JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מנהיג בתפקיד הגיבור הטרגי

גורלם המר של ראשי הממשלה בישראל – סקירה

מנהיג בתפקיד הגיבור הטרגי ד"ר יצחק דגני
אפריל 02
09:30 2019

מקדמת דנא גורלם של מנהיגים בישראל לא שפר עליהם. משה, שהוציא את העם ממצרים, נעלם רגע לפני הכניסה לארץ ולא נודע מקום קבורתו. שאול, המלך הראשון, נפל על חרבו (התאבד). גדליה, המנהיג שעמד בראש שיבת ציון אחרי הגלות הראשונה, נרצח על ידי בן עוולה יהודי (מזכיר משהו?). את בשרו של רבי עקיבא, המנהיג הדתי הבכיר, מעין רב ראשי בעת ההיא, סרקו במסרקות ברזל בקיסריה. את עיני יאשיהו, המלך האחרון ביהודה, עקרו אחרי שרצחו את בני משפחתו לנגד עיניו. אלעזר בן יאיר, מנהיג המרד האחרון נגד הרומאים, ומאות מאנשיו שחטו את בני משפחותיהם על הר המצדה ולאחר מכן התאבדו. כך מספר לנו ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו. אכן גורל מר ואכזר היה מנת חלקם של רבים ממנהיגי עם ישראל בעת העתיקה.

אין רְבוּתָא להזכיר את גורלם של מנהיגים יהודים במשך אלפיים שנות גלות. ראשית כיוון שהגלות כולה הייתה טרגדיה נוראה שעם ישראל היה נתון בה. שנית בהיות העם בגלות לא הייתה לו מדינה. על כן איש לא יכול להיחשב למלך או לראש ממשלה בהיבט זה.

ככלות כאלפיים שנות גלות חודשה העצמאות בישראל. הפעם לא כמונרכיה כדוגמת העת העתיקה, אלא כרפובליקה דמוקרטית כראוי לתקופה המודרנית. בראשה תמיד הועמד ראש ממשלה אשר נבחר על ידי העם. הגם שכך, מתברר שגורלם של ראשי הממשלה בישראל נשזר בטרגדיות אישיות קשות ומבזות, אם כי בוודאי לא באותה מידת אכזריות אישית כפי שמסופר בהיסטוריה של העת העתיקה.

ראשון ראשי הממשלה בישראל, דוד בן-גוריון, המייסד המיתולוגי של המדינה, סיים את הקריירה הפוליטית המזהירה שלו, כמו גם את חייו, כאלמן בודד ומנודה, שחי ביישוב מרוחק בלב המדבר. מפלגתו של בן-גוריון, מפא"י, הדיחה אותו ממעמדו. בטיפשותם, כמו גם מתוך רוע ליבם והיעדר חוש היסטורי בהשקפת עולמם הקטנונית, העמידו אותו ראשי המפלגה ההיא לדין משמעתי ב"בית הדין של המפלגה". הם סילקו אותו בבושת פנים מהמפלגה שהקים. בן-גוריון ביחד עם עוד כמה חברים שליוו אותו בחרפתו, הצליחו להיבחר פעם נוספת לכנסת, אולם הם הפכו למפלגת שוליים. בסופו של דבר פרש בן-גוריון מהחיים הציבוריים. במרי ליבו הוא עבר להתגורר בקיבוץ מרוחק בדרום ושם הלך לעולמו בודד ונעזב.

ראשי מפא"י באותה העת, שכל כך השפילו את מנהיגם האגדי, לא תיארו לעצמם שבעצם הדחתו והשפלתו של בן-גוריון הם התחילו למעשה את תהליך השקיעה של מפלגתם. תהליך שהלך והתעצם במשך שנים רבות עד שכיום, בבחירות לכנסת העשרים ואחת, בגלגול הפוליטי של מפלגה זו עומד בראשה יו"ר שהובא ממפלגה יריבה. הסקרים מבשרים ש"העבודה" כנראה תכניס לבית המחוקקים מספר חד-ספרתי של חברי כנסת. אצטגנינים וקוראות בקפה מארצות המזרח בוודאי יאמרו שעבר זמנה של מפלגה זו ובטל קורבנה.

הבא בתור אחרי בן-גוריון היה לוי שקולניק. במצוות בן-גוריון הוא שינה את שם משפחתו ל- אשכול. שם עברי יפה אשר גם מצביע על קרבה לעולם החקלאות. אשכול היה ממייסדי דגניה ב', דמות מרכזית בהתיישבות העובדת, מקים חברת מקורות, שר אוצר מיתולוגי וראש ממשלה במשך שש שנים. מאז התפטרותו של בן-גוריון ועד מותו מהתקף לב בפברואר 1969. תקופת כהונתו כראש ממשלה הייתה לו קשה מאוד: סכסוך אישי עם בן-גוריון, פיצול מפא"י, המיתון הכלכלי, המעטת דמותו ערב מלחמת ששת הימים, הדחתו מתיק הביטחון וסבלו המתמשך מבעיות בריאות קשות. אשכול היה נשוי שלוש פעמים. בגד בנשותיו. ניהל רומן סודי עם ספרנית ממשלתית שהייתה צעירה ממנו בשלושים וחמש שנים. הוא הלך לעולמו תוך כדי היותו ראש ממשלה. על פי "נורמות המיטואיזם" של היום אשכול היה עומד לדין על ניאוף והטרדות מיניות. בזמנו כל אלו נשמרו בסוד, שנאמר: "נובלס אובליז".

עם פטירתו של אשכול נבחרה הגברת גולדה מאיר לכהונת ראש הממשלה. היא כבר הייתה אישה בודדה וחולה כאשר "זקני מפא"י" הטילו עליה את התפקיד, על מנת למנוע מ"הצעירים של בן-גוריון" (דיין ופרס) לתפוס את השלטון במפלגה ובמדינה. בתקופתה המשיכה מפא"י להתדרדר. פרשיות שחיתות בקרב מפלגת השלטון החלו לצוץ. התקופה הכואבת ביותר בימי שלטונה של גולדה הייתה מלחמת יום כיפור. באותה העת היא כבר טופלה בקביעות בבתי חולים. גולדה פרשה מראשות הממשלה בכאב ובבושה גדולים. נאמר עליה שחשבה להתאבד במהלך מלחמת יום כיפור. החליף אותה בראשות הממשלה יצחק רבין.

רבין לא השלים את הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. המפלגה המשיכה להתדרדר. פרשיות שחיתות והתאבדותו של שר בממשלתו העיבו על הקדנציה שלו. לבסוף הוא נאלץ להתפטר בשל פרשת הדולרים המפורסמת. העסקה שרקח בזמנו היועץ המשפטי לממשלה אהרון ברק הייתה שרעייתו של רבין תועמד למשפט, יוטל עליה קנס כספי ורבין עצמו יתפטר בביזיון גדול מראשות הממשלה.

"זקני מפא"י" בחרו את שמעון פרס לראשות הממשלה. כיוון שהקדנציה לא הסתיימה, לא נדרשו בחירות חדשות לכנסת. כאן שגה פרס את שגיאתו הראשונה, זו שהקנתה לו תדמית של "לוזר", ושממנה היה לו קשה מאוד להשתחרר בהמשך דרכו הפוליטית. פרס החליט לקיים בחירות חדשות, כיוון שרצה להיבחר בכוחות עצמו ולא להישען על תוצאות הבחירות שהשיג רבין לפניו. אולם פרס הפסיד את הבחירות. מנחם בגין נבחר לראשות הממשלה.

כאשר בגין נבחר הוא כבר היה אדם חולה. הקיפו אותו נאמניו, אשר שמרו עליו מכל משמר, כך שדבר מצבו הבריאותי הוסתר מאמצעי התקשורת. שומר הסף הראשי בסאגה הזו היה מר יחיאל קדישאי, מזכירו הנאמן, עוד מתקופת האופוזיציה רבת השנים שלו. בגין החל לשנות את פני המדינה. הוא היה נבון מספיק על מנת להפוך את דעתו ולהמשיך בתהליך עשיית השלום עם מצרים. באחת מגיחותיו הרבות מבית החולים הוא יזם סיפוח מהיר של רמת הגולן למדינת ישראל. בגין נבחר לקדנציה שנייה. הוא מינה את אריק שרון לשר ביטחון. ב-1982, אחרי ההתנקשות בשגריר ישראל בלונדון, פרצה מלחמת שלום הגליל. במהלכה, כראש ממשלה, בגין היה למעשה מנותק (שאלתו המפורסמת על הבופור – היו להם מכונות ירייה?) מההתפתחויות שנוהלו על ידי שרון והרמטכ"ל רפאל איתן.

במעלה הדרך גברה מחלתו של בגין עליו. הוא לקה בדיכאון עד שהכריז "אינני יכול יותר", התפטר מתפקיד ראש הממשלה והסתגר בביתו עד שהלך לעולמו. במקומו נבחר על ידי גח"ל, המפלגה שסילקה את מפא"י מהשלטון, מר יצחק שמיר לכהן כראש ממשלה.

שמיר היה אחד האנשים הרציניים והדיסקרטיים שקמו לנו בדורות האחרונים. הוא היה מנהיג מחתרת בימי המנדט, בכיר במוסד, יו"ר הכנסת, שר חוץ וכמובן ראש ממשלה. הוא נבחר לראשות הממשלה כאשר בגין התפטר וסיים את תפקידו בשנת 1992 כאשר מפלגתו ניגפה בבחירות, הפסידה את השלטון ויצחק רבין נבחר במקומו לכהונה שנייה. שמיר ידע תקופה קשה מאוד בתפקידו כראש ממשלה. הוא סבל מחתרנות כנגדו מבית ומחוץ. ללא ספק הוא אכל מרורים אולם עמד בכל הקשיים בשל אופיו המוצק. במקומו בא יצחק רבין לכהונה שנייה.

רבין מינה את פרס לשר חוץ. פרס מינה את יוסי ביילין לסגנו. ביילין משך את פרס ואחריו את רבין לחתימת הסכם אוסלו הראשון ב-1993. הציפיות מהסכם אוסלו נגוזו במהירות. הגם שכך חתם רבין על הסכם אוסלו ב' בספטמבר 1995. הארץ געשה וסערה. 37 ימים אחרי חתימת הסכם אוסלו ב' נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. הרוצח, בן עוולה יהודי ארור, יצר מצב חדש בישראל שממנו, לעניות דעתי, המדינה לא החלימה עד היום (פברואר 2019). שוב התמנה פרס לראשות הממשלה, ניהל מערכת בחירות והפסיד פעם נוספת, בביזיון ענק. במקומו נבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה.

הקדנציה הראשונה של נתניהו הייתה איומה ונוראה. חוסר ניסיונו וזחיחות דעתו היו בעוכריו. אירועי טרור, מאבק בלתי פוסק עם הפלסטינים, חיכוך עם הממשל האמריקני, פתיחת מנהרות הכותל, אסון המסוקים בצפון, השתוללות חיזבאללה נגד צה"ל בדרום לבנון, היו רק חלק מהמהלומות שחטף נתניהו. הוא לא סיים את הקדנציה והפסיד בבחירות לאהוד ברק. הפסד ברוב משמעותי שלא רק הביא את מפלגתו לשפל היסטורי מביש, אלא גם הביא לכך שרבים, כולל במפלגתו שלו, כבר אמרו "קדיש על מנהיגותו" העתידית של נתניהו.

עם היבחרו לראשות הממשלה הכריז אהוד ברק בחגיגיות יתרה על "שחר של יום חדש". תפקודו כראש ממשלה היה הגרוע ביותר לעומת תפקודם של כל ראשי הממשלה האחרים. הוא נבחר ב-1999 אך כבר כעבור מעט יותר משנה אחת הסתבך קשות בתפקידו ואיבד את השלטון. הייתה זו עבורו מכת מחץ, שהרחיקה אותו מן השלטון לנצח. גם בימים אלו אהוד ברק מנסה "לתפוס פוזיציה" במערכת הפוליטית בישראל. אולם המורשת של ההפסד ההוא לא עזבה אותו. כיום הוא מסוגל להיות אופוזיציונר לנתניהו ופרשן טלוויזיה מבוקש. אולם לשלטון הוא כנראה לא ישוב יותר.

אחרי ברק נבחר לראשות הממשלה אריאל שרון. שרון נחשב ל"בלתי בחיר" לאחר הביזיון בסברה ושתילה והדו"ח של ועדת החקירה למה שאירע שם. להפתעת כולם שרון הפך למבוגר האחראי. הוא גם הציג את עצמו בדמות סבא טוב שהצטלם בחוותו כשהוא נושא בזרועותיו כבש צעיר. שרון הבולדוזר האולטימטיבי יזם וביצע בכוח רב את ההתנתקות (יהיה מי שיאמר הנסיגה) מרצועת עזה. אולם מזלו של שרון בגד בו. רעייתו האהובה לילי נפטרה לפניו ונקברה בחוותו. הוא עצמו לקה בתרדמת, יש אומרים כי בשל עומס יתר בעבודה וטיפול רפואי לקוי, ולא התעורר יותר. שרון שכב מורדם בביתו בחווה במשך שנים אחדות עד שנפטר במיטתו. החליף אותו ממלא מקומו במפלגת קדימה אהוד אולמרט.

הדעה המקובלת על רבים היא כי אולמרט היה ראש ממשלה טוב. במעלה דרכו התגלו כמה פרשיות שחיתות חמורות שהוא היה מעורב בהן באופן ישיר. יש אומרים שהוא התחיל טוב אך יצרו גבר עליו. אולמרט הועמד לדין, הורשע ונכלא בבית הסוהר. עד היום קשה להבין כיצד ראש ממשלה בישראל חטא בפלילים מסוג זה. ממש בושה וחרפה.

את אולמרט החליף בנימין נתניהו. הוא כבר משמש כראש ממשלה יותר מעשר שנים. ביחד עם תקופת הקדנציה הראשונה שלו, ימיו בתפקיד זה כבר מסתכמים ביותר מימי בן-גוריון בראשות ממשלת ישראל. בקדנציה זו של נתניהו שוב הוקדמו הבחירות. המערכה נמצאת בעיצומה. ההמולה, החשדות והתיקים סביב נתניהו נערמים לערימה גבוהה. האם גם הוא יסיים את הקריירה שלו בבית הסוהר? לאן נוכל להוליך את החרפה?

על המחבר / המחברת

יצחק דגני

יצחק דגני

עורך מדור: סדר עולמי. ד"ר, מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה למדע המדינה. בעבר הרצה באוניברסיטת איבדן בניגריה. עסק בייצוג וניהול בחברות באפריקה. ממייסדי תיאטרון גבעתיים וחבר הוועד המנהל שלו. דירקטור ויו"ר וועדת ניגריה בלשכת המסחר ישראל-אפריקה.

10 תגובות

  1. אסף שחורי
    אסף שחורי אפריל 02 2019, 11:53
    מי שרוצה להיות מנהיג אסור שיהיה בכיין

    כל מנהיג זוכה ליחס שחושבים שמגיע לו

    השב לתגובה
  2. אלון ילין
    אלון ילין אפריל 02 2019, 20:56
    ציני

    יתכן וייבחר שוב לראש ממשלה, על אף שבעיהי יותר ממחצית העם (כולל כאלה שיצביעו עבור מפלגות התומכות בו) איבד את הלגיטימיות שלו.

    השב לתגובה
  3. א.
    א. אפריל 03 2019, 06:43
    לא הבנתי

    אתה מרחם על נתניהו או לא?

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 04 2019, 08:52
      על מי יש לרחם

      יש לרחם על עם ישראל שאנשים כמו ביטן, מירי רגב, בנט, פייגלין (קאנאביס), ליברמן, בן גביר וכיו"ב שולטים בנו.
      יש לרחם על הציבור בישראל שעד היום לא הצליח להיפטר משיטת ממשל שנותנת כוח להשחית ולשדוד למפלגות קלריקליות קטנות.

      השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר אפריל 03 2019, 12:40
    להמליך ולהפיל

    אני יכול רק להוסיף ולצטט את דברי אחד העיתונאים הוותיקים בישראל ששמעתי במו אזני:
    "השאיפה החזקה שלנו העיתונאים היא להמליך מלך חדש, וכאשר הוא נבחר- לעשות הכול כדי להפיל אותו, זו האורגזמה שלנו"

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 04 2019, 08:53
      על מי יש לרחם

      יש לרחם על עם ישראל שאנשים כמו ביטן, מירי רגב, בנט, פייגלין (קאנאביס), ליברמן, בן גביר וכיו"ב שולטים בנו.
      יש לרחם על הציבור בישראל שעד היום לא הצליח להיפטר משיטת ממשל שנותנת כוח להשחית ולשדוד למפלגות קלריקליות קטנות.

      השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 04 2019, 08:58
      לגדעון שניר היקר

      יש רק מסקנה אחת מדברי העיתונאי הוותיק שממנו שמעת את מה ששמעת – שאותו עיתונאי הוא אימפוטנט. וכבר אמרו חז"ל וגם נכתב בתלמוד (הבבלי) מה שנאמר ונכתב על אדם שלקה באימפוטנציה.
      בשל הצניעות וכבוד המקום אינני רוצה לפרט. ודי לחכימא.

      השב לתגובה
  5. אל מלא רחמים
    אל מלא רחמים אפריל 03 2019, 18:37
    הגיבור הטראגי זה נתניהו

    שצריך לסבול את העם הזה

    השב לתגובה
    • אלון ילין
      אלון ילין אפריל 04 2019, 11:19
      ???????

      "אל מלא רחמים" היא תפילה לעילוי נשמתם של הנפטרים. אם אתה תומך ביבי כפי שמשתמע מכתיבתך, הרי אחלת לו משהו רע.

      השב לתגובה
  6. ישראלי
    ישראלי אפריל 06 2019, 14:36
    למר רחמים אלמלא היקר

    בדרך כלל כל עם מקבל את המנהיג הראוי לו. גם אצלנו הג'מעה של טיסת השוקולד קיבלו הנהגה המתאימה להם. יוצא מכלל המנהיגים הוא ביבי. מנהיג שהוא מעל ומעבר. לכן הוא נבחר לראשות 4 ממשלות. לכן הוא יהיה גם ראש ממשלה להבא. תסבירו לגבאי שעל בסיס שלילת נתניהו לא הולכים לבחירות. מה עמדותיכם הפוליטיות מעבר לשלילת נתניהו? מה החזון של יחימוביץ', שפיר ומיכאלי?
    מה החזון של זנדברג, כחלון, ליברמן ושרל'ה שרון – ברור.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!