JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מלח הארץ

סיפור קצר על מפץ גדול

מלח הארץ צילום: Jiri Hodan he.wikipedia.org
נובמבר 24
19:00 2015

אניטה הולכת ברחוב ביאליק שפופה ודומעת, הנה פה בדיוק פגשה אותו, ישב לו על הספסל בכיכר והאכיל את היונים. היא זיהתה אותו אז מיד, אין ספק שזה הוא – הצנחן הגבוה עם הכומתה האדומה שהסתובב בשבילי הקיבוץ כמו נסיך מהחלומות הפרטיים שלה. אניטה הייתה ילדת חוץ עצובה ובודדה, אביה נפטר בגיל צעיר ואמה קשת היום עבדה בשתי משרות. לאף אחד לא היה זמן לטפל באניטה הקטנה. כבר בגיל 6 החלו חייה הלא מתוקים.

כשנתקלה בו אז ברחוב ביאליק, אמרה לו שלום מהסס, אבל להפתעתה, הוא, הצנחן הגבוה, גאוות הקיבוץ, מלח הארץ החזיר לה חיוך רחב ונתן לה חיבוק ממושך. זיכרונות הילדות הציפו אותה, לבה נמס בן רגע.

הוא סיפר לה שאחרי כמה שנים בקבע עזב את הצבא ופתח עסק עצמאי, רצה להתעשר בן רגע. אך למרבה הצער, החיים בקיבוץ והשירות בצנחנים לא הכשירו את מלח הארץ להצליח בעסקים. במהרה פשט רגל. ישן הוא על ספה אצל חבר ברחוב הרצל, מעביר את זמנו בקפה אורדע. שעות ארוכות יושב מחוסר מעש על הספסל ומאכיל את היונים.

זיכרונות העבר ששבו אליה באחת, וצרותיו שתינה באוזניה זה עתה גרמו לה לאסוף אותו מיד אל ביתה. אניטה נתנה לו את גופה ואת נפשה. גר אצלה ועל חשבונה שנתיים ימים.

והנה, שוב היא כאן, ליד הכיכר שבה פגשה אותו, דומעת התיישבה על הספסל. היונים הומות וחגות סביב. עפות להן לסיבוב קצר ושוב נוחתות בכיכר. אניטה הוציאה מתיקה את הפתק שמלח הארץ השאיר לה הבוקר. "אף פעם לא אהבתי אותך, נמרחת עליי יותר מדי. לטובתך, כדאי שתעשי דיאטה. רוקנתי את חשבון הבנק שלך. כשתקראי את הפתק הזה כבר אהיה במטוס עם דליה מקפה אורדע. טס לארץ אחרת, שלום ולא להתראות".

אניטה מעכה את הפתק הרטוב מדמעותיה ושמטה אותו על המדרכה המלוכלכת בלשלשת היונים. היא נשאה את מבטה אל השמים והמשיכה להביט ביונים החגות מעל.

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

9 תגובות

  1. קובי לידרמן
    קובי לידרמן נובמבר 25 2015, 04:30
    אניטה וחואן

    על אניטה וחואן הגירסה הישראלית. ואיזה ביאליק זה? מפתח תקוה או תל אביב או רמת גן? ואתמול היה אצלי מישהו מהזן הזה של הצנחן ואיש לא העלה בדעתו שהוא כזה אבל הוא כזה כי ככה אפילו כתבו בעיתון ובאינטרנט. יופי של סיפור ותודה

    השב לתגובה
  2. צביה
    צביה נובמבר 25 2015, 14:29
    כואב אבל צפוי

    אניטה המסכנה איננה אלא סמל לכול אותם אנשים שנותנים את כול כולם, ולא מקבלים דבר בחזרה. זה נכון לשני המינים. סיפור מאד עצוב, כתוב יפה, רק שאת הסוף הייתי משאירה מעט אוורירי יותר, ולא מספרת על המלצרית מקפה אורדע, כי זה הופך, לדעתי, את הסיפור הרגיש הזה, לסיפור צפוי מראש.

    השב לתגובה
  3. אווה צרויה
    אווה צרויה נובמבר 25 2015, 19:15
    למה ככה?

    כל כך עצוב! ציפיתי שלפחות הסוף יהיה טיפה מתוק!

    השב לתגובה
  4. גבר
    גבר נובמבר 26 2015, 08:04
    למה תמיד הגברים יוצאים רע בסיפור

    ?

    השב לתגובה
  5. ברק סולי
    ברק סולי נובמבר 26 2015, 13:51
    מלחהארץ

    לסיפור יש מוסר השכל-אף פעם אל תתני את כולך

    השב לתגובה
  6. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ נובמבר 26 2015, 16:12
    סוף עצוב

    גם אני אוהב Happy endings אבל לפעמים יש סוף עצוב,

    השב לתגובה
  7. (:
    (: נובמבר 29 2015, 13:59
    סחוג הארץ

    מלח זה כבר אאוט

    השב לתגובה
  8. ט.
    ט. דצמבר 23 2015, 10:44
    מפצים גדולים זה סיפור חיי כולנו

    כדאי להבין זאת מה שיותר מוקדם כדי לקבל זאת פחות קשה

    השב לתגובה
  9. יונה דורון
    יונה דורון ינואר 14 2016, 17:10
    ״מלח הארץ״ עאלק...

    עצוב

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור