JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • פוליטיקה
  •  » טרמפיסטים השתלטו על "העבודה" ומוליכים אותה לאבדון

טרמפיסטים השתלטו על "העבודה" ומוליכים אותה לאבדון

האם מפלגת העבודה נמצאת בדרך אל סופה הפוליטי?

טרמפיסטים השתלטו על "העבודה" ומוליכים אותה לאבדון ד"ר יצחק דגני
פברואר 11
20:00 2019

"SURVIVAL OF THE FITTEST" היא תובנה שפורצת מבין דפי ספרו של דארווין "מוצא המינים", שיצא לאור לפני כ-150 שנים. דהיינו המתאימים והחזקים ביותר שורדים בתהליך התחרות האבולוציונית, בעוד שהמינים החלשים נכחדים. כך כנראה מתחולל מאז ומעולם. כזה הוא גם התהליך העובר על המפלגות הפוליטיות בישראל. להלן מפלגות שהתקיימו בזמנים שונים בישראל ונעלמו מעל במת ההיסטוריה המקומית: המפלגה הקומוניסטית, מפ"ם, אחדות העבודה, הציונים הכלליים, חירות, העובד הציוני, הליברלים העצמאיים, המרכז החופשי, שינוי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, ובוודאי נשמטו מזיכרונו של כותב שורות אלה עוד מפלגות שעבר זמנן ובטל קורבנן.

ביום הראשון של שנת 2019 פירק אבי גבאי, יו"ר המחנה הציוני, את "המחנה" ואיחל לציפי לבני, יו"ר מפלגת "התנועה", שהייתה אחת משתי המפלגות שהרכיבו את המחנה הציוני, הצלחה רבה בדרכה העצמאית אל הכנסת. מפלגתו של גבאי, העבודה, תמשיך בדרכה ללא לבני וללא ארבעת חברי הכנסת שהיא הביאה עימה לרשימה המאוחדת עם מפלגת העבודה.

הגם שפוליטיקאים רבים, כמו גם פרשנים פוליטיים, מדברים על איחוד כוחות פוליטיים על מנת לנצח בבחירות הבאות ולהרכיב ממשלה חדשה במקום ממשלת נתניהו, הרינו עדים דווקא לפיצול גדל והולך של הכוחות בזירה הפוליטית בישראל. ניתן להבחין ללא צורך בזכוכית מגדלת בפיצול של הגרניטורה הפוליטית בישראל לרסיסי מפלגות. המבדיל בין רסיסי המפלגות הללו הוא לא רקע אידיאולוגי והשקפת עולם, אלא אגו מנופח של מנהיגיהן. אגו מנופח זה ניזון כמובן ממעמקי נפשם של ה"מנהיגים". אולם להערכתי אגו זה אינו אלא גורם משני. הגורמים הקובעים ל"מנהיגולוגיה" הישראלית את דרכה הם היתרונות הכלכליים הנובעים ממעמד פוליטי בכיר.

שכר גבוה, רכב יוקרתי צמוד, הוצאות מוכרות הנלוות לתפקיד, העסקת שלושה עוזרים במימון של הכנסת, אחוזי פנסיה משופרים וכיו"ב, הם החלק הצנוע ביתרונות הכלכליים המורעפים על חבר כנסת. קרבתו למקורות מידע – לוועדות שונות שעניינן בכסף רב וכיו"ב – מקנה גם היא לח"כ יתרונות כלכליים בהווה ובעתיד. אולם הממון המשמעותי ביותר המצוי תחת ידו של מנהיג מפלגה בישראל הוא כספי מימון המפלגות המוזרמים מקופת הכנסת למפלגות השונות בעתות בחירות, כמו גם תקציב שוטף בסדר גודל של יותר מ-70.000 ש"ח עבור חבר כנסת לחודש, המועברים לקופת המפלגות באופן שוטף, על פי החוק כמובן. לדוגמה: מפלגה שהצליחה להכניס 24 חברי כנסת לבית המחוקקים תקבל כמיליון וחצי ש"ח לחודש במזומן לקופתה.

אם נתייחס לתקופת כהונה מלאה בת ארבע שנים של הכנסת, הרי שהסכום שמפלגה זו תקבל מקופת הכנסת מגיע לכדי כ-72 מיליון ש"ח. סכום נאה מאוד טבין ותקילין. אם אחזקתו של חבר כנסת אחד מסתכמת (מינימום) במיליון וחצי ש"ח לשנה, הרי שמדובר בעלות נוספת בסדר גודל של עוד כ-72 מיליון ש"ח במשך קדנציה של ארבע שנים. כאשר כל זה עדיין ללא חישוב עלויות הפנסיה והתנאים הנוספים המוענקים לאלה שהיו פעם חברי כנסת מטעם אותה מפלגה. מכיוון שתודה לאל משך חיי אזרחי מדינת ישראל הוא מהגבוהים ביותר בעולם, הרי שעלויות אחזקת אלה שפעם היו חברי כנסת עשויות להגיע לסכומים משמעותיים ש"האזרח הפשוט" כלל אינו מודע להם, משום שהם אינם נמצאים בתחום החשיבה הנורמטיבי.

בדרך כלל ידע פוליטי מעשי אינו נלמד בשיעורי אזרחות בבתי הספר וגם לא בחוגים הרלוונטיים במוסדות להשכלה גבוהה. ידע זה מועבר מדור לדור במשפחות השלטון, או בקסטות של אליטות המתחלקות בעוגת השלטון. כזה הוא המצב בארצות שבהן קבוצות של קצינים בכירים שצמחו באותה מסגרת צבאית מנהלות את השלטון, או שקבוצה מגובשת של בעלי הון ובעיקר קרקעות שולטת במדינה, או שמנהלי שירות חשאי כדוגמת הקג"ב הרוסי מנהלים את המדינה.

המצב שקבוצת נסיכים מחזיקה בשלטון מוכר וידוע. עיין ערך ספרו הקלאסי של מר מקיאוולי, "הנסיך", שנכתב לפני כחמש מאות שנים, והוא אקטואלי גם כיום. לא במקרה חלק נכבד מאוד מחברי ההנהגה הבכירים ביותר במדינת ישראל הם נסיכים. לצורך הדגמה חלקית למדי של העניין ראו: יצחק רבין, משה דיין, בני בגין, דן מרידור, ציפי לבני, יצחק הרצוג, אשר ידלין, בייגה שוחט, אורה נמיר, רוני מילוא, יאיר לפיד ובנימין נתניהו, וגם, לא תאמינו, בנימין גנץ הוא נסיך אמיתי. לא במקרה בני גנץ נוהג כנסיך. הוא למד את "סודות המקצוע" בבית אביו שהיה לו מורה טוב מאוד. הוא בא מבית מפא"יניקי קלאסי. על כן אין להתפלא שהוא "שותה בקשית" את המצביעים של מפלגת העבודה.

מפלגת העבודה נסחפה שמאלה. מפא"י, ההורה המיתולוגי של מפלגת העבודה, לא הייתה מפלגת שמאל. בזמנו מפ"ם והמפלגה הקומוניסטית היו מפלגות שמאל. מי זוכר אותן כיום. לפני יותר מתריסר שנים החלה להשתלט על מפלגת העבודה אג'נדה שמאלנית. ענייני החוץ והביטחון שהיו נר לרגליה של מפא"י ההיסטורית הלכו ונמוגו. את מקומם החלה לתפוס אג'נדה "סוציאל-דמוקרטית". רבים ממנהיגי מפלגת העבודה שכחו שהעניין המרכזי והעיקרי שמעניין את רוב רובו של הציבור היהודי בישראל הם ענייני הביטחון. דבר זה מתבטא ביתר שאת בימי בחירות. זניחת הנושא היא כנראה התקלה העיקרית שגרמה, וממשיכה לגרום, לקריסת מפלגת העבודה.

אל ה"באסה" הזו נדחף בכוח המנהיג הבלתי מנוסה מר אבי גבאי. הוא נבחר כחוק על ידי הגוף הבוחר של מפלגת העבודה. התומכת המשמעותית ביותר בבחירתו הייתה שלי יחימוביץ'. היו ליחימוביץ' חשבונות משל עצמה כאשר היא הביאה להדחת בוז'י הרצוג מראשות מפלגת העבודה והמחנה הציוני.

כאשר גבאי נבחר להנהיג את המפלגה הוא מינה את ציפי לבני לכהונת ראש האופוזיציה ואת יואל חסון לתפקיד ראש הסיעה בכנסת. המהפך הושלם. שלושה נפלים של מפלגת הליכוד שהסתננו לשורות מפלגת העבודה החלו לנהל את המפלגה. הם הצטרפו לשורה של פרשנים מעולם העיתונות שבשל היותם ידוענים נבחרו לכנסת מטעם מפלגת העבודה. יחד עימם כיהנו מטעם מפלגת העבודה חברי כנסת שלמעשה היו יכולים להשתייך למפלגת מרצ או אף שמאלה מכך.

לפיכך נוצרה במערכת הפוליטית בישראל סיטואציה פטאלית שהביאה את מפלגת העבודה אל סף אחוז החסימה בבחירות לכנסת העשרים ואחת. סקרים שונים, שעורכים אמצעי תקשורת אחדים באופן שוטף, מצביעים על מספר שבין ארבעה עד שמונה חברי כנסת שעשויים להיכנס לכנסת העשרים ואחת מטעם מפלגת העבודה.

נכון שערך הסקרים הינו בעל משמעות לאותו יום שבו הם נערכו. נכון שהמצב האלקטוראלי של מפלגת העבודה עשוי להשתנות לטובה. אולם עצם התהליך המצביע באופן יציב על דעיכת המפלגה כנראה אינו מבשר שינוי משמעותי לטובה במצבה האלקטוראלי.

יש המדברים על איחוד בין מרצ לבין מפלגת העבודה, וכך לדידם, יוקם "גוש שמאל" שיש לו סיכוי להכניס לכנסת שנים עשר ח"כים בבחירות הקרובות. אם לכך יתפתה אבי גבאי, בנוסף על כל השגיאות שכבר הספיק לעשות, הרי שבמו ידיו יחתום על תעודת הפטירה של מפלגת העבודה. מן הסתם, עם כל הכבוד, המפלגה תצטרף לפנתיאון של יתר המפלגות הישראליות שעברו מן העולם.

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

10 תגובות

  1. מפאיניק
    מפאיניק פברואר 11 2019, 21:24
    אל תספידו אותנו עדיין

    עוד תופתעו בעתיד
    אחרי כל ירידה יכולה להגיע עליה
    ואני מאמין שזה יקרה

    השב לתגובה
  2. אלון ילין
    אלון ילין פברואר 12 2019, 08:48
    בטחון

    כמוך, גם אני חושב שנושאי הבטחון (מדיני ואישי) הם הנושא העיקרי המעניין את תושבי ישראל. לפיכן אין בימינו סיכוי שמפלגה עם אג'נדה חברתית ולו גם "מרובת מזרחיים" תצליח לגרום לשינוי שלטוני. רק מראית עין בטחונית תוכל להשיג זאת. ראה ברק, רבין ושרון. לכן קיים סיכוי כלשהו למהפך באפריל.

    השב לתגובה
  3. דור ערד
    דור ערד פברואר 13 2019, 17:39
    הנבחרים בפריימריס הם כולם איכותיים

    צעירים ברובם וערכיים כולם.

    השב לתגובה
  4. יצחק דגני
    יצחק דגני פברואר 14 2019, 10:17
    לדוד ערד באופטימיות

    נכון מאד. בפריימריס של העבודה נבחרה רשימה של חברים איכותיים מאד. כפי שאמר אבי גבאי – הרשימה הטובה ביותר של מועמדים לכנסת הבאה. כנראה שזו תהיה אופוזיציה למופת. השאלה היא אם יחימוביץ' תמשיך להיות ראש האופוזיציה כיוון שכנראה תהיה באופוזיציה גם מפלגה עם יותר חברי כנסת מהעבודה.
    בהצלחה.

    השב לתגובה
  5. יגאל חרובי
    יגאל חרובי פברואר 16 2019, 12:11
    ואני אומר שהם יקבלו יותר מיאיר לפיד

    עוד תראו

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני פברואר 16 2019, 13:23
      ליגאל חרובי היקר

      בהחלט יכול להיות שאתה צודק. מהפה שלך לאלוהים. הבלון של יאיר לפיד מתפוצץ ומפלגת העבודה החלה להתרומם בסקרים.
      כיוון שהמפלגה הערבית התפצלה לשתיים, גנץ יצטרף לממשלת ביבי, כנראה ייווצר מצב שמפלגת העבודה תהיה המפלגה הכי גדולה באופוזיציה ויחימוביץ' תמשיך להיות יו"ר האופוזיציה.
      נקווה שגבאי לא יחמוד בתפקיד זה וידיח את יחימוביץ' מהתפקיד. כי הרי יו"ר האופוזיציה מרוויח בערך 5000 ש"ח לחודש יותר מחבר כנסת רגיל.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!