
מסתמן שנתניהו רוצה להקדים את הבחירות. אם אכן יעשה זאת, זה נובע מרצונו להביא הכרעה בנושאים המשפטיים שקשורים במיוחד אליו. אין ספק שיוזמתו זו באה משום שהוא חש כשליט יחיד גם במפלגתו, גם בממשלתו וגם במדינה. אין לכחד שלאיש יש המוני מעריצים. אך כל אלו לא היו דוחפים אותו לבחירות, כי הן מהוות סיכון עצום בתקופה של אי ידיעה באשר לכיוון הדברים. הוא מעז לעשות זאת כי אין לו אלטרנטיבה ברורה, כפי שהצטייר גנץ ערב הבחירות הקודמות.
עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהמסר "רק לא ביבי" התחזק בשל כישלונותיו הבריאותיים, הכלכליים והניהוליים. מסר זה עשוי להתעצם בתקופת בחירות בימי קורונה. המחאה גם היא דוחפת אותו לבחירות, אבל אין סיבה שלא תתעצם מאוד. אינני תמים ולא עוסק באשליה עצמית – הכוח של הימין, החרדים והדתיים מכריע בהרכב האוכלוסייה בישראל. לכן אינני בטוח שכוח זה לא יהיה דומיננטי בבחירות. ובכל זאת, לדעתי, לא הפעם.
נסיבות הליכתו האפשרית של נתניהו לבחירות הן חמורות מאוד מבחינה ציבורית. תומכיו ומתנגדיו יודעים שהוא ולא אחר מביא לבחירות. תחושתי שהמצב האמיתי הוא now or never – כי נתניהו והליכוד עם דרעי וליצמן עלולים לשנות את פניה של ישראל. הן מבחינת החקיקה, הן מבחינת מינוי "אנשי שלומנו" לתפקידים רגישים, כמו פרקליט המדינה או יועץ משפטי, שלא לדבר על שופטים.
זה מבהיל לא רק בשל הכיוון הפוליטי, אלא יותר בגלל תמונת המחזור של חברי הכנסת של הליכוד. חבורה כנועה, נעדרת השראה ודרך ברורה. אני זוכר את כל חילוקי הדעות בין ימין לשמאל. נאבקנו באישים כבני בגין, דן מרידור, מאיר שטרית, גאולה כהן ומשה ארנס. הליכוד של היום זו חבורה בינונית וכנועה. אפילו הטובים באנשים, כמו יובל שטייניץ וגדעון סער, נאלצים להתיישר.
בחירות אלו הן הזדמנות היסטורית למתנגדי נתניהו להשיג רוב קטן או שקול, ואז ניתן יהיה להתקדם לממשלה סבירה יותר. בנט הוא פקטור חשוב, אבל יש אצלו מנדטים של המרכז שרואים בו מגרש חנייה בדרך למעבר אלקטורלי מתבקש. כאמור, now or never, זו סיסמת הקרב מול נתניהו, שלא מחמיץ שום הזדמנות להוכיח שההתנגדות לשלטונו צודקת וכנה.
לא יהיו בחירות
ברעם צודק. ניתוח חזק של המציאות. זו שעת מבחן, אולי אחרונה לשמור על ישראל שפויה. כולי תקווה שנצליח להסיר מאיתנו את השנאות העצמיות שבדכ מאפיינים את המחנה שלנו ולאפשר לכחול לבן להתקדם שוב לקדמת הבמה.
ככל שלא יצוץ משיח חד ולאור תקרת הזכוכית של לפיד, הם עדיין האלטרנטיבה היחידה לנתניהו.
תהליכים היסטוריים הם בדרך כלל איטיים ומקבלים תאוצה בשלב האחרון. כך, נתניהו הצליח במהלך השנים להרדים חלק מנאמני הדמוקרטיה, ואילו עתה, הקצב המהיר דומה למקצה האחרון בריצת 5,000 מטר שנראה כמו ספרינט בתחרות ריצה של 100 מטר, לניפוץ כל ערכי הדמוקרטיה. עוזי ברעם מציג את התהליך ותוצאותיו האפשריות באופן מדויק. והאמירה 'עתה או לעולם לא' היא לא רק קופי-רייטינג, היא הסיכוי האחרון לעשות את הכל, והדגש הוא על הכל, כדי להשיג את אותו יתרון שיאפשר לשלוח את נתניהו לגמלאות.
ניתוח ותיאור נכונים וקולעים של המציאות והצפי על ידי מי שמצוי בנבכי הפוליטיקה הישראלית מזה למעלה משנות דור.
האם ההזדמנות ההיסטורית לחילופי שלטון בעידן נתניהו תמומש? נותר רק לקוות!
איפה אתה רואה "הזדמנות היסטורית לחילופי שלטון"? גם אם ביבי ילך הביתה יבוא במקומו איש ליכוד או איש ימין אחר. זה לא נקרא חילופי שלטון. ותודה לשלי יחימוביץ' ולעמיר פרץ.
כרגע אין כזה
המאמר של עוזי ברעם יוצר תחושה חזקה של ייאוש מול תקווה, שמתמודדים על קו הקץ שלנו; חרדה עמוקה מן המשתנה הבלתי ידוע , הפעם נראית לנו גורלית. חרדה מפני טוטליות ההפסד שיסגור עלינו לגמרי וימשיך לדרדר את החברה הישראלית לתהום , מול תקווה שישראל שפויה, אמפטית עם רגישות חברתית, תרים הפעם ראש ותצמח מתוך הבוץ הטובעני.
אף שיש קוראים שירצו להאחז בתקווה שזה יקרה עכשיו, החבלות שבנפשנו כה מכאיבות שהמאמר המפוקח, הדבק ביושרה אינטלקטואלית, אינו יכול לתת לנו מקל הליכה בטוח לתקווה.
כוחו של המאמר המצוין הזה הוא בצלצול ההשכמה לרדומים ולמתנמנמים שזוהי ההזדמנות האחרונה .
עד כדי כך המצב קריטי.
ופיקחון , כידוע, מעיר לפעולה.
לכן זה מאמר חשוב ביותר! ונקווה שישפיע.
עד כדי כך המצב קריטי?
מתמודדים על הקץ שלנו?
אפילו המאמר המצוין אינו יכול לתת מקל הליכה לתקווה?
כנראה שקיימים כיום בישראל אי אילו אנשים שסובלים ממחלה שנקראת "אנטיביביאזיס". המחלה מצליחה לעוות את המציאות בקרב מי שנתקף בה עד שהוא\היא נתקפים בחזיונות אפוקליפטיים.
NOW
??
אנשים לא יקרה שום שינוי
THE ONE AND ONLY
מסרים ברורים
חדים
ובלי ביטויים לא ראויים
את כל התחזיות
מה אתה רוצה להגיד?