה, בשיעורי הסלסה שלי בבניין הזה תמיד מתחילים בזמן", ומתחילה למרוח אודם אדום זועק, דווקא מתאים לה.

בשורה הראשונה בחור בדובון ואצבע מחטטת באף, אני בטוח שהוא משלנו, קם ממקומו ואומר: "אני הולך לבדוק בהנהלה מה קורה ואחזור להודיע מה קורה." לבחור מבטא אנגלי מובהק, טעות שלי, הוא לא משלנו. הבחור לא חזר באותו היום ולא חזר להמשך הקורס.

בחורה בעלת שיער מתולתל מאוד מסתרקת ומסתרקת, האם היא רוצה להפוך את שיערה לחלק גולש? הבחורה הלבושה ברעלה אומרת בקול מלא טרוניה ובמבטא מזרח תיכוני כבד: "כל כך מיהרתי הבוקר שאפילו קיצרתי את תפילת הבוקר". אני אישית לא הייתי יוצא מהבית בתלבושת כזאת, בניו יורק שלאחר 11 בספטמבר צריך אומץ להסתובב בתלבושת מוסלמית כזאת.

האפריקני הענק מסתובב לכיוונה ואומר: "דוד שלי נהרג בבנייני התאומים, יש לך מזל גדול להתגורר בעיר כזאת סובלנית." היא עונה: "סך הכול אני רוצה להראות כבוד לדת שלי, אני מצטערת על מות דודך, אני נגד אלימות." וכשהיא מרגישה שהוא לא כועס עליה אישית היא מציעה: ”בוא עמי לבית הקפה למטה, נשב ונדבר, ראיתי שיש להם דברי מאפה מקסימים." הוא מתרצה אחרי היסוס קל ביותר. עוד לא נולד גבר עם עודף משקל שיסרב לדברי מאפה מקסימים, אפילו שהוא צריך לשבת לאכול אותם בחברת אישה עם רעלה.

ואילו אני חושב: היא רוצה להראות כבוד לדת שלה; גם היהודים הדתיים מסתובבים בתלבושות שונות מאשר רוב האזרחים, העולם מלא אנשים, קבוצות ומדינות שונות, כדי שכדור הארץ ימשיך להתקיים צריכה להיות סובלנות כלפי כולם.

האווירה בכיתה נינוחה יותר, אנשים מתחילים לאסוף את חפציהם וללבוש את המעילים. ברור שאני מעורר סקרנות בבחורה עם כוסית המיץ מחיטה ירוקה והיא אומרת לי: "שמי סנדרה, אתה לא חושב שמגיעה לנו התנצלות מהמורה?" "כן ודאי, את צודקת", אני אומר לה, אבל מבטי עוקב אחרי הספרדייה עם השפתיים האדומות, העיניים החומות הפעורות לרווחה, ההילוך הגמיש והאחוריים הממלאים יפה כל כך את הג'ינס הצמוד.

במעלית בדרך למטה אומר אחד התלמידים: "לא נורא חברים, כל ההתחלות קשות." אני חושב להתחיל עם הספרדייה, זה קשה לי מאוד ודורש הרבה אומץ מצדי, בטוח שיש כאלה שזה בא להם ממש בקלות.

למחרת במזכירה האלקטרונית הודעה מן המורה: "אני מאוד מתנצל ומצטער, בגלל אי הבנה במזכירות לא הגעתי לשיעור. הכול סודר, ביום שלישי באותו המקום ובאותה שעה, מקווה שתיהנה בקורס." ואני קיוויתי שעד מועד השיעור הבא אאזור את האומץ הדרוש, השפתיים האדומות והג'ינס המתוח לא מפסיקים לדבר אליי, אולי אקח עוד קורס ואלמד סלסה ואולי אוסיף שיעורים בספרדית. ולפתע ידע במחשבים עניין אותי פחות.

ביום שלישי במשך השיעור במחשבים – נדמה לי או שזה קורה במציאות? – אנה הספרדייה מעיפה מבטים לכיווני. בתום השיעור אני אוזר את האומץ הדרוש ופונה אליה: "שמעתי שאת לומדת סלסה, הייתי רוצה לברר פרטים על…"; היא קוטעת אותי ובחיוך מלא שיניים צחורות ושפתיים אדומות אש היא אומרת במבטא ספרדי כבד שנשמע לאוזניי כמנגינה ערבה ומרתיח את דמי: "אתה לא צריך ללמוד סלסה בגללי, ראיתי את המבטים שלך… כן, אשמח לצאת אתך." ואני בחיוך נבוך מפליט: ”טוב, טוב מאוד".

"אתה יכול לבוא ולראות איך אני רוקדת ואז בטוח תהפוך להיות מאה אחוז שבוי שלי".

"אני רואה שביטחון עצמי לא חסר לך."

"זה רק כיסוי והצגה כלפי חוץ, אם תפסיק ללטוש עיניים למחשוף שלי ותתחיל להתבונן בעיניי יש לך סיכויים להכיר אותי באמת", אומרת אנה בחיוך. היא אוחזת בידי ושנינו מתחילים לצעוד לעבר השקיעה שמציצה בין גורדי השחקים של מנהטן, כשברקע מתנגנת מנגינת סלסה משכרת חושים.

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

10 תגובות

  1. שרון ג.
    שרון ג. אפריל 25 2015, 20:39
    סיפור מקסים וכתיבה טובה

    סיפור מקסים קליל ורומנטי שמשלב רגש שמשתלב ביום יום והרגשת שמחה.

    השב לתגובה
  2. לילך
    לילך אפריל 25 2015, 21:04
    סיפור יפה מחכה לעוד(:

    נהניתי מאד

    השב לתגובה
  3. ריטה
    ריטה אפריל 25 2015, 21:06
    רוצים המשך

    איך נגמר הרומן?

    השב לתגובה
  4. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ אפריל 26 2015, 11:14
    איך נגמר הרומן?

    כל אחד לפי ליבו, או שהמשיך עושים אהבה כל היום ויש לנו ארבעה ילדים יפים וגרים בקארייבים או שהיא אמרה שאני לא רקדן מי יודע מה שברה את ליבי והמשיכה בדרכה , או שתקראו באחד הסיפורים הבאים מה שבאמת קרה

    השב לתגובה
  5. מגי
    מגי אפריל 26 2015, 11:33
    נשמע שיש לך עוד

    אתה חושף קצת ומשאיר הרגשה שעדיין הרבה חסויי

    השב לתגובה
  6. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ אפריל 27 2015, 16:15
    יש משהו בדבריך

    בעתיד הקרוב אשתדל לחשוף יותר,

    השב לתגובה
  7. קליל
    קליל אפריל 29 2015, 17:33
    איך משיגים אזרחות שם?

    אם כל הסיפורים נכונים

    השב לתגובה
  8. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ אפריל 29 2015, 21:20
    אזרחות

    משיגים אם באמת רוצים,

    השב לתגובה
  9. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ אפריל 29 2015, 21:32
    הסיפורים רק פרי דמיון פרוע של המחבר

    אז מה אם אני מפתח תקווה

    השב לתגובה
  10. eva
    eva יוני 11 2015, 10:50
    טרילוגיה

    בדרך כלל סיפור או סרט שנותן לך לדמיין המשך כאוות נפשך בשבילי הוא "נהדר"!

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור