JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

משחת שיניים בשלושה צבעים

סיפור קצר על הביקור של הדוד הארי

משחת שיניים בשלושה צבעים יונה דורון
ינואר 12
19:30 2016

כעננה קלה שחלפה בשמים, כקצף לבן על פני הגלים, כך היו חייו של הדוד הארי,  אחי סבתי מצד אבי. הוא נולד בעיר יאסי שברומניה בסוף המאה התשע-עשרה והיה בן הזקונים במשפחתו. כשמלאו לנער שש-עשרה שנים, בימים שלפני מלחמת העולם הראשונה, צרר מעט חפצים ומבלי לבקש את רשותם של הוריו עלה על הרכבת שתוביל אותו לפריז.

בפריז מצא הדוד הארי את פרנסתו ממסחר בתמונות של ציירים מפורסמים. הוא שמר על קשר מכתבים רופף עם משפחתו. גם כשעלינו ארצה, בשנת 1951, המשיך קשר המכתבים להתקיים, שהרי אבי היה אחיינו היחיד עלי אדמות.

בשלב מסוים עבר הדוד הארי מפריז לסאו פאולו שבברזיל וגם שם המשיך בעיסוקו – סחר בתמונות. כל אותן שנים נשאר ברווקותו, לא נשא אישה, לא הקים משפחה. היו אי אלו סיפורים לוטים בערפל על אישה נשואה בפריז שהיה לה מקום בחייו.

ואני זוכרת שבהיותי בת אחת-עשרה קיבלנו מכתב ובו ההודעה שהוא עומד להגיע אלינו לשבועיים. ההתרגשות הייתה גדולה. הוריי ערכו הכנות משלהם ואילו אני פינטזתי על המתנות המופלאות שאקבל מאותה ברזיל אקזוטית רחוקה.

הדוד הגיע עם מזוודה יחידה שראתה ימים טובים יותר. התאכזבתי מאוד מהמתנות שלא הגיעו. למען ההגינות, דומני שהביא משהו צנוע – צנוע עד כדי כך שלא הותיר בי שום רושם וזיכרון. חליפותיו גם הן ידעו זמנים טובים יותר, ואמי מצאה עצמה מתקנת לו אי אלו תיקוני בגדים קלים. היא ייחסה זאת להיותו רווק זקן ומילאה ברצון את המשימה.

התבוננתי בסקרנות רבה באדם שעל עלילותיו שמעתי רבות במפגשים משפחתיים. ניסיתי לדמיין כיצד הסתדר כנער צעיר בפריז הגדולה והזרה. עם מי התחבר? כיצד התגבר על הנתק ממשפחתו הענפה? מדוע לא הקים לו משפחה משלו? ועוד אלף שאלות.

בוקר אחד נכנס הדוד האורח לחדר האמבטיה כדי לצחצח שיניו. מאחר שהותיר את הדלת פתוחה ואני בדיוק עברתי במסדרון, עמדתי להתבונן במעשיו. ראיתי שהוא הוציא מתיק כלי הרחצה שלו שפופרת של משחת שיניים וניגש לסחוט אותה על המברשת. ופתאום – ראו זה פלא! מן השפופרת יצאה משחת שיניים בשלושה צבעים! אדום, לבן, כחול! שלושה צבעים! בישראל של אותם ימים לא היה כדבר הזה. אני תליתי בו זוג עיניים גדולות, מלאות פליאה, ומגרוני נפלטה קריאת התפעלות גדולה.

הוא הסתובב בתימהון ושאל אותי מה קרה. ברוב התרגשות אמרתי לו שמעולם לא ראיתי משחת שיניים בשלושה צבעים. הוא צחק ושאל אותי בחביבות אם גם אני רוצה לצחצח את שיניי במשחה המופלאה. כמובן שנעניתי ברצון ומיהרתי להביא את מברשת השיניים שלי. הוא סחט כמות נדיבה מהמשחה הזו על המברשת שלי, וזז הצידה מן הכיור כדי לאפשר לי להשתמש בו. ואכן, לאחר צחצוח ארוך ונמרץ במיוחד הרגשתי רעננה ומיוחדת בזכות המשחה הנפלאה. הרגשה זו ליוותה אותי שעה ארוכה בבית הספר, ותמונתו של הדוד החביב הממהר לסחוט את המשחה על מברשתי חיממה את לבי.

כעבור ימים אחדים, או אולי היה זה אחרי עזיבתו את ביתנו, שמעתי את הוריי משוחחים. אמי סיפרה לאבי על המקרה ובסוף אמרה לו: "אל תחשוב שהוא השאיר לילדה את השפופרת שהיא כל כך התלהבה ממנה… הוא הכניס אותה חזרה לתיקו ובזה נגמר העניין". ההערה הזו הותירה בי טעם מר של החמצה, שכן אני כילדה שמחתי בחלקי, הסתפקתי במה שקיבלתי מדודי, ואילו ההערה העוקצנית של אמי הפיצה אור רע על העניין כולו.

לפני עזיבתו השאיר הדוד הארי להורי ערימה של רפרודוקציות קטנות, כולן תמונות נופיה העירוניים של פריז. זו הייתה מתנת פרידה, יותר לא ראינו אותו. הוריי מסגרו תמונות אחדות. כאשר נישאתי ועברתי לדירה משלי נתנו לי הוריי לבחור לעצמי כמה תמונות מן המגוון שהיה שמור עמם. גם אני מסגרתי אחדות והן תלויות עד היום בחדר השינה שלנו, בצד שבו אני ישנה.

מתוך דיבורים מעטים ששמעתי מהוריי נודע לי שהדוד חזר לפריז וחידש את קשריו עם אותה אישה שהכיר שם בצעירותו, אך לא חלק איתה דירה. יום אחד, לאחר שלא נוצר אתו קשר זה כמה ימים, אולי שבוע, שלחה אותה אישה את אחד מבניה לדירתו של הדוד. הבן גילה את הדוד הארי שרוע מת בתוך האמבטיה. אומרים שהיה קצר חשמלי שגרם למותו. ואולי לא.  סוף עצוב ובודד לאדם שהיה בודד כל ימיו.

מדי פעם, כשאני שוב מעיפה מבט בתמונות הקטנות, אני חוזרת ונזכרת בדודי הנשכח, ותוהה, ביני לבין עצמי, אם יש עוד מישהו בעולם הזוכר אותו לפעמים. או שמא התמונות שלא מוסגרו ונעלמו, הן הקצף שהותיר הדוד הארי על פני המים.

על המחבר / המחברת

Avatar

יונה דורון

מורה ומחנכת בעבר וכיום כותבת. פרסמה עד כה שני ספרים: "תחנות בזמן" - קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית ו"סוד במשפחה" - רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז.

16 תגובות

  1. נתנאל
    נתנאל ינואר 12 2016, 19:34
    אורחת חדשה?

    זכרונות מהסוג שכולנו נושאים עמנו שנים והם לא קלים.

    השב לתגובה
  2. ע.
    ע. ינואר 13 2016, 10:50
    משפיע על הילדים

    הרבה אנשים לא מבינים עד כמה היחסים שלהם עם בני משפחתם (הורים, אחים, ..) משפיעים אחרי שנים על התנהגות יליהם כאשר הם מתבגרים

    השב לתגובה
  3. יונה
    יונה ינואר 13 2016, 16:27
    את רובנו בקושי יזכרו

    גם אלה שלכאורה אינם בודדים

    השב לתגובה
  4. מיכל ליבוביץ
    מיכל ליבוביץ ינואר 13 2016, 18:22
    אהבתי

    אהבתי את הסיפור. כתוב בעדינות וברגישות.

    השב לתגובה
  5. ניר
    ניר ינואר 14 2016, 06:55
    אבל הוא לא גוד שלך

    אלא של אביך
    חוץ מזה אהבתי

    השב לתגובה
  6. צביה
    צביה ינואר 14 2016, 23:01
    טעם של החמצה

    נוגע ללב כמה שמחה הילדה בדבר הצנוע של צחצוח חד פעמי במשחה בעלת שלושה צבעים, וכמה עולם המבוגרים הוא לפעמים ציני, ומקלקל את החוויה.
    הדוד המיוחד הזה הוא דמות ראויה לכתיבת ספר שלם. אני בטוחה, יונה, שביום מן הימים תעשי זאת! ברוכה הבאה לעיתון הנהדר הזה.

    השב לתגובה
  7. מירי
    מירי ינואר 16 2016, 13:55
    ואולי הדוד הוא הפגוע

    יתכן שמשהו מן העבר לא היה ידוע לך כילדה

    השב לתגובה
    • יונה דורון
      יונה דורון Author ינואר 18 2016, 08:34
      פרשנות

      ברגע שסיפור יוצא לאוויר העולם הוא נתון לפרשנותו של כל קורא וקורא 🙂

      השב לתגובה
  8. שי
    שי ינואר 17 2016, 17:20
    יש כאן משהו לא מוסבר

    אין כמעט פרטים על זה שיש לך ממנו זכרונות כל כך עמוקים (על אירוע קטן)

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור