JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בין יהירות לעליבות

מרצ כבר לא ממלאה את תפקידה כמצפון האומה

בין יהירות לעליבות תמר זנדברג צילום: המכללה האקדמית ספיר commons.wikimedia.org
אפריל 05
09:30 2019

גורל הבחירות האלה נחרץ: זה או ביבי או בני או שניהם יחד. בימים האחרונים קיבלתי ממרצ מסרון לנייד ובו קישור לריאיון "מפתיע" עם תמר זנדברג ב"ישראל היום". שום דבר מפתיע לא היה בדבריה, חוץ ממשפט נחרץ אחד שאכן הפתיע אך גם זעזע אותי עמוקות.

בריאיון של זנדברג לא הפתיעה אותי, כמובן, הודאתה המפורשת שמרצ לא מתמודדת על דעת הציבור, לא מנסה לשכנע בצדקת דרכה את אלה המצביעים בעד המשך הדיכוי ומשטר האפרטהייד. "אני לא באה לחנך את העם אלא לקבל את אמונו" – כך, במפורש, היא באה לקבל את אמונו של העם שליבו עם הקנאים והוא אוהב את נתניהו, ודוהר לעריצות לאומנית-דתית בכל תחומי שלטונו, משני צידי חומת ההפרדה.

אכן לא מפתיע. מאז ימין של יוסי שריד היה ברור וגלוי שמרצ מתמודדת רק על כיסאות בכנסת ולא על דעתו וליבו של העם. לעת בחירות היא נאבקת לסחוב קולות של אלה המעטים הקרובים ממילא לדרכה או, במילים של זנדברג עצמה: "הפנייה שלי היא אל מי שחושבים כמונו ומצביעים למפלגות אחרות משיקולים לא-אידיאולוגיים". הבחירות בשבילה הם משחק כיסאות.

כל זה היה ידוע לי היטב. אולם הזדעזעתי מהמשפט הבא שאמרה: "אני לא עד כדי כך יהירה לפנות לאנשים שמזדהים עם הימין ו'להראות להם את האור'. הם לא ישתכנעו בתפיסת עולם של השמאל כמו שאני לא אשתכנע".

כלומר, התברר לי שמרצ לא ממלאה את תפקידה כמצפון האומה, אינה מהווה דוגמה לאומץ אזרחי ואינה מציבה את עצמה כמחסום בפני הגל שמוחק את האנושיות והדמוקרטיה במדינה, לא רק בגלל שהיא עיוורת או פוחדת או שאין לה מושג איך לשכנע – אלא במודע, מתוך "אידיאולוגיה" האומרת שתהיה זאת יהירות מצידה להניח שיש לה זכות וסיכוי "להראות להם את האור".

אם כן, עכשיו למדתי לדעת, ואני מציע לכולם לזכור ולא לשכוח, כי אין סיכוי כלשהו שבקרב ה"שמאל" של הממסד הפוליטי יתעוררו מי שירצו לפנות לאנשים שמזדהים עם הימין על מנת "להראות להם את האור". הם לא ייזמו פעולות התנגדות ושיח של אמת על מצבנו כך שיגיע גם אל העם בצד השני. הם לא יעלו על הדרך היחידה, מלבד כפייה חיצונית אלימה, היכולה לגאול את ישראל מקנאֵי הדיכוי והרשע שהשתלטו עליה.

ההיסטוריון יעקב טלמון ז"ל, מי שהוא, בעיניי, דמות מופת במאבק על נפש הציונות והעם נגד הגל הלאומני-דתי-גזעני, ודאי ייחשב בעיניי זנדברג-מרצ ליהיר. טלמון היה "עד כדי כך יהיר" שכתב מכתב גלוי לבגין, "המולדת בסכנה!" ("הארץ" 31.3.1980). הוא ניסה "להראות לבגין את האור" שכל אדם ישר, חוץ מהקנאים-הפנאטיים, יכול היה לראות כבר אז כאשר מדיניות ההתנחלות הייתה בראשיתה. "אין לי הקל בספקות, שמהניסיון לשלוט במיליון ורבע ערבים בניגוד לרצונם צפויה לנו השחתה שתשים ללעג ולקלס את היפים בחלומותינו על תחיה לאומית ורוחנית", כתב טלמון.

נשארנו לבד, אזרחים בודדים שנשמרו מפני כל ההדחקות והאשליות שהשמאל חי בהן. מה שבעינינו הוא חובה מצפונית והדרך היחידה לצאת מסיוט האפרטהייד – נחשב בעיניה ליהירות. אבל אם תאזרו אומץ לפנות אל שכניכם כאדם-אל-אדם כדי לעורר אותם לאי-צדק ולאיוולת של חיים כמשעבדים ומדכאים עם אחר, זאת לא תהיה יהירות. לראות יהירות בניסיון להתמודד עם בני עמך על האמת בנושאים כמו חירות ושעבוד, צדק ואי-צדק, רשע ואנושיות, זאת היא טעות טרגית, שפלה. היא סותמת את הגולל על הסיכוי לשינוי אמיתי.

ולסיום, דברי ניחומים לחבריי שליבם עם מרצ: אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, לפחות יימצא סיכוי-מה, שאחדים מאלה שעד עכשיו רדפו אחר המקומות בשלטון, יבינו שאין להם עוד אופציה כזאת. או אז אולי ייווצרו התנאים לחשבון נפש והם יבינו שעליהם להתמודד נגד המשטר, להתקומם ולא לשתף פעולה. הדרך למרי אזרחי בלתי-אלים תהיה פתוחה לפניהם תמיד.

על המחבר / המחברת

Avatar

אולק נצר

ד"ר במדע התנהגות יישומי. חוקר בתחום הפסיכולוגיה הפוליטית ופעיל בהדרכת אי-אלימות. חיבר 5 ספרים. חווה את השואה.

11 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר אפריל 05 2019, 11:19
    קריאת השכמה

    כבר חשבתי שאני היחיד פה המבקר את מרצ. וברשותך אחזור בפעם המי יודע כמה את ההמימד שאני רואה בו החמור ביותר במה שקשור למרצ בעקבות רשימת האמנים המכובדת התומכים שהתפרסמה אתמול:

    למען הסר ספק, סדר היום החברתי של מפלגת מרצ הוא חיובי וראוי לתמיכה, אך הבעיה נעוצה בתפיסת העולם המדינית שהסימפטום המייצג אותה היא התמיכה המוחלטת חסרת הפשרות של מרצ בארגון "שוברים שתיקה". כול עוד עסק הארגון בהצפת תקלות מבצעיות, להביאם לידיעת מפקדי הצבא לצורך תיקון בבית פנימה- ניחא. אך כאשר החל הארגון, הנתמך בכספי מוסדות זרים להפיץ את משנתו ברחבי העולם במטרה לקדם לחצים פוליטיים על ישראל, בקמפוסים באוניברסיטאות, בפאבים של דבלין באירלנד, משתתף קבוע בוועידות השטנה בדרבן דרום אפריקה, במוסדות האו"ם, בכנסי BDS האנטי ישראלי הקיצוני ביותר ולאחרונה תערוכת התמונות שהארגון יזם במסדרונות האו"ם ההופך קרביים, כדי לעמוד על חומרת הבעיה. לא צריך להיות איש ימין או שמאל כדי להבין את נזקי עלילות הדם שהארגון הזה מפיץ בעולם, המספק רוח גבית לגופי הטרור והחרם האנטי ישראלי. קריאת ההשכמה הזו מופנית לכול רשימת האמנים המכובדת התומכים במרצ, אם עדיין יש נותרה בכם רוח ציונית, הסירו את תמיכתכם.

    השב לתגובה
  2. אבנר גרונר
    אבנר גרונר אפריל 05 2019, 14:23
    אף פעם לא היו צדיקים

    ומצד שני הם לא מוקצים כיום מחמת המיאוס
    בסך הכל מפלגה ערכית
    תשווה אותם לכל היתר ותבין
    אדם חכם אמר כי הכל יחסי

    השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני אפריל 05 2019, 18:07
    לד"ר גדעון שניר הנכבד

    יש לי בעיה קשה כאשר אני מבקש להגיב לדברי ד"ר אולק נצר, כיוון שאני חש רגשי כבוד לכותב מבוגר ממני בכשני עשורים, ולו רק בשל מרום שנותיו.
    על כן אני מבקש להצטרף לדבריך שנכתבו בתגובה למאמר דלעיל. להערכתי לא רק שצדקת בדבריך אלא גם עשית זאת בלשון המעטה.
    הקומוניסטים הזקנים ופליטי מפ"ם וותיקי קיבוצי השומר הצעיר לא מסוגלים, כנראה, להבין ולהפנים את הנזק האדיר שתנועותיהם והאידאולוגיה הכושלת שלהם גרמו לעולם בכלל, לרוסיה וגרורותיה בפרט, וכמובן גם ליהודים ולמדינת ישראל.
    הם נותרו דבוקים לאשליה המטומטמת של "השלום עם הפלסטינים וחזון שתי המדינות".
    אנשים מבית מדרשו של ד"ר אולק נצר, ואפילו מתוך מפלגתו מר"ץ, כבר מבינים שזמנם חלף. לכן הם שינו את גישתם, בנוסח דברי תמא זנדברג. בשל כך אולק נצר מתרעם עליה.
    הייתי מציע לד"ר אולק נצר להפנים את המציאות. הסוציאליזם הסובייטי עבר מן העולם. שרידיו האחרונים בצפון קוריאה, בקובה ובוונצואלה הולכים, דועכים ונעלמים. למזלנו בישראל נפטרנו מהם בזמן. שרידים כדוגמת אלוני, ביילין ושריד ירדו מהבמה הפוליטית.
    הגיע הזמן שגם ד"ר אולק נצר והאחרונים שעוד נותרו בשורת הקומוניסטים הוותיקים יפקחו את עיניהם וישלימו עם המציאות.

    השב לתגובה
  4. חגי ע.
    חגי ע. אפריל 06 2019, 20:31
    והאלטרניטבה שלך

    מהי?

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני אפריל 07 2019, 22:04
      למר חגי ע. היקר

      אם שאלתך מופנית אלי – מרץ אינה במעמד שצריך להציע לה אלטרנטיבה. מרץ היא מחוץ למשחק הפוליטי בישראל כיוון שהיא מונהגת ומושפעת מאידאולוגיות שלכל בר דעת ברור שעבר זמנן, הגם שכיום מנהיגה את המפלגה הזו בחורה נאה ומצודדת.
      להערכתי לא חסרות מפלגות שראוי להצביע עבורן – ליכוד, עבודה, כחול לבן – בחר לך את המתאים להשקפתך.
      אם אתה שייך לשבט דתי, חרדי, רוסי, או ימני – יש לך מספיק מפלגות שמתאימות לך.
      אשמח לקרוא את תגובתך.

      השב לתגובה
  5. ישי חלד
    ישי חלד אפריל 07 2019, 10:19
    מסכים לכל מילה שלך

    זאת האכזבה הגדולה שלי

    השב לתגובה
  6. לא יהיר ולא עלוב
    לא יהיר ולא עלוב אפריל 07 2019, 16:59
    איזה מפלגה יש לך כאלטרנטיבה

    המפלגות האחרות מפגרות בכל לעומת מרץ.גם במרץ לא הכל אידיאלי.אני לא מסכים אתם במאה אחוז.גם בינם לבין עצמם הם לא מסכימים בכל.רק בליכוד אף אחד לא ממרה פה המנהיג.הולכים על אופטימום.אין מודל אידיאלי מושלם.

    השב לתגובה
  7. עודד פ.
    עודד פ. אפריל 07 2019, 20:04
    לא עלובים

    לא מתיימרים
    מספיק עם ההסתות
    אבל לא לבחור בהם

    השב לתגובה
  8. אנט ס.
    אנט ס. אפריל 09 2019, 11:01
    תראה כמה יקבלו היום בבחירות

    ותבין כמה אתה טועה

    השב לתגובה
  9. ט.
    ט. אפריל 10 2019, 06:26
    ומה נגיד על מפלגת העבודה?

    עליבות מושלמת

    השב לתגובה
  10. כרמלה גנני
    כרמלה גנני אפריל 19 2019, 13:01
    העליבות האמתית היתה של העבודה

    מפלגה שירדה לכלום מנדטים וחוסר ערכים ועוד התנכלה למרץ

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!