JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פוליטיקה חדשה, האומנם?

בחירות ללא דרך, עמדות ואידאולוגיה

פוליטיקה חדשה, האומנם? ד"ר שי ענבר
ינואר 09
19:30 2019

לפני זמן מה הצביעה הכנסת על חוק לפיזור הכנסת ולקיום בחירות בתשעה באפריל 2019. מיד החלה בוקה ומבולקה בכל המערכת, וזו תימשך כנראה עד לאחר הבחירות.

המערכת הפוליטית רוחשת, התקשורת יוצאת מגדרה ומדברת עצמה לדעת, שחקנים חדשים ממהרים להיכנס לזירה: עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, הכריזה כי מפלגה בראשותה תתמודד בבחירות הקרובות. כך יעשו כנראה גם תא"ל במיל' גל הירש ואלוף במיל' יום טוב סמיה, והג'וקר אשר מסעיר את המערכת הפוליטית ואת הציבור, רב אלוף במיל' בני גנץ, רשם גם הוא מפלגה, "חוסן לישראל".

גם שמות פוליטיקאים מוכרים כבר מתכוננים עם מפלגות-פלטפורמות חדשות – חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס הכריזה על מפלגתה החדשה "גשר". ילך כנראה בעקבותיה רב אלוף נוסף במיל' ושר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון.

מרבית האנשים נכנסים לפוליטיקה חדורי מוטיבציה וכוונות טובות. למרבה הצער, אחרי זמן לא ארוך האנשים הטובים הללו מאבדים את הכוונות הטובות ואת הדרך, אם הייתה כזו. כמעט כל החדש והישן במערכת הפוליטית בישראל מועמדים להתחברות או התפצלות עם מי מהשחקנים החדשים והישנים. כל זה מעיד על חוסר שביעות רצון עצום ועל העדר דרך, עמדות ואידאולוגיה של הבוחשים בקדירה.

אחד הדברים הבולטים בשנים האחרונות בדמוקרטיות המערביות, ישראל בתוכן, הוא האכזבה הגדולה עד כדי מיאוס מן הפוליטיקה הישנה והממוסדת, אשר כבר שנים רבות איננה מספקת את הסחורה שהאזרחים מצפים לה. על כן יש כמיהה למשהו אחר, למשהו חדש, טרי, רענן, אמיתי.

המיאוס של האזרחים אינו פוסח על אף חלק של הציבור הישראלי, יהודים וערבים, ימין ושמאל, דתיים, חרדים וחילונים – כולם רוצים לקבל דברים אחרים מן הנציגים שלהם, לראות הנהגה אחרת, בעלת מאפיינים שכבר שנים לא קיימים, כולם רוצים לראות שליחי ציבור ולא קרייריסטים תאבי כוח הרודפים אחרי מעמד אישי, או סתם פרחחים וצאצאים של…

המיאוס מן הקיים נרחב ביותר: מיאוס מהשחיתות, מיאוס מן ההתלהמות וההסתה, מיאוס מהאגואיזם והאופורטוניזם, מיאוס מהעדר הדרך והאידאולוגיה, מיאוס מהדה-לגיטימציה, מיאוס מחוסר הענייניות והממלכתיות ומיאוס מהעדר הכבוד ההדדי.

קמצוץ ממה שממאיס את הפוליטיקה על האזרחים הייתה המהומה שהתרחשה בוועדת הכנסת אשר הכינה את הצעת חוק פיזור הכנסת לקריאה שנייה ושלישית. ח"כ אורן חזן (הליכוד) קרא לח"כ פנינה תמנו שטה (יש עתיד) "עולת מחמד", והיא בתגובה ענתה לו: "אני שחורה גאה. אתה מנוול, בושה שאתה הפנים של הליכוד". אין ספק שהתנהלות ירודה זו תימשך ואף תתחזק למגינת ליבם של האזרחים המשתאים.

בשל העדר האידאולוגיה והדרך, כולם מושכים למרכז. מה יש שם? מהו הקסם המהלך אשר גורם לאנשים לרצות מקום טוב באמצע? בעיקר פרגמטיות. פרגמטיות אולי רצויה ואי אפשר בלעדיה, אך היא נטולת חזון, נטולת דרך, ואת אלו אנחנו צריכים כמו אוויר לנשימה. העדר הדרך והחזון מבטל את המצע של המפלגות ובמקומו מופיעות מטרות שהן לא יותר מאשר סיסמאות.

למשל תקנון המפלגה החדשה "גשר" של אורלי לוי אבקסיס מפרט את מטרות המפלגה ובראשן "הקמת כוח חברתי חדש המחויב לעשייה ציבורית שוחרת טוב ולשיח ציבורי אחראי, פתוח ומכבד, צמצום אי השוויון וקידום החינוך, הזכויות החברתיות, הדיור הציבורי בישראל, קידום שיח מתון, חיזוק שלטון החוק ושמירה על טוהר המידות".

כאמור בהעדר מצע יש סיסמאות, סיסמאות שכולם יכולים להתחבר אליהן והן אינן מרגיזות אף אחד. הבעיה שעם סיסמאות לא מגיעים לשום מקום. סיסמאות אינן תחליף לדרך, לאידאולוגיה, לחזון אשר אמור להוליך את הציבור לאורו.

הציבור הישראלי כמהַ, כבר שנים, להתנהלות פוליטית אחרת, כמה לפוליטיקאים אחרים, שאינם פוליטיקאים אלא משרתי ציבור, אשר יעבדו עבורם, עבור הציבור ולא עבור האגו האישי, השררה והקידום האישי. הציבור הישראלי כמה לדרך חדשה, לחזון אמיץ אשר יוביל לדרך חדשה.

נשאלת השאלה אם בכלל ניתן לקבל התנהלות אחרת, פוליטיקה אחרת, נבחרי ציבור אחרים, הנהגה שונה – במובן הערכי, במובן של תפיסת תפקידם, במובן של התנהלותם זה כלפי זה וכלפי הציבור – הריבון. האין זה טבעי שאחרי שפגה הטריות, די מהר, הרצון האמיתי לשרת את הציבור הופך לרצון או דחף לשרת את העצמי קודם כול ורק לאחר מכן את הציבור?

ודאי שאפשר לקבל פוליטיקה אחרת, לא ייתכן שמה שאנחנו רואים וחווים כבר שנים יימשך. הציבור זכאי להרבה יותר, הציבור זכאי למשרתי ציבור ולא לפוליטיקאים מקצועיים שהקריירה שלהם היא השגת כוח לעצמם ורק לאחר מכן עבודה עבור הציבור אשר בחר בהם ושריבונותו היא שמעניקה להם את הכוח והלגיטימציה.

מצד אחד הישן, הידוע והרע ומצד שני החדש, הלא ידוע, הנחשק והטוב. החלום ושברו במהופך, או השבר והחלום שלאחריו, הלא מוכר אשר מגלם בחובו את הפנטזיות של כל המאוכזבים מהדרך, או בעצם מהעדר הדרך של הפוליטיקה הישנה והמאוסה.

יש רצון ויש צורך דחוף למשהו חדש, טרי, רענן, אותנטי, אלטרואיסטי ולא אגואיסטי. יש צורך דחוף בהצגת עמדות וערכים שעל פיהם אמורים לפעול. יש צורך דחוף בקוד התנהגות אחר, מכבד וענייני אשר מאפשר לדעות שונות לעלות ולהתקבל כלגיטימיות גם תוך ויכוח נוקב ולא בהכרח בהסכמה. יש צורך דחוף בחזון חדש למדינת ישראל, כזה אשר יכיל את ריבוי התרבויות והקבוצות בחברה, כזה אשר יתמודד בכנות עם הבעיות של החברה ללא הסתה, שיסוי ודה-לגיטימציה.

על המחבר / המחברת

שי ענבר

שי ענבר

עורך מדור: אקדמיה. ד"ר, מרצה בקריה האקדמית אונו. עוסק בשכנוע ושינוי עמדות, בנושא של יהודים וערבים, ובשיטות מחקר איכותניות. בעבר מנהל המחלקה למחקר איכותני במכון למחקרי שוק.

18 תגובות

  1. עטרה גרנות
    עטרה גרנות ינואר 09 2019, 21:07
    מצב של אובדן דרך

    מוחלט
    אתה מדבר ראציונלית אבל אין לכך סיכוי
    ההמוניות והרדידות והשטחיות וחוסר הערכים ו…….. – הם ששולטים היום

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר ינואר 10 2019, 07:43
      דרך חדשה

      את אבדן הדרך הזה חייבים לתקן. אין לנו את הפריבילגיה להתייאש. אין לנו מדינה אחרת. כמו כן אין זו בעיה ישראלית זו בעיה של מרבית הדמוקרטיות. חייבים לשנס צתניים ולהאבק על הדרך של ניהול המדינה ולא רק על מלחמות בוץ של ימין ושמאל וכדומה.
      חייבים להצליח.

      השב לתגובה
  2. פז מאירוביץ
    פז מאירוביץ ינואר 11 2019, 12:58
    אחרי מה שקרה אתמול במפלגת העבודה

    ברור כמה פוליטיקה חדשה נחוצה
    ועוד יותר ברור שהיא לא תגיע

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני ינואר 12 2019, 12:07
      לפז מאירוביץ

      במפלגת העבודה אתמול לא קרה שום דבר חורג מהשגרה. זה היה פחות מפוצץ מאשר הריבים בין בן גוריון לטבנקין (הפילוג) בין בן גוריון לגוש (משפט בן גוריון) בין אשכול לדיין, בין פרס לרבין, בין שלי לבוז'י – בקיצור מפלגה כמנהגה נוהגת.
      לא נחוצה פוליטיקה חדשה לא כיוון שהיא לא תגיע אלא כיוון שזו בדיוק הגנטיקה של הפוליטיקה – לתפוש את השלטון. למה – כדי לתפוש את המפתחות לקופה הממלכתית. למזלנו בישראל זה נעשה במרכזי המפלגות עם דיבורים השמצות וקללות. במקומות אחרים בעולם משתמשים באמצעים יותר דרסטיים. רק לדוגמה קטנה – בארה"ב רצחו 4 נשיאים.

      השב לתגובה
      • שי ענבר
        שי ענבר ינואר 13 2019, 07:41
        לעתיח אופטימי יותר

        יצחק היקר
        דבריך רק מחזקים את הדחיפות הרבה בפוליטיקה אחרת. האם ציניות חריפה האם דטרמיניזם לא מובן? בכל מקרה חייבים לייצר אוירה אחרת פחות אלימה ואגואיסטית על מנת לחזק את הדמוקרטיה. יש מקומות אחרים שהדברים נעשים בצורה אחרת ולשם אנחנו צריכים ללכת ולא להביט לארה"ב, שם המחלות הן קשות משלנו בחלק מן המקרים. פוליטיקה צריכה להיות שליחות ציבורית ולא שליחות אישית.
        אני בטוח שאתה תשמח לשינוי המצב, חבל שאתה מקבל זאת בכזו נונשלנטיות.

        השב לתגובה
        • יצחק דגני
          יצחק דגני ינואר 13 2019, 10:26
          לד"ר שי ענבר הנכבד

          באיזה מקומות אחרים הדברים נעשים בצורה אחרת?
          דווקא נדמה לי שבישראל הדמוקרטיה חוגגת. חופש דיבור מוחלט. הכנסנו לכלא נשיא, ראש ממשלה, שר אוצר, שר פנים שכולם פשעו נשפטו ונענשו.
          אדרבה – הראה לי בעוד איזו מדינה יש לחברה האזרחית הדמוקרטית כוח כזה?

          השב לתגובה
          • שי ענבר
            שי ענבר ינואר 13 2019, 11:16
            סכנה אמיתית ושאננות

            יצחק מכובדי
            זה שכל אלה נכנסו לכלא לא נזקף לזכותנו
            אלא מראה על דרת הסיאוב והאנוכיות של אלה שהלכים אצלנו לפוליטיקה. על זה בדיוק אני מדבר. מעבר לזה אין כאן יותר מידי כוח של המערכת האזרחית אלא של המערכת המשפטית – המחסום האחרון לפני התמוטטות שלטון החוק. ואת זה בדיוק מנסה ראש הממשלה והממשלה שלו לנטרל.
            במדינות צפון אירופה הפוליטיקה היא יותר שפויה. כמובן שבכל מקום יש מלחמות כוח ופוליטקה מלוכלכת אבל בכמות ובעוצמה שזה קורה בארץ נראה לי שאנחנו בזמנים לא טובים.

            השב לתגובה
  3. לאה וינטר
    לאה וינטר ינואר 12 2019, 19:40
    הלוואי

    אמן

    השב לתגובה
  4. נעמי דיין
    נעמי דיין ינואר 13 2019, 12:23
    בשביל פוליטיקה חדשה

    צריך עם חדש

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר ינואר 13 2019, 13:38
      מי הבעיה?

      ממש לא!
      הפוליטיקאים הם בעיה במיוחד הממשלה האחרונה וראש הממשלה בראשה. אסור לנו לוותר ולהשמע מיואשים. עם לא מחליפים, פוליטיקאים כן. צריך להלחם ולהחליף את אלה שפוגעים בציבור ובהליך הדמוקרטי.
      לצערי הבעיה קיימת בעוד דמוקרטיות וזה מחזק את הטענה שהעם הוא לא הבעיה.

      השב לתגובה
  5. מאמין
    מאמין ינואר 13 2019, 22:43
    אם יש צדק

    תן תקווה

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר ינואר 14 2019, 13:24
      תקווה וצדק

      התקווה היא אנחנו. אנחנו שנאבק לשינוי הפוליטיקה האנוכית של מי שמעניין אותם זה עצמם ולא הציבור שבחר בהם ואותו הם צריכים לשרת!
      הדבר הצודק הוא להחליף את המתכחשים לשליחותם בכאלה שיעשו את העבודה עבור הציבור ורק אחר כך עבור עצמם ולא להיפך.

      השב לתגובה
  6. שי ענבר
    שי ענבר ינואר 14 2019, 07:54
    חייבים לקוות

    התקווה היא הרצון שלנו לשינוי. צריך להפיץ ולזעוק את הרצון הזה ואחרים יבואו. התקווה הן הבחירות הקרובות אשר צריכות לעסוק בשחיתות השלטונית. התקווה היא אנחנו!

    השב לתגובה
  7. יונה שמטוב
    יונה שמטוב ינואר 15 2019, 16:05
    כל יום שעובר

    מוכיח שאין סיכוי

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author ינואר 15 2019, 17:45
      סיכויים?

      עכשיו זה הזמן לנסות לשנות לדבר על זה ולדחוף לזה. ייאוש לא תוכנית פעולה טובה.
      ברור שעכשיו לפני הבחירות נראה את הפוליטיקה במרעה. ולכן צריך לנסות ולגרום לאנשים טובים להיכנס ולהתחייב לפעות לטובת הציבור ולא לטובת עצמם.

      השב לתגובה
  8. תומר יצחקי
    תומר יצחקי ינואר 21 2019, 16:51
    בינתיים הכיוון הפוך

    ואפילו בקיצוניות.

    השב לתגובה
  9. חיים גור
    חיים גור ינואר 30 2019, 12:35
    יש להבדיל

    פעם היו אידאולוגיות ממש משנות סדורות. היום יש התייחסות לנקודות ספציפיות בלבד. כן תחבורה ציבורית בשבת או לא. כן שתי מדינות לשני עמים או לא. וכן הלאה.

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author ינואר 31 2019, 09:47
      תפיסת עולם

      אכן זה המצב עברנו מחשיבה מעמיקה לרדידות במרכז. כולם מושכים לאמצע – לשום מקום! חבל אמצע זה פשרה שלא מובילה לחיים טובים וערכיים יותר. חבל מאוד ובזה צריך להאבק.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!