JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

גנרל נקרא לדגל

האם אהוד ברק יהיה דה גול הישראלי?

גנרל נקרא לדגל אהוד ברק צילום: Robert D. Ward en.wikipedia.org
פברואר 03
09:30 2017

ממשלת ישראל נתונה בימים אלה – ראשית פברואר 2017 – לביקורת ציבורית כמעט ללא תקדים. כמחצית מהשרים אינם מתאימים לתפקידיהם. הם התמנו למשרותיהם הממשלתיות כתוצאה מהסכם קואליציוני בעל רוב דחוק בכנסת. ראש הממשלה עצמו לא רק נתון לביקורת של מבקר המדינה וגם של הציבור, אלא מותקף ללא הפסק כמעט בכל אמצעי התקשורת הכתובה והמשודרת בשל התנהלות בלתי ראויה – יש שיאמרו בלתי מוסרית בעליל. כתוצאה מכך התערערה יציבות הממשלה ולא מן הנמנע שתקום ממשלה חלופית עוד במהלך כהונתה של כנסת זו או שנצטרך ללכת לבחירות חדשות.

גנרל שארל אנדרה ז'וזף מארי דה גול, כמפקד צבא צרפת החופשית, שב למולדתו כגיבור לאומי לאחר נחיתת בעלות הברית בחופי נורמנדי, ביוני 1944. באוגוסט 1944, אחרי שהנאצים סולקו מפריז, הוא התמנה לראש ממשלת הרפובליקה הרביעית בצרפת. מחלוקות קשות בצמרת הממשל הצרפתי גרמו לגנרל להתפטר ממשרת ראש הממשלה ב-20 בינואר 1946. דהיינו בקדנציה הראשונה שלו כיהן דה גול כראש ממשלה מעט פחות משנה וחצי בסך הכול.

הגנרל דה גול הלך במדבר הפוליטי במשך לא פחות משתים עשרה שנים. למעשה הוא ירד מסדר היום הפוליטי בצרפת לחלוטין. במשך השנים הללו הלך המצב הפוליטי הפנימי בצרפת והידרדר. צרפת ספגה מהלומות כבדות בקולוניות שלה מעבר לים. המפלה בדיין-ביין-פו ביולי 1954 גרמה לנטישת הצרפתים את הודו-סין ואחר כך את יתר מושבותיהם במזרח הרחוק. בשלהי שנות החמישים של המאה הקודמת החלה השליטה הצרפתית באפריקה להתפוגג ובעקבות זאת פרצה מלחמת העצמאות באלג'יריה.

אלג'יריה נחשבה ל"צרפת מעבר לים". חיו שם כמיליון ורבע מתיישבים צרפתים "לבנים". חלקם השתייכו כבר לדורות שני, שלישי ורביעי של "מתנחלים" צרפתים באלג'יריה. ממשלת צרפת שלחה צבא גדול והשקיעה הון עתק בלחימה באלג'יריה במטרה לשמור שם על הקולוניה, שהם התייחסו אליה כאל חלק אינטגרלי מצרפת. הכאוס שהשתלט על השלטון בפאריס, יחד עם מרד של קצינים צרפתים מחיל המשלוח באלג'יריה, יצר מצב פוליטי מסוכן מאוד, מאחר שהממשלה איבדה את יכולתה למשול במדינה באופן סביר. קציני צנחנים צרפתים פלשו מאלג'יריה לאי קורסיקה (מקום הולדתו של נפוליון בונפרטה) ואיימו לפלוש לצרפת גופא אם הממשלה לא תמנע את הנסיגה מאלג'יריה – שהחלו מדברים בה בחוגי השלטון בפריז.

במצוקת העתים נזכרו הפוליטיקאים בגנרל דה גול, שאז כבר היה קרוב לגיל שבעים, וקראו לו לדגל – כדי להציל את צרפת מתוהו ובוהו מוחלט. הפוליטיקאים הצרפתים הרופסים העריכו שרק גנרל בעל מוניטין כדה גול יוכל לקרוא לסדר את קציני הצבא המורדים ולהחזיר את הסדר והמשמעת למערכת הפוליטית, שבאותה עת הייתה רותחת באווירת הפקרות. ואכן כך היה.

הגנרל "הזקן" נענה לצו השעה. הוא חזר לפריז מהעיירה קולומביי-לה-דז-אגליז, מקום הולדתו, שבה גם בילה את זמנו בהיותו במדבר הפוליטי. הוא התמנה לנשיא צרפת מכוח קונצנזוס נדיר בפוליטיקה הצרפתית המסוכסכת באותה העת. דה גול גיבש חוקה חדשה למדינה, וזו אושרה בבתי הנבחרים של צרפת. החוקה שמה קץ לרפובליקה הרביעית, ועם כניסתה לתוקף קמה הרפובליקה החמישית.

דה גול כיהן כראש המדינה בצרפת במשך כאחת עשרה שנים. בתקופת שלטונו התייצב הממשל בצרפת. מוסדות השלטון התמסדו על פי החוקה החדשה. דה גול ערך הערכת מצב מחודשת והחליט, בניגוד למה שציפו ממנו, להיפרד מאלג'יריה. הצבא הצרפתי הושב למולדת האירופית ולמעלה ממיליון צרפתים נסו על נפשם חזרה לצרפת. רובם עזבו באלג'יריה נכסים ורכוש רב. עד כמה שידוע לי הם לא קיבלו פיצויים ולא חוקקו למענם "חוקי הסדרה", הגם שבתקופה הקולוניאלית עודד אותם השלטון הצרפתי להתיישב באלג'יריה (אם מי מהקוראים יודע על חוקים או הסדרת פיצויים מטעם ממשלת צרפת למפוני אלג'יריה אבקש ליידע אותי ואת יתר הקוראים).

לית מאן דפליג שדה הגול למעשה הציל את צרפת מתוהו ובוהו מוחלט. החוקה שהוא גיבש עומדת עד היום ומאפשרת את קיומו של הממשל הדמוקרטי היציב שנוסד עם הרפובליקה החמישית. דה גול העביר את השלטון בצורה מסודרת למחליפו ז'ורז' פומפידו בשנת 1969, וכשנה לאחר מכן הלך לעולמו שבע ימים והישגים.

ובמעבר חד למדינת ישראל של ראשית שנת 2017. ביום ה-29 בינואר 2017 הוזמן הגנרל אהוד ברק להרצות בפני חברי החוג המרכזי במפלגת העבודה – ותיקי מפא"י ההיסטורית וחברים המזדהים עם דרכה המדינית והחברתית. בעת האחרונה מתרוצצות שמועות שהוא מבקש לחזור לזירה הפוליטית בישראל.

אהוד ברק הודח מראשות הממשלה בבחירות דמוקרטיות בשנת 2001, לאחר שכיהן בתפקידו כשנה וחצי – כמו דה גול בממשלתו הראשונה. משם יצא ברק למדבר פוליטי עד שנת 2007, אז הוזמן על ידי ראש ממשלת ישראל לכהן כשר ביטחון, תפקיד שאותו מילא בהצלחה רבה עד 2013. מאז שוהה ברק במדבר הפוליטי ו"עושה לביתו". הוא מבלה חלק נכבד מזמנו בחו"ל "בענייני משרדו" ומשקיף ממרחק על מבוכי הפוליטיקה הישראלית "התוססת" בהנהגת בנימין נתניהו. אהוד ברק הוא אדם מודאג. כך על פי עדותו בהרצאה הנ"ל.

מחד גיסא, על פי אהוד ברק ישראל היא מדינה מצליחה, חזקה, שאינה נתונה לאיומים אסטרטגיים משמעותיים. אך מאידך גיסא הוא מוטרד מאד מהתערערות הסולידריות החברתית בישראל ומהתעצמות הפערים בתוך החברה הישראלית ומהסטגנציה הפוליטית, שאינה מבשרת טובות ביחסים בין היהודים לערבים במרחב. מעטים האישים בישראל שמסוגלים לנתח את המצב הביטחוני והפוליטי של ישראל כמו אהוד ברק. לא רק בשל יכולתו האינטלקטואלית אלא גם, ואולי בעיקר, בשל היקף ניסיונו במגוון תפקידיו: ראש אמ"ן, רמטכ"ל, שר בממשלה בתפקידים אחדים, בעיקר במשרד הביטחון, וכמובן ניסיונו כראש ממשלה, הגם שלתקופה קצרה. מאות החברים שהגיע להרצאתו התרשמו מאוד מדבריו והייתה הסכמה כללית שברק חייב לחזור לפוליטיקה המקומית כדי ליצור סיכוי להחליף את השלטון.

ובמעבר חד לניתוח הפוליטיקה העכשווית בישראל: להערכתי, והנני מעריך שרבים מאוד במדינת ישראל יסכימו עם הערכה זו, אין בעת הזאת, בכל השדה הפוליטי בישראל, אישיות בעלת שיעור קומה מתאים שביכולתה להביס בבחירות את בנימין נתניהו ואת מפלגת הליכוד. לא רק משום שהציבור היהודי בישראל "ימני" ברובו אלא גם בשל העדר אישיות דומיננטית בראש מפלגה זו או אחרת אשר יכולה להיחשב כבת תחרות לנתניהו, למרות כל הרפש התקשורתי שבו הוא מתבוסס לאחרונה.

כפי שאני מנתח את המצב כיום, רק גוש פוליטי של שלוש מפלגות ציוניות חשובות עשוי להביא למהפך שלטוני בישראל – אם בבוא הזמן, כאשר הקדנציה הזאת תגיע לסיומה הרשמי, אם במקרה שיוקדמו הבחירות לכנסת בשל התפרקות הממשלה ואי יכולת להרכיב ממשלה חלופית. שלוש המפלגות הללו הן: המחנה הציוני, יש עתיד וכולנו. לגוש פוליטי מסוג זה יש סיכוי להשיג 40–45 ח"כים בכנסת הבאה.

אם מנהיגי שלוש המפלגות הללו יתגברו על בעיות האגו שלהם והגוש הפוליטי האמור יקום, על שלושת מנהיגי מפלגותיו לפנות לאהוד ברק ולהזמינו להנהיג את הגוש ולהיות מועמדו לראשות הממשלה. מקומם של שלושת מנהיגי מפלגותיו צריך להיות מובטח: יאיר לפיד יכהן כשר חוץ, משה כחלון יכהן כשר האוצר ויצחק הרצוג יכהן כשר ביטחון.

במפלגות יש עתיד וכולנו וגם בתנועה (של ציפי לבני) אין פריימריס. כך גם על מפלגת העבודה לוותר על הפריימריס בעת הזאת, אולי אף כהוראת שעה. רשימת המועמדים של מפלגת העבודה תוקפא על פי מצבה כיום, או שתיקבע רשימה חדשה על ידי ועדה מסדרת. רשימת המועמדים לכנסת של גוש שלוש המפלגות הללו תיקבע בשיטת הריץ'-רץ', כמובן על פי כוחן האלקטוראלי העכשווי, או החזוי, או הממוצע בין שני הנתונים הללו, כמובן בהסכמה הדדית מלאה.

אינני תמים לחשוב שהקמת גוש מסוג זה תהיה משימה קלה, נהפוך הוא. אולם אם אפילו מעט אחריות לגורל החברה והמדינה מדריכה את מעשיהם של לפיד, הרצוג וכחלון, עליהם להפנים שעת צרה היא לישראל. הצלת המפעל הציוני והשבתו לדרך המלך חשובות יותר מכל עניין אישי. גוש פוליטי כפי שתיארתיו ובהנהגת אהוד ברק בהחלט עשוי לשנות את הנתיב של מדינת ישראל.

ואם ישאל השואל: כיצד ייתכן שאהוד ברק, ראש ממשלה שהקדיח את התבשיל בעבר, יוכל להיבחר שוב לתפקיד זה? – אומר ואזכיר לכם שבמדינת ישראל כבר היו שלושה תקדימים כגון דא: בן גוריון המיתולוגי התפטר, הוחלף על ידי משה שרת, ואחרי כשנתיים חזר לכהן בשנית כראש ממשלה; יצחק רבין גם הוא נאלץ להתפטר לפני תום הקדנציה שלו ואחרי שנים אחדות שב לכהן כראש ממשלה; ואפילו לראש הממשלה הנוכחי בישראל קרה דבר דומה. בסוף הקדנציה הראשונה שלו הוא נשמע אומר: "בואי שרה'לה – הולכים", ושנים אחדות לאחר מכן הוא שוב נבחר לראשות הממשלה. גם אהוד ברק יכול, כמובן אם ייווצר גוש פוליטי כנ"ל והוא יוצב בראשו. זו האפשרות היחידה להחלפת השלטון בישראל. אין זולתה.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

9 תגובות

  1. דניאל
    דניאל פברואר 03 2017, 13:28
    לא יעזור לכם

    הימין הלאומי ודתי הוא בעל השלטון

    השב לתגובה
  2. גילה שטרן
    גילה שטרן פברואר 03 2017, 17:48
    אפילו הזקן לא יעזור

    לברק אין שום אופק פוליטי

    השב לתגובה
  3. דיויד שולמן
    דיויד שולמן פברואר 03 2017, 23:08
    ברק כדה גול ישראלי

    ניתוח מעניין מאד. הבעייה היחידה שברק ציבורית שרוף והוא ממש לא דה גול.דה גול לא היה חמדן ובטח לא היה אופורטוניסט וברק כן.
    אבל לבוחרים זיכרון קצר ורובם מטומטמים אז מי יודע…

    השב לתגובה
    • צחי
      צחי מרץ 01 2017, 12:27
      ברק איבד את אמון העם

      ברק אינו הדמות שמסוגלת לאחד את הפוליטיקאים השונים תחת דגלו למאבק בימין. ברק איבד את אמון העם לפני שנים.

      השב לתגובה
  4. יונתן טל
    יונתן טל פברואר 04 2017, 10:20
    מנהיגות אלטרנטיבית.

    מאמר מבריק.עם דוגמאות טובות.הבעיה היא האגו והאני. אני ואני.לו יהי.

    השב לתגובה
  5. מאיר עציוני
    מאיר עציוני פברואר 06 2017, 18:45
    אתה באמת מאמין שזה אפשרי?

    ראית ושמעת פעם את לפיד המנותק הבטוח שהוא הולך להיות מלך ישראל. מפריש חלות תמהוני. ואפילו בתוך מפלגת העבודה מלחמת עולם עם שמצות על עבריינות וכדומה. איך כל מלכי האגו שאין מאחוריהם המונים יתאחדו ויביאו תוצאות בבחירות?

    השב לתגובה
  6. דור
    דור פברואר 07 2017, 13:41
    אני מסכימה

    לברק כמו לכל אחד יש מינוסים. לא מחפשים אידיאל. מחפשים את הכי טוב שאפשר. הפתרון – ברק

    השב לתגובה
  7. בלהה
    בלהה פברואר 08 2017, 18:23
    ברק לא יחזור

    ברק לא ימצא בית פוליטי נוסף.

    השב לתגובה
    • שרגא
      שרגא פברואר 09 2017, 22:32
      ברק עוד יכול לחזור לפוליטיקה

      אף פעם אי אפשר לדעת כיצד הפוליטיקה תתפתח. ברק עוד יכול לחזור לממשלה.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!