JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אין גבול

סיפור על נוער הגבעות ועל קץ הפלאות

אין גבול
אוקטובר 22
18:58 2015

קבוצה של בחורים נמרצים, ציציות ארוכות, רובים שמוטים מאחור על הגב, צועקים. ילדיהם מסתובבים בין רגליהם, לפעמים אוחזים במכנסיים הרחבים של האב, להזכיר שגם הם שם. נשותיהם בכיסוי ראש צבעוני מחזיקות שלטים שעליהם אותיות גדולות, גסות מעט. וגם הן צועקות.

מהצד השני של הגדר, שחלק ממנה מעוך, עומדים אנשים בכאפיות ובגלביות. פיותיהם, חלק מהם חסרי כמה שיניים, מפריחים צעקות צרודות. אחד מהם אוחז ברתמת חמור, שעיניו מלאות שאלות ועל גבו כמה בקבוקי מים וזאטוט שרגלו חבושה. נשותיהם ברעלות אפורות ספוגות זיעה, פניהן חרושות קמטים כמו השדות שמנגד, צועקות גם הן.

בתווך, כתריסר חיילים דוחפים בקתות רוביהם את ההמון שמאלה וימינה באי שוויון.

פתאום נזרק לאוויר בקבוק תבערה. הוא נוחת בשדה הקוצים ושורף אותו באחת. תוך שניות האש אוחזת גם בעצי הזית והם הופכים מפויחים, ובמקום שמן זולגות דמעות מהזיתים אחוזי הלהבות.

ובסוף אלה הולכים לפה ואלה הולכים לשם.

עם נצנוץ ראשון של שחר יוצא מביתו ילד בן 7, נמרוד שמו, בנה של משפחה מ״נערי הגבעות״. בחשאי הוא סוגר אחריו את דלת הצריף שבו הוא גר, חוצה את הגדר של השכנים הפלסטינים ובסמוך לבית האבן האפור, חלק ממנו בנוי וחלק הרוס, כורע על ברכיו וטומן באדמת חצרם גרעין זית, שאיכשהו נתפס בשרוך נעלו בסערת יום האתמול.

בחלון ממול מציצה מעבר לווילון, או אולי זה סדין בלוי המסתיר את קרני השמש היוקדת, ליילה, הבת הקטנה של משפחת אלגברייה.

היא יורדת לחצר, פוסעת בשקט מוחלט על הכורכר הדוקרני ברגליה היחפות, מגיעה בהסתר מאחוריו של הילד הבלונדיני כחול העיניים שכיפה צבעונית לראשו… ומחבקת אותו.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון גולדמן

פרופסור לכירורגיה, מנתח בכיר בחטיבה כירורגית בבית החולים איכילוב בתל אביב. תלמיד אייקידו.

23 תגובות

  1. לאון
    לאון אוקטובר 22 2015, 20:58
    לצערי לא השתכנעתי

    יש בסיפור שלך תקווה נוגעת ללב, ביחס לדור הבא.
    לצערי זה לא הצליח להביס את הפסימיות והקדרות שאצלי בלב.

    השב לתגובה
  2. רחל
    רחל אוקטובר 22 2015, 21:36
    להשאיר פתח לתקווה

    במבט ראשון הסיפור נשמע נאיבי, אולם במבט שני, חשבתי שכאשר קראתי והגעתי יחד עם הילדה שמתקרבת לילד, חששתי, מתוך המתרחש בימים אלו מסביב, שהנה, היא עלולה לדקור אותו, מתוך חשש שלה שהוא מטמין פצצה או משהו דומה. הוקל לי שלא כך היה.
    ואז חשבתי שהפכנו חשדניים ומצפים לרע מכל, הם ואנחנו. והנה שני ילדים יוצרים אלטרנטיבה אחרת… וצריך שנחזיק בתוכנו תקווה כזו על מנת שהיא תהייה אפשרית.

    השב לתגובה
  3. מעין
    מעין אוקטובר 22 2015, 22:15
    אני מזדהה עם רחל

    מחשבות דומות (שביישו אותי) עלו לי היום כשנסעתי באוטובוס צפוף..
    ובאמת אל מולן, הסיפור הרגיע משהו. לפחות ישנו מי שמפנטז על כזה סיום- לא כולם, ככל הנראה.

    השב לתגובה
  4. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 22 2015, 22:17
    לאון - פסימיות

    קרא את תשובתה של רחל שתפיח בך אופטימיות

    השב לתגובה
  5. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 22 2015, 22:20
    רחל - תקווה

    העתיד טמון בילדינו..רק שלא נקלקל אותם

    השב לתגובה
  6. יונתן קורפל
    יונתן קורפל אוקטובר 22 2015, 22:25
    העתיד של כולנו כאן

    תלוי בכמות האנשים מהסוג הנדיר המתואר כאן, בשני הצדדים

    השב לתגובה
  7. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 22 2015, 22:42
    יונתן - כמות

    יונתן אני מסכים איתך שקהל האנשים השפויים, בשני המחנות הוא זה שיכריע.
    אני מאמין בלב שלם ״שאני ואתה נשנה את העולם״ לא במטפורה אלא בדוגמה אישית

    השב לתגובה
  8. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 22 2015, 22:44
    מעין - פנטוז

    כל מסע לשלום מתחיל בצעד קטן של פינטוז

    השב לתגובה
  9. זאב ארליך
    זאב ארליך אוקטובר 22 2015, 23:50
    דמעת עץ הזית

    דמעת עץ הזית זולגת מעיני רבים.
    תודה גדעון יקר.

    השב לתגובה
  10. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 23 2015, 12:10
    זאב - דמעת הזית

    אני מאמין ששני העמים חווים חבלי גדילה והבשלה.
    עוד נסבול כמה פצעי בגרות ואח״כ דמעות הזייתים יהפכו לשמן זית זך

    השב לתגובה
  11. בעז
    בעז אוקטובר 23 2015, 12:46
    רעשים

    בכל מקום ובכל מערכת נמצא הרוב השפוי שמחפש את החיים השלווים וההרמונים.
    הבעיה היא שלכל מערכת כזאת נכנסים רעשים שמפרים את השלווה.
    השאלה היא עד כמה כל מערכת יכולה לחסום ולנטרל את הרעשים האלה

    השב לתגובה
  12. בועז
    בועז אוקטובר 23 2015, 12:48
    רעשים במערכת

    בכל מקום ובכל מערכת נמצא הרוב השפוי שמחפש את החיים השלווים וההרמונים.
    הבעיה היא שלכל מערכת כזאת נכנסים רעשים שמפרים את השלווה.
    השאלה היא עד כמה כל מערכת יכולה לחסום ולנטרל את הרעשים האלה

    השב לתגובה
  13. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 24 2015, 11:15
    בועז - רעשי רקע

    חלק מרעשי הרקע אפשר לפתור..והפתרונות המתונים בסוף ירגיעו את הרעשים הקיצוניים.
    כל מערכת שואפת ומגיעה לשווי משקל(בסוף).

    השב לתגובה
  14. חי ללא אשליות
    חי ללא אשליות אוקטובר 25 2015, 17:16
    רוב האנשים לא יתנהגו כך

    לא אתלנו ולא אצלם. והרוב קובע את האווירה.

    השב לתגובה
  15. מירי
    מירי אוקטובר 26 2015, 14:43
    ברוב המקרים זה יסתיים אחרת

    הרבה יותר עצוב ופחות אופטימי

    השב לתגובה
  16. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 27 2015, 06:29
    אשליה

    את הגבול שבין אשליה לתקווה צריך לנפץ בעזרת התעוזה

    השב לתגובה
  17. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוקטובר 27 2015, 06:34
    מירי - איך יסתיים

    שם הסיפר ״אין גבול״.
    כל גבול בכל תחום ניתן לשנות.
    כולל את זה המפריד בין אופטימיות//פסימיות.
    אנחנו יכולים להכריע איך יסתיים המאבק.

    השב לתגובה
  18. ט.
    ט. אוקטובר 27 2015, 10:57
    רגיש

    בשביל לעשות המעשה שעשתה הילדה צריך הרבה תעצומות נפש
    זה מעיד שהיא נשמה אמיתית
    אבל אולי זה פחות קשה כי אף אחד לא ראה
    האם הייתה עושה זאת כשכולם מסתכלים?
    סביר להניח שלא

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן אוקטובר 28 2015, 01:33
      ט - רגיש

      ילדים הם נקיים. התנהגותם טבעית אם מתבוננים בהם או לא. כשהם גדלים הם מאבדים תכונה זו ומושפעים מהחינוך והסביבה. אתה מבטא את רחשי ליבך, כנראה התנהגותך משתנה אם צופים בך. נסה להזכר איך התנהגת כילד תמים.

      השב לתגובה
  19. צביה
    צביה אוקטובר 28 2015, 11:05
    דו קיום אמתי

    בשיחה עם ידידה מוסלמית (לא טעות, ידידה)היא אמרה לי שאילו היה הדבר תלוי באנשים עצמם, אין ספק שהשלום היה מגיע. בשני הצדדים ממתינים לו ומקווים שיגיע. אם בחורה מבוגרת מדברת כך, קל וחומר כשמדובר בילדים. הסיפור הזה נשמע, אולי, כמו חזון אחרית הימים, אבל אפשרי…

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן אוקטובר 28 2015, 12:12
      צביה - דו קיום

      לך ידידה מוסלמית
      לי ידיד מוסלמי
      נצרף את הילדים והנינים ויש לנו רוב שרוצה שלום

      השב לתגובה
  20. עמי
    עמי נובמבר 12 2015, 11:38
    יש לא מעט גילויים של עזרה

    משני הצדדים
    מידי כמה ימים שומעים על יהודי שנקלע לשטח פלסטיני ומישהו מגונן עליו וכדומה

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן נובמבר 13 2015, 12:02
      עמי - עזרה הדדית

      אלה הם ניצנים של אחווה. זהו תהליך של הבשלה.
      עם הרבה ילדים בגן נלחמתי עם הזמן השלמתי מידי פעם עזרתי ובסוף התחברתי.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!