JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

זו לא משילות!

פגיעה בהפרדת רשויות – הדרך הבטוחה לדיקטטורה

זו לא משילות! ד"ר שי ענבר
אוגוסט 21
09:30 2020

בשנים האחרונות חוזרת ועולה טענה, מן האגף הימני של המפה הפוליטית, לגבי פגיעה בהפרדת הרשויות בישראל וכביכול השתלטות בלתי-חוקית של הרשות השופטת (שאיננה נבחרת אלא ממונה) על סמכויות לא לה. בעקבות כך, לטענת האגף הזה בפוליטיקה הישראלית, ישנה בישראל בעיה של משילות. חשוב לזכור כי אותו אגף נמצא בשלטון כבר כ-12 שנים, בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו. יתר על כן, מאז 1977 הימין בשלטון, להוציא כשלוש שנים שבהן יצחק רבין היה ראש הממשלה וכשנתיים שאהוד ברק כיהן בתפקיד זה. למעשה, ישנו ויכוח לגבי הפרדת הרשויות ויחסי הכוחות בין הרשויות.

במאה ה-18, על בסיס כתביו של ג'ון לוק, ובעקבות מה שראה כהצלחת המונרכיה הבריטית לעומת מקבילתה הצרפתית, העלה מונטסקייה את הצורך בהפרדה לשלוש רשויות שלטון: הרשות המחוקקת – שאחראית על קביעת החוקים; הרשות השופטת – שאחראית על פירוש החוקים; הרשות המבצעת – שאחראית על ביצוע החוקים.

הפרדת הרשויות היא חלוקת סמכויות בין רשויות השלטון כך שלא ייווצר מצב של ריכוז הכוח בידי רשות אחת. לצורך העניין – שלא יהיה גוף שלטוני אחד שיעסוק גם בחקיקה, גם בביצוע וגם בשפיטה – משום שמצב כזה מעודד עריצות ופוגע בחירות. רעיון הפרדת הרשויות קדם לדמוקרטיה, אך הוא נחשב היום עיקרון בסיסי של משטר דמוקרטי. רעיון זה נקרא גם עקרון האיזונים והבלמים.

על מנת לשמור על האיזונים והבלמים וכדי למנוע צבירת כוח עודף על ידי רשות אחת, ישנה חפיפה מסוימת בין הרשויות. הרשות המבצעת פועלת גם בענייני חקיקה, שהם ליבת העבודה של הרשות המחוקקת. הרשות המחוקקת אמורה לפקח על עבודת הרשות המבצעת, בישראל, בחוסר הצלחה קולוסאלי, יש לומר. הרשות השופטת מפקחת על פעילות שתי הרשויות האחרות על פי החוקים ובעיקר חוקי היסוד.

ברור לכול כי כוח משחית, וככל שהכוח גובר – סכנת השחיתות עולה. על כן, דמוקרטיה בנויה על ביזור הכוח, ולכן הפרדת הרשויות והגבלת הכוח המוענק לרשות אחת ובוודאי לאדם אחד, גם אם הוא ראש הממשלה. על מנת לצמצם את הכוח שיכול לעמוד לגורם אחד יש את הפרדת הרשויות ויש, במרבית הדמוקרטיות, חוקה, ואצלנו חוקי יסוד. לא סתם הוענק הכוח לפרשנות על החוקה/חוקי היסוד לרשות נפרדת, שלא אמורה להיות פוליטית ולא אמורה להיות נשלטת על ידי פוליטיקאים.

בעולם הדמוקרטי קיימת הסכמה על הצורך ועל החשיבות שיש בהפרדת הרשויות. אולם, ישנם הבדלים ויש ויכוח לגבי אופי ההפרדה. האם הפרדה מוחלטת עם "חומות סיניות" בין הרשויות, או הפרדה תוך כדי חיכוך בין חלק מהסמכויות של כל רשות?

האם מתקיימת הפרדת רשויות בדמוקרטיה הישראלית? אם כן, באיזו רמה? האם הרמה הזו מספקת לשמירה על הדמוקרטיה? האם יש התדרדרות בהפרדת הרשויות בישראל? אם כן, האם יש מקום לדאגה לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית?

בניגוד למרבית הדמוקרטיות האחרות בעולם, בישראל אין חוקה ואין שני בתי מחוקקים. חוקה ושני בתי מחוקקים מאפשרים שמירה טובה יותר על הדמוקרטיה ומונעים צבירת כוח עודף או מוחלט של מי מהרשויות – הדבר נכון בעיקר עבור הרשות המבצעת. בישראל קיימת אומנם הפרדת רשויות אבל היא בעייתית ונראה שגם שברירית.

חשוב לזכור כי בשיטה הדמוקרטית הישראלית, העם, שהוא הריבון, בוחר כל ארבע שנים (בתיאוריה) את נציגיו לכנסת, שהיא הרשות המחוקקת. הכנסת בוחרת מתוכה את חברי הממשלה, שהם הרשות המבצעת. הרכב של נציגים מהממשלה, מהכנסת וממערכת החוק – שופטי בית המשפט העליון ונציגים של לשכת עורכי הדין, נבחרים לוועדה למינוי שופטים והם ממנים את השופטים ברוב של שבעה מתוך תשעה.

הרצון של הרשות המבצעת לייצר לעצמה יתר מרחב פעולה ברור, אבל מעולם לא פעלו הממשלה ושליחיה בכנסת לחיסול הבלמים והאיזונים העדינים במדינת ישראל, חסרת החוקה. הממשלה, ראש הממשלה ושליחיו מנסים למכור לנו בעיית משילות, אבל למעשה חותרים לשלטון מוחלט עם רשויות (מחוקקת ושופטת) אימפוטנטיות וחסרות לגיטימציה.

הטענה הנואלת של בעיית משילות היא, למעשה, ניסיון להצדיק ריכוז כוח עודף בידיים של מעטים ללא פיקוח ובקרה לגיטימיים. האם אנחנו רואים תהליך מסודר ומתוכנן של פגיעה בשתי רשויות וריכוז הכוח בידי רשות אחת ובפרט בידי ראש הממשלה? אם כן, זוהי פגיעה מהותית במשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. הממשלה פועלת למעשה בשתי חזיתות לצמצום הכוח של הרשות המחוקקת ולצמצום הכוח והלגיטימציה של הרשות השופטת.

זה שנים ישנו צמצום בכוחה, בהשפעתה ובעצמאותה של הכנסת. למעשה, ישנה השתלטות של הרשות המבצעת על הרשות המחוקקת. כבר שנים שהכנסת לא עושה את תפקידה בנפרד מהממשלה. הכנסת אמורה לחוקק חוקים ולפקח על עבודת הממשלה – את זה כמעט לא רואים. בימים אלה אנחנו חווים כיצד הממשלה מנסה להשתלט על הכנסת – יו"ר הקואליציה, מיקי זוהר, בשם ראש הממשלה, דרש להדיח את יו"ר ועדת הקורונה של הכנסת, יפעת שאשא ביטון, משום שהיא ניסתה למלא את תפקידה בפיקוח על הממשלה. ביטון סירבה להיות חותמת גומי של הממשלה ולהתיישר על פי החלטותיה ובשל כך הותקפה. דרישתו של זוהר מלמדת כי נעלמה הבושה ונעלמו העכבות.

אנחנו רואים פגיעה מתמשכת ברשות השופטת ודה-לגיטימציה של רשות זו. ישנו ניסיון של הכפפה של הרשות השופטת לרשות המבצעת.

אנחנו רואים מידור של המשרדים ולקיחת סמכויות מידיהם לטובת הקמת משרדים פיקטיביים ו/או לטובת משרד ראש הממשלה. בדרך נחלשים מוקדי הכוח גם בממשלה ומתחזק מעמדו של ראש הממשלה. יצירת המשרדים החדשים מנפחת את הממשלה עד כדי קושי בתפקוד השוטף של הממשלה ושל הקבינט, עקב ריבוי חברים ישנו קושי בקבלת החלטות בצורה מסודרת, דבר שמחזק שוב את מעמדו של ראש הממשלה, אשר הופך למחליט יחיד ללא החלפת עמדות ושמיעת רעיונות שונים.

כאן ראוי לשאול להיכן נעלמו "אבירי" הפרדת הרשויות ועצמאות הכנסת? ה"אביר" הקולני ביותר, כשמדובר על מערכת המשפט, הוא היום יו"ר הכנסת יריב לוין והוא משת"פ של ניסיונות הרשות המבצעת, או יותר מדויק לומר, שליחו של ראש הממשלה לחיסול הפרדת הרשויות והדמוקרטיה בישראל.

"אבירי" הפרדת הרשויות נלחמים כביכול נגד הפגיעה של הרשות השופטת בסמכויות הכנסת ובהפרדת הרשויות, בעוד שמי שאכן פוגע ברשות המחוקקת זוהי הרשות המבצעת. הממשלה, בהובלת ראש הממשלה, פוגעת בצורה אנושה, כבר שנים, ברשות המחוקקת ומי שמאפשר זאת, היום יותר מתמיד, הוא יו"ר הכנסת בכבודו ובעצמו, יריב לוין.

למעשה, אנחנו חווים פגיעה שיטתית של ראש הממשלה במוקדי הכוח האחרים, ברשויות האחרות, אם ברשות המחוקקת, אם ברשות השופטת ואפילו ברשות המבצעת עצמה. הכול על מנת ליצור מסה קריטית של כוח עודף בידי ראש הממשלה. כך נוצר מצב של ריכוז כוח רב מדי במשרד ראש הממשלה.

מה שהממשלה, או למעשה ראש הממשלה, רוצה זה ליצור מצב של שליטה ללא בקרה וביקורת, ללא פיקוח שיפוטי וללא התמודדות עם גורמים אחרים שחושבים אולי אחרת ממנו. בעיני ראש הממשמלה ומשרתיו התהפכו היוצרות והשלטון מצדיק הכול ולזה הם קוראים משילות. זוהי זריית חול בעיני הציבור. אין כאן משילות אלא ניסיון לשלטון יחיד, או במילים אחרות דיקטטורה!

על המחבר / המחברת

שי ענבר

שי ענבר

עורך מדור: אקדמיה. ד"ר, מרצה בקריה האקדמית אונו. עוסק בשכנוע ושינוי עמדות, בנושא של יהודים וערבים, ובשיטות מחקר איכותניות. בעבר מנהל המחלקה למחקר איכותני במכון למחקרי שוק.

18 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני אוגוסט 21 2020, 10:29
    שי מכובדי

    גישת מונטסקייה – שלוש רשויות והפרה ביניהן – הינה מיושנת ומטעה. כיום, ובעיקר מאז הפיתוח המדהים של האינטרנט, משחקת בגדול רשות רביעית – התקשורת: הכתובה, המדוברת, המוצגת והווירטואלית.
    צריך לעדכן את התאוריה בדחיפות.
    על התקשורת ברוסיה הסובייטית אמרן שבאיזווסטיה אין פראבדה ובפראבדה אין איזווסטיה.
    רוב התקשורת היא בידיים פרטיות ותפקידה הראשי הוא לעשות כסף לבעלי מניותיה. לכן מה שנקרא כיום "פייק ניוז" הוא תוצר של בעלי אינטרסים ותו לא.
    במצב זה נפגעת הדמוקרטיה ונוצרת אמת מדומה ואידך זיל גמור.

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author אוגוסט 21 2020, 18:16
      הפרדת רשויות

      יצחק שלום
      לא כל כך הבנתי מה אתה טוען בעניין התקשורת. כבר שנים רבות התקשורת מכונה הרשות הרביעית. נתניהו מנסה להרוס את התקשורת או להכפיף אותה אליו.
      לתקשורת השפעה אך היא איננה מונוליטית ולכן ההשפעה מוגבלת.
      לעניין הפרדת הרשויות יש חשיבות רבה במיוחד לאור הניסיונות של נתניהו וחבר מרעיו להשתלט או לפגוע בהם.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני אוגוסט 21 2020, 21:38
        שי מכובדי

        טענתי שהתקשורת- ואתה מסכים שהיא הרשות הרביעית – משפיעה בגדול על הציבור. השפעתה גדולה בהרבה מהשפעת הרשות השופטת או המחוקקת.
        מסכים אתך שפגיעה בהפרדת רשויות פוגעת בדמוקרטיה. אולם בישראל השפעת התקשורת, שכאמור היא אינטרסנטית לחלוטין, גדולה בהרבה לעירור הדמוקרטיה מאשר הפגיעה בהפרדת הרשויות האחרות.
        נתניהו ומרעיו, כפי שאתה כותב, כבר לא מנסים להשתלט על התקשורת, הם הצליחו בכך שהקימו את ישראל היום, שמתאמץ לנטרל את השפעת הארץ וידיעות אחרונות נגדו ונגדם.

        השב לתגובה
        • שי ענבר
          שי ענבר Author אוגוסט 22 2020, 11:48
          השפעה

          יצחק יקר
          התקשורת אמנם מכונה הרשות הרביעית אבל ההשפעה שלה לא כל כך גדולה כפי שיש טוענים. זה לא מפריע לנתניהו להיות אובססיבי בעניין עד כדי פלילים.
          מה שנתניהו הצליח לעשות זה לערער את הלגיטימציה והאמינות גם של התקשורת הממלכתית. הוא ניסה להשתלט עליה ולעקר את כוחה בהצלחה חלקית בלבד.
          הארץ כבר מזמן לא משפיע עד איזוטרי מפני שהרחיק לכת.
          כוחו של ידיעות התעמעם מאוד בגלל ישראל היום ובגלל החלטות ניהוליות ועריכתיות בעיתיות, שוב עד כדי פלילים.
          עדיין חושב שהפגיעה ברשויות היא הרבה יותר קריטית ומשמעותית לדמוקרטיה הישראלית.
          האיש הזה צריך ללכת הוג גורם לנזק אקוטי לחברה ולדמוקרטיה הישראלית.

          השב לתגובה
  2. ש.
    ש. אוגוסט 21 2020, 11:00
    המהלכים הקשים יקרו בקרוב

    ישברו פה שיאים

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author אוגוסט 21 2020, 18:16
      שיאים

      אני חושש שאני מסכים בעניין זה לכן עלינו להלחם בזה ולנסות למנוע זאת.

      השב לתגובה
  3. ל.
    ל. אוגוסט 23 2020, 12:47
    אם ישתלטו גם על המערכת המשפטית

    כל ארבעת הרשויות נשלטות ע"י ביבי. איך קוראים לשיטת ממשל כזאת?

    השב לתגובה
    • ל. עלום השם
      ל. עלום השם אוגוסט 23 2020, 19:09
      קוראים לזה ביביוקרטיה

      צריך להיות "תותח על" כדי להשתלט על ארבע הרשויות. אבל בעצם לא כל כך חשוב להשתלט על הרשות השופטת. הרי שר המשפטים הקודם שעכשיו הוא שר לביטחון פנים אמר שאשפר גם לא לציית לפסקי דין של בית המשפט.
      ונחזור לביבי שלנו. הוא אכן "תותח על". זוכרים ששרית חדד שרה לו "אתה תותח אין עליך". מה שנכון – נכון.

      השב לתגובה
      • שי ענבר
        שי ענבר Author אוגוסט 24 2020, 11:18
        תותח

        התותח הזה הוא מאוד מסוכן. הכישרון שלו הוא לגרום נזק: לחברה, למדינה, למשטר.
        הוא מומחה בהפחדה, סכסכנות, הסתה, דה-לגיטימציה, הפרד ומשול.
        ס כ נ ה

        השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר Author אוגוסט 24 2020, 11:14
      שיטת משטר

      זה בוודאי לא דמוקרטיה!
      אם זה אכן יהיה המצב זו דיקטטורה לא פחות.
      אז עלינו למנוע זאת ולא לשבת בשקט.

      השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר אוגוסט 24 2020, 13:39
    הבהרה

    לצורך הדיון אני מבקש ממך כמה הבהרות לתזה שהצגת, במיוחד במה שנוגע לטיעון "אנו חווים פגיעה מתמשכת ברשות השופטת.." אמנם הטיעון הזה נשמע רבות בכלי תקשורת מסוימים אבל אני מתקשה ברגע לזהות ,פגיעה מתמשכת ודה לגיטימציה, של מערכת המשפט, מלבד אולי פגיעה מסוימת בנוהל המסורתי של "חבר מביא חבר" – שפטירתה בטרם עת של פרופ' רות גביזון, שנמנע ממנה להיות שופטת עליון על כי "עמדתה לא תאמה את רוח המפקד" ר"ל. – מזכירה את הסוגיה הזו, וכך גם המצור הממושך על ביתו של היועץ המשפטי לממשלה המטרה לקדם את כתבי האישום נגד ראש הממשלה.
    מנגד יש דוגמאות לרוב על פגיעה מתמשכת של בית המשפט ביכולת המשילות של הרשות המבצעת כמו: ההתערבות בתווי גדר הביטחון, איסור "נוהל שכן", איסור על הוצאת מסתננים לא חוקיים, ולאחרונה איסור על הרחקת כול אישה שבארץ מוצאה קיים נוהג מילת נשים, או ביטול החלטה להריסת בית רוצח חייל (רשימה חלקית)
    מבלי להיכנס להיבטים המוסריים השנויים במחלוקת כמעט בכול החלטה מסוג זה, שלא לדבר על העדפת חוק מסוים על פני אחר, ועוד לפני שדברנו על ההשלכות של התערבויות כאלה במחיר חיי אזרחים וחיילים, יש בדוגמאות אלו כדי להצביע על חדירה למגרש של הרשות המבצעת. על כן אצפה כאמור להבהרת טיעונך.

