JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הלקח שלי

במלאת 22 שנים לרצח רבין נדרשת הכרעה על עתיד המדינה

הלקח שלי אלוף בדימוס שלמה גזית
נובמבר 13
09:30 2017

מדינת ישראל ציינה בימים אלו 22 שנים להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. טקסים התקיימו בבית הקברות בהר הרצל ובכנסת. יום זיכרון כיאות לאיש ציבור דגול, רמטכ"ל לשעבר ומבכירי דור מקימי המדינה. בכיכר רבין התקיימה עצרת נפרדת, עצרת שנקבעה להיערך ביום ובמקום שבו נורה ונרצח ראש הממשלה. עצרת שסיסמתה אחדות העם. השנה בחרתי שלא להשתתף בעצרת הזאת.

לפני 22 שנים, ב-4 בנובמבר 1995, נכחנו רעייתי ואני בעצרת בכיכר "מלכי ישראל", עצרת שאורגנה במטרה לתמוך בראש הממשלה יצחק רבין ובדרכו המדינית. האזנו ברוב קשב ובהזדהות מלאה לנאומים שהושמעו. כשרבין סיים את דבריו והחלה התוכנית האומנותית, החלטנו לעזוב ולשוב לביתנו. שיחת הטלפון הנוראה ההיא לא איחרה לבוא, שיחת הטלפון שבישרה כי יצחק רבין נורה ונפצע קשה בעת שירד מבימת העצרת. פתחנו את הטלוויזיה ונחרדנו לראות את איתן הבר בפתח בית החולים מודיע: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה על מות ראש הממשלה."

יצחק רבין נרצח לא על מזבח "אחדות העם" באותו לילה מר ונמהר בכיכר והעצרת לא נועדה לחזק את אחדות העם. היא באה למחות על מסע ההסתה הנורא שהתנהל באותם ימים כנגד רבין ומדיניותו. אי-אפשר לשכוח את ההפגנות הסוערות שקדמו לעצרת ובהן הוצגה תמונת רבין במדי אס-אס, ואת טקסי פולסה דה נורה אשר התירו את דמו. אל לנו גם לשכוח שבראשו של מסע ההסתה הזה עמדו ראשי מפלגות הימין ובכירי המגזר הדתי הלאומי.

רבין לא נרצח על רקע אישי. יגאל עמיר הוסת לשלול את הדרך הפוליטית שאותה הוביל רבין, הוא הושפע מן המסע הציבורי האלים נגד המדיניות, נגד הממשלה ונגד העומד בראשה. יגאל עמיר היה אכול שנאה, והחליט לסכל בעצמו את דרכה המדינית של ישראל בעזרת שלושה כדורי אקדח. למרבה הצער הוא השיג את מטרתו.

העצרת שנערכה במוצאי שבת 4 בנובמבר 2017, לא נועדה לחזק ולגבש את אחדות העם. המציאות הפוליטית שעימה אנו נדרשים להתמודד יוצרת חילוקי דעות פוליטיים חריפים ובלתי נמנעים. אינני יכול להתנבא מתי וכיצד תתגבר ישראל על חילוקי הדעות הללו. לצערי, טרם הגענו לצורך לקבל את ההחלטה הגורלית והקיומית אשר תקבע את עתידה של ישראל.

מיד לאחר הרצח, ציבורים שונים בחברה הישראלית, מימין ומשמאל, קראו לפעול למען אחדות העם ולהפיק לקחים, אך האם אכן הופקו לקחים? אחדות העם מאיתנו והלאה. הלקח שלי מהרצח הנתעב איננו דיבורי סרק על אחדות שאיננה קיימת, אחדות בלתי אפשרית בוויכוח הפוליטי הנוקב במציאות שלנו היום. הלקח הוא שונה, וקשה ליישום. נדרשת הכרעה על עתידה הפוליטי של המדינה ואסור שזו תתקבל באמצעות כדורי אקדח, משני צידי הקשת הפוליטית.

בטרם ייפול הפור בשאלה כה מכרעת לעתידנו, צריך יהיה לשאול את העם. כל העם ורק העם הוא שיקבע את דרכנו המדינית, לטוב ולרע. אפשר ולא אוהב את הכרעת העם, אך בל יעלה על הדעת לסכלה ביריות אקדח.

על המחבר / המחברת

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

2 תגובות

  1. יוסף
    יוסף נובמבר 14 2017, 13:59
    תוצאות משאל העם ברורות מראש

    זה לא התוצאות שאתה תאהב
    אתה לא מבין מה המגמות כיום?

    השב לתגובה
  2. דנה אהובי
    דנה אהובי נובמבר 15 2017, 13:29
    אתה מאמין שאנשי הימין יכבדותוצאות

    אם יהיו התוצאות הפוך ממה שהם רצו? אבל אין מה לדאוג. העם ולכן גם מנהיגיו הם ימניים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!