JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

תודעה נקייה

סיפור על חבל דק

תודעה נקייה צילום: Flickr
ינואר 21
19:30 2016

לאחר כעשרים שנה אני שב לנהר הגדול ומועקה כבדה בלבי. נקודת התצפית במקום שבו אני יושב, במרום הסלע, מרוחקת מהנהר הגועש.

רק בעזרת משקפת אני מצליח להבחין בחבל הדק המתוח מעל הצוק הנישא מעל שתי גדות הנהר, ונזכר מיד בטוקוטן. עכשיו אני מזהה גם דמויות קטנטנות עטופות גלימות כתומות פוסעות עליו בנינוחות וחוצות לגדה השנייה.

הם צועדים על החבל ללא שמץ חרדה, אינם ממהרים אך ממוקדים במטרה – להגיע לצד השני. אין זה גשר חבלים הארוג בקורות עץ, גשרים מורכבים שכאלה בני הכפר הסמוך אינם יודעים להרכיב. זה סתם חבל מתוח.

בני הכפר הטיבטי שלצד הנהר מגדלים סוסים ויאקים. הכפר נקרא "יאקובן" על שם היאק, הפר המקומי שבוית לפני אלפי שנים ומנוצל לעבודה ולמשא. מפרוותו הם אורגים בדים, מהחלב שותים ומהבשר ניזונים.

כל פעוט שמגיע לשלב ההליכה, אמו מלמדת אותו ללכת על חבל שמונח רפוי על רצפת אוהל המגורים. בלי הרבה הסברים או הערות, הילד מסגל לאט לאט הליכה יציבה על החבל. בגיל שנתיים האם מותחת את החבל בין שתי יתדות האוהל לגובה של כעשרה סנטימטר מעל הקרקע. היא נוגעת לא נוגעת בגופו של הילד, תומכת בו בעדינות, עד שלאחר חודשים אחדים הילד מהלך על החבל באופן עצמאי לחלוטין. בטבעיות וללא שום היסוס צועד הילד בניחותא על החבל, כמעט ולא מועד בכלל, ואינו זוכה לשום הערות או תשבחות.

בגיל 3 החבל מוגבה לגובהו של הילד. ללא מורא הוא פוסע עליו, מסתגל לתנועה ולרטט שהוא יוצר בחבל תוך הליכתו. כך בכל שנה האם מגביהה את החבל, והילד המתבגר מצליח להלך בשלווה על החבל הגבוה המתוח כמיתר. בגיל 18, עת הגיע לבגרות, שולחת אותו אמו לחצות את הנהר הגועש על החבל המתוח. שם, בכפרים שמעבר לנהר, הוא משוטט עד שמוצא את בחירת לבו. האימהות אינן מודאגות, הן אינן מציצות מהחלון ועוקבות אחר הבן. הן לא תופשות זאת כמבחן בגרות, ואין ספק בליבן שהוא בשל למשימה.

כאשר צועדים על החבל מעל שצף גלי הנהר, התודעה ריקה. לא שואלים שאלות, לא מתבוננים בנהר, לא מביטים בהרים או בנוף ואפילו לא צופים בנשרים החגים סביב בגובה העיניים. התודעה נקייה ושקטה, כך התאמנו כל השנים – ללא מחשבות וללא הרהורים, פשוט ללכת על החבל בטבעיות בדיוק כפי שפוסעים על האדמה הרכה שבכפר, המכוסה בדשא ירוק וסמיך.

לפני כעשרים שנה הייתי מורה לאנגלית באותו הכפר. אני לימדתי והם סיפקו לי אוהל חם ומנה חמה. את טוקוטן חיבבתי במיוחד. נער בן 15 שתמיד נשאר אחרי השיעור לשאול שאלות על החיים. הסברתי לו שאני שואל את עצמי בכל אירוע "למה" אני עושה את מה שאני עושה, וגם "איך" להשתפר בפעם הבאה. הנער הסקרן התעניין בפיתוח תודעתו, ובניגוד לחבריו, בו הצלחתי להפיח רוח תחרותיות ואסרטיביות. לימדתי אותו איך לפתח את האגו ולהיות שאפתן ומקורי. אחרי תקופת היכרות של כשנתיים גילה לי טוקוטן שהוא הושפע מאוד מדבריי, ושהוא מעוניין לעזוב את הכפר ולעבור לעיר הגדולה.

כאשר מלאו 18 לנער הכינה לו אמו תרמיל קטן, ואותו נשא על גבו כאשר החל לצעוד על החבל המתוח לכיוון להסה הבירה. כשהגיע לאמצע החבל עלו לפתע מחשבות ושאלות במוחו, בדיוק כפי שחינכתי אותו: ״איך אני שומר על יציבותי? למה אי אפשר להשתפר ולצעוד מהר יותר על החבל? מדוע בחרתי בדרך זו ולא בדרך הראשית המרוחקת?״

ואז נפל.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון גולדמן

פרופסור לכירורגיה, מנתח בכיר בחטיבה כירורגית בבית החולים איכילוב בתל אביב. תלמיד אייקידו.

32 תגובות

  1. חגי שובל
    חגי שובל ינואר 21 2016, 19:37
    הסוף הקשה

    מה המסר שלו?

    השב לתגובה
  2. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן ינואר 21 2016, 23:05
    חגי שובל - מה המסר

    קרא את הסיפור פעם שניה..ואולי פעם שלישית ונסה לפתח רעיונות ולהרחיב את תודעתך.
    באם לא תצליח אנא כתוב שנית ואגלה לך.

    השב לתגובה
    • י.ד.
      י.ד. ינואר 22 2016, 00:22
      לחגי שובל

      הוא נפל בגלל התרמיל הקטן.
      מוסר השכל – קח תרמיל גדול ולך בדרך המלך.

      השב לתגובה
  3. צבי
    צבי ינואר 21 2016, 23:38
    סיפור על חינוך לסבלנות ופקפוק

    נהנתי מהקריאה.

    השב לתגובה
  4. רחל
    רחל ינואר 22 2016, 00:00
    האם מדובר בתודעה נקייה או התנהלות אוטומטית וסתגלנית?

    הסיפור מאוד יפה בעיני, אבל איני בטוחה שאני מסכימה עם המסר שעובר ממנו. באם המסר הוא בשבח התודעה הנקייה, להתמסר לדברים ללא ספק ושאלה, כי אז דרכך תהייה בטוחה יותר. ייתכן וזה כך במציאות, כך זה וודאי לאנשים שהולכים אחר אמונתם, כמו אדם דתי שמאמין ללא שאלות, בני 18 שהולכים לצבא ללא שאלות…
    לאלו ששואלים- למה? ללא ספק יותר קשה. באם טוקוטן היה מקדים לשאול- למה? לפני שהילך על החבל, אולי אז לא היה עולה עליו בכלל, לא היה נופל מהחבל והיה מוצא את דרכו שלו, שהייתה יותר מתאימה ונכונה עבורו.
    כך שהמסקנה שלי מהסיפור, אל תלך בדרך שאינך מאמין בה או שיש לך שאלות וספקות לגביה.
    ההליכה של הילדים האחרים שהלכו בביטחה על החבל, נשענה על חיקוי והתנהלות אוטומטית שאין בה בחירה או מחשבה.

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן ינואר 22 2016, 06:02
      רחל - יותר שאלות מתשובות

      מסכים עם פקפוקך. בלי החבל הדק לא היו הלבטים.
      אולי חשוב לדעת ״מתי״ לשאול ״ומתי״ לצעוד בנתיב הישן בתודעה נקיה וללא עוררין.
      ברור לי שפורצי הדרך הם ״המפקפקים״ ואינם נרתעים מהסיכון. כנראה שלמרות המחיר חלק מהם כן יגיעו ליעד.

      השב לתגובה
  5. מעין
    מעין ינואר 22 2016, 01:19
    על הסיפור- וגם בתגובה לרחל

    המתח הזה (או החבל:) בין התמסרות ואמון טוטאליים, לבין פקפוק תמידי, הוא באמת נושא מעניין מאד, וכל אחד מהצדדים הוא מפתה בדרכו, אבל כנראה שגם לא רצוי באופן מוחלט. אני תוהה אם הסיפור באמת מציג תשובה חד משמעית לגביו? או אולי קצה אחד שלו למי ששכח מהאפשרות הראשונה?
    ואולי בכלל אפשר למצוא גם יופי בנפילה…

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן ינואר 22 2016, 10:30
      מעין - יופי בנפילה

      הנזיר הקשיש אמר: צעד בחיים כאילו אתה פוסע על חבל דק.
      להנות מהנפילה..זו תבוונה של המסטר

      השב לתגובה
  6. דיש
    דיש ינואר 22 2016, 09:21
    וואוווו מצמרר

    החוצפה שלנו לפעמים, היהירות להתערב, לנסות לתקן את מה שלא מקולקל…. הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן ינואר 22 2016, 10:39
      דיש - חוצפה

      נכון מאד. לפני כל התערבות צריך לנשום עמוק וברגישות רבה לשאול את עצמינו האם התערבותינו נחוצה?

      השב לתגובה
  7. סקרן
    סקרן ינואר 22 2016, 09:49
    יש בסיס אמיתי לסיפור?

    או שהכל דימיוני?
    במילים אחרות:
    משהו שקרה ויש בו לקח ומסקנות
    או
    דיעה ותפישת עולם שעליה הולבש סיפור דימיוני

    השב לתגובה
  8. בעז
    בעז ינואר 22 2016, 18:23
    שלמות מול תקיעות

    קודם כל יום הולדת שמח והרבה שנות בריאות ואייקידו

    ולעצם המאמר.
    יש אנשים שהקבלה וההשלמה היא ההוויה שלהם וטוב להם עם זה.
    לעומת זאת יש אנשים שהסקרנות , הטלת הספק והחקירה האינסופית היא בנשמתם.

    כולמנו לא היה מגיע לאיך שהוא נראה כיום ללא אותם אנשים שחקרו , מצאו , המציאו וחוללו מהפכות.

    כמובן שהרבה מאותם ספקנים ומהפכנים שימו על כך מחיר יקר בהרבה מישורים , אבל מאידך בילעדיהם עולמנו ביה צר ותקוע.

    השב לתגובה
  9. הדר
    הדר ינואר 22 2016, 19:57
    יום הולדת שמח סנסאי גידי ,

    כל מי שהתערסל על גב פָּר בילדותו , סופו שילך על חבל דק בנשימות רכות ,
    ואם יפול – יזכור את ים העננים אשר צפה בהם בתודעה נקיה ,

    השב לתגובה
  10. מיכאל
    מיכאל ינואר 23 2016, 14:13
    ואז נפל

    ואז נפל…
    ואולי כאן מתחיל סיפור חייו של טוקוטן.

    השב לתגובה
  11. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן ינואר 23 2016, 15:11
    מיכאל - בלי אשליות

    כשטוקוטן נפל
    ״נפל האסימון״

    השב לתגובה
  12. יונתן קורפל
    יונתן קורפל ינואר 23 2016, 15:28
    כמה קושיות

    כאשר קראתי את סיפורך היפה, צצו בראשי כמה מאותם סימני שאלה שהציבו כאן חלק מהמגיבים.
    הואיל והם הקדימו את תגובתי, אני אלך למחוזות אחרים, ולו בכדי לאתגר את היוצר.
    האם שקלתם (המחבר והמגיבים) את האפשרות שגיבור העלילה נותר בחיים גם לאחר שנפל לנהר?
    מה דעתכם על האמירה שחכם לומד מניסיונם של אחרים? המספר (הדמיוני) של הסיפור, הבין ששגה בעקבות מה שאירע למי שקנה ממנו דעת לכאורה. אבל המספר לא רק זכה לתובנה בזכות המחיר ששילם אולי מי שהלך בדרכו, נתגלגלה לידו גם הזכות לפקוח את עיני כולנו.

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן ינואר 23 2016, 16:21
      יונתן-קושיות

      יונתן שאלותיך פוקחות עיניים. תשובותיי אינן בהכרח האמת היחידה.
      האם טוקוטן נותר בחיים לאחר הנפילה?
      לא, הוא נפל אל מותו(אם היה נותר בחיים הסיפור היה אחר).
      האם חכם הוא זה הלומד מנסיונם של האחרים?
      כן, ניתן ללמוד ״בקטנה״ מנסיון האחר אך ״תובנות״ עמוקות יצוצו רק ממה שחווינו על בשרינו.
      מה המשמעות של ״תובנת המספר״?
      לעדן את היחסים עם האחר והסביבה!
      תודה

      השב לתגובה
  13. נסים
    נסים ינואר 24 2016, 11:38
    למידה

    אז מה קרה עם המספר ?

    המספר תופס בסיפור גם את תפקיד המורה, או המלמד. הוא מתאר בצורה נפלאה את התהליך שעוברים ילדי הכפר הלומדים את ההליכה על החבל, בלי לבקר את התהליך כחיובי או כשלילי, זהו פשוט תהליך שיש לעבור וללמוד על מנת לתפקד באותו מקום וזמן ועל מה להצליח בכך יש צורך בצלילות דעת (בתודעה נקייה).

    התזמון פה הוא הכל. המורה הופך לתלמיד (כך נדמה) רק בסוף הסיפור , בנפילה הכואבת והמכאיבה של הנער. רק אז הוא מבין שלאותם הילדים והנערים המאומנים בתודעתם יש הרבה, אפילו הרבה מאוד ללמד אותו. ורק לאחר שלמד, יכל לגולל את סיפורו בצורה הזאת.

    השב לתגובה
  14. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן ינואר 24 2016, 13:41
    נסים - למידה

    מורה>תלמיד
    תלמיד>מורה

    השב לתגובה
  15. סתם אחד
    סתם אחד ינואר 25 2016, 11:57
    מקסים

    מקסים, מקסים
    הסיפור
    השיח שמתעורר

    השב לתגובה
  16. רון
    רון ינואר 25 2016, 23:48
    מסקנה

    המסקנה שלי מהסיפור היא לאו דווקא שעליי לשאוף לתודעה נקייה על פני פיתוח התודעה
    אלא
    שעליי לשאוף ליכולת להחליט מתי "לנקות" את התודעה ממחשבות, ומתי לחשוב ולשאול שאלות. טוקוטן לא נפל בגלל שהחל לחקור את העולם בשאלות ולמלא את ראשו במחשבות, אלא בגלל שלא ידע להתעלם מכל זה בזמן ההליכה על החבל- זו ההבנה שלי של הסיפור

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן ינואר 26 2016, 00:05
      רון - מתי

      מסכים שזה הלקח החשוב ביותר.
      עת לרוקן המחשבות ועת לעוררן.
      המספר לא השכיל ללמד את טוקוטן לאבחן בין השניים.

      השב לתגובה
  17. תבורה
    תבורה ינואר 26 2016, 10:11
    כל כך קיצוני

    קטיעת הזרת באיבחת חרב או נפילה מחבל אל המוות
    כאילו אין מוסר השכל ללא מוות או פגיעה בגוף של ילדים
    התנשאות הגיל על התמימות

    השב לתגובה
  18. ניר רובין
    ניר רובין אפריל 26 2016, 22:38
    יש אמרה חכמה

    לפעמים הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!