JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

מסתמן שנתניהו רוצה להקדים את הבחירות. אם אכן יעשה זאת, זה נובע מרצונו להביא הכרעה בנושאים המשפטיים שקשורים במיוחד אליו. אין ספק שיוזמתו זו באה משום שהוא חש כשליט יחיד גם במפלגתו, גם בממשלתו וגם במדינה. אין לכחד שלאיש יש המוני מעריצים. אך כל אלו לא היו דוחפים אותו לבחירות, כי הן מהוות סיכון עצום בתקופה של אי ידיעה באשר לכיוון הדברים. הוא מעז לעשות זאת כי אין לו אלטרנטיבה ברורה, כפי שהצטייר גנץ ערב הבחירות הקודמות.

עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהמסר "רק לא ביבי" התחזק בשל כישלונותיו הבריאותיים, הכלכליים והניהוליים. מסר זה עשוי להתעצם בתקופת בחירות בימי קורונה. המחאה גם היא דוחפת אותו לבחירות, אבל אין סיבה שלא תתעצם מאוד. אינני תמים ולא עוסק באשליה עצמית – הכוח של הימין, החרדים והדתיים מכריע בהרכב האוכלוסייה בישראל. לכן אינני בטוח שכוח זה לא יהיה דומיננטי בבחירות. ובכל זאת, לדעתי, לא הפעם.

נסיבות הליכתו האפשרית של נתניהו לבחירות הן חמורות מאוד מבחינה ציבורית. תומכיו ומתנגדיו יודעים שהוא ולא אחר מביא לבחירות. תחושתי שהמצב האמיתי הוא now or never – כי נתניהו והליכוד עם דרעי וליצמן עלולים לשנות את פניה של ישראל. הן מבחינת החקיקה, הן מבחינת מינוי "אנשי שלומנו" לתפקידים רגישים, כמו פרקליט המדינה או יועץ משפטי, שלא לדבר על שופטים.

זה מבהיל לא רק בשל הכיוון הפוליטי, אלא יותר בגלל תמונת המחזור של חברי הכנסת של הליכוד. חבורה כנועה, נעדרת השראה ודרך ברורה. אני זוכר את כל חילוקי הדעות בין ימין לשמאל. נאבקנו באישים כבני בגין, דן מרידור, מאיר שטרית, גאולה כהן ומשה ארנס. הליכוד של היום זו חבורה בינונית וכנועה. אפילו הטובים באנשים, כמו יובל שטייניץ וגדעון סער, נאלצים להתיישר.

בחירות אלו הן הזדמנות היסטורית למתנגדי נתניהו להשיג רוב קטן או שקול, ואז ניתן יהיה להתקדם לממשלה סבירה יותר. בנט הוא פקטור חשוב, אבל יש אצלו מנדטים של המרכז שרואים בו מגרש חנייה בדרך למעבר אלקטורלי מתבקש. כאמור, now or never, זו סיסמת הקרב מול נתניהו, שלא מחמיץ שום הזדמנות להוכיח שההתנגדות לשלטונו צודקת וכנה.