JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חיית עיר

סיפור קצר על ציידת מנוסה

חיית עיר צילום:Shazeen Samad commons.wikimedia.org
מאי 27
19:00 2015

עודד ואני ישבנו בג'קוזי, המים מכים ומלטפים חליפות את גופינו. לאט לאט אנחנו שוקעים יותר ויותר, העפעפיים נעשים כבדים…

רגע לפני שאני עוצם עיניים כדי לתפוס תנומה קלה, מחזה מרהיב נגלה לעיניי: היא נועלת נעלי עקב, בגד ים צר מידות לפי צו האופנה האחרון, כל הקימורים במקומות הנכונים ובמידות הנכונות, הגובה מרשים, שזופה היטב ורעמת שיער בלונדינית מתנוססת על ראשה. היצור הזה מתקדם לעברינו בצעדים חתוליים. "עודד," אני טופח על כתפו, "עודד, מה קורה פה?" עודד פוקח עין תורנית ולהפתעתי – אדישה. "כן, היא קבועה במקום, לאף אחד לא יצא כלום".

היום אני אורח של עודד במועדון כושר הממוקם בחלקו המזרחי של האי מנהטן. הרבה קומות של מכונות המיועדות לפתח כל שריר בגופך – כאלה שהכרת וכמה שהמכונה עושה לך היכרות איתם, מגרשי טניס, מסלול ריצה, בריכת שחייה, בר למשקאות סחוטים מפירות טריים ובקומה העליונה בר למשקאות אלכוהוליים ומסעדה מפוארת. הכול מהודר ומטופח. ביקרנו ברוב הקומות, השתמשנו בחלק מהמכשירים, ועכשיו אנחנו שרועים במים החמים כדי לפוגג את המתח בשרירים. לסוף הערב תוכננה ארוחת ערב בקומה העליונה.

לאף אחד לא יצא כלום, אבל היפהפייה מתקדמת לעברי, מסתכלת עליי ולתדהמתי מכוונת חיוך קל לעברי. מה עודד מבין? אני אומר לעצמי. היא יורדת מנעלי העקב, נכנסת למים ומתקרבת לעברי, מעכסת קלות, חיוכה גדל והולך, ואני מרשה לעצמי להגיד בעברית לעודד: "מה קורה פה?"

מתברר שעודד לא נמצא לידי, ולהפתעתי היא אומרת בשפה העברית: "עם מי אתה מדבר? החבר שלך עזב לכיוון השירותים". מבטאה כשל עולה חדשה מאחת ממדינות מזרח אירופה. בזוויות העיניים אני מבחין בקמטים המסגירים עשור שלישי פלוס. "שמי רינה, הייתי שלוש שנים בישראל, אני עורכת דין, יש לי דירה במנהטן (לא ציינה אם בשכירות או בבעלותה), אני מאוד מצליחה במקצועי." היא מסדרת את החלק העליון של בגד הים כדי שאוכל לראות טוב יותר את החזה המפואר שהיא נושאת בגאווה רבה, וכל אותה עת היא ממשיכה לחייך ועיניה מלטפות אותי בחיבה גדולה.

"לפני שבועיים קניתי בית קיץ בהמפטונס באזור משובח, האם אתה חבר חדש במועדון? לא ראיתי אותך קודם". "למעשה איני חבר, באתי כאורח של חברי עודד", אני עונה. "כדאי לך להיות חבר, זה מועדון מצוין ויוקרתי", היא אומרת וחיוכה מתרחב, ונראה לי שעיניה מרמזות ומבטיחות לי הרבה מתענוגות החיים. תשומת לבה מוקדשת אך ורק לי.

אני מרגיש טוב בתוך המים החמימים כשיפהפייה לוהטת לידי; אני שרוע במים נינוח וחיוך של חתול שבע על פניי. באותו הרגע שכחתי מצו המילואים של 30 יום שמחכה לי בחוזרי לארץ, שכחתי מתשלומי המשכנתה, מהמינוס בבנק, מהמחיר המפולפל של כוס בירה אצל עמירם ליד הנמל, ואפילו שכחתי מניסיונותיי הכושלים לחזר אחרי אנה המדהימה, מנהלת המשמרת בבר השכונתי. העולם נראה מתוק, חמים, נעים ורגוע.

ואז רינה מחליטה לשאול את השאלה הורסת החלומות, המחזירה למציאות: "ובמה אתה עוסק?" מבטה מכוון לעברי וחיוכה נשאר יציב, אך נראה לי מלאכותי מעט. ידעתי שתשובתי תקבע את המשך השתלשלות מאורעות הערב. יכולתי להגיד שאני סוחר גדול בתכשיטי זהב כעודד, חברי מימי השירות הצבאי, יכולתי להגיד שמכרתי חברת הייטק, יכולתי להפוך עצמי לסוחר נדל"ן גדול.

אבל מה לעשות, חינוך פתח תקווה שלי מנע ממני את אחת מהתשובות הללו, ובעודי מספר את האמת, כשמילותיי עדיין מרחפות באוויר, נמחק החיוך, עיניה כבו והביעו אכזבה עמוקה, ואני הרגשתי איך אני הופך בעיניה מאליל אפולו למקק שאפילו לא שווה מעיכה. ומיד התרחקה ממני, כדי שלא ניראה כזוג, שלא אפריע למועמד אחר, מיד החלה לסרוק את האזור והפנתה את מבטה לכל הכיוונים כמכשיר רדאר משוכלל. היא ננעלה על בחור שישב על כיסא נוח, וחיוך חדש, שכמובן לא כוון לעברי, עלה על שפתיה שנופחו באופן מלאכותי בזריקות בוטוקס.

הסתכלתי על רינה, וגל של רחמים שטף אותי. פתאום היא נראתה מאופרת בהגזמה, עם חיוך מלאכותי, שערות חסרות ברק ונעלי עקב גבוהות מדי. חיית העיר נראתה עייפה ומרירה אחרי יותר מדי שנים של ציד אחרי הגבר המוצלח לפי מושגיה הרדודים. לא היה לה זמן להתבונן על מי שנמצא לידה, להכיר קצת יותר לעומק, כי הציידת כל הזמן במרדף, ממועדון כושר למועדון ריקודים לבר הפופולרי של אותו שבוע, הרבה שדות ציד בעיר הגדולה. ואז, בעין בלתי משוחדת, נראתה רינה חיית העיר הגדולה כציידת ותיקה, ותיקה יותר מדי.

"אמרתי לך היא קבועה במקום ולאף אחד לא יצא כלום", אומר עודד שצץ בחזרה. "אני חושב שהיא מפתח תקווה", אני עונה, ועודד, איש העסקים המעשי, אומר: "אני לא חושב על כזה טיפוס כלום. בוא נעלה למעלה, נשתה מוהיטו – הכי טוב בעיר – ונאכל ארוחת ערב טובה, יש להם יופי של מאכלי ים".

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

9 תגובות

  1. יורם גל
    יורם גל מאי 28 2015, 12:28
    זה טרנד נשים של היום

    קורה הרבה גם בארץ-סוג נשים שהיתה עליהן תוכנית טלויזיה והן פשוט פתאטיות לחלוטין, בלי עתיד ורק ריצה נואשת אחר הכסף.

    השב לתגובה
  2. ברק סולי
    ברק סולי מאי 28 2015, 17:06
    חיית העיר

    אתה מספר את הסיפור בצורה כל כך יפה!

    השב לתגובה
  3. רנה אוחיון
    רנה אוחיון מאי 28 2015, 17:10
    חיית העיר

    סיפור יפה. סיפור מהחיים.

    השב לתגובה
  4. מרגלית ליפמן
    מרגלית ליפמן מאי 28 2015, 17:36
    וזה טרנד גם של גברים

    בוא נאמר את האמת: אם רינה היתה נמוכה, שמנמנה, עם שתי שיניים קדמיות עקומות, היא היתה עוברת לידכם כמו אויר. לא הייתם מנסים ליצור איתה קשר. ולבסוף היה מתברר שהיא שנונה, חכמה, מצחיקה וממש ממש עשירה!! אז מי פה יצא פרייר??

    השב לתגובה
  5. חדוה בק
    חדוה בק מאי 29 2015, 05:02
    חיית עיר

    מה חשבת שהיא התאהבה בך ממבט ראשון?

    השב לתגובה
  6. מ.
    מ. מאי 29 2015, 07:50
    הצילום אומר הכל

    חושף צפונות ליבך …..

    השב לתגובה
  7. סטודנט
    סטודנט מאי 30 2015, 10:29
    התמונה הביאה לכם בטח המון כניסות

    ראש טוב

    השב לתגובה
  8. eva
    eva יוני 11 2015, 09:57
    הבוטוקס המהולל!!!!

    אוי אוי!!! כמה מושלמת היא כשהתקווה הגברית משתוללת
    איי איי!!! כמה פתאטית היא כשהיא מסרבת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור