JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יחסי עיתון-שלטון

על משבר האמון בעיתונות החופשית, בחירות 2015

יחסי עיתון-שלטון
מרץ 24
18:00 2015

אפתח בווידוי אישי. אני מכלה את רוב חיי הבוגרים בלימוד מדרשי חז"ל, גם כתלמיד וגם כמורה. מדרש הוא פרשנות לפסוקי תורה, ופרשנות מטבעה מושפעת מנטיות לבו של הפרשן. כך יוצא שכמספר הפרשנים מספר הפרשנויות. חוקרים שואלים אם ניתן לדבר על פירוש אובייקטיבי, או שלעולם כל הפירושים יהיו סובייקטיביים. על השאלה הזאת משיבים כי ייתכן שאין פירוש אובייקטיבי, אבל יש פרשנים החותרים או שואפים לאובייקטיביות. לעומתם, יש פרשנים שבמודע ובגלוי מפרשים באופן סובייקטיבי, ומה שמעניין אותם מעל לכול הוא לא מה יש בפסוק שאותו הם צריכים לפרש, אלא מה יש להם לומר לציבור, והפסוק משמש רק אמתלה קלושה.

דעה רווחת היא היום ש"מותר שלעיתון תהיה אג'נדה" (נשיאת מועצת העיתונות). לא רק שמותר, אלא שאם אין לעיתון או לעיתונאי סדר יום חברתי-פוליטי ברור, הרי הם שייכים לעולם הישן. ועמיתיהם העיתונאים האחרים יגנו אותם אם בסתר ואם בגלוי (בעצם רק בגלוי, כי לעיתונאים הגונים הדוגלים בשקיפות מלאה אין אינטריגות פנימיות כמו לפוליטיקאים ולבעלי מקצוע אחרים). המחזיקים בדעה זו טוענים במעשיהם שפירוש המציאות הפוליטית עבור הציבור חשוב פחות מהבעת דעה סובייקטיבית של העיתונאי. מכאן נובעות שתי שאלות מרכזיות הרובצות לפתחנו: האם העיתונות איננה נגועה במגמתיות-יתר המעוורת את עיניה בכל הנוגע לחוכמתו של קהל הקוראים? ומאידך גיסא, האם נותר בנו, קהל הקוראים, שמץ של אמון בדיווחים ובניתוחים של העיתונים?

עקבתי אחר הדיווחים העיתונאיים באופן יום-יומי בחודשים האחרונים, מאז נודע על קיום הבחירות. שני עיתוני אינטרנט משכו את תשומת לבי באופן מיוחד, ושניהם חולים במחלת השמות הלועזיים: האחד  ynet מבית ידיעות אחרונות, והאחר nrg מבית מעריב. שני העיתונים הללו עברו מטמורפוזה של ממש. מרגע הישמע גונג הבחירות, במקום לספר את סיפור המציאות ולנתחו, הם ניסו ליצור את המציאות בהבלי פיהם. מימיי לא ידעתי שהעיתון המשתייך לטייקון מוזס הוא עיתון חברתי כל כך, שתשומת לבו נתונה כל הזמן לעניי העם. השתוממתי להתעורר כל בוקר ולראות בכתבה הראשית כמה רע ומר גורלו של הציבור בישראל. אינני אומר שלא היו גם דברי אמת בדיווחים הללו, אך היה ברור לכל טיפש שמה שמניע את העיתון הוא המתקפה על הממשלה ועל העומד בראשה. העיתון בלבל במודע בין מאמרי דעה לבין דיווחים וניתוחים עיתונאיים. במאמר דעה ניתן לשפוך כל אמת סובייקטיבית שתעלה בדעת הכותבים, ולציבור הקוראים ברור שהוא קורא עוד דעה אישית מים הדעות שמסביב. אך במצב של בלבול היוצרות, גם אם נאמרים בעיתון דברי אלוהים חיים, אני מאבד את האמון בו וחושד בכשרות כל הדברים הנאמרים בו. אני מוכן להתנבא בנבואת שוטים שעתה, לאחר הבחירות, יסיים העיתון את שליחותו החברתית המזויפת ויחזור לעסוק בסיפורים המוכְרים יותר פרסומות, ואולי כך יסב פחות נזק למושג "עיתונות חופשית".

יריבו מקדמת דנא nrg אף הוא אינו נקי מכל עוון. קראתי אותו בהתמדה רבה, וגיליתי שאחת הסיבות לפיזור הכנסת היוצאת, העיתון "ישראל היום", הייתה מיותרת לחלוטין. לא מצאתי ב- nrg מאמרי ביקורת על הממשלה היוצאת ולא על המצב החברתי הרעוע, שחלק ניכר ממנו הוא תוצאה ישירה של ההתנהלות החובבנית וחסרת האחריות שלה. מי שקרא את העיתון הלזה לא היה יכול שלא להתרשם כי הממשלה היוצאת הייתה בגדר מופת לכל הממשלות בהיסטוריה של האנושות. nrg יכול ללמד את "ישראל היום" איך הופכים להיות השופר-מטעם של הממסד ושל הממשלה. למעשה לא צריך את שלדון אדלסון ואת מיליארדי הדולרים שהושקעו ב"ישראל היום" בזמן שקיים עיתון המתנדב לאותה המשימה וביתר חריצות. אני יכול להניח שהממשלה הנכנסת תדע להיפרע מאויביה העיתונאיים, כמו גם לתגמל את מלחכי פנכתה. בעצם, כל ממשלה מתנהגת באופן הזה, וכך משלימים את מעגל הקסמים הגרוע הזה שנקרא בפי כותב שורות אלה "יחסי עיתון-שלטון".

יחסי עיתון-שלטון הם עניין אחד, רע ככל שיהיה. העניין האחר, החמור לא פחות, הוא שיחסי האמון בחברה הישראלית מתערערים עד היסוד. הנביא ירמיה היטיב לתאר זאת: "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ, כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ. וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ (ירמיה ט, ג-ד). בימים שבהם האמון ההדדי בחברה נשבר, החורבן הוא רק עניין של זמן. העיתונות של בחירות 2015 תרמה באופן מכריע לשבירת האמון בקרב הציבור. היא זלזלה באינטליגנציה של הקורא והשתמשה במניפולציות רגשיות רדודות כדי להטות את דעתו הפוליטית לכיוון הנראה נכון בעיניה. בצדק רב קמים ציבורים שלמים נגד העיתונות ותולים בה את האשם לכול. לא מפני שהיא באמת אשמה בכול, אלא מפני שחלקים ניכרים ממנה עושים כל מאמץ להמאיס אותה על הציבור. והציבור אכן מואס בה, וכשהוא מואס, "אינו מבחין בין צדיק לרשע".

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

3 תגובות

  1. חוני המעגל
    חוני המעגל מרץ 25 2015, 07:46
    העיתונות המסורתית מתה

    חבל לדבר עליה היא אבודה
    והניו-מדיה היא כבר שונה ואחרת, למרות שהיא גם עיתונות הרי שהשפעתה במושגים המסורתיים היא אחרת

    השב לתגובה
  2. גילי
    גילי מרץ 26 2015, 11:14
    אתה ותרן מידי לישראל היום

    זאת פשוט תופעה שערורייתית מאין כמוה.

    השב לתגובה
  3. אפרת
    אפרת אפריל 01 2015, 13:50
    אם הכל שקוף מה רע בכך

    פעם לכל מפלגה היה עיתון שלה. אבל לא החביאו זאת. אז מה רע בכך?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!