    השב לתגובה
  5. יצחק דגני
    יצחק דגני אוגוסט 24 2020, 21:26
    לד"ר גדעון שניר ולד"ר שי ענבר היקרים

    אני מסכים לחלוטין עם בקשתו של שניר להבהרה כפי שנוסחה לעיל. לא יכולתי לכתוב קטע יותר מוצלח מזה. הרשות השופטת נכנסה בחוצפה שלא תיאמן לתחום הרשות המבצעת ברוחו ההרסנית של גאון הדור כבוד השופט אהרן ברק.
    נוהל שכן ???
    מניעת הריסת בית מחבל ???
    התעללות בבוני גדר הביטחון ???
    חברים יקרים – לית דין ולית דיין.

    השב לתגובה
    • שי ענבר
      שי ענבר אוגוסט 25 2020, 10:42
      לגדעון ויצחק

      הבהרה
      הפרדת הרשויות איננה מוחלטת וטוב שכך.
      לבית המשפט הסמכות לפרש את החוקים. זו עבודתו.
      ברק טעה וגרם נזק בפסילת גביזון והטיעון רק החמיר את הדברים.
      חוקי היסוד נועדו לעמוד מעל שאר החוקים בדרך לחוקה. מכאן הסמכות והצורך בפסילת חוקים.
      אם אין הסכמה על הדברים האלה אנחנו בקווים מקבילים.
      מערכת המשפט נמצאת תחת מתקפת דה-לגיטימציה מתמשכת ושיטתית מראש הממשלה ודרומה.
      מה הית מטרת המינוי של אוחנה לשר משפטים אם לא לערער את מערכת המשפט?
      האם נוהל שכן והריסת בתים זו הדרך הראויה והחוקית? מה הצורך הזה בנקמה? זה לא יעיל ולא נותן את התוצאות. בכל מקרה יש על כך ויכוח.
      מה אתם מציעים שלא תהיה ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת? האם כל חוק הוא לגיטימי? ומה לגבי חוק שמבטל את הדמוקרטיה? או חוק שקובע שראש הממשלה יכהן עד מותו?
      חברים ניתן וצריך לתקן את חוק יסודות השפיטה ולהביא לאיזונים טובים יותר. לא צריך לשפווך את התינוק עם המים

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני אוגוסט 25 2020, 12:54
        שי מכובדי

        דבריך מקובלים עלי, פרט להתערבות בית המשפט בנעשה באיו"ש. איו"ש אינו שטח שיפוטי של מדינת ישראל. התערבות בג"צ באיו"ש: נוהל שכן ו\או הריסת בתי מחבלים זה עוול שאין כדוגמתו. מכאן נובעת אמירתו של מוטי יוגב על ה- D9. אין כאן עניין של נקמה אלא הפרעה בוטה לפעילות צה"ל נגד הטרור. בנושא נוהל שכן (מניסיון אישי) המגמה היא מניעת פגיעה בחיילינו. כנ"ל הריסת בתים. זו אחת מהשיטות להרתיע מחבלים. גם אתה שי מודה שיש על כך ויכוח. דהיינו יש ספק. במקרה זה אם יש ספק – אז אין ספק. החשוב ביותר הוא להחזיר הביתה בריאים ושלמים את כול החיילים שאנו שולחים לאיו"ש כדי להגן על ישראל. אנוכי, ובטוחני שרבים אחרים בעלי ניסיון רואים בהחלטות אלה של בג"צ גבהות לב עד כדי חזירות משפטית.

        השב לתגובה
        • שי ענבר
          שי ענבר Author אוגוסט 25 2020, 15:51
          זכות השיפוט ביו"ש

          מדינת ישראל שולטת ביו"ש וזו התממות לבוא ולדרוש שרק הצבא יחליט שם. האם הוא צריך להחליט גם לגבי האזרחים הישראלים הגרים שם והם תחת סמכותו מתוקף החוקים הבינלאומיים. או שמא עצם היותם שם איננה חוקית.
          אותו הדבר לגבי נוהל שכן. זה אינו חוקי על החוקים הבינלאומיים. ואשר ליעילות של עונשי נקמה אלה היא מוטלת בספק.
          לגבי ח"כ יוגב והתבטאותו האם אתה באמת מאמין שזו היתה הכוונה. הרי הוא מקבל את בג"ץ רק אם הוא פוסק על פי דרכו ודרך התורה.
          אנחנו צריכים לפתור את הסוגיה הפלסטינית ולטובתנו כחברה צריכים להפרד. לא מטעמי יפות נפש או מוסר.
          עד שלא יקרה תמשיך התדרדרות חברתית, מוסרית, ערכית והפילוג יהיה בלתי פתיר.

          השב לתגובה
      • גדעון שניר
        גדעון שניר אוגוסט 25 2020, 15:08
        מענה לשי

        אנסה להשיב לכול אחד מהטיעונים שלך, אף שיש קושי עקב עירוב עמדות ותפיסת עולם אישית שלך במנותק מהגדרת סמכויות ומשילות בין הרשויות:
        – מקובלת עמדתך "שאין הפרדה מוחלטת בין הרשויות וטוב שכך". מכאן, ברוח ההדדיות העומדת מאחורי הצהרתך- ניתנת לרשות המבצעת האפשרות למחות על החלטת בג"צ לפסול חוקים מסוימים, או לאפשר לרשות המחוקקת את "זכות ההתגברות" ברוב מיוחד מוסכם בכנסת.
        – לבית המשפט הסמכות לפרש חוקים, אך האם באופן בלעדי? האם אין מקום לפרשנות שונה מתחרה? ומי קובע שפרשנות בג"צ למשל – היא תמיד המוחלטת ואין בילתה?
        – חוקי היסוד הם אכן עמודי התווך והקווים המנחים את מערכת המשפט, ותקפותם גוברת על חוקי המשנה. אבל כאשר שני חוקי יסוד נמצאים בקונפליקט ומחלוקת כמו: "כבוד האדם וחירותו" המעניק עליונות לזכויות/צרכי הפרט (ללא חובות), ומנגד "חוק הלאום" המעניק חשיבות מיוחדת לצרכי החברה כקולקטיב (The common Good), על פני אנוכיות הפרט. לדוגמא: פסילת חוקי הכנסת להרחיק מסתננים לא חוקיים שכן הרחקתם פוגעת בשאיפותיהם הפרטיות – לעומת צרכי המדינה לשמר את הרוב היהודי דמוקרטי במדינה. מה ומי יקבע?
        – דה-לגיטימציה של מערכת המשפט? מצדו של מי? האם מצידם של מפגינים מול ביתו של היועץ המשפטי לממשלה כדי לדרבן אותו לקבל את ההחלטה "הנכונה"? או המפגינים מול ביתו של ראש הממשלה שבג"צ קבע פה אחד את זכותו להמשיך לכהן כראש ממשלה חרף כתבי האישום נגדו? (לשיטתך היו צריכים להפגין נגד בג"צ שאישר את המצב הזה..). או כול רוב המצביעים במדינה באופן דמוקרטי המעדיפים את ראש הממשלה הזה על פני אחרים?
        – "נוהל שכן" ו הריסת בתי מחבלים רוצחים". אתה שואל אותנו "האם ראוי? האם חוקי"? לצורך הדיון דעתי אינה חשובה. אבל לדעת מערכת הביטחון והפרקליט הצבאי הראשי- הם מאמינים שכן, ראוי ואף חוקי. זכותך לחשוב אחרת באותה מידה כפי שמשפחות חללי צהל תומכים בזה, אבל מה לבית המשפט להתערב בכך? כאשר עיקר הטענה היא ל"מידתיות" או אפקטיביות. מידתיות- הוא מושג משתנה, סובייקטיבי, בעיני המתבונן, ודעתם הפרטית של שופטים בסוגיה זו אינה עולה על זו של רמטכ"ל שכן אין בה אמת- מידה הנוגדת את חוקי המלחמה. במקרה הטוב הם יכולים להביע את דעתם הלא מחייבת- לדיון ציבורי. דעתך שמדובר ב"נקמה" ולכן ראוי לפסול הרס בתי רוצחים- אינה עולה על דעתם של אחרים, אך מדוע זה עניין להתערבות בג"צ?
        – אתה שואל: האם כול חוק הוא לגיטימי?- וודאי שלא. הוא צריך לעמוד למבחן חוקי היסוד והציבור.
        – "מינוי שר המשפטים אוחנה", דווקא חשבתי ש לצורך הטיעון שלך תזכיר את המקרה של שר המשפטים יעקב נאמן שלאחר שרמז על כוונתו לחולל שינויים מסוימים במערכת המשפט- "הדביקו" לו אשמה במשהו, שגרם לו להתפטר. או שר המשפטים חיים רמון , שגם הוא נחפז להכריז על כוונה דומה, הלכו ושכנעו באיומים צעירה להתלונן על נשיקה – ובכך חיסלו את עתידו הפוליטי. או את הכרזתו של ה"משנה ל" כי "יגדע את ידו של כל מי שיעז לפגוע במערכת המשפט.." זה הארגון היחיד הפוסל כול ביקורת כלפיו בטענה האולטימטיבית ל "ניסיון לחסל את בית המשפט ואת הדמוקרטיה.."- האמנם?
        – אתה שואל לגבי "חוקים המבטלים דמוקרטיה" או "לאפשר בחירת ראש ממשלה לכול ימי חייו..", זו שאלה מעניינת אם שלטון הרוב בכנסת יאשר באופן דמוקרטי חוקים כאלה הנראים כפוגעים בדמוקרטיה. באותה מידה ניתן לשאול אותך האם תקבל את האפשרות שהכנסת בהרכב אחר יכולה לבטל את חובת השירות הצבאי, או את "חוק השבות" שבעליל אינו דמוקרטי..ולשנות את ההימנון ב" מדינת כול אזרחיה". אני חושב שאנחנו עדיין רחוקים מזה. אתה- וגם אני- בעד ביקורת על הרשות המבצעת (ככפי שיש למשל של "מבקר המדינה" וועדות הכנסת), אך נשמע שאתה פוסל כול ביקורת על הרשות השופטת? מדוע?
        – הפיסקה האחרונה שלך לגבי "איזונים" היא הנכונה, כולל הגדרות ברורות לגבי סמכויות בית המשפט שלא כפי שלקח על עצמו את "האקטיביזם השיפוטי" ללא סמכות (אף שיש אירועים בהם הרשות המבצעת מתקשה לקבל החלטה ומבקשת מבית המשפט להכריע). ואם יש למישהו ספק לגבי תקינותו של חוק, והוא מאמין שיש לשנותו או לבטלו- המקום לעשות זאת הוא בבית המחוקקים.

        השב לתגובה
        • שי ענבר
          שי ענבר Author אוגוסט 25 2020, 16:01
          ערוב עמדות ותפיסות עולם

          נתחיל מהסוף אולי ומההסכמה. אינני חסיד שוטה של תפיסות מסויימות אך אני בהחלט חושב שאין שיטה טובה יותר לפרט ולחברה מהשיטה הדמוקרטית ורשויות נפרדות.
          על כן יש להסדיר מיד את נושא הסמכויות של כל רשות ואת האיזונים והבלמים שימנעו שלטון של עריצות יחיד או קבוצה.
          לשם כך יש לעגן את חוקי היסוד כמכלול כולל מגילת העצמאות ולהשלים את החסר לכדי חוקה שלא תהיה מקובלת על כולם אבל תהווה מכנה משותף של הרוב.
          – מערכת המשפט היא הגורם היחיד שנקבע שמפרש את החוק וכך זה צריך להיות. אין כאן עניין פוליטי מרגע שנקבע החוק.
          למחוקק בין אם הוא הכנסת או הממשלה יש אפשרות לתקן, לשנות, לבטל חוקים, בכפוף לחוקי היסוד כרגע ואולי לחוקה בעתיד.
          אין גזירה שווה בין ביטול הדמוקרטיה לשינוי ההמנון ואפילו חוק השבות.
          – לשם הבהרה אני לא מוכן לותר על חוק השבות למרות היותו לא דמוקרטי.
          הנה החיים גורמים לנו להחזיק בעמדות סותרות. החיים אינם שחור או לבן.

          השב לתגובה
  6. נאמן דביר
    נאמן דביר אוגוסט 25 2020, 13:41
    אתה צודק לגמרי

    אל לב על מאוהדי השלטון שתמיד יוצאים להגנתו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור