JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פסקת ההתגברות על הדמוקרטיה

מערך הכוחות של הרשויות בדמוקרטיה הישראלית

פסקת ההתגברות על הדמוקרטיה ד"ר שי ענבר
אפריל 25
09:30 2018

שוב מתלהט הקרב על אופיה של מדינת ישראל ועל מידת הדמוקרטיה אשר תשרור בה.

ממשלת הימין של בנימין נתניהו ונפתלי בנט מבקשת להסדיר את מערך הכוחות בין הרשויות בדמוקרטיה הישראלית. למעשה הממשלה מבקשת לשנות את כללי המשחק ולהחליש באופן דרמטי את הרשות השופטת לטובת הרשות המבצעת והרשות המחוקקת.

הכול התחיל, לכאורה, עם המהפכה החוקתית של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק ב-1992. על פי תפיסתו של ברק "הכול שפיט". או שאולי הכול התחיל בעובדה שהאספה המכוננת, שעל פי מגילת העצמאות יעדה היה לקבוע חוקה עד ל-1 באוקטובר 1948, לא עשתה את מלאכתה. במקום חוקה חוקקו בישראל חוקי יסוד שהיו אמורים להתכנס לכדי חוקה, אך גם תהליך זה לא הושלם. בהעדר חוקה, לנוכח מערכת חוקי יסוד חסרים ובהעדר מסורת שלטונית מספקת, המערכת הפוליטית ויחסי הכוחות בין רשויות השלטון הינם במצב תמידי של קרב כיפוף ידיים.

במשך שנים טוענים רבים, ביניהם גם דמוקרטים מובהקים, כמו נשיא המדינה ראובן ריבלין, כי מהפכת האקטיביזם השיפוטי שחולל נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק גרמה לפגיעה באיזון בין הרשויות ולכן לבעיה של משילות ולקושי בקבלת החלטות. עיקר הטענה היא לגבי "הכול שפיט".

אז השאלה המרכזית היא האם הכול שפיט? תשובתי היא לא! לא הכול שפיט, אך בוודאי הרוב שפיט. נראה שגם על פי התנהלות השופט ברק ובית המשפט שבראשו הוא עמד, לא הכול היה שפיט. בית המשפט העליון נמנע בזמנו מלהיכנס לנושאים שונים, נושאים פוליטיים, נושאים ביטחוניים ועוד, והוא המשיך בכך לאורך השנים עד היום. "הכול שפיט" היא סיסמה שקל להשתמש בה על מנת להתנגח במוסדות שלטון החוק על מנת להחלישם ולצמצם את התערבותם בהחלטות של הרשויות האחרות. השר גלעד ארדן למשל אמר כי יש "הזדמנות היסטורית לתקן את האיזון שהופר בין רשויות השלטון".

בשנים האחרונות מתפשט שימוש שגוי במונח "הפרדת רשויות" שסותר את מהותו האמיתית של המונח. ממונח המייצג עקרון יסוד בדמוקרטיה, שתכליתו לשרת את חירות האזרחים, הוא הפך לקרדום לחפור בו כדי לפגוע בדמוקרטיה.

היוזמה הנוכחית של השרים נפתלי בנט ואיילת שקד היא להוסיף לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו סעיף הנקרא "פסקת התגברות", שיאפשר לחברי הכנסת לאשר מחדש חוק שנפסל על ידי בג"ץ בנימוק שהחוק אינו עומד בעקרונות חוק היסוד. נפתלי בנט התייחס ליוזמה בעמוד הטלגרם שלו: לא מדובר בחוק עוקף בג"ץ, אלא בחוק "לפיו העם הוא הריבון". אילו נושאים עוררו את הרצון בפסקת ההתגברות? מסתננים/פליטים, חוק הגיוס, פינוי או הריסת בתים בהתנחלויות ועוד.

על פי המכון הישראלי לדמוקרטיה, כדי שהעם יהיה הריבון האמיתי – כנדרש בדמוקרטיה – מתחייב ששום גוף שלטוני, האמור לפעול למען העם ובשמו, לא יהיה ריבון אלא שלוחו מוגבל הסמכויות של הריבון. כדי להשיג תכלית זו מונהגת חלוקת סמכויות, כך שהכוח השלטוני יתחלק בין גופים שונים ולא ירוכז ביד אחת והגופים הללו יפקחו זה על זה, כלומר מופעלת שיטה של איזונים ובלמים. זהו ההפך הגמור מ"חומה סינית" המפרידה בין רשות לרשות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע כי הוא תומך בפסקת התגברות שלפיה בית המשפט לא יוכל לפסול חוקים אלא רק הכנסת. נתניהו הנחה לקדם חקיקה של פסקת התגברות לפי המודל הבריטי, הקובע שלבית המשפט אין סמכות לבטל חוק, אלא רק לקבוע כי הוא אינו תואם חוק יסוד. לפי ההצעה שהציג השר יריב לוין, חוק יסוד: השפיטה יתוקן כך שרק לכנסת תהיה סמכות לבטל חוקים ובית המשפט יוכל לפנות ליו"ר הכנסת בהמלצה לקיים דיון מחודש בחוק.

לא תמיד חשב כך ראש הממשלה. בטקס השבעת נשיא בית המשפט העליון, 28.2.12, אמר: "אני טוען שמעל הכול, במדינה דמוקרטית, הגוף שמגן ושומר על אותן חירויות וזכויות הוא בית המשפט … אני מאמין שמערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה … רק בחודשים האחרונים גנזתי כל חוק שיאיים לפגוע בעצמאות המערכת … ואמשיך לפעול כך. בכל פעם שיגיע לשולחני חוק שיאיים לפגוע בעצמאות בתי המשפט – אנחנו נוריד אותו."

האם במדינה דמוקרטית נבחרי ציבור, נציגיו של הריבון, אשר נבחרו למשול ולחוקק, רשאים להחליט כל דבר בהינתן רוב? האם אין הגבלה על מקבלי ההחלטות, נבחרי הציבור? האם ייתכן שקונסטלציה פוליטית תאפשר התגברות של חקיקה המנוגדת לחוקי היסוד (החוקה)?

דמוקרטיה צריכה להעמיד את שלטון החוק במקום גבוה מאוד, אם לא הגבוה ביותר. צריך להיות ברור כי בשלטון דמוקרטי גם נבחרי ציבור ורשויות המדינה כפופים לחוק וחייבים לעמוד במבחן שלטון החוק. גם חקיקה צריכה לעמוד במבחן חוקי היסוד, בהעדר חוקה. מי שאמון על פירוש החוקים שחוקקו נבחרי הציבור היא מערכת המשפט ולא נבחרי הציבור. זוהי הפרדת הרשויות.

יש חוקים המסדירים את המהלך הסדיר של החיים בחברה משותפת ויש חוקים שנובעים ממערכת הערכים שבבסיס החברה המשותפת. במדינת ישראל אלו הם חוקי היסוד, בהעדר חוקה אשר ברוב המדינות הדמוקרטיות מציינת את הערכים המרכזיים לקיום המשותף של החברה. בחברה הטרוגנית ושסועה כמו החברה הישראלית יהיה קשה להתנהל בצורה הוגנת אם לבית המשפט לא יהיה הכוח לפסול חוקים המנוגדים לחוקי היסוד ופוגעים בחלשים.

כבר היום הניסיונות לצמצם את כוחו של בית המשפט נובעים מתסכול אנשי הימין ומגזרים אחרים שמרגישים שלא נותנים להם לפעול כרצונם כנגד ערבים (פלסטינים בשטחים ובישראל), כנגד מבקשי מקלט/מסתננים/מהגרי עבודה, כנגד פעילי זכויות אדם, כנגד נשים, כנגד מי שאינם יהודים אורתודוקסים, כנגד הומואים וכדומה.

במסגרת האיזונים והבלמים בין הרשויות, וכדי למנוע כוח אבסולוטי מן הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, מתחייבת ביקורת שיפוטית. היא נועדה להבטיח שהרשות המבצעת אינה חורגת מן הסמכויות שהוענקו לה לפי חוק (ואין לה סמכויות מעבר לכך) ושהרשות המחוקקת אינה חורגת מהסמכויות שניתנו לה בחוקה או בחוקי יסוד.

מעבר לכך, הטיעון בדבר הפרדת הרשויות – במובן של הימנעות מהתערבות – כאשר הוא עולה על רקע השיטה השלטונית בישראל, הוא היתממות. האם קיימת הפרדה בין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת, שכמעט כל חבריה הם חברי כנסת? האם הרשות המבצעת לא שולטת הלכה למעשה ברוב רובו של ההליך החקיקתי באמצעות רוב קואליציוני, ומכאן שההחלטות על חקיקה, לאמיתו של דבר, מתקבלות בוועדת השרים לענייני חקיקה בממשלה? האם הרשות המבצעת אינה עוסקת גם בחקיקה, באמצעות חקיקת המשנה שהיא מופקדת עליה, וגם בשפיטה, באמצעות טריבונלים מיוחדים? מכאן שהרשויות אינן מופרדות. הן מפקחות זו על זו ומשפיעות זו על זו, כדי שלאף אחת מהן לא יהיה כוח אבסולוטי.

פרופ' יובל אלבשן, דיקאן הפקולטה למשפטים בקרייה האקדמית אונו, חושב שצריך לשאול האם יש דרך שבה אנחנו רוצים לאפשר לכנסת להתגבר על חוקי היסוד, והתשובה בכל העולם היא שכן. צריכה להיות דרך קשה יותר מחקיקה של חוק רגיל, אבל לא יכול להיות מצב שהיא לא קיימת בכלל.

לעומתו, ד"ר עמיר פוקס חושב שחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו זהו החוק שמאפשר לבית המשפט להציב גבולות ולרסן את המחוקק במקרים קיצוניים. מתן אפשרות להתגבר על החוק, גם אם ברוב מיוחס, הוא מתן אפשרות לרוב להתעמר במיעוט ככל שיעלה על רוחו. מדובר בפרצה בגדר ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית. הטענה כי מדובר ברוב מיוחס ובהגשמת "רצון המחוקק" לא מספיקה, משום שמשטר שבו הרוב יכול לרמוס את המיעוט איננו דמוקרטיה. למשל גם אם חוק יחוקק ברוב מכריע של חברי הכנסת – לא יהיה בכך כדי להכשיר חוק המונע מתושבים ערבים לקיים אספות או להפגין.

בעקבות דברים אלו אנו נותרים עם לא מעט שאלות שאנחנו כחברה צריכים לענות עליהן. השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו כחברה יהודית ערכית וכמדינה דמוקרטית בעלת ריבוי תרבויות ושסעים:

האם אנחנו בכלל רוצים לחיות במדינה דמוקרטית?

האם יש ערכים והאם יש חוקים המבטאים את הערכים האלה שהם מעל חוקים אחרים?

מהם אותם ערכי יסוד משותפים שאמורים להאיר את הדרך למדינה ולחברה הישראלית?

האם רצון הרוב יכול להביא לעריצות הרוב והאם זה לגיטימי?

האם רצון הרוב, כל רוב, מצדיק פגיעה בערכי יסוד?

האם נבחרי הציבור הם הפוסקים האחרונים?

לעניות דעתי, מרבית אזרחי ישראל רוצים לשמור על הדמוקרטיה ומבינים כי ישנם חוקים חשובים יותר מאחרים. חלק מהערכים החשובים יותר הם חופש, שוויון וכבוד האדם. במחשבה שקולה נראה לי שמרבית אזרחי ישראל יכולים להבין את הסכנות בשלטון חזק ובעריצות של הרוב ואת הפוטנציאל של פגיעה בערכי יסוד ולכן פגיעה פוטנציאלית בכל אחד מאתנו. לכן ברור שנבחרי הציבור אינם הפוסקים האחרונים אלא צריך להיות פיקוח שיפוטי אפקטיבי אשר ישמור על חוקי היסוד. ברור על כן שפסקת התגברות על פי המודל הבריטי ללא האיזונים והבלמים הקיימים שם – שני בתי מחוקקים, מסורת והבנה שלא הכול מותר – היא מסלול ברור להרס הדמוקרטיה הישראלית.

על המחבר / המחברת

שי ענבר

שי ענבר

עורך מדור: אקדמיה. ד"ר, מרצה בקריה האקדמית אונו. עוסק בשכנוע ושינוי עמדות, בנושא של יהודים וערבים, ובשיטות מחקר איכותניות. בעבר מנהל המחלקה למחקר איכותני במכון למחקרי שוק.

12 תגובות

  1. סער טוביאס
    סער טוביאס אפריל 25 2018, 10:50
    אני מסכים אתך

    אתה אבל חייב להפנים שתשעים אחוז מהעם לא מבינים בכלל על מה אתה מדבר.

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author אפריל 25 2018, 11:06
      הבנה

      ברור לי שרבים לא מבינים על מאה אני מדבר אבל אני משוכנע שהרבה פחות מתשעים אחוז. וגם אם זה נכון צריך לנסות להסביר וצריך להאבק במי שקם על הדמוקרטיה. לא יכולים להרשות לעצמנו להתייאש! אין לנו ארץ אחרת! והיא שלנו.

      השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 25 2018, 15:02
      לסער טוביאס היקר

      אתה צודק. הרוב לא מבינים.
      גם ד"ר ענבר צודק – דמוקרטיה היא שלטון החוק. לא במקום גבוה וכו' – אלא במקום הכי גבוה ובאופן בלעדי. ללא שותפים.
      העם הוא הריבון ומחוקק חוקים באמצעות נציגיו בפרלמנט.
      הפרלמנט ממנה ממשלה כדי לנהל את החברה האנושית. הממשלה איננה ריבון.
      אם מאן דהוא עובר על החוק – מביאים אותו לבית המשפט. אם הממשלה או אחת משלוחותיה עוברת על החוק פונים כנגדה לבג"צ.
      בג"צ הוא גוף מקצועי שהיושבים בו הוכשרו לשיפוט. הם אינם נבחרי ציבור (בישראל). אין להם סמכות חקיקה או סמכות ביטול חוקים. את שגיאת הכל שפיט הכניס אהרון ברק ובכך גרם נזק אדיר לחברה הישראלית. הבג"צ צריך לשפוט את המדינה על פי החוקים שחוקקה הכנסת.
      אלו העקרונות.
      על זה מבוססת דמוקרטיה.
      אם בג"צ מסכל חוקים של הכנסת – זו פגיעה בדמוקרטיה.
      כל היתר הם עניינים משניים שיש לפתור אותם בדרכים חוקיות.

      השב לתגובה
      • שי ענבר
        שי ענבר Author אפריל 26 2018, 07:41
        פגיעה בדמוקרטיה?

        האם נבחרי ציבור חפים מטעויות? כמובן שלא! האם כל החוקים הם כשרים? ברור שלא. האם צריכה להיות ביקורת שיפוטית על עבודת חקיקה? מרגע שי חוקה או במקרה שלנו חוקי יסוד המשמעות היא שיש חוקים שהם חשובים יותר ומכאן שיכולים להיות חוקים לא חוקיים. צריך להיות ברור שיכולים להיות חוקים אשר אינם עולים בקנה אחד עם חוקי היסוד ואלו נפסלים. זו לא המצאה ישראלית ומסתבר שבניגוד ליבבות הימין בג"ץ לא עושה בכלי שימוש רב. ומה אם יחוקק חוק שלבעלי עיניים כחולות יש זכויות יתר? האם חוק כזה לא יבוטל בשל חוסר חוקיותו? פסילת חוקים הינה הליך טבעי של שמירה על החוק שכן אף אחד ואף גוף, גם אם נבחרו אינם מעל החוק.

        השב לתגובה
  2. יהושפט גבעון
    יהושפט גבעון אפריל 25 2018, 19:31
    כותרת מעניינת

    ומסקנה מעוררת פחד: "צריך להיאבק במי שקם על הדמוקרטיה". באלו אמצעים?
    הנה לך תרגיל בכתיבה איכותנית: נסח מחדש את תוכני מאמרך בלי לפנות אל רגשות הקוראים אלא רק אל בינתם. כמה הגדרות והנחות מפורשות וטיעונים תקפים להסקת מסקנות מהן, לא יזיקו להבנת הקוראים.

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author אפריל 26 2018, 07:36
      לא לפחד

      מאבק – "פעולה נחושה להשגת מטרה או לפיתרון בעיה". איזו מילה מבחינתך מתאימה יותר ולא מפחידה. האמצעים המתאימים הם אלו שהחוק מתיר! צר לי שאתה מוצא את הכתיבה לא איכותית. ולמרות זאת מצאת לנכון להגיב. אני חשבתי שהמאמר יותר מידי רציונאלי והנה אתה טוען כלפי על שימוש לא מידתי בפניה לרגש. מעניין אבל הרגש הוא מרכיב חשוב בקבלת החלטות וגם בהבנה.

      השב לתגובה
  3. ליאור פולק
    ליאור פולק אפריל 28 2018, 13:20
    אני מסכים לכל דבריך

    רק מישהו כמוך מנסה לדבר על דמוקרטיה ומהותה וכבר קופצים עליו תומכי השלאון. אפילו כאן באתר כשהגולשים בדרך כלל יותר מנומסים.

    השב לתגובה
  4. שי ענבר
    שי ענבר Author אפריל 29 2018, 07:30
    תמיכה

    תודה על מילות התמיכה. אנחנו צריכים לשנס מאתניים ולקרוא בקול גדול את קולה של הדמוקרטיה וחשיבותה לכל פרט. אין לנו דרך אחרת אלא להאבק בכל הכלים העומדים ברשותנו על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית.

    השב לתגובה
  5. חן גולינסקי
    חן גולינסקי אפריל 29 2018, 12:06
    למי שעוד לא עיכל

    כבר התגברו על הדמוקרטיה

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author אפריל 30 2018, 09:56
      דמוקרטיה

      עדיין לא! אבל ישנה סכנה כזו וצריך להתריע ולהאבק בכל דרך חוקים כדי שלא נגיע לשם. אין לנו פריבילגיה להיות מיואשים.

      השב לתגובה
  6. עודד גרוס
    עודד גרוס יוני 17 2018, 15:35
    בסופו של דבר ממשלת הימין

    מחליטה מה שהיא רוצה ומעבירה כמעט כל חוק הזוי שהיא רוצה גם אם הוא נוגד כל ערך

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר יוני 18 2018, 07:41
      דמוקרטיה

      ולכן צריך להאבק בה בכל דרך אפשרית חוקית. וזה חלק מן המאבק. ייאוש אינו דבר שיש לנו פריבילגיה ליפול אליו. צריך לשנס מתניים ולנסות לשנות את השלטון.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!