JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בהעדר מנהיגות

נתניהו חסר אומץ אזרחי, מדיני ופוליטי

בהעדר מנהיגות ד"ר איציק גונן
אוגוסט 16
14:49 2014

כל מי שמביט בנתניהו בימים אלה לא יכול שלא לראות – האיש הזה גמור. כך נראה אדם שכל חייו הציבוריים פועל כמנהיג מגיב ומתגמל (נוסחת "שקט ייענה בשקט", "ייתנו יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו"), וגם עכשיו הוא מחכה, מחכה להחלטותיו של החמאס כדי להגיב עליהן. כך נראה מנהיג שלא יוזם, ששבוי ברטוריקה של עצמו גם כשאין לה כל ביסוס בשטח, שמבטיח ולא מקיים, שאין לו יעד מדיני שאליו הוא מגייס את הציבור ושעל קידומו הוא נלחם, שאין לו כלום חוץ מרצון טוב. זה לא מנהיג. במקרה הטוב הוא מזכיר לנו את אותה דמות מגולפת שניצבה בחרטום ספינות בימי קדם, דמות שלכאורה הובילה אך למעשה התקדמה למקום שאליו שטה הספינה. ואם המשמעות אינה ברורה דיה, אז אני מציע לראות את מדינת ישראל כספינה שזה זמן רב שטה לה בכיוונים לא מוגדרים, לעתים מנוגדים, ספינה שאין לה רב חובל ושכל אחד מצוות הימאים, חלקם טירונים מוחלטים, מנסה לכוון את מפרשיה (או את ההגה) לכיוון אחר.

זה עצוב, עצוב כל כך, כי אלה הם החיים שלנו, וזוהי ארצנו האהובה, וכן, אין לנו ארץ אחרת!

בריאיון עם נחום ברנע ("ידיעות אחרונות", המוסף לשבת, 15 באוגוסט) אומר פרופ' מנואל טרכטנברג כי התנהלות הממשלה לנוכח המחאה החברתית דומה להתנהלותה במלחמה בעזה. המחאה הייתה אמורה להוביל לחזון חברתי שיתווה את הדרך לעשרים שנה, אך "זה לא קרה כי אנחנו לא יוזמים. אנחנו מגיבים. המדינה נהגה במחאה כמו שנהגה בעזה: המערכת הגיבה, לא נתנה תקווה, לא היתה מוכנה לשלם מחירים. חסר בישראל עמוד אש שאפשר להתכוונן על פיו; חסרה התקווה; חסרה הדרך". במילים אחרות: חסרה מנהיגות מעצבת, מנהיגות בעלת אומץ אזרחי, פוליטי ומדיני, מנהיגות שיודעת ומסוגלת לקבל הכרעות היסטוריות לטובת עמה ולמען עתידו, מנהיגות שמעניקה תקווה!

נתניהו הוא מנהיג חלש שנמצא בזירה ברגע הלא נכון, רגע שדורש הכרעות היסטוריות. לא כל מנהיג מסוגל להגיע למעלה הגבוהה של מנהיגות המאפשרת לו להוביל מהלכים מכריעים ודרמטיים; את זאת לימדה אותנו ההיסטוריה כבר מזמן, וניסיון חיינו חיזק תובנה זו אף יותר. בן-גוריון היה אחד ומיוחד, אך לא יחיד. אחריו באו בגין ורבין, כל אחד בזמנו, והוכיחו לכולנו איך מנהיגות מהמעלה הגבוהה מאפשרת למנהיג להוביל מהלכים מכריעים ודרמטיים כאשר הוא מבין שזה הדבר הנכון לעשותו ושאותו מהלך יוכל לקדם חזון רחב וגדול שהמנהיג מאמין בו. שניהם ידעו לקבל החלטות אמיצות ולפעול לאורן גם לעומת התנגדות קולנית ואלימה, חלקה מצד חברים שהלכו איתם דרך ארוכה. גם שרון הצליח לבטא מנהיגות מהרמה הגבוהה ביותר כאשר נטל על עצמו סיכונים רבים ולא נרתע מהתנגדותם של חבריו ושל תומכיו, וכאשר הגיע למסקנה בנוגע לדרך שבה יוכל לממש את מה שהאמין בו, קיבל החלטה והלך קדימה, מוכן לשלם כל מחיר.

לכך נדרש אומץ, אך אין זה אומץ הלב שאנו מכירים משדה הקרב, האומץ להקריב את חיינו למען מטרה נעלה שאותו אנו מציינים שוב ושוב בעת שאנו מתייחדים עם זכרם של הלוחמים והנופלים במערכות ישראל. אומץ הלב שמנהיגינו נדרשים לו הוא אומץ אזרחי, פוליטי ומדיני. אומץ שפירושו יכולת להעמיד דרישות בפני העם שאותו הם מנהיגים, גם כאלו שאינן פופולריות, ולהגיד דברים קשים כשצריך; זהו אומץ המחייב דוגמה אישית בביטויה הנעלה ביותר: כל מה שאני דורש מכם אני קודם כול מקיים בעצמי. זהו אומץ להודות בטעות ולשנות כיוון כאשר הנתונים מלמדים שנכון וצריך לעשות זאת לטובת העם והמדינה, וזה גם האומץ להבין שלניסיונות להביא את הטוב ביותר לעם יש גבול בל-יעבור, גבול שחייב לעבור במקום שבו נפגעים זכויותיו, כבודו, וחירותו של האחר כאדם, כשכן וגם כיריב שעמו מבקשים להגיע להסכם על חיים משותפים.

מנהיג בעל אומץ אזרחי-פוליטי-מדיני מבין שרק יחסים המבוססים על שוויון ועל הכרה בזכויותיו של האחר הם יחסים שישרדו לאורך זמן, וכך גם ההסכמים שיישענו עליהם; ופירוש הדבר שיהיה עליו לוותר על דברים מסוימים, למרות הצער, כי כדי להשיג דברים גדולים צריך לדעת לוותר בדרך. בעניין זה אין כמו בן-גוריון ללמד אותנו שיעור או שניים, שהרי הוא הוביל את קבלת "תכנית החלוקה" חרף התנגדות עזה מצד גורמים רבים מהימין, מהשמאל, מהדתיים וגם מתוך מפא"י מפלגתו, ובכך הבטיח את עצמאותנו.

אם המנהיג סבור שדמוקרטיה היא שיטת הממשל הטובה ביותר עבור העם והמדינה, אומץ אזרחי-מדיני-פוליטי מחייב אותו לבחון יום-יום, שעה-שעה, איך הוא נותן ביטוי לכל הערכים והעקרונות המהווים את הבסיס לשיטה הדמוקרטית ומקיים אותם, ואומץ כזה פירושו גם שעל החזק מוטלת אחריות רבה, ושנדיבות היא אחד מגילוייה.

אומץ אזרחי-פוליטי-מדיני הוא בדיוק ההפך משרידות ומהישרדות, ולכן אין זה מקרה שאנו מתקשים למצוא אותו אצל נתניהו, וזה הסיפור הטרגי של כולנו. הסיפור עצוב עוד יותר כי גם בצד השני, הפלסטיני, יש מנהיג שאינו מסוגל לקבל החלטות היסטוריות. ומכאן ששני המנהיגים המובילים היום את מדינת ישראל ואת הפלסטינים פשוט אינם מסוגלים. בשני הצדדים נמצאים מנהיגים שפוחדים מהצל של עצמם ושעסוקים בעיקר במאבקי שרידות והישרדות פוליטית. לאף אחד מהם אין אומץ להוביל מהלך מדיני משמעותי שיוכל לשנות את התמונה מהקצה אל הקצה ולהפוך את הבלתי-אפשרי לאפשרי. אני בטוח שכל אחד משניהם היה רוצה להיכנס לדפי ההיסטוריה כמנהיג חשוב שקיבל החלטות היסטוריות והוביל אותן, אך שניהם הוכיחו ומוכיחים לנו, כמעט מדי יום, שהם לא קורצו מאותו חומר מיוחד של מנהיגים המצליחים לבטא מנהיגות מהרמה העליונה.

אז מה יהיה?

לא אסתיר כי באופן אישי אני עדיין מאמין שניתן להגיע להסכמים עם הפלסטינים, הסכמים שיהיו טובים ונכונים לשני הצדדים. אך כדי שזה יקרה אנו צריכים מנהיגים ראויים בשני הצדדים, והבעיה היא שכרגע אינני רואה מנהיג כזה לא בצד שלנו וגם לא בצד שלהם. ועדיין אפשר לקוות שיימצאו המנהיגים הראויים ותימצא הדרך לבסס כאן חיים משותפים עם שכנינו-אויבינו-יריבינו. ומכיוון שכרגע אין מנהיג שייתן לנו תקווה, ומה שאנו מקבלים הם בעיקר איומים והפחדות (נשקם של העסוקים בהישרדות), לא נותר לנו אלא לתת תקווה לעצמנו. במלחמת העצמאות, מספרים הורינו, היה קשה הרבה יותר ועדיין הייתה תקווה, אז עכשיו תורנו להאמין. להאמין שהשלום איננו מקסם שווא, להאמין שניתן להגיע להסכמים ולהסדרים שיענו על הצרכים של שני הצדדים ושיוכלו להוביל אותנו לעתיד טוב יותר, להאמין בעצמנו ולהאמין שיימצא המנהיג שראוי לאמוננו ולתקוותינו!

*

ד"ר איציק גונן – מרצה וראש החוג למנהיגות בחינוך לימודי תואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך במכללה האקדמית לחינוך אורנים. פסיכולוג, בוגר המחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן. שירת בעבר כמפקד בית-הספר לפיתוח מנהיגות של צה"ל. יליד קיבוץ מעוז-חיים, אב לחמישה ותושב היישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. כותב על מנהיגות ואף פרסם מספר ספרים, ביניהם הרומן WAWONA וספר ילדים.

על המחבר / המחברת

Avatar

איציק גונן

ד"ר, ראש המרכז למנהיגות בחינוך, אורנים - המכללה האקדמית לחינוך. לשעבר מפקד ביה"ס לפיתוח מנהיגות של צה"ל.

30 תגובות

  1. דוד נצר
    דוד נצר אוגוסט 17 2014, 11:45
    המנהיג והמונהגים

    דבריך המעניינים כתמיד, איציק, מחזירים אותי לשאלת-יסוד שתמיד אקטואלית: סוג הזיקה שבין המנהיג למונהגיו. לנתניהו אין חזון, מסכים. ולנו – מונהגיו – כקולקטיב: יש? האם נתניהו לא מייצג ומבטא היטב את מי שאנחנו? מי העלה אותו לשלטון ובחר וחזר ובחר בו למרות (בגלל?) שהכיר את הסחורה? בעיני זו שאלת-יסוד בחברה דמוקרטית: באיזו מידה אנו מצפים מהמנהיג לייצג אותנו ולעשות מה שאנחנו רוצים, באיזו מידה אנו מצפים ממנו לעשות מה שצריך – גם אם לא זה מה שאנו רוצים. מר ישראלי 2014 – בכלל יודע מה הוא רוצה, חוץ מקצת שקט?

    השב לתגובה
  2. ליאור
    ליאור אוגוסט 17 2014, 15:03
    גונן רואה נכון את התמונה

    מסכים שכרגע נתניהו לא משדר מנהיגות, כך בדיוק נראה מנהיג שמנסה בכל כוחו הפוליטי להתחבר לכיסא שלו. אינני יודע אם זו אשמת השיטה אך זו באמת בעיה.

