JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לחשב מסלול מחדש

מדוע מפלגת העבודה מתרסקת?

לחשב מסלול מחדש ח"כ אראל מרגלית צילום: Orrling commons.wikimedia.org
מרץ 16
09:49 2016

בוויכוח בסיעת העבודה ששודרה בימים האחרונים בחדשות ערוץ 2, תועד ח"כ אראל מרגלית כשהוא זועק: "המפלגה הזאת מתרסקת… זו מפלגה שפג התוקף שלה". מה קרה לה למפלגת השלטון לשעבר, שהפכה לאפיזודה זניחה במציאות הפוליטית של ישראל?

תהא אשר תהא דעתנו הפוליטית, דמוקרטיה זקוקה לאיזונים. מערכת מורכבת מתפתחת תוך כדי קונפליקט בין גורמים מאזנים. בהיעדר איזון, נמנע מהמערכת הגורם העיקרי הדרוש לה להתפתחות בריאה: היזון חוזר בזמן אמת. בקיצור, היעדר איזונים בהווה מעיד על סיכון גובר לצרות בעתיד. למה הופרו האיזונים הללו?

מבחינת ניתוח פני הדברים, אין הבדל בין מפלגה פוליטית לארגון עסקי. המצב שבו מפלגה מאבדת מנדטים במהירות, דומה לחברה שמאבדת את אמון לקוחותיה. התופעה הזאת קרויה פער רלוונטיות (The Relevance Gap) או (Relevancy Gap) הפער שבין מציאות מדומה (פנטזמה), שאותה רואים אדם או ארגון בעיני רוחם, למציאות בפועל. פער זה נוצר כאשר מתקיימת אי-הלימה עמוקה בין האופן שבו הם מתארים ותופסים את המציאות לבין המציאות עצמה.

כיצד נקלע ארגון לפער רלוונטיות? הסיבה לכך היא בדרך כלל משבר גדול. במקרה של מפלגת העבודה קל "לשים את האצבע": רצח יצחק רבין הוא משבר שהמפלגה לא התאוששה ממנו עד היום. הרצח, ואובדן השלטון מיד לאחריו, השליכו אותה לכאוס גדול. מאז, מפלגת העבודה לא חזרה יותר לעצמה (אף שהייתה בשלטון לפרק זמן קצר מאוד בתחילת המילניום).

כשחברה עסקית או ארגון ציבורי מאובחנים בפער רלוונטיות, הם נוטים לבלבל בין ייעוד לבין אמצעים להשגתו. האמצעים מתקדשים והופכים למטרה, ואז, כאשר משתנים הזמנים ונדרשת התאמה למציאות, המערכת מתקשחת ואינה מסוגלת להשתנות כנדרש. גם כאן ניתן להכיל את ההיגיון הזה על מפלגת העבודה. מיום שנרצח רבין, הפכו הדרכים שנקט, מאמצעי למטרה מקודשת.

כשאני מאבחן פער רלוונטיות בארגון, וחלק מחבריו סובר אחרת, אני מציע להם לבדוק את הדרכים להשגת הייעוד לאורך השנים. ייעוד יכול להישאר לנצח אך האמצעים חייבים להשתנות עם השנים, כי המציאות דינמית ומשתנה. לכן אני אומר לבכירים בארגונים השונים: "תבחנו את עצמכם. אם האמצעים שנקטתם להשגת הייעוד לפני עשרים שנה, זהים לאלה שאתם נוקטים היום, אתם מצויים בפער רלוונטיות".

בואו ננסה אם כן לשים לרגע בצד אמונות פוליטיות, ולהיכנס לניתוח קר ומחושב: אניח שהייעוד הלאומי הישראלי הוא "המשך קיום מדינת ישראל וקידומה כמדינה יהודית ודמוקרטית בתחומי ארץ ישראל, וכבית ליהודים באשר הם" (יש לכם ייעוד מוצלח יותר?). כל היתר הם אמצעים.

הדרך שבה יצחק רבין ניסה להגשים את הייעוד הזה היה המודל של "שתי מדינות לשני עמים". בניתוח אסטרטגי של אותם ימים, היה זה המודל עם כמות הסיכונים הקטנה ביותר וכמות ההזדמנויות הגדולה ביותר. משמע, המודל הזה היה הרע במיעוטו.

האם המציאות השתנתה מאז? חד-משמעית כן. האם האמצעי השתנה בהתאמה? חד-משמעית לא. ולא זאת בלבד, אלא שהוא אף התקבע באתוס של המפלגה כפרדיגמה מובילה. אם מפלגת העבודה הייתה חברה עסקית או ארגון ציבורי, דומה שבשלב הזה הייתה הדיאגנוזה שלמה; ואם הדבר נכון לגבי הארגונים ההם, הוא נכון גם לגבי מפלגת העבודה.

הסיכוי – שאמצעי שהיה נכון במציאות של לפני עשרים שנה יתאים להיום – איננו גדול בלשון המעטה, בשום תחום. עתה נאלץ להיכנס לשדה המוקשים הפוליטי, ולברר לעצמנו, האם יש סימנים מעידים לכך שהאמצעי איננו רלוונטי יותר.

הסימן המעיד הראשון הוא "חוכמת ההמון". חוסר האמון ההולך וגובר בציבוריות הישראלית במודל האמור. פה ראוי להיזהר, כי "חוכמה" זו עלולה להפוך – בהיעדר תנאים מתאימים – ל"טיפשות העדר" ול"התנהגות קולקטיבית". מה שמבדיל חוכמה מטיפשות לעניין זה אלה הם: הצורך במגוון כדי להבטיח חשיבה שונה ותהליך קבלת החלטות שונה; היעדר מרכוז הדעה לכוח השולט בשיטת מדרוג היררכית; מידור של ידע, כלומר חלוקת הידע לרמות שונות של מורשים, באופן שלא כולם אוחזים באותו הידע ובאותה יכולת שיפוט; הימנעות מחיקוי: התייחסות לקבלת החלטה בעבר והמשכה בהחלטות חדשות בלי בחינה מחודשת של הדברים; הימנעות מרגשנות, מגורמים רגשיים כמו תחושת שייכות, העלולים להוביל ללחץ חברתי.

נראה שניתן לומר בזהירות המתחייבת כי אפשר לסווג את אובדן האמון הציבורי בפתרון של שתי מדינות כחוכמת ההמון.

הסימן המעיד השני הוא השתנות עמדתם של מנהיגים ערבים (גם אם לא פומבית), החוששים מנטייה של המדינה הפלסטינית לכיוון איראן או מכניסה של דאעש לתוכה. עמדתו של מלך ירדן היא הברורה מכולם, המלך אף מבהיר היטב למדינות המערב, כי ללא צבא ישראלי על גדות הירדן – קריסת הממלכה היא רק עניין של זמן. ניתן לראות את ההשפעה הזאת גם בנסיגה של מנהיגים מערביים (שממהרים להכחיש כל הדלפה בסוגיה זו) מתמיכה מובהקת בהקמת מדינה פלסטינית עתה, ובהסכמה שבשתיקה "למשוך זמן".

הסימן המעיד השלישי הוא אופייה המתהווה של המדינה הפלסטינית והמציאות הגיאופוליטית שהשתנתה: האם ישראל יכולה להרשות לעצמה – במזרח תיכון של תוהו ובוהו – את הכאוס, הן הביטחוני הן האקולוגי, שייווצר ברמות השולטות על אזוריה החיוניים במישור החוף?

הסימן המעיד הרביעי הוא ההתלבטות של מנהיג מפלגת העבודה עצמו, שמשלם בגינה מחיר כבד, בעידן הדמגוגיה הפוליטית הגורסת מחד גיסא "ברוך הבא למזרח התיכון" ומאידך גיסא "אתה מתחפש לנתניהו"… ויכוח ענייני פתוח – אין!

אם כן, ממצב של אופציה מועדפת (הגרועה פחות) בין גרועות יותר, יש לצערי די סימנים מעידים לכך שרעיון שתי המדינות הפך, נכון להיום, לגרוע מבין האופציות, גם לישראל וגם לשכנותיה.

אבהיר, פער הרלוונטיות של מפלגת העבודה איננו נובע מהאמונה במודל של שתי מדינות לשני עמים, זה לגיטימי! הבעיה ממוקדת בהיעדר היזון חוזר ל"רעשים" שמעיבים עליו. אם המודל היה שורד בירורים נוקבים במפלגת העבודה על השפעות השינויים, ואחרי כל זה הייתה המפלגה מחוזקת באמונתה בדרך, היא לא הייתה נקלעת לפער רלוונטיות, אבל לדעתי, אם היו מתקיימים דיונים כאלה, הפרדיגמה לא הייתה שורדת.

מדוע אם כן לא התקיימו בירורים כאלה? מדוע המנגנון החשוב ביותר לכל אורגן חי – ההיזון החוזר – אינו פועל? בגלל אחד המאפיינים החשובים של מי שסובל מפער רלוונטיות: ההתקבעות בפרדיגמות שעבר זמנן.

הטבע האנושי מקיים מנגנון הגנה שמרני כנגד שינויים בכלל וכנגד שינויי פרדיגמות בפרט. מנגנון רב עוצמה זה נקרא על שם הפיזיקאי הגרמני מקס פלאנק (Max Planck). פלאנק, חתן פרס נובל לפיזיקה (1918), נחשב כמי שתרם תרומה מכרעת להתפתחות המכניקה של הקוונטים, ששינתה לחלוטין את פני הפיזיקה. הוא טען כי פרדיגמה מדעית חדשה מתקבלת רק בקושי רב ובדרך כלל כעבור דור. הסיבה לכך, הסביר, היא שהמאמינים בפרדיגמה ישנה אינם משנים את דעתם בקלות רבה כל כך, גם נוכח עובדות המזימות אותה. אפקט זה של חוסר היכולת לקבל פרדיגמה חדשה בזמן אמת, נקרא על שמו "אפקט פלאנק".

אפקט פלאנק במקורו, התייחס לכשל נפוץ של מדענים, אך ניתן לו תוקף תפיסתי גם בעיוותי מחשבה ובתפיסת מציאות ארגונית בקרב מערכות מורכבות וארגונים צבאיים, עסקיים, מדינתיים או אחרים. אילו היה מובטח שהזמן והתהליכים ההיסטוריים פועלים לטובת הארגון שבו אנו עוסקים, הרי היה נכון להסתפק בסבלנותו של פלאנק ולהמתין דור לחילופי דורות פרדיגמטיים. אך הזמן אינו עוצר מלכת והקיפאון הפרדיגמטי מחייב מנהיגות השוקלת את הנחות היסוד, מנהיגות המפנימה את השינויים במציאות, ונערכת בהתאמה ארגונית לפערי רלוונטיות שכיחים.

השפעתו של אפקט פלאנק זה היא רחבה ביותר. יש לו משמעות מיוחדת, בין השאר, בארגונים צבאיים ומודיעיניים, ובכלל זה הערכת כוונות של הצד שמנגד, שינויי המציאות והתמודדות עם פערי רלוונטיות ארגוניים.

כיוון ש"אין ארוחות חינם" את מחיר פער הרלוונטיות שפתחה מפלגת העבודה, משלמת מדינת ישראל כולה, כולל הצד השני של המפה הפוליטית, שלכאורה נהנה מהמצב הזה. מדוע? מפני שהשיתוק במפלגת האופוזיציה גרם לו לאבד את ההיזון החוזר שחיוני לקיומו שלו.

בהיעדר יכולת לקבל החלטה, בחרה ההנהגה הישראלית הנוכחית מדיניות של התקדמות זוחלת לעבר המודל של מדינה אחת בין הים לירדן, והחלת אזרחות על הפלסטינים בתחומי יהודה ושומרון. עם הזמן מתחילה להסתמן קבוצה פלסטינית גדולה שזיהתה את המגמה ותומכת בה. לכאורה – אף שחסר ידע רב בסוגיה זו – זה נראה עתה המודל הגרוע פחות מכל הגרועים האחרים… אבל, מעבר לדקלומים הפשטניים הידועים, מה הסיכונים במודל הזה שאנחנו צועדים אליו?

אופוזיציה חיה ותוססת הייתה מתחילה כבר מזמן בבירור יסודי של הסוגיה. לא כדי להוכיח שהיא "אסון" – על פי דפוס השיח הקיים היום בזירה הפוליטית – אלא על מנת ללמוד את הסוגיה בראש פתוח, ולהבין את הסיכונים, כמו גם את ההזדמנויות.

הבעיה היא שהכוחות האקדמיים העיקריים שביכולתם לברר את הסוגיה, תקועים גם הם בפרדיגמה של "שתי מדינות" ואינם בודקים ומבררים, ושוב נגזר על אזרחי ישראל ללכת בעיניים פקוחות להימור פוליטי אדיר, בערפל כבד של חוסר ודאות!

 

על המחבר / המחברת

פנחס יחזקאלי

ד"ר. בעבר ראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי. מומחה לאפקטיביות מערכות מורכבות. מרצה.

17 תגובות

  1. ס
    ס מרץ 16 2016, 14:58
    יש רק פתרון אחד

    שתי מדינות לשני עמים כל דרך אחרת פרושה סוף החזון הציוני

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מרץ 17 2016, 23:54
      הנה הפרדיגמה...

      וזה אחרי שנבדקו כל האפשרויות? או מתוך דבקות בפרדיגמה שאולי הפכה לא רלוונטית?

      השב לתגובה
  2. אריק
    אריק מרץ 16 2016, 16:43
    לא בדיוק הבנתי

    אם גם מפלגה העבודה תוותר על הרעיון של שתי מדינות, במה היא תהיה שונה ממפלגת השלטון. אז במה תתבטא האופוזיציוניות שלה. אולי אתה מציע שהם יצטרפו לליכוד?

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מרץ 17 2016, 23:55
      מה אמורה מפלגת העבודה לעשות...

      אני מציע שיבדקו לעומק את הכיוון שהליכוד הולך אליו. זה תפקידה של אופוזיציה אחראית. לא מספיק לתת אופציה אחרת. צריך לבדוק כל אופציה כל פעם מחדש. את זה היא אינה עושה!

      השב לתגובה
  3. חיליק
    חיליק מרץ 17 2016, 15:09
    טוב או רע

    תוך שנים ספורות לא תהיה כלל מפלגת העבודה. תיעלם.

    השב לתגובה
  4. האופטימיסט
    האופטימיסט מרץ 18 2016, 00:06
    גאון במתמטיקה

    בחיפה שולחים ילדים מוכשרים מבתי הספר ללמוד בטכניון. יום אחד שלחו לשם ילד מכיתה ח' גאון במתמטיקה. נכנס ללמוד בטכניון. קיבל 100 בכל הבחינות. יום אחר נסעה כל הכיתה לביקור בכנסת בירושלים. פוגשים שם את מנהיג מפלגת העבודה. אומר לו הפרופסור שליווה את הסטודנעטים – יש לי כאן ילד גאון. כל תרגיל במספרים שתתן לו יפתור מיד. שאל אותו המנהיג – אם יש לי כרגע 24 חברי כנסת ומתוכם לציפי יש 6 בן כמה אני? ענה לו הילד מיד – בן 48. אמר המנהיג בחיי – נכון. איך פתרת את החידה? ענה לו הילד – לשכנים שלנו בחיפה יש בן בן 24 והוא חצי אידיוט.

    השב לתגובה
  5. רמי נתנאל
    רמי נתנאל מרץ 18 2016, 17:01
    אנא הסבר לי

    איך מדינת ישראל תמשיך להתקים כמגינה דמוקרטית כאשר בצוכה מיליוני ערבים מובלמים. איך בכלל דבר כזה עולה בדעתו של מישהו? איך באים בטענות למפלגת העבודה שלא מקבלת דרך זו?

    השב לתגובה
  6. פנחס יחזקאלי
    פנחס יחזקאלי מרץ 18 2016, 19:06
    אנא הסבר לי...

    אתה רואה? זו בדיוק טענתי.
    האם אתה יודע כמה ערבים יש באמת בין הים לירדן, לא כולל עזה?
    האם אתה מבין באמת על המשמעויות של שליטה ערבית על הירדן ובגב ההר?
    כולם מדברים. בדיקה לאומית אובייקטיבית של האופציה הטובה לישראל לא נערכה מעולם. הכל בשיטת ה"נזרום".
    איך אפשר לקבל שיטה שלא עבדה לפני 20 שנה היום, מבלי לבדוק רלוונטיות?
    ימין ושמאל, בלי לחשוב, כמו אוהדי כדור רגל, סוגרים את מוחם. העיקר שיש להם קבוצה יריבה לקלל. העובדות לא מעניינות איש!

    השב לתגובה
    • מפא
      מפא"יניק מרץ 18 2016, 23:49
      אמת

      מנהיגי המחנה הציוני יודעים שאין להם סיכוי קל שבקלים לחזור לשלטון. היו"ר הרצוג אינו יכול להנהיג. אין לו את זה. הוא עשה צירופים של 400 איש לגוף הוועידה הנבחר והרס את הייצוג הדמוקרטי. הוא הביא למפלגה הרסנים כמו בטאט, מורל ואדלר. ביזבז מיליונים. העיקר שציפי מבסוטה. היא את שלה הרוויחה. הרשימה בכנסת בחלקה מתאימה למפלגה הקומוניסטית. הרצוג גם היה מוכן לקלוט פליטים מסוריה.
      כך העבודה רוצה לשוב לשלטון?

      השב לתגובה
      • פנחס יחזקאלי
        פנחס יחזקאלי מרץ 19 2016, 14:18
        בין הבעיה לסימפטומים שלה...

        ההתמחות שלי היא אפקטיביות של ארגונים. לטעמי כל אלה הם הסימפטום. על הבעיה – כמו שאבחנתי אותה – כתבתי במאמר…

        השב לתגובה
    • נורי
      נורי מרץ 20 2016, 14:08
      לא הבנתי

      יש קרוב לשלושה מיליון ערבים בשטח שאתה אומר, אולי קצת פחות
      אז מה אתה רוצה לטעון?

      השב לתגובה
      • פנחס יחזקאלי
        פנחס יחזקאלי מרץ 21 2016, 15:51
        שלושה מליון? באמת?

        אתה רואה העובדות לא מעניינות אף אחד. יש בין מליון וחצי למיליון ושבע מאות אלף ביהודה ושומרון, מה שמעמיד אותם על שלושים אחוזים וקצת מאוכלוסיית ישראל (ללא עזה). הדמוגרפיה שלהם יורדת כבר חמש עשרה שנה ושלנו עולה. אז אולי הגיע הזמן לעזוב דימויים ולבדוק ברצינות?

        השב לתגובה
  7. בן יוסף
    בן יוסף מרץ 19 2016, 18:45
    ברק ערף את מפלגת העבודה

    הניתוח של מצב "המחנה הציוני" כפי שמוצג להלן – רחוק מלהיות נכון רחוק מלהיות מדויק. לאחר הרצחו של רבין היתה התאוששות מרשימה של העבודה שהכותב מתעלם ממנה. היה זה כאשר אהוד ברק הביס תבוסה מוחצת את נתניהו. אותו אהוד ברק הוא הוא שהנחית מכת מוות על מפלגתו כאשר בגד במפלגתו, קרע אותה לשניים והצטרף לקואליציה.
    מאז לא התאוששה המפלגה ההיסטורית המונהגת כיום בידי אחד מאותם בוגדים (!). יתרה מזו, העבודה איבדה את צביונה ואת צבעיה השונים כל-כך מהימין, והיא נעשית יותר ויותר דומה לליכוד. נא לזכור את הנקודות הנ"ל בניתוח עתידי של מצב המחנה הציוני המדאיג.

    השב לתגובה
    • פנחס יחזקאלי
      פנחס יחזקאלי מרץ 19 2016, 19:29
      טוב שיש אהוד ברק...

      אני מזכיר לאדוני שלא רק המפלגה בצרות, אלא בעיקר הרעיונות שהיא דוגלת בהם. במונחים מקצועיים קוראים לזה פער רלוונטיות עם הקהל. אי אפשר לצערי לזרוק את זה על אהוד ברק…

      השב לתגובה
      • מפא
        מפא"יניק מרץ 19 2016, 21:18
        לפנחס יחזקאלי

        הניתוח התאורטי במאמר שלך שלך נכון מאד. אבל הוא מנותק מהמציאות. על מנת להגיע לתובנות נכונות צריך קודם להציג שאלת מחקר. למשל – מה המטרות של הנהגת המחנה הציוני. הם יודעים שהם לא ישובו לשלטון. הם יודעים שמחנה הימין דתיים מונה יותר מ- 70 ח"כים. הם יודעים שבלי הערבים הם לא מגיעים אפילו ל- 40 ח"כים. הם לא טיפשים. אבל בכל זאת כל אחד מהם הצליח בצורה יוצאת מהכלל ויש לו אינטרס שהכנסת הזו תמלא את ימיה. לדוגמה – ציפי בכנסת עם כל התנאים ונפתלי שפיצר קיבל משימות. בוז'י בכלל מלך. יו"ר אופוזיציה, שומר ראש, נוסע בעולם. עוד משכורת ורכב מהמדינה. הילדים: שמולי, בירן, שפיר, חיליק – איזה כיף להם. יוסי יונה וזוהיר בהלול חלמו להגיע לכנסת? שיא השיאים – מירב – הצלחה פנומנלית. יו"ר הסיעה. אתם מאמינים? והחברה של ציפי – גדולים מהחיים. רק שלא יהיו בחירות.
        אז יחזקאלי מכובדי – אתה חושב שהם טמבלים? שהם צריכים ברור אמיתי למה המפלגה שלהם כושלת? מה איכפת להם מהמפלגה? הרי אם הם ציכנסו לבירור רציני כמו שאתה מציע הם יחתכו את הענף שהעליו הם יושבים בכיף.

        השב לתגובה
  8. ט.י.
    ט.י. אפריל 05 2016, 13:38
    ומה שקורה כעת בסיעה רק מחזק דבריך

    המריבות הפנימיות מכרסמות בשרידים שעוד נותרו. אין להם סיכוי ולכן גם המריבות מתגברות.

    השב לתגובה
  9. תותי
    תותי מאי 03 2016, 18:20
    לא מתרסקת

    מרוסקת ללא תקומה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בפוליטיקה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!