JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אפילו ציפורים לא

סיפור קצר על משחקי היכרות

אפילו ציפורים לא צילום: חביבה רוטשילד
נובמבר 05
09:30 2015

אני יודעת שזה נדוש, אבל כל תחילת שנה, לפני השיעור הראשון עם הסטודנטים שלו, דני מבקש ממני למצוא עבורו משחק, משהו על מפגשים ראשונים בין בני אדם. ככה אני, כשהוא מבקש זה קדוש, אני מיד רצה לנבור בספרים ישנים, ותמיד נזכרת ברגע האחרון שאפשר פשוט לחפש באינטרנט ולמצוא שם הכול.

"תראה," אני אומרת לדני "תראה מה מצאתי, איזה רעיון אטרקטיבי למפגש ראשון, תכין להם שאלון, מה הם רוצים, מהן הציפיות שלהם, מי הם, ועוד שאלות מסוג זה."

אבל דני לא מתלהב, הוא מחפש משהו שירתק את הסטודנטים אליו. והנה אני שומעת מהחדר את אוראל שלי משחק עם יוני החבר שלו, בקול רם הם משחקים על פי הכללים: אחד מהם שואל שאלות, והאחר צריך לענות עליהן, רק שאסור לו להשתמש במילים 'כן', 'לא', 'שחור' או 'לבן'. אני שומעת את אוראל שואל את יוני: "אתה אוהב את אימא שלך?" ויוני עונה "אהה!" "ואת אבא שלך?" ויוני עונה "ברור!" "ובאיזה צבע החולצה שלך?" ויוני עונה "לא יודע צבעים, אני עוד קטן", ועכשיו שניהם צוחקים, עד שמגיע התור של יוני לשאול. "אתה אוהב את אימא שלך?" הוא שואל את אוראל שלי, ואוראל עונה לו "בטח, מאוד", ויוני שואל "ואת אבא שלך?" ופתאום אוראל מתרגז וצועק על יוני: "אתה מעתיקן, אתה מעתיק את השאלות שלי, אתה לא ממציא שאלות מהמוח שלך!" רגע אחר כך אני רואה את יוני יוצא מהחדר וטורק את הדלת, בוכה ונעלב, הוא לא מבין מה עשה לא בסדר, ולמה אוראל מתנהג מוזר כל כך.

בכל מקרה אני מציעה לדני גם את רעיון המשחק הזה של הילדים, אבל דני לא מתלהב מאף רעיון שאני מציעה, ובערב אני רואה שהוא כבר הכין את השיעור של מחר, ולא יכולה להתאפק, חייבת לדעת איזה משחק היכרות הוא בחר. אני מגלה שם שהוא בחר משחק שבו כל אחד מהסטודנטים יגיד איזה בעל חיים הוא היה רוצה להיות אילו היה יכול, וגם יסביר מדוע. אני חושבת לעצמי שזה משחק לא פחות טיפשי מהמשחקים שאני הצעתי, אבל אז נתקלות לי העיניים במשפט מבהיל. "אילו היו שואלים אותי שאלה כזו", הוא כותב לעצמו על הדף, "הייתי בוחר להיות ציפור, כי ציפור היא חופש, ללא מחויבות."

אני מתקשרת לאימא, הכותל שלי לכל פחדיי ומכאוביי, ומספרת לה. לא פעם אמר לי דני שאני אנוכית וחסרת התחשבות. "מה קרה לך, את לא יודעת שאימא שלך עברה גיהנום בחיים, עם כל השואה הזו, מה את מכבידה עליה עם הסיפורים שלך?" אבל אני לא יכולה לא לספר לה, אני חייבת לדעת מה היא אומרת. "נו מה את אומרת, אימא, מה את אומרת על זה?"

אימא נאנחת אנחה כבדה ולא עונה כמה רגעים, אבל אני מפצירה בה, "ציפור בלי מחויבות הוא רוצה להיות, אימא." אני שומעת את צליל המצת, אימא הדליקה עוד סיגריה, ותוך כדי אנחה אני שומעת אותה ממלמלת: "אפילו ציפורים לא היו שם, בגיהנום, אפילו ציפורים לא."

 

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

21 תגובות

  1. ס.
    ס. נובמבר 05 2015, 12:18
    כל הגברים רעים?

    כל האבות לא בסדר?

    השב לתגובה
  2. ל.
    ל. נובמבר 08 2015, 17:36
    כואב

    כואב לי ממש!

    השב לתגובה
  3. אופיר מונדל
    אופיר מונדל נובמבר 09 2015, 00:22
    עצוב ביותר

    המשפט האחרון בסיפור הכי מצמרר.

    השב לתגובה
  4. ליאורה
    ליאורה נובמבר 09 2015, 00:35
    מדהים!

    נהנתי מכל מילה.
    צביה את מדהימה!

