JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שירת הברבור של מפלגת העבודה הישראלית

סוף הדרך בהנהגת טרמפיסטים ממפלגות אחרות

שירת הברבור של מפלגת העבודה הישראלית אבי גבאי צילום: אבי אוחיון לשכת העיתונות הממשלתית he.wikipedia.org
נובמבר 03
13:00 2018

מר אבי גבאי הצטרף למפלגת העבודה בדצמבר 2016. במרץ 2017 נערכו בחירות פנימיות לכהונת יו"ר המפלגה. גבאי החליט גם הוא להתמודד לתפקיד הנחשק. הוא יצר "קבוצה פוליטית" עם ח"כ שלי יחימוביץ. היא הורתה למחנה תומכיה לתמוך בגבאי כנגד היו"ר המכהן באותה העת מר יצחק הרצוג.

בנובמבר 2013 הדיח הרצוג את יחימוביץ מכהונת יו"ר המפלגה. והנה שלוש וחצי שנים אחרי שהרצוג הדיח אותה, דחפה יחימוביץ להדחת הרצוג והחלפתו באבי גבאי. היה זה ניצחון ללא תקדים בהיסטוריה הפוליטית של מפלגות במדינות דמוקרטיות. אדם, בעל מידות תרומיות ככל שתהיינה, מצטרף למפלגה ותיקה מאוד. תוך כשלושה חודשים הוא נבחר לעמוד בראשה במטרה להוביל אותה לניצחון בבחירות ולהפוך לראש ממשלה. הרצוג המאוכזב המשיך לשרת בכנסת ואף למלא את תפקיד ראש האופוזיציה, אולם בסופו של דבר הוא הבין "מי ומה בחוברת" ולאן נושבת הרוח. על כן משהסתיימה כהונתו של מר נתן שרנסקי כיו"ר הסוכנות היהודית, הרצוג ארגן לעצמו את הבחירה לתפקיד זה, פרש מהכנסת ונכנס לתפקידו החדש ביולי 2018.

בכנות אפשר להחמיא למר הרצוג על התאמתו לכהונת יו"ר הסוכנות היהודית. הוא איננו "סתם פוליטיקאי". הרצוג הוא נסיך אמיתי. בן לחיים הרצוג, שהיה נשיא מדינת ישראל, ונכד ליצחק אייזיק הלוי הרצוג, שהיה רב ראשי אשכנזי במדינת ישראל בראשית ימיה. אם מחליפו מר אבי גבאי מתאים לתפקיד שאותו פינה הרצוג – עדיין מוקדם להעריך. מה שכן ניתן לומר הוא שעצם בחירתו של מר גבאי לכהן כיו"ר מפלגת העבודה מעיד על משבר עמוק שמפלגה זו נתונה בו. על פי התנהלות ההנהגה מסתבר שהעבודה ממשיכה לגלוש במורד במה שעלול להתברר כשירת הברבור של המפלגה שהקימה את המדינה.

מר יצחק הרצוג הנהיג את מפלגת העבודה להישג מרשים בבחירות לכנסת ה-20 של מדינת ישראל. הוא יצר ברית פוליטית עם גב' ציפי לבני ותנועתה. יחד המפלגה האחודה קיבלה את השם "המחנה הציוני". היא הצליחה להכניס לכנסת 24 נציגים. לכל הדעות נציגות מכובדת מבחינה מספרית, שהייתה אמורה להשתתף בניהול מדינת ישראל.

מר בנימין נתניהו, שהרשימה שהוא עומד בראשה – הליכוד – הצליחה להכניס לכנסת 30 נציגים, קיבל מנשיא המדינה את התפקיד להקים ממשלה בישראל. מקץ כחודש וחצי של משאים ומתנים הקים נתניהו ממשלה שנשענה על רוב של 61 חברי כנסת – 30 של הליכוד, 10 של סיעת כולנו, 8 של סיעת הבית היהודי, 7 של ש"ס ו-6 חרדים.

ממשלה בישראל שמתבססת על רוב פרלמנטרי של 61 חברי כנסת איננה ממשלה יציבה. אם אפילו חבר אחד מהקואליציה משנה את דעתו או לא מקבל את אשר הוא חושב שמגיע לו, הממשלה עלולה ליפול בהצבעת אי אמון בכנסת. לכן היה על נתניהו לחתור להרחבת הקואליציה. במטרה לחזק את הקואליציה הממשלתית שלו היו בידיו שלוש אפשרויות: לצרף לממשלתו את המחנה הציוני (הרצוג), או את יש עתיד (לפיד), או את ישראל ביתנו (ליברמן).

בשל מעמדו הנחות לעומת נתניהו ודעותיו המבולבלות של יאיר לפיד, מפלגת יש עתיד אינה באה בחשבון להרחבת הקואליציה. מפלגת ישראל ביתנו היא קטנה יחסית. על כן נתניהו העדיף לנהל משא ומתן להרחבת הקואליציה עם יצחק הרצוג. השיחות בין הרצוג לנתניהו התקדמו בכיוון חיובי. המחנה הציוני היה אמור להצטרף לקואליציה. הרצוג היה אמור להתמנות לשר חוץ. מפלגתו עמדה לקבל לידיה כמה תיקי ממשלה חשובים.

לפני סיום המו"מ עם נתניהו מיהר ח"כ הרצוג לכנס את חברי הכנסת של סיעתו, כדי לדווח להם על שיחותיו עם נתניהו ולקבל את אישורם הרשמי לביצוע מהלך להרחבת הקואליציה. מיד עם תחילת הישיבה פתחה שלי יחימוביץ' בהסתערות על הרצוג, כדי לשלול מכול וכול את הצטרפות המפלגה לקואליציה. "לא אשב בממשלה אחת עם בנימין נתניהו", הודיעה יחימוביץ בזעם. היא אף איימה להציע לקבוצת חברי כנסת שתמכו בדעתה לפרוש מהמחנה הציוני ולהקים סיעה חדשה בכנסת.

הרצוג נאלץ לסגת מסיכומו עם נתניהו. כותב שורות אלה שמע על עימות זה מפי מר הרצוג עצמו, בפגישה אישית ביניהם בארבע עיניים. שתי סיבות עיקריות הניעו את הרצוג להיכנע לדרישת יחימוביץ. הראשונה – אם היו יחימוביץ' וחבריה פורשים המפלגה, הרצוג לא היה יכול להצטרף לממשלה ולהביא לנתניהו חיזוק פרלמנטרי בתמיכת 24 חברי כנסת. במקרה זה היה יכול להיווצר מצב שסיעת הבית היהודי הייתה פורשת, והקואליציה שוב הייתה חלשה מבחינה פרלמנטרית. הסיבה השנייה הייתה שהצטרפות לממשלת נתניהו הייתה עלולה לרסק את המפלגה. כתוצאה מכך המימון המפלגתי מהכנסת היה פוחת, על כל המשתמע מכך.

כתוצאה מהחלטת המחנה הציוני לא לחבור לקואליציה החליט נתניהו, בזריזות רבה יש לומר, לצרף את מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה. הוא מינה את אביגדור ליברמן לכהונת שר הביטחון במקומו של רא"ל (מיל) בוגי יעלון. שאלות רבות על התאמתו של אביגדור ליברמן לתפקיד שר הביטחון צצו בחלל הפוליטי הישראלי. מבלי להתעמק בסוגיה זו, בשל קוצר היריעה, ניתן לציין שלמרות הכול ליברמן מפתיע לטובה בתפקודו כשר ביטחון.

אחת מתוצאות מינוי זה, לפחות על פי דברי אבי גבאי עצמו, הייתה התפטרותו של השר לאיכות הסביבה אבי גבאי מממשלת ישראל. כיוון שלא היה חבר כנסת בעת מינויו לשר בממשלה (החוק הישראלי מאפשר מצב זה) מצא עצמו גבאי במדבר הפוליטי, וחיפש בית פוליטי חדש עם סוס מוכן, שעליו יוכל לרכוב כל הדרך אל הכנסת. הוא מצא את מפלגת העבודה מתאימה למטרותיו והצטרף אליה זמן קצר אחרי התפטרותו מהממשלה.

בכישרון רב ובעזרת הברית שכרת עם יחימוביץ' הצליח גבאי להגשים את חלומו. בעת הזאת, אוקטובר 2018, נראה שמקומו בכנסת הבאה מובטח, כמנהיג המחנה הציוני. השאלה היא מה יהיה גורלו של המחנה הציוני עצמו. או, ביתר הקפדה על ניסוח, מה יהיה גורלה של מפלגת העבודה במסגרת הפוליטיקה הישראלית עכשיו ובעתיד.

בהחלט מגיע למפלגה "היסטורית", שלמעשה ייסדה את המדינה, הרבה יותר פרגון. לצער כותב שורות אלה נראה שבעת הזאת המפלגה שרה את שירת הברבור שלה. תמרור ראשון בכיוון זה צץ כאשר יחימוביץ' חברה לגבאי במטרה להדיח את הרצוג. בזאת היא הצליחה בהחלט. גבאי אף גמל לה על תמיכתה בו במינויה ליו"ר הוועדה הפרלמנטרית לביקורת המדינה.

בתוך המפלגה גבאי החל לבצע שינויים הן בתפקודה והן בחוקתה. הוא הדיח את מזכ"ל המפלגה מר ערן חרמוני מהמקום השביעי ברשימה הבאה בבחירות לכנסת. הוא נטל מידיו סמכויות שונות. הוא העביר בוועידת המפלגה "הוראת שעה" המאפשרת לו למנות ארבעה חברים למקומות ריאליים ברשימה שתעמוד לבחירה לכנסת ה-21. כך יידחקו חברי ההנהגה הנבחרת העכשווית של המפלגה למקומות לא ריאליים ויוחלפו בצנחנים שתולים מחבריו של אבי גבאי. יש להזכיר כי חברי הכנסת של מפלגת העבודה אמורים להיבחר על ידי חברי המפלגה בפריימריס פתוחים, כפי שהיה נהוג בעשורים האחרונים.

דהיינו ניתן להבחין כאן בפגיעה בדמוקרטיה הפנימית של המפלגה. גבאי גם העביר הוראת שעה לצירוף כ-1,500 חברים חדשים לוועידת המפלגה. חברי הוועידה נבחרו על ידי כלל חברי המפלגה אחת לכמה שנים. לפיכך עם צירופי החברים בהשראת גבאי ועידת המפלגה כיום מונה כארבעת אלפים חברים שכמעט חציים לא נבחרו בסניפי המפלגה. ציבור חברי המפלגה לא יודע מי הם החברים הללו ולמה צורפו לוועידה, שאמורה להוות מסד פוליטי דמוקרטי למפלגת העבודה.

אם כן כשלושה רבעים מחברי הכנסת המכהנים של מפלגת העבודה (בכלל זה לא מדובר על חמשת הנבחרים שציפי לבני הביאה למחנה הציוני) לא יכהנו בכנסת הבאה. דהיינו האופק הפוליטי שלהם נמתח לכל היותר עד שנה אחת מהיום (אוקטובר 2018). זאת ועוד, פרט לכהונת יו"ר המפלגה עוד שני תפקידים חשובים ביותר מבחינה פוליטית נמצאים בידי חברי כנסת שאינם שייכים לליבה הפוליטית של המפלגה – תפקיד יו"ר האופוזיציה מאויש על ידי ציפי לבני ותפקיד יו"ר הסיעה בכנסת מאויש על ידי יואל חסון. שני ח"כים אלו הם פוליטיקאים שצמחו בערוגות הליכוד, עובדה שאינה משמחת רבים מאוד מחברי המפלגה וממנהיגי השורה השנייה.

על פי המסורת היהודית ידוע למי ניתנה הנבואה מאז שחרב בית המקדש, על כן כותב שורות אלה אינו רוצה להסתכן בנבואה. אולם הגם שכך אי אפשר להימלט מהתחושה כי בהתקבל תוצאות הבחירות הקרובות לכנסת, שיתקיימו בוודאי במהלך שנת 2019, סיעת מפלגת העבודה הישראלית תמנה פחות ח"כים מאשר הרשימה המשותפת של המיעוטים בישראל.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

13 תגובות

  1. תמיר
    תמיר נובמבר 03 2018, 15:35
    יש סיכוי לעבודה בהרכב שונה לחלוטין

    מניחה שעד הבחירות העבודה תבנה מחדש באמצעות קואליציה פנימית בתוך האופוזיציה בצירוף אנשים מבחוץ.

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 03 2018, 17:38
      לתמיר היקרה

      מהפה שלך לאבינו שבשמים.
      אלא שיש חשש שרעיית תמשיך בתפקיד ראש הבית בבלפור.

      השב לתגובה
  2. עוזי ברעם
    עוזי ברעם נובמבר 04 2018, 08:12
    הערה למאמר דגני

    אני מסכים לחלק מהניתוח של דגני בעיקר באשר לבחירת גבאי עם כניסתו למפלגה. אבל הסיפור העיקרי טעון תיקון. הרצוג ניהל מו"מ עם נתניהו, ואחד מראשי צוותו של הרצוג במו"מ זה הנו חבר מאד קרוב לי, ולא פעם התייעצנו באותה תקופה.
    ביבי והרצוג רצו קואליציה. בפגישה הראשונה בצד של הרצוג נדהמו מהפתיחות של נתניהו, שהיה מוכן לתת להם זכות וטו סוחפת וגם ייצוג נכבד. אני שלא רציתי בליבי את הזיווג, נדהמתי מההתקדמות. באותה עת רקחו ראשי יש"ע עם יוסי דגן בראשם להביא את נתניהו לכיוון ליברמן.
    בפגישה הבאה של הרצוג עם נתניהו, האחרון כבר אמר מפורשות שאיננו מוכן לחתום בהסכם על כל מה שהבטיח במהלך הראשון. המו"מ נכשל על רקע חזרת נתניהו מהסיכומים שהוכנו לחתימה.
    בוודאי שהיו להרצוג מתנגדים מבית אבל הוא היה בטוח שיעביר את ההסכם במרכז המפלגה. איש לא היה עוזב אם היתה מושגת הסכמה שכזאת עם נתניהו. הכישלון במו"מ פגע קשה במעמדו של הרצוג. הוא ניסה ולא הצליח, ממש שלא באשמתו.
    אני כותב זאת לא על מנת לסתור את דגני אלא על מנת שהקורא יבין מה קרה שם. לו פרטתי יותר הייתם נחשפים לנכלוליות בשיאה.

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני נובמבר 04 2018, 10:10
    לעוזי ברעם היקר

    תודה על תשומת לבך והערתך מאירת העיניים. אכן כך גם שמעתי מפי מר הרצוג עצמו. עם זאת, הגם שנתניהו סרב לחתום על מסמך כתוב שהוכן בזמנו, היה על מפלגת העבודה להצטרף לקואליציה אז. אם כך היה קורה מעמדו של הרצוג כמו גם מעמד המפלגה היה נשמר ואף מתעצם. כהוכחה לגישה זו ניתן לראות בהתנהגותו המתונה והאחראית של נתניהו כיום בעניין המשבר עם עזה.

    השב לתגובה
    • עמליה
      עמליה נובמבר 05 2018, 15:07
      מלחמה בעזה לא הייתה נותנת לנו מאומה

      התנהגות מתונה..מאיים במכות חריפות ובסוף מגיע להסדר.גם נתניהו מבין שאין לנו מה להלחם ב1.9 מליון עזתים שרובם חיים בעוני. מה ייצא לישראל מזה? ניצחון מפואר? שליטה הומניטרית על העזתים? מה זה יתן? מאומה.ועל פגיעה בחיילנו גם ביבי הבין שזה מיותר.

      השב לתגובה
  4. צילה עגור
    צילה עגור נובמבר 04 2018, 12:21
    מי שמבכה כבר את אבי גבאי

    טועה בגדול

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 05 2018, 22:34
      לצילה עגור הנכבדה

      כל הכבוד על ההבנה הפוליטית. לא צריך לבכות את אבי גבאי. להפך. הוא את שלו עשה. יכנס לכנסת הבאה וגם יכניס כנראה עוד 4 חברים שלו. מה יקרה עם מפלגת העבודה – זו שאלה אחרת. גבאי עובד חזק על הפריפריה. הוא מקווה שהפריפריאלים יעזבו את הליכוד ויצביעו בשבילו. נו – נראה מה יהיה. אבל לבכות את אבי גבאי – מה פתאום. צריך לבכות שלושה רבעים מחברי הכנסת של העבודה שלא יכנסו לכנסת הבאה. ותודה לשלי יחימוביץ'.

      השב לתגובה
  5. תהל
    תהל נובמבר 05 2018, 08:27
    לא שירת ברבור

    רקווייאם

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני נובמבר 05 2018, 21:24
      תהל יקירתי

      לא צריך להגזים. REQUIEM היא מיסה קתולית שמושמעת לזכר אדם מת או בטקס קבורתו.
      שירת הברבור היא יצירה אחרונה של ברבור כאשר הוא עדיין חי.
      אני עומד על כך שתדמית מפלגת העבודה היא שירת ברבור ולא רקוויאם.

      השב לתגובה
  6. שירה הלפרט
    שירה הלפרט נובמבר 17 2018, 18:12
    היו מתים להיות ברבור

    אפילו לא קרפדה

    השב לתגובה
  7. ע.א.
    ע.א. דצמבר 03 2018, 14:31
    הרצוג נוכל

    בתגובה לרשימה זו של מר דגני ולגבי חלק מתוספת שתגובתו של עוזי ברעם – בנושא ששמו הרצוג- אני מבקש לחדד את מה שקשור באישיותו ובהתנהלותו של הרצוג שלצערי התגלה כרמאי ומוליך שולל שהיושר הבסיסי ממנו והלאה. את כל מערכת הבחירות של המחנה שלו ניהל הרצוג בהתחייבות חוזרת ונשנית כי המחנה שהוא בראשו לעולם לא יחבור לנתיהו. אני אחראי לכל מלה שהמקלדת שלי פולטת. לצערי עוד בטרם הסתגלנו לתוצאת הבחירות והרצוג נחפז על גחונו לנתניהו כשהוא מתהפך מכל התחייבויותיו. הוא נהג כנוכל לכל דבר ובזמנו אף גיניתי אותו בשל-כך.

    השב לתגובה
  8. רבקה ראובני
    רבקה ראובני דצמבר 07 2018, 12:51
    הסיכוי היחיד מול הימין

    גוש של מפלגת העבודה כמובילה עם מפלגת גנץ עם מרץ ועם לפיד כאשר מובילי שלושת המפלגת האחרות יקבלו את מרבית התיקים אבל מפלגת העבודה את ראשות הממשלה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!