JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

להרכיב את שפרה

סיפור על אופניים המתגלגלים בגלגלי הזמן

להרכיב את שפרה צילום: Andrew Dressel en.wikipedia.org
מרץ 20
21:19 2016

הייתי צעיר ורכבתי על אופני "חרש אופן" מתוצרת הארץ. הם היו שחורים וכבדים, וכל עלייה קטנה דרשה מאמץ גדול. אבי קנה לי את האופניים בחנות של אדון מרקוס ליד הכיכר. אדון מרקוס שכנע את אבי שהאופניים חזקים ויחזיקו מעמד הרבה שנים, וגם נתן הנחה גדולה של 30%, כיוון שהכירו. באותם ימים העיר הייתה קטנה וכולם הכירו את כולם.

הרכבנו בנות על הסבל ועל הרמה. שפרה, בלונדינית שמנמונת וחסודה, הסכימה לשבת רק מאחור.

גדלתי, בגרתי, ואני עדיין רוכב. יש לי 28 מהלכים, כל עלייה קטנה נכבשת ללא מאמץ, הגלגלים דקיקים, הצבעים מגוונים וזועקים, הסַבּל יצא מהאופנה. אף אחד כבר לא מרכיב, חוץ מגיבורים של סרטים בשחור-לבן. אני על האופניים החדישות ושואל את עצמי: למה את שפרה הבלונדינית לא אהבתי?

נכון, כבר אז היו לה נטיות להשמנה. לא היה קל לרכוב בעליות עם אופניים כבדים, חורקים, בעלי מהלך אחד. עם שפרה הבלונדינית והשמנמונת מאחור זה היה קשה שבעתיים. והבעיה העיקרית הייתה שהיא בכלל לא הסכימה להתנשק, ודאי שלא ללכת עם רדת החשיכה לחורשה שמאחורי יד לבנים.

קרני השמש מחזירות אור מסנוור מהאופניים המבריקים ומדגישות את החיוך המרוצה שלי. אני מרגיש מעולה, תחושת ריחוף קלה. אוהב לשמוע את רחש גלגלי הגומי מחליקים על האספלט, מנגינה מרגיעה. מתקדם כביכול ללא מאמץ. איפה שפרה היום? האם היא כבר סבתא? או אימא עם כמה ילדים? אולי – הכי מתאים – הצטרפה לאיזה מנזר.

הלב מתאמץ, הדופק עולה, אך המוח הולך ונרגע, הולך ונרגע… למי אכפת מבוז'י ומביבי? אפילו את רונית מהבנק שצלצלה הבוקר בקשר לאיזו חריגה כבר כמעט שכחתי. ושפרה? מי יודע כיצד השתנתה. מי יכול בכלל לשער לאן הגיעה שפרה אחרי כל השנים. מדוע לא הייתה לי סבלנות? אולי שפרה גדלה והחלה לרכוב בעצמה על אופניים, ובעקבות כך נעלמו השומנים הילדותיים והיא הפכה ליפהפייה אמתית, בלונדינית חטובה ושופעת? אולי אפילו – כן, למה לא? – רקדנית אקזוטית?

הנחל לימיני, הכביש המהיר לשמאלי, ואני בתווך, מסתכל לפנים ומתקדם קדימה…

תמיד ידעתי שבבוא העת אקנה לבני אופני ראלי קלילים תוצרת חוץ עם הרבה ניקלים מבהיקים. השנים עברו והיום הנכסף הגיע. היום נסענו במכוניתי, אבא רגשן ובן סקרן, לכיוון הכיכר, לחנות האופניים של אדון מרקוס. אחרי מאמצים מצאנו מדחן פנוי, אבל במקום החנות של מרקוס ניצבה חנות פיצוחים. שאלנו פה וחקרנו שם, והתברר שהחנות הועברה לאזור תעשיית ההייטק, למקום נרחב יותר עם חניה צמודה.

בחנות החדשה והמפוארת הסביר לי המוכר שראלי זה לא מותג מודרני ואיכותי, ואם אני רוצה את הטוב ביותר עבור הילד, אקנה את הסוג הזה – והצביע על זוג אופניים יפהפיים, תאווה לעיניים. ועוד הוסיף המוכר: "הרגע קיבלתי הודעה מהמשרד האחורי שאתה מקבל הנחה מיוחדת של 30%. אמרו לי שאתה מקורב למשפחה". נזכרתי בחיוך שגם אבי קיבל הנחה גדולה. האם הם נותנים לכל אחד הנחה? או שאני באמת מקרה מיוחד? "אדון מרקוס עוד זוכר אותי?" תמהתי, נרגש מעט. "אדון מרקוס כבר פרש", ענה המוכר. "הבן שלו שלמה ואשתו שפרה מנהלים היום את החנות".

החלון הכהה של המשרד נפתח והנה שלמה עומד ומנפנף לי ללא התלהבות יתרה מתוך החדר. אשתו שפרה הבלונדינית ישובה ליד שולחן ומחייכת. נפנפתי וחייכתי בחזרה, אך לצערי ולצערכם לא ראיתי את גזרתה. כנראה אשוב להרהר בתעלומה, אולי ברכיבה המאומצת הבאה…

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

3 תגובות

  1. מלבסאי
    מלבסאי מרץ 21 2016, 12:15
    האופנים היו עם רמה

    והתמונה בלי רמה

    השב לתגובה
  2. צביה
    צביה מרץ 22 2016, 12:19
    נהדר

    כל כך אוהבת סיפורים בלי סוף מושלם. פשוט נהדר!

    השב לתגובה
  3. בלונדי
    בלונדי מרץ 24 2016, 15:13
    כל אחד והשיפרה שלו

    הסיפור שלך הזכיר לי משהו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור