JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שאלה של אמון

אמון הבוחר נוצר על בסיס צרכים אישיים ולא על ערכים

שאלה של אמון פרופסור ניצה נחמיאס
אפריל 09
09:30 2019

הבחירות המתנהלות היום מחייבות את הבוחרים לקבל החלטות שישפיעו על עתיד המדינה, המועמדים כולם מבטיחים הבטחות, אך אין כל ערובה למימושן, המלא או החלקי. דבריו של רם בן ברק, סגן ראש המוסד לשעבר, "שאין להאמין לאדם (נתניהו) שבגד בשלוש נשותיו", מעלה לסדר היום הציבורי את בעיית האמון. למי להאמין? במה להאמין? והעיקר, מה גורם לנו להאמין לפוליטיקאי א' ולחשוב שפוליטיקאי ב' איננו אמין? כל הבעת אמון משמעה לקבל החלטה על בסיס הבטחה של הצד השני לבצע בעתיד פעולה מסוימת, כלומר לקיים את הבטחתו.

ההגדרה המקובלת של המושג "אמון" היא: "הנכונות לפעול ולקבל החלטות על סמך מילים או מעשים או החלטות של מישהו אחר, והאמונה בהם". קיימות שלוש גישות להגדרת ולהבנת רגש אמון. הראשונה, הגישה הפסיכולוגית, אמון ברמה האישית; השנייה, אמון ברמה המערכתית (למשל, ממשלת ישראל ביחסיה עם הרשות הפלסטינית); והשלישית, אמון ברמה הקבוצתית/קהילתית, דהיינו אמון שהקבוצה או המפלגה תתנהג בהתאם למה שהבטיחה.

ברמה האישית האמון שלנו נובע בחלקו מאישיותו של כל אחד מהצדדים, מאחר שאמון הוא תהליך קוגניטיבי ומותנה ביכולתו הפסיכולוגית של כל אחד מהצדדים לתת אמון בצד השני. אמון, לדעת הפסיכולוגים, נובע מהתפתחות האישיות שלנו החל מתקופת הילדות. יש הטוענים אפילו שקיים בגופנו "גן האמון". כלומר יש אנשים שנולדים מאמינים ויש אנשים שנולדים ספקנים.

בדרך כלל התכונה האישית של "אמון" באה עם נטייה לאופטימיות, ואילו "ספקנות ואי-אמון" באים עם נטייה לפסימיות. אבל אפילו החוקרים הדוגלים בגישה הפסיכולוגית טוענים שלניסיון העבר יש חלק חשוב בתחום האמון והספקנות. אדם שחווה מצבי נוכלות ושקר או שהיה עד להם, יפתח ספקנות ואי-אמון, ולעומתו אדם עם ניסיון חיים חסר טראומות ומצבי נוכלות סביר שלא יפתח תכונות אלו.

אדם ששיקר לנו בעבר או אדם הידוע כהפכפך ובלתי יציב – קרוב לוודאי שלא יזכה לאמוננו בעתיד. כי מי יערוב לנו שהוא יעמוד בדיבורו, או שאיננו משקר לנו ברגע זה?

ומה לגבי פוליטיקאים? האם העובדה שנתניהו אכן לא היה נאמן לשלוש נשותיו, והעובדה שהוא מתכחש לבתו מנישואיו הקודמים ואינו מכניס את נכדיו לחיק משפחתו, פוגעות באמון הבוחרים? התשובה לשאלה זו נעוצה אולי בקטגוריות האחרות של המושג "אמון".

כאמור הגישה השנייה שהזכרתי לעיל, אמון ברמה המערכתית, אומרת ש"אמון ברמה מערכתית/ארגונית נובע מהסדרים במבנה המערכת, חוקיה, נורמות התנהגות, מערכות משפט למשל, שמבטיחות אמון במערכת". לכן, ייתכן שהנורמות החברתיות-תרבותיות של החברה בישראל, אינן רואות בחוסר הנאמנות של נתניהו כלפי נשותיו והתנהגותו למשפחתה של בתו, סיבות להפסיק לתת בו אמון. התנהגות זו מקבלת לגיטימציה לאור "ההסדרים במבנה המערכת, חוקיה, נורמות התנהגות, מערכות משפט וכו'". במדינה שבה הנורמות החברתיות אינן נותנות לגיטימציה להתנהגות כמו זו של נתניהו, הוא היה מאבד לחלוטין את אמון הבוחרים.

אין ספק שבמערכת הבחירות העכשווית ההתייחסות של הבוחרים אל המועמדים אינה מבוססת על אמון אישי, או במילים אחרות, אמון באישיותו של המועמד. רוב הבוחרים היום מאמצים את הגישה של "השגת מטרות". האמון באישיות המועמד הופך ללא רלוונטי, הוא יכול בהחלט להיות מושחת ושקרן. האמון של הבוחר מתבסס על המחשבה: "אני מאמין שמועמד א' ישיג ויקדם את מטרותיי, לעומת מועמד ב' שאני לא מאמין שישיג ויקדם את מטרותיי". העיקר שהמועמד, כשייבחר, ישרת את השגת המטרות שלי.

נראה שבמערכת הבחירות היום, האמון של הבוחרים נוצר על בסיס צרכים. לפי גישה זו האמון נובע מהעובדה שכל צד מתחייב למלא את דרישות הצד השני, דהיינו הבוחר מתחייב לשים בקלפי את פתק המפלגה הרצויה לו, והצד השני, כשיגיע לשלטון, יגן על האינטרסים של אלו שבחרו בו. שני הצדדים בטוחים ומאמינים שכל צד מעוניין להגן על האינטרסים של הצד השני.

גישה זו שונה לגמרי ביחסים אישיים שבהם הדגש באמון הוא רגשי: תשומת לב, אהבה, הערכה, יושרה, אמינות וכו'. גם ביחסים ברמה חברתית נובע האמון מיחסים הדדיים של הוגנות, יושרה ואמינות. נראה שכל הערכים הללו אינם קיימים בשיקולים של הבוחר הישראלי היום. אכן, לא נראה שבגידותיו המפורסמות של נתניהו ישפיעו על שיקולי הבוחר הישראלי.

על המחבר / המחברת

ניצה נחמיאס

ניצה נחמיאס

עורכת מדור: חברה. פרופסור למדע המדינה. מרצה אורחת באוניברסיטת מרילנד , (קמפוס טאוסון) ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת ועורכת של ארבעה ספרים ומספר רב של מאמרים. מרצה בכינוסים אקדמיים ומקצועיים ברחבי העולם.

7 תגובות

  1. ב.
    ב. אפריל 09 2019, 10:56
    אני לא בעד ביבי

    אבל להסיק לגביו בשל בגידתו בנשותיו, לא רציני

    השב לתגובה
  2. חסר אמון
    חסר אמון אפריל 09 2019, 13:49
    רק אמוציות ותסביכים קובעים

    לא שום אמון. מי בכלל מאמין לפוליטיקאים.

    השב לתגובה
  3. אוי לנו
    אוי לנו אפריל 10 2019, 06:27
    במי נתנו אמון

    במי…

    השב לתגובה
  4. בדיוק ההפך
    בדיוק ההפך אפריל 10 2019, 12:51
    בוחרי הליכוד בוכים על המצב ועל מסכנותם

    ומצביאים למנהיג בו הם בוחרים מתוך סוג של אמוןנה כמעט דתית.

    השב לתגובה
  5. נטלי
    נטלי אפריל 11 2019, 16:57
    לא אמון

    אלא סימפטיה
    יש ציבורים שפשוט שונאים אנשים שבאים מציבורים מסוימים

    השב לתגובה
  6. ערכי
    ערכי אפריל 13 2019, 23:08
    נדמה לי שנימוקי הבחירה בארץ אחרים

    כאן הבחירה בין גרוע לגרוע יותר
    לא מאמינים לאף מנהיג

    השב לתגובה
  7. ישראלית שאיכפת לה
    ישראלית שאיכפת לה אפריל 15 2019, 01:43
    מניפולציות פסיכולוגיות

    בארץ קיימת איבה מושרשת בין השמאל שהקים את המדינה ובנה אותה לבין הימין שבאופן טבעי כאופוזיציה עשה כל שביכולתו כדי להבאיש את השילטון בעיני תומכיו. הוא החדיר את האמונה חסרת הביסוס שהשמאל במכוון מירר את חייהם של עדות המזרח.אכן יתכן שבדרך נעשו טעויות ואולי אף רבות. אבל השמאל שבעצם היה רוב רובו של הישוב הקטן בארץ כ 650,000 נפש, שהיה פצוע וחסר כל אחרי מלחמת העצמאות קלט הן עולים ניצולי שואה והן אחר כך מארצות המזרח במספרים יחסית עצומים ובהמון רצון טוב. מאז ועד היום הליכוד מחזק את תחושת הקיפוח ובמקום לרפא את הפצעים הוא פותח אותם כל יום מחדש למען מנעמי השילטון. ונתניהו יודע לתמרן את בוחריו כראש כת המתמרן את נאמניו ולנצל כל תחושה פסיכולוגית אפשרית לטובתו.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!