    השב לתגובה
  3. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 17 2014, 15:12
    תפקיד המנהיג לחנך לציפיות ראויות

    שלום דוד, תמיד טוב לשמוע ממך!
    אתה מעלה כאן סוגיה מאוד מהותית העוסקת ביחסים שבין המנהיג למונהגיו. פרופ' דרי כתב ב-2009 כי "מנהיגות אינה מבקשת לענות על ציפיות קיימות אלא לחנך לציפיות ראויות", וכאן אולי טמונה התשובה לשאלתך. הציפייה ממנהיג, גם כשהוא מייצג כהלכה את עמו, היא לאתגר את מונהגיו, להציג ולהציע כווני חשיבה חדשים ולנהל אתם דיאלוג על כך, ולהציג דרך וחזון אליהם יוכל לגייס את האנשים ולתת להם תקווה כי הכיוון בו אנחנו הולכים יוביל אותנו לעתיד טוב יותר.

    השב לתגובה
  4. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 17 2014, 15:54
    העמדה המנהיגותית

    שלום ליאור,
    העמדה המנהיגותית (בשונה מזו הניהולית), אומרת שבמקום לחפש את ההסברים והתירוצים בדברים שמסביב לך, עליך לחפש את הדברים אצלך. עליך לשאול את עצמך מה חשוב לך, במה אתה מאמין, מה הם העקרונות והערכים המנחים אותך ועל מה אתה רוצה להילחם למען הדרך, החזון והאנשים שנתנו לך את הסמכות והאחריות להוביל אותם. וכשזה ברור לך עליך להוביל, ולהתמודד עם כל הקשיים שבדרך, ולא לעסוק בחיפוש אשמים, בהפחדות ובתירוצים.

    השב לתגובה
  5. נמרוד גונן
    נמרוד גונן אוגוסט 18 2014, 14:27
    מהו הוא החזון?

    אחי איציק ושאר המגיבים המכובדים. כשאנחנו משווים את ביבי לבן גוריון, בגין או רבין, אנחנו חייבים להשוות קודם כל את החזון שלאורו הם מנסים להתקדם ולקדם אותנו. כמו שזה נראה לי החזון שלאורו ביבי מתקדם זה ארץ ישראל השלמה לפני השלום, וכלכלה חופשית ורמת חיים לו ולמשפחתו, לפני רמת חיים גבוהה לכלל אזרחי המדינה. זו הערכת המצב שלי, ונדמה לי שביבי מצליח לא רע לנתב אותנו עפ"י חזון זה.

    השב לתגובה
  6. אורן גומפל
    אורן גומפל אוגוסט 18 2014, 17:07
    נקודות מבט אחרות וניתוח שונה בכלים אחרים

    ד"ר איציק גונן, מורי ורבי!

    קראתי את המאמר בעיון רב, ודי ברור היה להבין מתחילתו לאן הדברים מובילים.

    לגבי המבצע בעזה, הדעות הן רבות ומגוונות, ובכל עמדה יש מידה של צדק. לנו חסר קצת את המידע שיש למנהיגות ואנו לא חשופים אליה.

    ראשית, ברצוני לציין, שקצת בעייתי וחד מימדי לשפוט תהליכים מדיניים והיסטוריים רק בפרמטרים של תפיסות עולם מנהיגותיות יהיו נכונות אשר יהיו. יש כאן ניתוח מנהיגותי פסיכולוגי מעניין על אישיותו ומנהיגותו של נתניהו, אבל המסקנות לגבי התהליכים לא נשפטו בכלים המקובלים קרי, בכלים של "מדעי המדינה".

    אפרט,
    להלן ציטוט מתוך המאמר: "… אז אני מציע לראות את מדינת ישראל כספינה שזה זמן רב שטה לה בכיוונים לא מוגדרים, לעתים מנוגדים, ספינה שאין לה רב חובל ושכל אחד מצוות הימאים, חלקם טירונים מוחלטים, מנסה לכוון את מפרשיה (או את ההגה) לכיוון אחר." תהיות: האם נתניהו אשם במצב הזה?! או שאולי שיטת הממשל במדינת ישראל היא הבעייתית? האם אנחנו סוגדים לדמוקרטיה, חופש הביטוי, הדעה, המחשבה, המחאה, ההצבעה וכו', אבל שהמבנה הדמוקרטי מתנגש עם תפיסות עולמינו האידאולוגיות, שם אנחנו כבר לא מוכנים לקבל את השיטה?! סוד גלוי הוא שמבנה מערכת הפוליטית בישראל הוא בעייתי. כוחן של המפלגות הקטנות, שהפכו לאורך השנים ל"לשון מאזניים", הקשו מאוד על תפקודן ויציבותן של ממשלות בישראל לאורך השנים. ואף נוסתה שינוי בשיטת הבחירות לראשות הממשלה בבחירה ישירה בשנת 1996, בכדי לנטרל את כוחן של המפלגות הקטנות ולחזק את המשילות, ואף שיטה זו נחלה כישלון. דווקא ב"צוק איתן", המפלגות הקואליציוניות בדגש על הימניות יותר, שאלקטוראלית חזקות מאוד, ניסו להשפיע על נתניהו לקיצוניות, ובגילו ובאופן יוצא דופן, דאג לשמר איזון ואחריות. האם זאת לא נקראת מנהיגות?!

    עוד עולה מהמאמר, שנתניהו אינו מצליח לקבל "החלטות אמיצות", דבר שלכאורה מצביע על אעדר מנהיגות וחולשה. רציתי להציע נקודת מבט אחרת על הטיעון לעיל. אולי דווקא נתניהו, שהוא תלמיד חכם ובעל ידע הסטורי רב, שגדל בבית שאביו ההסטוריון פרופ' בן ציון נתניהו, העמיק בהם את הידע והיכולת לנתח מהלכים בהתייחס גם למהלכים היסטוריים והפקת לקחים?! או שמא, נתניהו בהתבסס על הסכמי אוסלו שהמיתו עלינו אסון במובנים רבים כגון: ישובים שפונו במקום שיהפכו לישובים אזרחיים מתפתחים, מקומות קהילתיים, מכוני השכלה, אזורי תעשיה ובתי חולים הפכו בעיקר לבסיסי טרור ולמעשה קידמו את קו קנה התותחים עוד מס' ק"מ לעומק ישראל?! או אולי דווקא רבין ז"ל ופרס יבל"א נהגו בחוסר אחריות ובפזיזות לפחות על בסיס התוצאות?! ואינני חושב שלא האמינו בדרכם. הם אכן האמינו וניסו, רק שאף פעם לא טרחו להודות בטעותם המלאה ו/או החלקית. הם המשיכו לדהור ועדיין ממשיכים לדהור, אותם קבוצות פוליטיות "תומכי אוסלו" לעבר תהום הנשייה, ו/או החלומות באספמיה. זה אולי גילוי מנהיגות, אבל לא גילוי אחריות. האם רבין לא נכנע לקבוצות לחץ מהשמאל?! מי ששילם את המחיר בעיקר, זה אנחנו האזרחים שהיום צריכים לצאת בתוצאות של אותם הסכמים, וחיילים שלנו משלמים מחיר. כיבדנו את ההסכמים, העברנו כספים, סייענו הומניטרית, טיפלנו בפצועים וחולים מהשטחים גם בבתי חולים שלנו, ומה קיבלנו?! מנהרות טרור, טילים, חטיפות, אלימות, טרור ועוד טרור.

    האם אבו מאזן בכלל שולט בעזה או בכלל בשטחים? הנה הכיבוש נגמר לפני תקופה ארוכה מאוד, יצאנו מעזה, מי השתלט שם על השלטון? מי חתם על הסכם עם ארגון טרור שבכל העולם הוצא מחוץ לחוק? אותו ארגון, שהשתמש בבתי חולים כבסיסי שיגור טילים ומחסני תחמושת, כנ"ל במסגדים, בתי ספר ואזרחים כמגנים אנושיים.

    גילנו נדיבות בכל הפרמטרים, אורך רוח וסובלנות, שחררנו מחבלים עם דם על הידיים- מה קיבלנו?! עוד ועוד טרור, גשם של טילים על ילדי שדרות, אשקלון, ב"ש ויישובי עוטף עזה, פגיעה ב"אוטובוסים צהובים", שבכל העולם הם סימן הכר להסעת ילדים. אותם "אסירים"/מחבלים ששוחררו וחתמו על התחייבות, מרביתם חזרו לטרור.

    אז גם אני מאמין שאפשר להגיע וצריך להגיע לשלום. אבל שלום ממקום צודק. כאשר הפלסטינים יכירו בזכותנו הלגיטימית לחיות בשלום, שיכירו בזכות הקיום שלנו כמדינה יהודית כבסיס(ולא באנגלית דבר אחד ובערבית דבר אחר), כשהם יתנהגו כמו הירדנים והמצרים. שלום תמורת שלום, חילופי ידע, מדע, סחורות. שישראל תעביר הרבה מהידע שלה ותסייע להם להתפתח בכל המובנים כמדינה מערבית – זה נדיבות!!! לסייע במשאבים, בפיתוח ותשתיות(לא של מנהרות). שהם יתנו רק דבר אחד – שקט, שלום, בטחון. זה נדיבות!!! ובעיקר אחריות. מנהיגות זה גם לא להיכנע לאופוריה המנותקת.

    השב לתגובה
  7. דוד
    דוד אוגוסט 18 2014, 19:36
    מנהיגות ואומץ

    הבאת את בן גוריון כדוגמה למנהיג שוויתר. אכן וויתר אבל לא הביא שלום. למעשה נאלץ להלחם ב-48 וב-56 ולהתמודד עם פדאיון משך התקופה שביניהן. אחרי מבצע קדש בו הצבא המצרי ניגף, היה שקט עד מלחמת ששת הימים.
    כניעה ופעולה בניגוד לרצון העם אינה אומץ. לשרת את רצון הבוחר למרות הלחצים והאילוצים מתוך שיקול דעת ואחריות, זו מנהיגות אמיצה.

    השב לתגובה
  8. זאב
    זאב אוגוסט 18 2014, 21:03
    שמאל וימין

    נקודת המוצא של המאמר היא בתפיסה, המוגדרת בציבור כשמאלנית, עפ"יה יש לחתור לשלום עם הפלסתינים בכל מחיר. מתוך כך מנותחת מנהיגותו של בנימין נתניהו, ומודבקים לו כינויים כאלה ואחרים. כאילו פסיכולוגיה. כאילו יודע הכותב מהי מערכת השיקולים ומהו מגוון הנושאים בפניהם ניצב ראש הממשלה. מעולם לא ניצב הכותב למול מערכת הלחצים האדירה – מפנים ומחוץ – עימה מתמודד ראש הממשלה. גם לי, כמו כולם, יש לעתים ביקורת כלפי ביבי, אך אני זוכר את הכלל: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. למול חזון העוועים השמאלני עומדת לה תפיסת עולם ריאליסטית יותר, זו שמימין. לפיה, ההססנות של ביבי היא זהירות וחוזק, והיא זו שתציל אותנו מהשמדה. לא זה המקום לדון בשני תפיסות עולם אלה, אך ראוי לכותב שיתן קרדיט גם לצד השני ולא יערבב דעותיו הפוליטיות בניתוח כאילו-פסיכולוגי.

    השב לתגובה
  9. דוד
    דוד אוגוסט 18 2014, 23:03
    נתניהו כמנהיג

    כמו ששפה חיה אינה כפופה לספר דקדוק או ל-
    automata theory
    כך גם מנהיגות הקדימה את לימודי המנהיגות המודרניים והכללים שהציבה.

    נתניהו נאלץ להנהיג במציאות בה נשיא ארה"ב חסיד האחים המוסלמים (אותם העדיף בראש מצרים.) באירופה האנטישמיות זה מכבר עברה מעבר לאקדמיות ושכונות המוסלמים.

    מצב זה היה אולי בלתי נמנע אבל ללא ספק לישראלים היה משקל רב בעידוד התהוותו.
    כשכותב הספר הנסיך, מוסב חסן יוסוף, בנו של מנהיג חמאס בגדה, יצא כנגד חמאס ברשתות האמריקאיות הייתה לכך תהודה עצומה.
    https:// www .youtube .com/watch?v=KakxXN5Z-XI
    לעומתו היו לישראל אלפים כמוהו שהסתובבו בעולם והשמיצו את ישראל. היום זה לגיטימי לשנוא את ישראל ויהודים שהרי ישראלים עצמם מדברים בצורה דומה. בהתחלה היו כמה שמאלנים שעבדו בשירות הערבים בחינם כיום עומדים לרשותם תקציבי ענק.
    מהסיבה הזו, דחיפת נתניהו לעשות ויתורים על סמך תיאוריה אקדמית ולהטיל עליו אחריות על אי מציאת פתרון מצטרפת לנזק שאותם שמאלנים גרמו לעמדת ישראל בעולם.

    הלוואי נתניהו הראה את אותה נחישות מול חמאס כשנשא ונתן לשחרור שליט. אולי היינו חוסכים בדמם של מספר רב של אנשי איכות צעירים.

    השב לתגובה
  10. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 18 2014, 23:25
    מהו החזון של נתניהו?

    נמרוד יקירי,
    בשונה ממך, אולי, לי לא ברור מהו החזון של נתניהו. כדי שחזון של מנהיג יחשב ככזה, עליו לתקשר אותו למונהגיו, לשתף אותם בו, לאפשר לנהל עליו דיאלוג, וכחלק מהתהליך המנהיגותי להוביל לכך שהמונהגים יאמצו את החזון של המנהיג ויתפסו אותו כשלהם, וזה ממש לא קורה.

    השב לתגובה
  11. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 18 2014, 23:39
    "לתפוס את הרגע"

    אורן ידידי,
    אין ספק שאנו רואים את הדברים באופן שונה, ומה שאתה תופס כנדיבות, אני רואה כתנאי הכרחי בתהליך ההידברות וברצון שלנו לבסס את קיומנו כמדינה עצמאית כאן במזרח התיכון.
    לא אכנס עכשיו לדיון על הסכמי אוסלו, למרות שאם עקבת ממש בימים האחרונים כל דברי כמה משרי הממשלה, הם רוצים לממש את מה שסוכם באוסלו, ואני תוהה אם הסכם אוסלו היה כה גרוע, מדוע שטייניץ למשל מבקש עכשיו לקיים את הכתוב בו…
    אבל אנחנו עוסקים במנהיגותו של נתניהו, ואני מנסה לבחון מנהיגות זו בכלים בהם אני בוחן מנהיגות של מנהיגים אחרים, ובמאמר זה התייחסתי לבן-גוריון, בגין, רבין ושרון, וניסיתי להראות עד כמה הוא רחוק מהם ביכולתו "לתפוס את הרגע" ולהוביל מהלך בעל משמעות היסטורית ולא להישאר רק בעמדה של זה שמגיב על יוזמות של אחרים.

    השב לתגובה
  12. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 18 2014, 23:49
    אני לא עוסק בוויתורים אלא במנהיגות

    לדוד –
    אני לא עוסק בוויתורים, אני מדבר על יכולתו של המנהיג לגבש חזון, להציג דרך, ליזום (ולא רק להגיב כל הזמן), ליצור סדר יום, לדעת לגייס ולהלהיב את העם לדרך שהוא מוביל, לדעת לקבל החלטות אמיצות שהן לא תמיד ההחלטות הפופולריות, ולהיות מוכן לבחון כל יום מחדש את הדרך ועד כמה היא אכן הדרך שנותנת תקווה לעם אותו הוא מוביל. בנושאים אלה מתמקד המאמר, אשר מנסה להראות מדוע נתניהו אינו מנהיג מהמעלה הראשונה.

    השב לתגובה
  13. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 18 2014, 23:58
    הייתי שמח אם נתניהו היה מנהיג ברמה של בגין

    לזאב –
    הייתי שמח מאוד אם יכולתי לכתוב על נתניהו דברים אחרים (ומי שמכיר אותי גם יודע מדוע), ולכן אין כאן קשר לתפיסות של ימין או שמאל. מה שכן יש כאן הוא ניסיון לנתח את מנהיגותו של נתניהו בכלי הניתוח בהם אנו מנתחים מנהיגים בעולם כולו ולאורך ההיסטוריה, גם בלי שהיינו במקומם. אני לא חייב להיות צ'רצ'יל (מנהיג שנתניהו מנסה להידמות לו) בכדי שאוכל לנתח את מנהיגות בתקופות שונות של חייו ואת השפעתה הדרמטית על האופן בו הסתיימה מלחמת העולם השנייה למשל.
    אינך חייב לקבל את הניתוח שלי, אבל הטיעון שאיני יכול לנתח את מנהיגותו עד שאגיע למקומו אינו טעון רלוונטי.

    השב לתגובה
  14. דוד
    דוד אוגוסט 19 2014, 02:00
    חזון - תרגיל סיום לסמינר

    אם נתניהו היה סטודנט למדעי המנהיגות אולי הוא היה נכשל. אבל נתניהו הוא מנהיג הלכה למעשה שעסוק בהחלשת יריבים שמצהירים שחזונם הוא השמדת היהודים. הוא עושה את זה תוך כדי שמירת כללי הדמוקרטיה, תוך הענקה לשונאי יהודים להביע את דעתם בחופש שאינו ניתן אפילו בארה"ב.

    מקווה שנתניהו אינו מבזבז את זמנו בדיונים שנועדו לענות על:
    What is our vision?
    What is our mission?
    What are our values?
    עשינו את זה בבי"ס ואני מודה שבזבזתי שעות אין ספור בתעשיה בניסוח STATEMENTS שעונות על השאלות האלו. אני לא צריך שחקן גולף או כדורסלן שמלהיב המונים בחזון שינוי בלתי מוגדר שהביא את כל העולם לפי הפחת. אני לא רוצה עיתונאי חסר ניסיון או פרופסור שעובד על שבלונות שיישומן הורג אנשים.
    אני רוצה נתניהו.

    השב לתגובה
  15. דוד
    דוד אוגוסט 19 2014, 09:37
    סוף סוף הבנתי

    אם כל מטרתך היא לסווג ולהעריך את רמת מנהיגותו של נתניהו על בסיס כלשהו, הרי שבזבזתי אנרגיה יקרה על דיון חסר משמעות. אני לא חושב שנתניהו מנסה או שאיכפת לו מהציון. אולי ייקח ציון עובר. דבר איתו.
    לי נראה שניסית לשכנע אותו להכנע לפעילי מחאות הקרן החדשה ולחמאס. אם לא לכך התכוונת, אקח את האוהל שקיבלתי מהקרן ואלך לדרכי.

    השב לתגובה
  16. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 19 2014, 10:28
    רצית נתניהו קיבלת נתניהו!

    אני חושב ההפך ממך, אני חושב שבתור סטודנט נתניהו דווקא היה מצליח מאוד! נתניהו יודע לדבר יפה, ולשכנע, אך בסופו של דבר הוא איש שיווק ולא מנהיג בעל חזון.
    במקום שיעסוק בה"החלשת יריבים" כדבריך, אני רוצה שהוא יעסוק בחיזוק עם ישראל! זה בעיני חזון ראוי (אולי גם בעיניך?) ששווה להשקיע בו את כל מה שיש למנהיג לתת.
    ולגבי השקעת זמן בדיונים, נראה שיש לך ניסיון לא טוב בעניין, אך הניסיון שלך לא חייב להיות בהכרח גם הניסיון של אחרים. יתרה מכך, אם אנו שומעים לאחרונה שבחמש השנים האחרונות לא קיימה ממשלת ישראל אף דיון רציני ומעמיק מה אנו רוצים שיקרה בעזה (וזה לא קשור לדיוני הקבינט תוך כדי לחימה שהיו רבים מדי ולא תכליתיים, והתנהלו כאמור לא כשיש זמן לחשוב ולתכנן, אלא תחת אש), זה בהחלט אומר דרשני, זו בדיוק המדיניות התגובתית של נתניהו עליה אני מדבר!

    השב לתגובה
  17. דוד
    דוד אוגוסט 19 2014, 17:23
    תכנון לעומת חזון

    הכנות מופז לאפשרות של אינתיפאדה מזוינת היא דוגמה לתכנון אפקטיבי. משלוח צבא מילואים שלא התאמן משך שנים לתוך לבנון זה כישלון חמור. אי הערכה נכונה לסיכון המנהרות היא רשלנות פושעת וגירוש קטיף הוא פשע של ממש.
    אלו נושאים מעשיים שיש לתת את הדעת עליהם.
    תפקיד מנהיג ישראל היא להיות נאמן למטרות המדינה כפי שהוגדרו בהקמתה, ולהכביר את מצבה ומצב תושביה לחיי ביטחון, חופש ורווחה.
    חזון שדוחף לשינוי מתמשך בהגדרת מהות המדינה והחלפת תוצאות שניתנות למדידה בהסכמים הפתוחים לאינטרפרטציה ושאינם ניתנים לאכיפה מביאה למצב שהסכם אוסלו נותר ריק מתוכן והאשמות לכישלונו עפות לכל כיוון.
    מדידת הישגי מנהיג עפ"י השגת הסכמים ללא התחשבות בתוצאות הסכמים קודמים, גוררת להצעות שהולכות ומחריפות וגירוש יהודים מבתיהם מקצין לכדי הסתה לרצח מתנחלים ודי לחכימא ברמיזא.

    השב לתגובה
  18. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 19 2014, 22:20
    בוא נחבר אחד ועוד אחד

    שלום דוד,
    כיוון שכתבת בתגובה קודמת "אני רוצה נתניהו", ועכשיו אתה כותב "אי הערכה נכונה לסיכון המנהרות היא רשלנות פושעת", בוא נחבר בין שתי האמירות האלה וננסה לבחון מה חלקו של האיש שאתה רוצה בו ובין הרשלנות הפושעת שאתה מייחס לו, שהרי הוא ראש הממשלה והאחריות מוטלת עליו?

    וזה מחזיר אותי לטענתי כנגד העדר יוזמה אצל נתניהו והעובדה שהמנהיגות שלו היא מנהיגות מגיבה-מתגמלת. אם חבר בכיר במועצה לבטחון לאומי, אל"מ במיל., טוען שבמשך חמש שנים שהוא יכול להעיד עליהן לא התקיים אף דיון רציני אחד על השאלה מה אנחנו רוצים שייקרה בעזה, מה אתה יכול ללמוד מכך?

    אני מפרט במאמר את למידותי שלי, ואתה מוזמן לפרט כאן את למידותיך שלך.

    השב לתגובה
  19. דוד
    דוד אוגוסט 20 2014, 06:45
    נתלה בוו אחד מתוך רשימה של דוגמאות שהבאתי

    כדי שנגיע לצ'ייס העניין, אני לא רואה בדבריך ביקורת אמיתית על מנהיגותו של נתניהו שהרי אם היה נכנע לדרישות המחאות החברתיות ומסר את הגדה לערבים, היית מעריך אותו כמנהיג אמיץ. כך נובע מהמאמר שלך.
    כל השאר בעניין חזון ודיונים הם בבחינת תלית וילונות. ניסיון להסיח את הדעת ממטרתך.

    השב לתגובה
  20. דוד
    דוד אוגוסט 20 2014, 07:22
    רשלנות פושעת לעומת פשע מכוון

    לאורך טיעוני אני מסתמך על עובדות ידועות. אתה לעומת זאת מלקט מדברי פריטים שיש בהם ביקורת לנתניהו בלבד. הסכם אוסלו וגירוש יהודים מגוש קטיף לא נעשו בהיסח דעת. אלו פשעים מתוכננים שמטרתם החבלנית הייתה ידועה מראש כפי שפונדק העיד לפני מותו בעניין הסכם אוסלו. פעולות אלו לא נועדו להביא את השלום המיוחל כפי שהובטח לעם.

    השב לתגובה
  21. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 20 2014, 11:08
    מאיפה בדיוק אתה מגיע למסקנות שלך?

    שלום דוד,
    בתגובתך הראשונה (מבין השתיים האחרונות) אתה כותב כי אם נתניהו "היה נכנע לדרישות המחאות החברתיות ומסר את הגדה לערבים, היית מעריך אותו כמנהיג אמיץ", ואני שואל מאיפה בדיוק הגעת למסקנה הזאת?!?
    במאמרי אני עוסק במנהיגותו של נתניהו ואין בו התייחסות לגדה או לאיזו שהיא סוגיה ספציפית אחרת.
    המאמר מנסה להסביר למה נתניהו אינו מסוגל לפרוץ את המצב בו אנו נמצאים, ולמה מנהיגותו אינה מנהיגות מהמעלה הראשונה.
    אגב, אתה מוזמן לקרוא בעיון גם מה אומרים על מנהיגותו עמיתיו לקבינט הביטחוני.

    ובאשר לתגובתך השנייה אומר רק שגם כאשר שנינו מסתמכים על עובדות, ההבדל הוא בפרשנות שאנו נותנים לעובדות אלה, ועליך לקבל את זה שיש פרשנויות שהן שונות לחלוטין מאלה שלך ועדיין הן לגיטימיות, ובמיוחד כאשר הן מתבססות על ידע מצטבר ועל מחקר.

    השב לתגובה
  22. ישעיהו תדמור
    ישעיהו תדמור אוגוסט 20 2014, 12:33
    מזדהה עם ג' הערות

    איציק – שלום,
    קראתי את מאמרך, אני מזדהה עם הניתוח בדבר מנהיגותו של נתניהו, אבל מבקש להעיר שלוש הערות-כותרת: אחת, ניתוח המצב הישראלי כיום, גם בהקשר של המלחמה המתרחשת, איננו יכול להיות תחום רק בגבולותיו של חקר המנהיגות; שנייה, הידע התיאורטי והמחקרי בנושא המנהיגות בקבוצות קטנות ובארגונים אין בו די לניתוח המנהיגות ברמה הלאומית; ושלישית, אתה מתמקד בנתניהו – שיש לו אידיאולוגיה מוגדרת ויכולות נתונות – אבל דווקא משום שאתה ביקורתי כלפיו (וכאמור אני מצטרף), נכון לא פחות לכוון את חצי הביקורת אל המנהיגות הבכירה של מפלגות אחרות, הקוראת תגר על מנהיגותו של נתניהו וחותרת להציב לו חלופה רעיונית ושלטונית, אך דא עקא שהיא מגלה חולשה מנהיגותית דומה.
    שייקה

    השב לתגובה
  23. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 20 2014, 14:14
    שלוש התייחסויות לשלוש הערות

    שלום שייקה ותודה על תגובתך!
    שלוש התייחסויות לשלוש הערותיך:
    1. המאמר שלי אינו מתיימר לנתח את "המצב הישראלי כיום", אלא את תרומת מנהיגותו של נתניהו למצב זה, ולכן חקר המנהיגות יכול לספק לנו תובנות בעניין זה, כפי שהוא מספק לנו כאשר אנו ניגשים לבחון את מנהיגותם של מנהיגים אחרים בהווה ובעבר, בארץ ובעולם.

    2. הניתוח שלי לא מתבסס בהכרח על קבוצות קטנות או ארגונים, אלא מנסה לבחון את הדברים בהתייחס לסוגיית המנהיגות באשר היא, ברמה המהותית, וזה מתייחס גם לרמה הלאומית.

    3. המאמר גם אינו מתיימר לנתח את המנהיגות הבכירה של מפלגות אחרות, או גם את זו של מפלגתו של נתניהו (זהו ניתוח שונה לחלוטין). זאת ועוד, גם אם הייתי מתיימר לנתח את מצב המנהיגות במערכת הפוליטית כולה (דבר שכאמור איני עושה במאמר זה), הרי שחולשת הנהגה אחרת אינה יכולה להוות תירוץ לחוסר מנהיגות של מי שנבחר להוביל את הממשלה והמדינה.

    השב לתגובה
    • ישעיהו תדמור
      ישעיהו תדמור אוגוסט 20 2014, 16:03
      התייחסות להתייחסויות

      לאיציק – שלום, אוכל עוד "להגן" על ג' ההערות שהערתי, אבל מניח להן, כי די לי בכך שהן הזמינו את הבהרותיך, החשובות בעיניי לקורא המאמר. כל טוב, שייקה

      השב לתגובה
  24. דוד
    דוד אוגוסט 20 2014, 15:25
    מנהיגות או מדיניות

    במאמרך אני רואה שתי נקודות על פיהן בחנת את מנהיגותו של נתניהו. האחת היא ציטוט מדברי פרופ' טרבטנברג שרואה באי הגבה נאותה למחאות החברתיות כישלון מנהיגותי או כפי שאתה מסכם את דבריו: " במילים אחרות: חסרה מנהיגות מעצבת, מנהיגות בעלת אומץ אזרחי, פוליטי ומדיני, מנהיגות שיודעת ומסוגלת לקבל הכרעות היסטוריות לטובת עמה ולמען עתידו, מנהיגות שמעניקה תקווה!"
    או כפי שאני הייתי מסכם שאילו הורידה הממשלה את מחירי גבינת הקוטג', היית רואה זאת כסימן למנהיגות ראויה.
    הנקודה האחרת היא היכולת להגיע להסכם עם הערבים. "כדי שזה יקרה אנו צריכים מנהיגים ראויים בשני הצדדים, והבעיה היא שכרגע אינני רואה מנהיג כזה לא בצד שלנו וגם לא בצד שלהם. ועדיין אפשר לקוות שיימצאו המנהיגים הראויים ותימצא הדרך לבסס כאן חיים משותפים עם שכנינו אויבינו יריבינו.
    מסתבר שאין המדובר ביכולת להנהיג אלא בביצוע מדיניות שאתה חותר כלפיה. אתה חושב שמנהיגות אמיצה מוכחת בהיותה מחוץ לקונסנסוס הלאומי. אתה רואה בשרון מנהיג ראוי משום שנלחץ כאתרוג וגירש יהודים מגוש קטיף ואני רואה בו מנהיג כשגירש את ערפאת לתוניסיה מתוך דאגה לשלום העם בישראל.
    אי ההסכמה בינינו איננה בעניין מנהיגות ראויה אלא בעניין מדיניות ראויה. חזון השמאל לעולם לא יתגשם כל עוד החזון הערבי מושמע ערב ובוקר במדיה, בתי הספר ובמסגדים וזאת ללא קשר למנהיגות שלנו.

    השב לתגובה
  25. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 20 2014, 17:09
    עוד התייחסות אחת והצעה להיפרד כידידים

    שלום דוד,
    אתה כל הזמן מנסה למשוך למעשה ספציפי כזה או אחר, בעוד שאני מדבר על התנהלות כוללת וכזו שנמשכת לאורך זמן והיא תורמת ליכולתנו ומאפשרת לנו לנתח את מנהיגותו של אדם הנמצא בעמדת הנהגה.

    ציטוט דבריו של טרכטנברג לא נועדה לעסוק כרגע במה הממשלה עשתה או לא עשתה מול המחאה החברתית, אלא כדוגמא המחזקת דפוס התנהגות שחוזר על עצמו והוא הדפוס המגיב, הלא יוזם, הדפוס שאינו מסוגל לראות את ההזדמנויות שהמציאות מספקת לו כדי ליזום ולהוביל מהלכים משמעותיים שישנו את המציאות, אם זה בענייני יכולתם של תושבים רבים בישראל לגמור את החודש או לרכוש דירה, אם זה ביכולת ליצור מציאות אחרת ביחסינו עם הפלשתינאים, אם זה ביכולתנו ליצור אמון ושיתוף פעולה עם העולם הערבי שסביבנו, ואם זה ביכולת לתת תקווה לאזרחי מדינת ישראל.

    מעבר לכך נראה לי שהדיון בינינו לא מוביל לשום מקום שיוכל לקדם אותך או אותי, ואולי זה זמן טוב לעצור אותו כאן, אחרי שהבהרנו את עמדותינו וגם את הפערים ביניהן.

    השב לתגובה
  26. דוד
    דוד אוגוסט 20 2014, 19:23
    אכן דר' גונן - כידידים

    חזון קיומו של העם היהודי בארצו כעם חופשי חשוב בעיני מעבר לכל שיקול אחר. במציאות הנוכחית כשמעצבי דעת הקהל העולמי בשיתוף פעיל של אנשי השמאל, מגבילים פעילות שתבטיח את עתידנו ומה שנותר למנהיג ישראלי לעשות זה פעילות שקולה וזהירה. עליה לנווט בין צרכי הקיום והביטחון לבין גורמים עולמיים עוינים, אופציה חסרת מעצורים.
    יכול להיות שנתניהו מתמרן לקראת הנחתת מכה ניצחת לחמאס. אם זו מטרתו, באווירה של היום והאילוצים הקיימים, כוונה כזו לה שותף רוב העם היהודי, חייבת להיעשות בהיחבא. אם אכן זה מה שנתניהו עושה, IN MY BOOK
    הוא מנהיג לעילא ולעילא

    השב לתגובה
  27. דורון קולינר
    דורון קולינר אוגוסט 23 2014, 14:23
    מה המטרה של ביבי

    קראתי את המאמר שלך בעיון ואני מרגיש שאתה מבטא את מה שאני מרגיש כבר הרבה שנים. המטרה של ביבי היא ההשרדות הפוליטית ולא הפתרון ארוך הטווח.
    הטרגדיה היא שאין מנהיג גם בסביבה המדינית שלנו. לא בארה"ב ולא בארצות העימות.
    תפקידו של ראש ממשלת ישראל בכל זמן נתון הוא להבטיח את קיומה של מדינת ישראל לטווח ארוך. כל השאר נגזר ממטרה זו.
    כפי שמצטייר מדבריך ואני מסכים איתך, זו איננה המטרה הראשונה של ביבי…

    השב לתגובה
  28. איציק גונן
    איציק גונן אוגוסט 23 2014, 15:44
    זו הטרגדיה שלנו

    תודה דורון,
    אכן ביבי עסוק בשרידות והישרדות פוליטית, וכאן הדאגה היא למחר, לטווח הקצר, ואין ניסיון רציני, נועז, יוזם ויצירתי להביט לטווח הארוך יותר ולהיות מוכן לעשות מהלכים שיוכלו להבטיח עתיד שונה, ובעיקר תקווה.
    כאן בדיוק נעוץ ההבדל בין הגישה הניהולית לגישה המנהיגותית. נתניהו הוא מנהיג, על כך אין ויכוח, אך הוא מנהיג שמביא לידי ביטוי בעיקר התנהגויות ניהוליות, או מנהיגות מתגמלת (בשונה ממעצבת), שבביטויה הטובים יכולה לשמור על הקיים אך אף פעם לא תוכל להוביל למציאות חדשה, וזו כרגע הטרגדיה של כולנו, ישראלים ופלשתינאים. העובדה שאין בסביבה מנהיגים אלטרנטיביים רק מעצימה את הטרגדיה הזאת.

    השב לתגובה
  29. נ. ה.
    נ. ה. דצמבר 12 2017, 12:56
    אין לנו לבוא אל נתניהו בטענה

    הוא לא בחר את עצמו ולא מינה את עצמו. זהו רצון העם. זה מה שהעם מעדיף. זהו מקור הבעיה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור