JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ביום שאחרי

זכר השואה יכול לשמש לפיתוח נקודת מבט הומניסטית

ביום שאחרי תמונה: Daniel Ullrich, Threedots
מאי 01
23:51 2014

התרגלנו לראות את השואה באמצעות משקפיים אדומים שטופי דם יהודי, עד שהפכנו כבר עיוורים שלא באשמתנו. הזהות הלאומית שלנו, שמוצצת את דמה של הזהות הקורבנית היהודית שקיבלנו מדור לדור, מונעת מאתנו מחשבה צלולה על המעשה המטורף של פעם ועל המעשים המטורפים של היום. זיכרון מותם הבלתי נתפס של ששת המיליונים אינו יכול להישאר סימן לסוף. אפשר שנראה בו גם סימן לבריאה אחרת למענינו ולמען שכנינו. סימן לחידוש ההידברות למען הכרה אמיצה בסיפורו הלאומי של האחר.

כל היום אנחנו עסוקים בלזכור ובלהזכיר, בשבוע הזה בעיקר. גם אם רשמנו לפנינו, אם שמנו תזכורת בסלולרי או ביקשנו שיתזכרו אותנו, הסיכוי שנשכח קיים תמיד. אנחנו אפילו לא עוצרים. אנחנו על אוטומט, שמים תזכורת וממשיכים הלאה. בקצב של החיים אין זמן לעצור בשביל רגעים נזכרים, היום אתה זוכר, מחר אתה נזכר, מחרתיים אתה זכור.

מהי התכלית של הזיכרון אם לא לאפשר בו שימוש אמיץ ולהגשים ייעוד אחר, לפתוח שער למשימה החדשה? גם בלי כוונה, פתאום מתגלה לו מסע חדש שניזון מיסודותיו של אותו זיכרון אבוד. ואם הייתה כוונה, הרי זו כבר תספיק להישכח. והזוכר בשכחה – שוכח הוא. הלא גם אם נצליח לזכור, אין הזיכרון רלוונטי במשמעות הערכית שלו אם השארנו אותו רק במסגרת העבר.

יום השואה, שזה עתה נחתם, הוא לא יום לזכור בו מתוך הפחד לשכוח. דברים ששמענו עליהם רק מקולות עצובים ונעלמים, תורה שבעל פה ועדויות אחרונות לפני הנשימה האחרונה, לא יספקו את הזיכרון לעולם. יום השואה הוא חובת מעשה למען החי והקיים. הקורבנות ציוו לנו את החיים יותר מאשר את כאב הזיכרון והסבל שלבטח לא רצו שנדע. עלינו להסתכל על הזיכרון לא בעיניים מפוחדות של שכחת העבר, אלא בעיניים פיקחות של הבנה והקשבה, של כאן ועכשיו.

הזיכרון הלאומי של העם האחר היושב עמנו בעת רחמים ובעת רצון, הוא לא האיום שלנו. הוא המקום שלנו לעשות את הבית החרד הזה לבית קשוב ופתוח יותר. מקום שבו העם האחר יזכה להתייחסות ולהכרה מתוך הביטחון בחיים של היום-יום שהמציאות מקפיאה לו ולנו, בכסות ידיים לחוצות ומפוחדות של נבחרי עם מקופחי רגש ומלאי מורא.

צר לי, אך ששת המיליונים אינם יכולים להיזכר רק בתור מספר טעון של אותן הנשמות שנמצאות עכשיו בספרה אחרת משלנו. ששת המיליונים ראוי שיהיו גם סמל מצווה לששת ימי המעשה, לששת ימי הבריאה, לשישה עשורים של צמיחה חברתית וגאולה. על מותם של המיליונים לא הובטחה לנו חלקת אדמה אחת או יותר. לא הובטחה לנו גם פלוגה מחומשת אחת או יותר שבאמצעותה נכתר ונסגור, נפגיז בשם האלוהים ונצדיק בשם הריבון. על מותם של המיליונים לא הובטחו לנו ילדים וילדות שיעמדו ניצבים כשומרי חומות חדשים, עטופי מבט מבולבל ומשוחזר. כל אלו באחריותנו שלנו. דווקא בציון יום זה כיום לאומי, מוטלת עלינו חובת הזיכרון האנושי שיפריח שיח והידברות כנה עם האחר. עלינו מוטלת חובת החינוך ההומניסטי – להסביר לילדינו את מקומו של הרוע לא מתוך ייחוסו או ייחודו של העם הנבחר, אלא ממקום של גזענות עמוסת כל רע ורווית שנאת חינם. אל לנו להמשיך ולבחון את התהליך שהביא לשואה במבט ההיסטורי ההוא. ראוי שנסלול דרך להתבונן בהוויה שלנו ובסכנות הטמונות בה מתוך ערכי מוסר ואנוש. הקניית משמעויות אוניברסליות ואקטואליות לטראומה שידע עמנו, עשויה לאפשר מצע לרגישות אנושית, ולפיתוחו של שיקול דעת מוסרי כשנשמע על רדיפתו של מיעוט או על פגיעה בזכויות אדם ואזרח. על החברה הישראלית לפעול לטיפוחם של ערכים אבודים שהנאצים ביקשו להעלים עם דפי ההיסטוריה. בריאותנו וחוסננו כעם תלויים בכך.

 הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לאנתרופולוגיה בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב.

על המחבר / המחברת

Avatar

אלעזר בן-לולו

דוקטורנט במח' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניב' בן-גוריון, בתחום הקהילה הרפורמית בישראל.

2 תגובות

  1. גיל
    גיל מאי 02 2014, 07:59
    יופי של טקסט

    אמן שנדע לממש את זה. באמת שאז יהיה פה אחרת. כמה פחד לגעת בשואה לא מהזוית הקורבנית

    השב לתגובה
  2. טלי ליבמן
    טלי ליבמן מאי 02 2014, 11:37
    כל הכבוד!

    אלעזר היקר, הלוואי ונשכיל ליישם את מה שכתבת כאן בחוכמה רבה. הבנת המציאות היא חלק משינוי העתיד. יש לנו הרבה עבודה לעשות, חוץ מלזכור, לזכור.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!