JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הפרץ השלישי

כשל האידאולוגיות של שני מנהיגים מזרחיים ששמם פרץ

הפרץ השלישי השר רפי פרץ, צילום: צה"ל he.wikipedia.org
ינואר 16
09:30 2020

את צירוף המקרים הזה, שבו העמידה המציאות שני מנהיגים בעלי אותו השם, מאותו המוצא ומשני קצוות הקשת הפוליטית בישראל, ניתן וצריך לפרש. הרב רפי פרץ, קצין בכיר, טייס קרב, רב צבאי ראשי ובעל כתרים רבים אחרים, נבחר על ידי חבריו להנהיג את שרידי הבית היהודי ואת מה שנקרא איחוד מפלגות הימין. בה בעת, בראש התנועה הפוליטית של השמאל הליברלי, שאף הוא היה גם היה אשכנזי, עומד מנהיג מזרחי, עמיר פרץ. גם הוא עתיר ניסיון וזכויות ובכללם יו"ר ההסתדרות, שר הביטחון ואביה של "כיפת ברזל". לכאורה, חזונו של דוד בן-גוריון משנות החמישים המוקדמות של המאה הקודמת, שלפיו עוד יהיה לישראל רמטכ"ל תימני, קם ומתממש לנגד עינינו; ואנחנו, היינו כחולמים. אך החלום הזה מתנפץ אל מול המציאות, הכואבת לכל הצדדים, מזרחים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים.

אם למדוד הצלחה לפי מספר הבוחרים, אם כי אין זה המדד היחידי, הרי ששני המנהיגים המסמלים לכאורה את המהפך החברתי בישראל, נכשלו כישלון חרוץ. המוני המזרחים לא נהרו אל הקלפיות כדי להצביע עבורם ועבור מפלגתם ובבחירות האחרונות שניהם גירדו את אחוז החסימה. משמע, השיטה לא עובדת, ויש לפשפש בשורשי הכישלון; גם כדי להבין מה קרה וגם כדי להיערך באופן מיטבי להבא. כפי הנראה בעת כתיבת שורות אלה, אף לא אחד מן השניים ניסה להגיע לשורשי העניין. להפך, שניהם עומדים לחזור על אותן טעויות העלולות להמיט עליהם את קיצם הפוליטי.

השורש הראשון של הכשל הוא המחשבה הנפסדת שלפיה מתן ייצוג משמעותי, עד כדי יו"ר מפלגה, לציבור המזרחי במפלגות השונות ימשוך את המסה הקריטית של המצביעים המזרחים. גישה כזאת מרדדת את השיח וממעיטה בערכו של המצביע המזרחי. כבר ראינו בעבר כיצד נכשלו בכך נציגי הפנתרים השחורים שאומצו על ידי מפלגות השמאל. במקרה של צ'רלי ביטון ומפלגת חד"ש, הרוב המוחלט של המזרחים התנער מהחיבור התמוה הזה. מקרה אחר, אמנם מאוחר יותר, הוא זה של יצחק מרדכי, שעמד בראש מפלגת המרכז. הציבור המזרחי ראה את גלריית הדמויות הפוליטיות שסביבו והבין שמשם לא תצמח הישועה. גם שני המנהיגים הנוכחיים רפי פרץ ועמיר פרץ וכן חבריהם המזרחים והאשכנזים טועים לחשוב שייצוג הוא המענה לאתגר. הציבור המזרחי מבקש את הנשמה ולא את הגוף. מזרחי שעבר המרה רוחנית תרבותית ופוליטית, גם אם הוא ראש מערכת, איננו יכול לשמש כאבן שואבת.

השורש הנוסף של הכשל הוא האידאולוגיות. תפיסות אידאולוגיות, תהיינה אשר תהיינה, הנן תוצר של תרבות המערב. כל האידאולוגיות הגדולות של המאה העשרים קרסו, לא לפני שהמיטו אסונות חסרי תקדים על האנושות כולה. הנאציזם הוליד את הרייך השלישי והסוציאליזם את מסך הברזל. הציבור המזרחי נרתע ובצדק מתפיסות אידאולוגיות המביאות איתן "אמת" דוגמטית אחת, תפיסה נוקשה ומידה רבה של כפייתיות. הציבור המזרחי, באופן כללי, הוא ציבור פרגמטי, שאיננו חי בשלום לא עם השמאל הליברלי השולל את זהותו המסורתית ולא עם הימין הלוחמני השולל את מורשת התרבות המזרחית, בין השאר בשל המלחמה שלו בערביוּת. אלה גם אלה פסולים בעיניו.

למעשה, יש לציבור המזרחי אידאולוגיה, אם אפשר לקרוא לה כך. לאידאולוגיה הזאת קוראים מסורת ישראל, והיא הומצאה כבר בזמן ייסוד העם היהודי. אך האידאולוגיה הזאת התפתחה ולא קפאה על שמריה. לימים היא הכילה בתוכה רעיונות חדשניים מהתרבות האשורית, היוונית, הערבית, המערבית ועוד. כל הרעיונות האלה השתלבו באופן אורגני בתוך יסוד מארגן אחד, מסורת ישראל. זוהי הגרסה המקומית שלנו למונח פלורליזם; זהות עצמית מובחנת וברורה העומדת בדיאלוג מפרה עם התרבויות האחרות, תוך גמישות ופרגמטיות האופייניים ליהדות המזרח (אין הכוונה שאין יהודים אשכנזיים האוחזים בתפיסת עולם שכזאת, יש ויש). שמרנות מוקצנת, לאומנות מופגנת ויהדות שוללת – יידחו בשתי ידיים. ואילו ליברליזם אוניברסלי השולל את הנאמנות למסורת ישראל כערך מהותי לאופיה ולמהותה של החברה היהודית בישראל – גם הוא יידחה בשתי ידיים.

תשאלו מה הפתרון, אם כן. אינני יודע להציע פתרונות, אך אולי כיוון חשיבה. אם ברור לנו מה איננו רוצים, אפשר שעשינו חצי עבודה. החצי השני טמון בפרץ השלישי, שכנראה עדיין לא נולד. המזרחיות המסורתית עדיין לא הצליחה להעמיד מנהיג המסוגל להוביל את מדינת ישראל לפי תפיסת עולמה הערכית. דפוס ההצבעה של המסה הקריטית של ציבור זה היא כזאת המעדיפה מנהיג אשכנזי המייצג את עיקר ערכיה, גם אם לא את כולם. כך למשל מנחם בגין, האציל הפולני, ובנימין נתניהו מקיסריה זכו לתמיכה גורפת מהציבור המזרחי, כי הם ידעו לספק לציבור המזרחי את מה שפרץ ופרץ אינם יודעים לספק.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

9 תגובות

  1. א.
    א. ינואר 16 2020, 10:35
    יותר ויותר אנשים ממוצא מזרחי

    הולכים אחורנית ומתבכיינים. מספיק כבר עם השד העדתי. אדם צריך להבחן על פי ערכיו ויכולותיו ולא על פי המדינה בה נולד סבא שלו. וחבל שגם אנשים נאורים לכאורה כמוך נופלים במלכודת.

    השב לתגובה
  2. פ.
    פ. ינואר 16 2020, 16:17
    עצם העובדה שקוראים לו רפי

    אומרת דרשני. מה עם רפאל? עבר המרה?

    השב לתגובה
  3. עומר גלבוע
    עומר גלבוע ינואר 18 2020, 19:44
    לחשוב שהנוהים אחרי ביבי לא הולכים אחרי

    פרץ בגלל סיבות ערכיות טועה מאוד. מנהיגות ביבי היא ההיפך מערכים.

    השב לתגובה
  4. פרץ נ.
    פרץ נ. ינואר 19 2020, 09:05
    מה לעשות שרוב העם לא חושב כמונו

    החיים קשים

    השב לתגובה
  5. מיזרחי
    מיזרחי ינואר 19 2020, 15:36
    בדור שלי חשבתי שהעדתיות נמחקה

    כמה בעלי אינטרסים עוררו אותה מחדש והם ממשיכים בכך.

    השב לתגובה
  6. עקיבא שלח
    עקיבא שלח ינואר 20 2020, 10:38
    מאמר חכם וטוב

    רצוי שאנשים יקראו את כל המאמר לפני שהם כותבים תגובה חפוזה.

    השב לתגובה
  7. ט.
    ט. ינואר 23 2020, 19:19
    מר יעקב, אתה כותב יפה וחכם

    איך בכלל היו לך ציפיות מרפי?
    ממיר!
    פנאטי!
    לאומן!
    גזען!

    השב לתגובה
  8. לא מזרחי
    לא מזרחי פברואר 20 2020, 16:26
    החזרה הזאת המחודשת ל"מזרחיים"

    ממש מיותרת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור