JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מטלה 3: אהבה

דיאלוג של אב ובת מאת שירי מנשה

מטלה 3: אהבה שירי מנשה
אוגוסט 13
18:30 2015

– אבא.

– מה.

– אבא.

– מה.

– אבא.

– שי.

– אבא.

– אבא.   אבא.   אבא.   אבא.

– אבא, אתה יודע, אני חושבת שאהבה זאת אשליה.

– מה אתה חושב?

– אני חושב שאהבה זאת מתנה.

– אני חושבת ש-

– מתנה.

– כן, אבל-

– את יודעת איך אמא ואני התאהבנו?

– הבאתי לה מתנה.

– אז את מבינה?

– לא.

– מה לא?

– מה הקשר בין זה שהתאהבתם למתנה?

– את לא מבינה מה הקשר?

– כן. לא.

– כן או לא?

– אני לא מבינה!

– זה בגלל שאת לא יודעת מה הייתה המתנה.

– מה היא הייתה?

– משהו מיוחד. משהו… ששינה את המבט שלנו על החיים, על העולם, על עצמנו. משהו כל כך מיוחד, שבזכותו הבנו שאנחנו חייבים להיות ביחד, גם אם לא תמיד נעים, גם אם בא לנו ללכת.

– טוב, אבא, תעזוב. רק רציתי להגיד למה אני חושבת שאהבה זאת אשליה, אבל כבר לא משנה.

– המתנה שהבאתי לאמא שלך תישאר בינינו לנצח. זאת האהבה הכי גדולה שיש לנו. והיא לא תיגמר אף פעם. והיא בטח ובטח לא יכולה להיות אשליה, שי, מה את מדברת?

– אני לא אדבר.

– תדברי, תדברי. לא התכוונתי ככה.

– אתה לא נותן לי להשחיל מילה!

– קודם אמרת רק 'אבא אבא', עכשיו את רוצה להשחיל מילה?

– נו.

– אני מקשיב.

– לא בא לי כבר.

– נו.

– אז אהבה זאת אשליה כי יש משהו במוח שגורם לנו להיות רואים-עיוורים כלפי בנאדם מסוים. וזה לא אנחנו באמת, זה המוח אומר לנו להאמין לו כל הזמן ולהיות טובים אליו ולהתרגש ממנו.

– ולמה היא נגמרת?

– לא יודעת אבא, כי זה נגמר, המוח אומר… מאיפה לי.

– את חושבת שאמא ואני עיוורים?

– נו, לא יודעת.

– שמעת אותי פעם מעיר לה?

– ברור! כל הזמן כשהיא לא מצליחה לקום בבוקר לעבודה והשעון המעורר מצלצל אלף פעם וכבר כולנו מתעוררים חוץ ממנה. באמת איך אתה יכול לישון איתה באותו חדר עם הצלצול המעצבן הזה?

– את רואה, זה בגלל המתנה שהבאתי לה פעם.

– עוד פעם זה?

– גם היא הביאה לי מתנה.

– היא הביאה לי את אותה מתנה בדיוק.

– איך זה יכול להיות?

– הנה.

– ומה… לא התבאסת שהיא הביאה לך את אותו דבר?

– שמחתי מאוד.

– למה?

– כי בדיוק את המתנה הזאת רציתי גם לעצמי.

– אולי כבר תגלה לי מה זה? טבעת נישואים?

– לא.

– ארוחת בוקר בגרג?

– לא.

– תן לי רמז.

– תפסיקי לחשוב חומרני.

– הבאת לה שיר?

– לא.

– נו, אז מה זה?!

– ילד.

– מה ילד?

– הבאתי לה ילד.

– ילד?! איזה ילד?!

– ילדה.

– הבאתי לה אותך שי, וגם היא הביאה לי אותך. את המתנה. ואת האהבה הכי גדולה שיש לנו. ואת בכלל לא אשליה.

– אני המתנה?

– את המתנה.

– אז למה אף פעם לא אמרת לי את זה?

– אני אומר לך את זה כל יום.

– אף פעם לא אמרת.

– כל פעם שאני קורא לך, שי, אני אומר לך את זה.

על המחבר / המחברת

Avatar

שירי מנשה

סטודנטית לספרות ומבע יצירתי ותקשורת במכללת אורנים.

3 תגובות

  1. מירב אדרי
    מירב אדרי אוגוסט 15 2015, 20:53
    כשרון על!

    חיים את כשרון על!!! אהבתי!
    מרגש ממש! וחכם!
    אמן ותמיד תמשיכי ליצור בכיף!

    השב לתגובה
  2. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ ספטמבר 20 2015, 10:49
    התרגשתי

    חץ ללב

    השב לתגובה
  3. צביה
    צביה ספטמבר 24 2015, 14:14
    אהבה של פעם

    נפלא איך ידעו פעם להיות מאושרים, ולהישאר מאושרים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!