JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שדות זרים

סיפור קצר שמתחיל ביום שבו נבחר ברק אובמה

שדות זרים
מאי 05
18:30 2015

עומדים בתור להצביע בקלפי לבחירת נשיא למעצמת-העל ארצות הברית של אמריקה. בעיירה קטנה בצפון מדינת ניו יורק, מזג האוויר קר, העלים האדומים כבר נשרו מהעצים ופתיתי שלג מתעופפים באוויר. לפניי זוג שמדבר בטונים כעוסים. מובן מאליו שחידדתי את אוזניי כדי לשמוע במה מדובר.

"ברור שאני מצביע רפובליקנים, אני לא מאמין באפריקני הזה", אומר הגבר.

"אני לא יודעת, הוא נראה חכם, ומתקדם, אני לא בטוחה מה אעשה", אומרת האישה הנאה, שרגליה הארוכות מתנשאות מעל נעלי עקב דקיקות.

"את אישה שטחית, תבחרי בו מפני שהוא נראה צעיר וגבוה."

"ומדוע אתה לא שטחי?"

"דיברנו על זה כמה פעמים, אני נגד הפלות, בבטן האישה גדל תינוק שהוא יצירה של אלוהים, ואסור בשום אופן להתערב במעשי האל ולהרוג אותו", טוען בלהט הגבר, שהוא בעל זקן תיש קצר ומטופח.

"ומה יקרה אם אכנס להיריון ממך?"

"אסור לך להיכנס להיריון ממני, את יודעת שאני לא אתגרש."

"האם זה אומר שנפסיק לקיים יחסי מין?"

"לא מתוקה, נמשיך, אבל את צריכה להשתמש באמצעי מניעה."

"האם אמצעי מניעה זו לא התערבות בדרכי האל?"

"אסור לעשות הפלה, גם הכומר בכנסייה אמר."

"האם הכומר לא אמר שאסור לך לבגוד באשתך ואסור לך ללכת לרעות בשדות זרים? זאת אומרת לבוא אליי בהפסקות הצהריים הארוכות שלך?", אומרת האישה בלחישה.

פני הגבר מאדימים בכעס: "מה קורה לך לאחרונה? את בלתי נסבלת", והוא עוזב את התור ויוצא מהבניין. האישה מחייכת קלות ואני מניע ראשי לאות הסכמה.

לאחר שהצבעתי היא עמדה ליד הכניסה לבניין. "הוא סתם דתי מתחזה וצבוע. אתה יודע עליי כל כך הרבה, ספר לי על עצמך. אנחנו יכולים ללכת לדיינר הקרוב, יש להם שוקו חם מצוין."

סיפרתי שהייתי חייל גיבור בצבא הישראלי, חברת הייטק שלחה אותי לעבוד באזור ולאחר שש שנות עבודה קיבלתי אזרחות אמריקנית. היא התרשמה מאוד.

למדתי שהיא גרושה מרואה חשבון אמיד, יש לה כלב קטן שהיא אוהבת מאוד ובביתה הירוק עם הגדר הלבנה, הניצב מעבר לפינה, יש בריכת שחייה מקורה ומחוממת הנכנסת לחדר השינה. התרשמתי מאוד.

ובאמצע שתיית כוס השוקו השנייה הניחה ידה על ידי ובקול נרגש ונמוך אמרה: "בוא נלך אליי ונשתה משהו חזק יותר. אתה יודע לשחות או שנישאר בלא-עמוקים?"

"אני יודע לשחות אבל אין לי בגד ים." חייכנו ויצאנו.

הרבה גיליתי באותו יום היסטורי. גיליתי שהיא לא יודעת לשחות. גיליתי שיש לה גוף מהמם גם בלי עקבים, היא בלונדינית טבעית ובלי סיליקונים. גיליתי שהכלב שלה באמת חמוד, שמח וחברותי. גיליתי שאובמה זכה בבחירות.

וכשישאלו אותי: "איפה היית כשנבחר הנשיא השחור הראשון של אמריקה?", לא אצטרך לאמץ את זיכרוני, אכן יום בחירות בלתי נשכח.

מאוחר באותו הלילה היא אמרה: "לך למטבח, יש לי במקרר בקבוק שמפניה, צריך לחגוג את הניצחון של אובמה ואת תחילתה של תקופה חדשה בחיי. אני מקווה שתיקח חלק בתקופה החדשה שלי". הלכתי והלכתי בבית הגדול, פניתי ימינה ולבסוף שמאלה, במטבח ניערתי את הבקבוק וחלצתי את הפקק וזה עף לו לתקרה הדקורטיבית ושבר חלק ממנה.

"מדוע התעכבת? אנו חוגגים התחלת תקופה חדשה למדינה, ולי אישית מתחילה תקופה של חוסר כסף, בית המשפט הסכים עם בעלי לשעבר ודמי המזונות יוקטנו במידה משמעותית. מעכשיו לא אמלא מים בבריכה, לא אפעיל את החימום והמיזוג בחלקי הבית שאני לא נמצאת בהם, לא שמפניות יקרות, ואת המכונית אחליף לחסכונית יותר."

בבוקר התרוצץ הכלב החמוד וכשכש בזנבו המזדקר אל על. אי אפשר לטעות, כשהכלב שמח רואים עליו, אין העמדות פנים, אין צביעות, הכול פשוט וברור יותר. לקחתי את הכלב לטיול קצר בחוץ.

הכלב היה מאושר, הוא העריך את הטבע, את העצים והדשאים ואת קול המים המפכים בפלג הקטן שמאחורי הבית. זוג השכנים המשופמים קידמו אותי בחיוך רחב ובברכת בוקר טוב. כשחזרתי מן הקור שבחוץ היא אמרה בחיוך רחב: "אתה בחור בר-מזל, הכלב מחבב אותך, השכנים העליזים שלי מחבבים אותך וגם בעלת הבית הענייה נהנית מאוד בחברתך". ואני חושב: הלוואי על כל עניי עם ישראל עוני כזה.

רכבנו מעט על אופניים ועצרנו בבית קפה קטן ומקסים ליד האגם המוקף דשאים ירוקים. מיד אחר כך חזרנו לפעילות בין הסדינים. בערב יצאנו לאכול ארוחת ערב. האוכל היה טעים והמסעדה נעימה, אבל ויתרנו על הקינוחים ומיהרנו לחזור לבית הירוק.

למחרת בבוקר ליטפתי את הכלב, התבוננתי בו, עצרתי לרגע – האם הוא דואג לעתיד? האם הוא  חושב איך הוא נראה בעיני החברה? הכלב כשכש בעליזות בזנבו המורם. יצאתי החוצה, בירכתי לשלום את הזוג עם השפמים – הגינה שלהם נראתה מטופחת להפליא אך הם המשיכו לעבוד עם המזמרות הקטנות – ויצאתי לדרכי, צריך לחזור לעבודה ולמציאות.

חזרתי שוב, כמה פעמים, לבית הירוק. לא היו מים בבריכה והתקרה הדקורטיבית לא תוקנה. השערות הבלונדיניות דהו, הרגליים לא נראו ארוכות כמקודם, השמפניה לא הייתה טעימה. לא עניין אותה הסכסוך ישראלי ערבי, על מכבי תל אביב מעולם לא שמעה, לא עניין אותה כמה שקלים אפשר לקבל עבור כל דולר, היא ממש לא אהבה את החומוס שהכנתי בעמל רב.

בשבילה הכנרת הייתה המקום שבו ישו הלך על המים. בזמן הסקס היא לא צעקה "אוי אימא" או "אוי אלוהים", היא צעקה "אוי ישו". הכול היה שונה, הרגשתי שזו לא ארצי וזה לא ביתי. לא יכולתי לעמוד בגעגועים למשפחתי, לחבריי, לארצי, לשמש, לים ולעיר הולדתי, ואותם געגועים גברו מיום ליום.

גם בפארק הלאומי ברמת גן יש דשאים ירוקים. ברחוב ביאליק הנשים צועדות על עקבים גבוהים פחות, אבל החולצות קצרות והן חושפות בטן שטוחה ושזופה. חסרו לי השלטים בעברית על החנויות: "יניב נכסים תיווך מגרשים ודירות", "סלון יופי דניאל מרכז לעיצוב הציפורן", "חיים קבלני בנין ושיפוצים", "לופו דגים כל יום טרי". שיהיה בהצלחה הנשיא אובמה, אבל רמת גן – היכוני, הריני בא.

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

7 תגובות

  1. מרגלית ליפמן
    מרגלית ליפמן מאי 06 2015, 08:27
    אין כמו רמת גן

    סיפור מקסים. על אמריקה שאנחנו כל כך מעריצים, עד שאנו שוכחים לפעמים שדווקא הדברים הפשוטים והמוכרים שווים יותר.

    השב לתגובה
  2. עפרה בלום
    עפרה בלום מאי 06 2015, 12:33
    לא לעולם חוסן

    עולמה של המאהבת התהפך עליה וגם עולמך שלך.
    בחרת למכור בייגלה ומדיטציה בארץ.
    סיפור מקסים, קריא . כתיבה קולחת ומשעשעת.
    מבחינתי, האושר נמצא בכל מקום והוא באחריותך.
    ביי ביי אובמה שלום נתניהו?

    השב לתגובה
  3. יובל נדל
    יובל נדל מאי 07 2015, 15:54
    צריך להיות שם כדי להתגעגע...

    סיפור מקסים, כל ישראלי שחי שם מכיר את ההרגשה.
    אין מה לעשות, צריך לחיות שם כדי להבין שמקומנו פה.

    השב לתגובה
  4. שרון
    שרון מאי 07 2015, 18:20
    מקסים מצחיק ומרגש

    כתוב יפה, קולח ומושך להמשיך לקרוא.

    השב לתגובה
  5. קלרה אהרוני
    קלרה אהרוני מאי 12 2015, 11:24
    איפה הייתי...

    אדיר. אם ישאלו אותי איפה הייתי כשקלינטון הביס את אל גור, עוד לפני נובמבר ההוא… זוכרת. בינתיים לא מתחלקת. חזרתי עם הסיפור בזמן (לא ממש רחוק) ונהנתי. פעמים!!!

    השב לתגובה
  6. eva
    eva יוני 11 2015, 11:01
    מה שלא יהיה

    איך זה שאנחנו תמיד חוזרים בסופו של דבר "לילדות" שלנו!

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור