JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

דִיפֶנְס

סיפור קצר על סל של חלומות

דִיפֶנְס צילום: Airman 1st Class Kerelin Molina en.wikipedia.org
מאי 30
21:57 2015

"אימא, לא תאמיני, הוא הסכים לי, בחיי שהוא הסכים לי."

"לא אומרים 'הסכים לי', פשוט אומרים 'קיבלתי הסכמה', אבל מי הסכים, ילד שלי?"

"המאמן, של הכדור-סל בבצפר שלי, הוא הסכים שאני יבוא לקבוצה של הכיתה לנסות!"

"אבל אתה לא אוהב ספורט, ילד שלי", מתייאשת אימא מלתקן את העברית, "אתה לא אוהב ספורט, אז למה ביקשת?"

"אבל אבא אוהב, אולי הוא ישמח", הוא עונה לה, וצליל השמחה נעלם אט אט אט מטון הדיבור, עד שאימא מתכווצת מצער, "אני ישתתף בכל האימונים ובסוף השנה יש משחק נגד כיתה מבצפר אחר, אני יצליח אימא, נכון?"

"בטח, עידו שלי, למה לא, אתה תצליח, ואתה תשתתף בכל האימונים, אבא ישמח, באמת", עונה אימא וקולה לא נשמע משכנע, אפילו לא את עצמה.

עידו מתחיל ללכת לאימון פעמיים בשבוע ואבא מסתכל מהצד ולא אומר כלום, רק לפעמים שואל בחצי פה איך היה ועידו מאושר ומספר על האימון. "קלעתי סל היום, רצתי מהר היום יותר מכ-ו-ל-ם" וגם "חטפתי לנדב היום את הכדור מהיד, באלוהים, אני נשבע."

אבל המאמן מטלפן יום אחד, איזה מזל שאימא עונה לו ולא אבא, "תראי, גברת אברהם," הוא אומר, "לא ממש מתאים לו כדור-סל, הוא קצת נמוך." אימא יודעת שהוא נמוך, אבל יודעת גם שלילד שלה יש חלום, וחלומות אסור לגדוע. "זה נכון", היא אומרת למאמן, "הוא נמוך קצת, אבל הוא זריז נורא, נכון?" "כן", מסכים המאמן, "הוא באמת זריז, רק כדור-סל, אשכרה לא התחום שלו, גברת אברהם, באמת שלא."

"אל תוציא אותו, זה חשוב לו, הוא עושה את זה בשביל אבא שלו", אימא לוחשת בצער, והמאמן, איש מלא לב, מסכים לו… "טוב", הוא אומר, "אבל קחי בחשבון שהוא לא יהיה בחמישייה הפותחת". "לא חשוב", אומרת אימא, ולא ממש מבינה מה זה 'חמישייה פותחת', "לא חשוב, העיקר שיהיה."

עידו ממשיך במרץ וההישגים הספורטיביים שלו לא מדהימים, אבל הוא ממשיך עד סוף השנה, עד משחק הגמר, איזה אושר גדול. אימא מצלמת אותו עם אבא, כשעידו לבוש במדים הכחולים של הקבוצה. אמנם הבגדים קצת גדולים ממידתו, והוא נראה קצת אבוד בתוך המכנסיים האלה, אבל אימא קנתה לו אפילו נעליים חדשות, והיא מצלמת רגע, מנציחה תמונת אושר רגעי, והמשחק מתחיל.

עידו יושב על הספסל.

"שחקן ספסל", אבא אומר באכזבה; אבל כמה דקות לפני שריקת המחצית עידו עולה לשחק. אימא מנסה ללמוד את הביטויים הנכונים – איזה ריבאונד מדהים לנדב, איזו הטבעה ליוני. כבר דקות אחרונות של המחצית, ועידו על המגרש, והקהל צורח "דִיפֶנְס".

"מה זה דִיפֶנְס?" שואלת אימא את אבא. "זה מה שהבן שלך לא מסוגל לעשות", הוא עונה לה בטון קפוא, "אפילו קליעות עונשין הוא לא מצליח לקלוע."

מישהו בקהל צועק "תוציאו את הקטנצ'יק", ואימא עושה את עצמה כאילו שהיא לא שומעת. עידו שוב על הספסל, ואבא לוחש: "הוא איבד עוד כדור" ומפהק אבל נשאר לשבת. רגע אחר כך מוציאים שחקן על חמש עברות; אימא לא מבינה איזה עברות עשה השחקן ההוא, לה זה דווקא נשמע כאילו מי שיושב כאן על ידה עושה ברגע אחד יותר עברות ממה שהילד על המגרש יעשה בחיים שלמים, אבל השחקן יוצא, ועידו עולה שוב למגרש.

הוא משחק עם כולם, כמעט סל, ואבא מסנן בשקט, "תזוז כבר, גמד, שתי עברות בדקה וחצי אתה עושה, קליעות עונשין בגללך." אימא כבר לא מצליחה לשתוק, "איזה עברות הוא עשה, תגיד לי, הוא לא חטא אף חטא מעולם!" אבא מסתכל אליה במבט קשה, והיא קצת מתכווצת אבל בכל זאת אומרת: "תראה איזה שמירה אישית הם עושים עליו". "אהה…" מחייך אבא בעל כורחו, "אז למדת משהו בסוף, אה?"

התוצאה בלוח הגדול מראה שוויון בחצי הדקה האחרונה, והכדור אצל עידו. צריך רק סל אחד שלו והקבוצה שלהם תנצח בזכותו. הוא רץ אל הסל, כמה מהר הוא רץ, והילד מהקבוצה הנגדית מצליח לחטוף לו את הכדור. "הוא גבוה ממנו בשני ראשים, זה לא חוכמה", לוחשת אימא, אבל השחקן ההוא כבר רץ לצד השני ומכניס שלשה.

שריקת הסיום צורמת באוזניה של אימא כמו אזעקה, ואבא קם ברעש גדול ויוצא החוצה, בלי לחכות. אימא נשארת לשבת עד שעידו יוצא אליה והעיניים שלו אומרות הכול. הוא מחפש במבטו את אבא, ואומר בחצי פה: "בכל זאת שיחקתי כמה דקות די טוב, נכון אימא?"

בדרך הביתה, המבט של עידו מופנה אל החלון, הוא מסתכל על נקודה דמיונית, ואימא לא רואה את עיניו, אבל יודעת שהן מלאות.

על המחבר / המחברת

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

12 תגובות

  1. יפה כפיר
    יפה כפיר מאי 31 2015, 06:53
    צביה גולן מגבים?

    שלמדה אתי ביולוגיה לפני מיליון שנים?
    אשמח לדעת – ובכל מקרה תודה לך מכל הלב. תודה על הסיפור הקשה, מלא תובנות ולקחים, מציאותי – וכל כך המקסים –
    יפה כפיר 050-5462292 yafakfir@gmail.co.

    השב לתגובה
    • צביה
      צביה מאי 31 2015, 08:59
      ליפה כפיר היקרה

      לא…אני לא מגבים אלא במקור מגבעתיים והיום בנהריה. גם לא למדתי ביולוגיה אלא חינוך מיוחד. ובכל זאת שמחה מאד בתגובתך!!

      השב לתגובה
  2. שרה טל
    שרה טל מאי 31 2015, 07:29
    משקף את המציאות

    צביה יקרה,
    קראתי בנשימה אחת.
    נוגע ללב ומשקף את המציאות.
    מחכה לעוד רגעים של הנאה.
    שרה

    השב לתגובה
  3. אופיר
    אופיר מאי 31 2015, 07:41
    מקסים מקסים מקסים

    הסיפור הזה כל כך מהחיים
    וכל כך עצוב ואין ספק שהעיניים התמלאו אף הן. חזק ביותר.

    השב לתגובה
  4. משה גולדמן
    משה גולדמן מאי 31 2015, 10:23
    חלום של תקוה

    קצר וקולע

    השב לתגובה
  5. שושי
    שושי מאי 31 2015, 13:58
    פשוט יפה

    נבלעתי לתוך הסיפור. זיגזגתי בין האמא לילד. כעסתי על האבא. איזה כוח יש לך .. תודה על סיפור מקסים

    השב לתגובה
  6. גלי צבי ויס
    גלי צבי ויס מאי 31 2015, 15:55
    רגיש ומרגש

    ברגישות מעודנת שכזו צביה גולן משרטטת דמויות. אמא, אבא-גבר ואישה כל אחד וגישתו שלו. והילד, המצליח לראות את החיוב-לפחות כמה רגעים על המגרש-ולבלוע את האכזבה המרה. בעיני, כך צריך לראות החיים. סיפור המשקף מציאות. נהניתי עד מאוד.

    השב לתגובה
  7. מזל מלאכי
    מזל מלאכי מאי 31 2015, 17:24
    דפינס

    הסיפור מקסים ואפשר ללמוד ממנו הרבה שלא צריך לרצות את האחרים אלא לעשות מה שאתה אוהב וללכת עם זה עד הסוף
    צביה שיהיה לך עוד הרבה סיפורים מקסימים ותמשיכי לכתוב עד אין סוף.

    השב לתגובה
  8. אילנה כהן
    אילנה כהן מאי 31 2015, 21:40
    תודה

    תודה צביה!
    כל כך מרגש!

    השב לתגובה
  9. אריק כהן
    אריק כהן יוני 01 2015, 13:25
    פשוט נהדר

    כל כך מוכר וכאוב

    השב לתגובה
  10. מרים
    מרים יוני 02 2015, 13:37
    עצוב ונוגע

    סיפור יפה ועצוב, לצערנו כה מוכר מהמציאות…

    השב לתגובה
  11. שוש
    שוש יוני 28 2015, 16:32
    מסוג האבות שמכבידים

    במקום לתמוך ולהבין
    מכירה באופן אישי כאלה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!