    השב לתגובה
  5. מוטי
    מוטי נובמבר 09 2015, 06:59
    אסוציאציות מתגלגלות

    כל אחד וההקשר שלו/ה…
    אני מאמין שהיו שם גם ציפורים ואפילו השמש זרחה. את הגיהינום כנראה בני אדם עושים אחד לשני…

    השב לתגובה
  6. צביקה ניר
    צביקה ניר נובמבר 09 2015, 13:07
    קצרצר ומכאיב.

    קצרצר ומכאיב

    השב לתגובה
  7. חנה גרפי פישר
    חנה גרפי פישר נובמבר 09 2015, 17:23
    תגובה לסיפור של צביה גולן אפילו ציפורים לא

    הסיפור כתוב יפה קולח ומעניין הוא מרגש ואף הסוף מפתיע ומעורר מחשבה …

    השב לתגובה
  8. עוז ארד
    עוז ארד נובמבר 09 2015, 18:25
    קצר לי מדי

    כמו בכל שאר הסיפורים הקצרים שלך, זה קצר לי מידי. כתוב נפלא ולא רוצה שייגמר… אוהב את הכתיבה שלך ! מאוד !!

    השב לתגובה
  9. גאולה
    גאולה נובמבר 10 2015, 07:03
    סיפור יפה ששוזר את הכאן ועכשיו עם העבר

    קראתי בעונג רב את הסיפור וכשהגעתי לפסקה החותמת התהפכו קרבי. המחברת מיטיבה ליצור מפגש מצמרר בין ישראל של ימינו לזוועות השואה.

    השב לתגובה
  10. טליה
    טליה נובמבר 10 2015, 10:14
    כאב אישי\כאב גלובלי

    יש פה נגיעה בעניין של מדדי כאב – האם הכאב שעברה האמא בשואה היא יותר כואבת מהכאב שהבת עוברת עכשיו מול הניקור עם בעלה? קשה לתת מדדים לכאב.

    אהבתי מאוד את התיאור של האמא ככותל. מעניין כי כותל בדרך כלל לא מגיב לכאב של המתפללים. הוא בכל זאת רק אבן. אך הבת מחפשת משהו יותר מרק הקשבה, היא רוצה מענה. ובאיזשהו מקום הבעל גם סוג של חומה, עשוי אבן, לא מקשיב לה באמת.

    סיפור עם הרבה רבדים. מרתק

    השב לתגובה
  11. גאולה
    גאולה נובמבר 10 2015, 18:16
    סיפור יפה ששוזר את הכאן ועכשיו עם העבר

    התענגתי מאוד על הסיפור. השורות האחרונות היפכו את קרבי. סיום עוצמתי מאוד שמוכיח כמה אסירי תודה אנו צריכים להיות על כך שיש לנו מדינה.

    השב לתגובה
  12. נתנאל אלחננוב
    נתנאל אלחננוב נובמבר 10 2015, 18:18
    מרגש

    צביה ,
    היה לי העונג לקרוא את הסיפור,
    מרגש ומצמרר בו בזמן .
    גרמת לי להתגעגע לאמא שלי …

    השב לתגובה
  13. מיכל ביטון
    מיכל ביטון נובמבר 10 2015, 21:58
    ציפור עם מחוייבות

    כתבתי תגובה והיא נשלחה לפני שהספקתי להזדהות ולרשום כותרת.. אז בהנחה שהתגובה שלי הזו תופיע מיד אחרי- הריני מזדהה

    השב לתגובה
  14. מיכל ביטון
    מיכל ביטון נובמבר 11 2015, 10:12
    ציפור עם אחריות

    אני אוהבת את הכתיבה שלך שהיא סוחפת ואני צוללת לתוך.. לא מרגישה בכלל את הקריאה כי נדמה לי שאני ממש בתוך הסיפור.. מביטה ומזדהה עם הדמויות. העלת נושא מרתק שכיח של יחסים בין בני זוג.. אטימות.. הילד שבדרכו גם הוא מביע סלידה מאביו… ואת המאוויים של האב להיות חופשי שזה גם לגיטימי.. ממש השארת אותי מרותקת והייתי סקרנית כיצד תסגרי את הקצוות (או תפתחי אותם..) ביחסים הבינ אישיים והאישיים.. ואז הפתעת בסיום בנושא השואה.. על אף שנותן פרופורציה.. קצת התאכזבתי .. רציתי עוד מהנושא ההוא.. מה התובנות…איזה זבנג אחר..
    בכל אופן עברתי חוויה ואולי דווקא בגלל הסיום שפחות התחברתי אליו- היא היתה עצומה יותר..
    את מדהימה איך שאת רוקמת – שוזרת- מלחינה- מביימת וכותבת…. מצפה לעוד

    השב לתגובה
  15. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ נובמבר 25 2015, 23:14
    סוף הסיפור

    כמו תקיעת סכין בבטן

    השב לתגובה
  16. יונה דורון
    יונה דורון ינואר 14 2016, 17:20
    משחקים הם לא רק משחקים

    הם משקפים דברים עמוקים יותר.

    השב לתגובה
  17. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) מאי 02 2016, 19:12
    תגובה

    סיפוריך תמיד מרגשים ומלאי חוכמה !

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור