JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לחזור למשמעות המילונית

השחתת השפה: מאי-שוויון בנטל ועד הפליה במכסות המים

לחזור למשמעות המילונית צילום: Toby Hudson wikimedia commons
פברואר 27
00:36 2014

בדרך כלל אני מרגישה מאוד בבית בשפה העברית. העברית היא "שפת אמי" (ששפת אמה הייתה פולנית, אבל זה סיפור אחר), אני חיה בה, חיה אותה ונפשי דבקה בה. כך כבר כחצי מאה. קשה לבלבל אותי בעברית. והנה, "השיח הציבורי" (אם אפשר לקרוא כך לצעקות ולהתלהמות) בעניין "השוויון בנטל" הצליח לערער לרגע את בטחוני. עד כדי כך הצליח, שאצתי אל מילון אבן-שושן שעל המדף לבדוק שאני עדיין מבינה את משמעות המילה "נטל". הכרך הכחול הרגיע: "נטל" הוא "משא", כלומר משהו שיש לשאת. כמו "נטל ההוכחה", שמשמעו שעל אחד הצדדים להליך משפטי רובץ המשא להוכיח נקודה מסוימת. משמעות שנייה של המילה "נטל" היא "מעמסה", כלומר משקל כבד שיש לשאת. ו"שוויון" הרי הוא יחס דומה למי שדומים אלה לאלה במובן רלוונטי לנושא הנדון. "שוויון בנטל" הוא, לכן, חלוקה שוויונית של משא שלעתים הוא אכן מעמסה כבדה. חלוקה כזו, שאנשים הנתפסים דומים באופן רלבנטי יישאו משא דומה.

ברמה הציבורית-מדינית, שוויון בנטל הוא השתתפות שווה של אזרחים ואזרחיות בנטל האזרחי, כלומר בקיום המדינה, ערכיה ומוסדותיה: תרומה לכלכלת המדינה, לתרבות הנוצרת במסגרתה, לרווחה שהיא מבטיחה לאזרחיה, לחוסנה המוסרי ולהגנתה. הדמיון הרלבנטי הוא של אזרחים, שכולם דומים באזרחות במדינתם, ולכן מידת הנשיאה בנטל האזרחי צריכה להיות דומה. שוויון בנטל אזרחי, לכן, משמעו שכל אזרחית ואזרח ישתתפו במידת יכולתם בשוק העבודה (או ההון), יקיימו את עצמם ואת התלויים בהם וישלמו מיסים וביטוח לאומי כדי לאפשר למדינה לתמוך במי שבתקופות מסוימות זקוקים לעזרה. שוויון בנטל משמעו שכל אזרחית ואזרח ייקחו חלק שווה ככל האפשר, בהתאם לחוקים שוויוניים, בהגנה על המדינה ועל החברה מפני סכנות ואיומים. שוויון בנטל יכול להתבטא, למשל, בכך שכל אזרחית ואזרח כשירים יתרמו, לאחר שקיבלו מן המדינה 12 שנות חינוך והשכלה, שנה או שתיים או שלוש לביטחון פנים או חוץ, לבריאות, לחינוך, לחקלאות או לרווחה וסעד, לפי כישוריהם ולפי צורכי החברה.

למה אני טורחת לומר את המובן מאליו? כי השיח הציבורי המציף והמטביע הוא כל כך מתעתע, עד שאפשר בקלות לשכוח מושכלות יסוד ולהיסחף בזרם העכור. כי בבליל הקקופוני הצורח מאמצעי התקשורת, שחור הוא לבן ולבן הוא אפור ושום דבר הוא כבר לא שום דבר. עד שמתבלבלים ושותקים ומתנתקים, ואז כבר באמת יכול להיות שהחוק המוצע – שעל פיו חרדים יהיו פטורים משירות צבאי כי הם חרדים, ותלמידי ישיבות ההסדר ישרתו מחצית מהתקופה של משרתים אחרים – הוא בגדר "שוויון בנטל".

הגדילה לעשות אישה המתיימרת לייצג את הציבור החרדי, שאמצעי התקשורת מזמינים אותה, משום מה, להשתתף ב"דיונים". שוב ושוב שמעתי אותה זועקת בתכנית אחרי תכנית "איזה מן שם זה 'שוויון בנטל'? אנחנו נטל?" לנוכח מבטי התדהמה של "נציגי החילונים" הוסיפה שוב ושוב "בושה!" ואני מוכרחה להודות שאחרי מספיק פעמים שהיא שבה על הטיעון המופרך – התחלתי גם אני להתבלבל. כי כאילו אין משמעות למילים, ולא למושגים, ואפשר להגיד הכול ולברוא עולמות בהבל פה, ולטשטש ולטייח ולתעתע ולעייף. ולנצח.

אז שני דברים. ראשית, ל"נציגת החרדים": "שוויון בנטל", כפי שאת יודעת היטב, משמעו חלוקה שוויונית בין אזרחי המדינה של נטל/משא הקיום וההגנה. ולשאלתך, מי שאינו מקיים את עצמו וחי על חשבון החברה בלי לתרום לה, ומי שאינו משתתף בהגנה עליה – הוא בוודאי נטל/מעמסה. האם יכול להיות ספק בכך?

שנית, למה הדבר דומה? לזעקות השבר של שרים וחברי כנסת בישראל, נגד האמירה שישראל מפלה ומקפחת את הפלסטינים במכסות מים בהשוואה למתנחלים. כל זעקות השבר המיתממות והיציאות הדרמטיות (וגסות הרוח) ממליאת הכנסת, לא ישנו את העובדה הפשוטה שישראל אכן מפלה ומקפחת את הפלסטינים במכסות מים בהשוואה למתנחלים. כי גם למילים "מים", "מכסות" ו"הפליה" יש משמעויות ברורות ופשוטות – אפשר לבדוק באבן-שושן.

הכחשת היעדר השוויון בנטל, כמו הכחשת הכיבוש ותוצאותיו ההרסניות, שתיהן מחייבות את השחתת השפה וניזונות ממנה. הן מחייבות וניזונות ממלל דמגוגי מציף ומטביע, מבלבל, מעייף, משתיק ומרחיק אותנו מן הזירה. המלל הזה יוצר תחושת חוסר אונים ולאות כבדה. כמו כישוף מהפנט שהופך להתמכרות משתקת.

אז בבקשה, להפסיק לפחד. כדאי להתנתק מתכניות הפופוליטיקה למיניהן ולחזור למילון אבן-שושן. אין בארץ שוויון בנטל, והחוק החדש אינו מקדם שוויון כזה. צריך להיות שוויון כזה, וצריך לקבוע אותו בחקיקה שמדברת עברית. וכן, מדינת ישראל כבשה שטחים המאוכלסים באוכלוסייה אזרחית והיא שולטת בהם באופן דכאני, מפלה ומקפח. כך, למשל, היא גוזלת את אדמותיהם של תושבים החיים תחת כיבוש, ומפלה אותם לרעה במכסות המים בהשוואה למתיישבים שהיא שולחת לחיות על אדמותיהם. וצריך לסיים את הכיבוש, ולהפסיק את הדיכוי, את ההפליה ואת הקיפוח. וכדי להתחיל במלאכה צריך להתעורר ולהתנתק מהשחתת השפה. העברית כל כך יפה.

על המחבר / המחברת

אורית קמיר

אורית קמיר

ד"ר. חוקרת ומרצה באזורי התפר של משפט, חברה, תרבות, קולנוע ומגדר. פעילה חברתית ופמיניסטית.

תגובה אחת

  1. אחד
    אחד מרץ 03 2014, 09:06
    אולי זאת פשוט דרך לברוח מהמציאות

    אם מייפים את התמונה אז יותר קל להתמודד עם המצבים הלא קלים….

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!