JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חרפת ריבוי הקדישים

לרגל מלאת 30 יום ללכתה של אמי מאתנו

חרפת ריבוי הקדישים נג'יה עזיז, לבית משפחת נחום, ז"ל
אוקטובר 14
18:30 2016

בשבתי שבעה על מות הורתי, עטרת ראשי, נג'יה לבית משפחת נחום, נאלצתי לקרוא בציבור אין ספור קדישים, וחלקם נאמרו בהפסקה של דקות ספורות זה מזה. היו גם כמה דרשנים לעת מצוא, שהאיצו באבלים לומר יותר ויותר קדישים, מאחר שלהזייתם ריבוי קדישים מסב נחת רוח לנפטרת. חשתי שהכמות הרבה הורסת את איכות התפילה הייחודית עד כדי מיאוס. ידעתי שמסורת ההלכה איננה שבעת רצון מתופעת ריבוי הקדישים, אך לא תיארתי לעצמי עד כמה מגונה התופעה הזאת בעיניה.

חז"ל הזהירונו רבות להתפלל עם כוונה מלאה וביישוב הדעת: "אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ" (ברכות פ"ה, מ"ד). "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר… וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל, אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא" (אבות פ"ב, מי"ג). "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קְבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים" (ברכות פ"ד, ה"ג). היה ברור לחכמים שתפילה מצריכה ריכוז בתוכן ופניות מעסקי היום-יום ולכן הציגו מודל רצוי בפנינו: "חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם" (ברכות פ"ה, מ"ד). בעידן ה"מהיר ועצבני" קשה לדרוש הקדשת שעה שלמה לפני כל תפילה. עם זאת, קריאה במהירות מטורפת של טקסט בארמית זרה תחת לחץ של כל המתפללים יכולה לעשות רק רע לתפילת הקדיש. יתרה מכך, למי שמאמין היא עלולה להסב מורת רוח רבה הן למי שמגדלים ומקדשים אותו בתפילה זו והן לנפש הנפטר (או הנפטרת).

באופן עקרוני אין למסורת כל עניין לעודד ריבוי תפילות מעבר למה שקבעו חכמים. במקרים רבים מובעת הסתייגות מפורשת ממי שמנסים להגדיל את הכמות באופן מלאכותי. כך למשל ננזף החזן שהתפלל לפני ר' חנינא את תפילת העמידה והוסיף תארים חיוביים רבים לאל. לדעת ר' חנינא אלמלא היינו אנוסים לומר רק שלושה תארים "האל הגדול הגיבור והנורא", היינו פשוט שותקים (מגילה כ"ה, ע"א). דוגמה לכוחו של הצמצום בתפילה היא זו של ר' אליעזר שהתפלל 24 ברכות על הבצורת ולא נענה, ואילו ר' עקיבא שבא אחריו רק אמר: אבינו מלכנו… נענה מיד וירדו גשמים (תענית כ"ה, ע"ב). במקרה קיצוני אחד נטען שחנה, שהתפללה במשכן שילה, קיצרה את חייו של בנה שמואל מאחר שהרבתה בתפילה (ילק"ש משלי יד). שורת המחץ בעניין זה היא המיאוס שמפגין האל מטקסים מרובים שאינם תואמים את ההתנהגות המוסרית הנדרשת: "הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשׂא… גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ" (ישעיה א, יד). על כך זועק הזוהר: "אוי לו לבן האדם הפוגם בתפילה של ריבונו" (בתרגום, זוהר ג, קכ/ב). מידת הפגימה בקריאת הקדישים המופרזת הייתה גדולה כל כך, עד שנראתה מאוסה "בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם". אוי לנו שזכינו לכך.

עכשיו ניתן דעתנו על המתקפה החזיתית של גדולי חכמי ישראל נגד תופעת ריבוי הקדישים. כלל נקוט בידיו של גדול מורי ההוראה בקהילות המזרח, ר' יוסף חיים מבגדד: "כשם שצריך להיזהר מברכה שאינה צריכה, כך יזהר שלא להרבות בקדישים" (בן איש חי, הלכות שנה ראשונה, פרשת ויחי ה). כך גם רבים מחכמי אשכנז, שאימצו את הנוסחה: "כשם שאסור להרבות בברכות, כך אסור להרבות בקדישים" (ספר חיי אדם ח"א ל/ז). ומנגד, בניסוח אחר: "כְּשֵׁם שֶׁטּוֹב לְמַעֵט בִּבְרָכוֹת, כֵּן טוֹב לְמַעֵט בְּקַדִּישִׁים" (ספר מטה אפרים, דיני קדיש, הקדמה ז).

מעל לכל האיסורים הללו על ריבוי הקדישים המיותרים והמזיקים, אנו שומעים מפי כמה חכמים זעקות שבר נבואיות כנגד התופעה הרעה הזאת: "בְּיוֹם צָרָתִי… מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי, כי פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת (מעין צרעת) להרבות בקדישים מאד, שאומרים ג' פסוקים ממש וקדיש, וחוזרים לומר ג' פסוקים וקדיש, וכיוצ"ב. והווי חוֹכָא וְאִטְלוּלָא (לעג וצחוק). וכמה צווחות צווחו קמאי (חכמים קדמונים) על זה, ואין שומע ואין מקיץ." (החיד"א, ברכי יוסף על או"ח סימן קלב). אם לא די בכך, אז הנה לנו בכייה ברוח מגילת איכה: "יש מהמון בני ישראל שסוברים שמצווה להרבות בקדישים. וכמה טועים הם! וקורא אני עליהם "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת"… והמרבה בהם מזלזל בהדרת קודש… המרבים באמירת הקדישים… מתישים כוח קדושת ה' הגדול והנורא… הקדמונים לא אמרו [אלא] רק שבעה קדישים בכל היום… וחס ושלום לומר הקדיש במרוצה וחיפזון, וזה דרך עמי הארץ. אלא יאמרוהו בכוונה ובהתבוננות (י"מ הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, או"ח, ס' נה סע' ג–ד).

לאור זאת, נראה לי שנותרו בידינו שלוש אפשרויות: א. להיכנע ללחץ המתפללים ולומר קדישים מאוסים וחסרי טעם (שיטת עמי הארצות). ב. לבעוט בכל תופעת הקדישים ולוותר על התפילה המרגיזה הזאת (שיטת המתנכרים). ג. לקבוע לעצמנו את המידה, את הקצב, את הנוסח ואת המשמעות הרצויים לנו באמירת הקדישים, תוך התעלמות מן הלחץ הסביבתי (שיטת ההתחדשות). אני בוחר באפשרות השלישית. שנדע פחות צער על אובדן יקירינו.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

11 תגובות

  1. טליה ס.
    טליה ס. אוקטובר 14 2016, 19:06
    כמי שמשפחתה חוותה חוויה כזאת

    מסכימה לגמרי

    השב לתגובה
  2. מאיר פלג
    מאיר פלג אוקטובר 15 2016, 09:36
    לא בכל העדות מנהג זהה...

    האם זה מנהג עדתי? למי הכוונה (שיטת עמי הארצות)…?

    השב לתגובה
  3. רחל
    רחל אוקטובר 15 2016, 12:27
    אמירת קדיש היא מצווה

    אמירת קדיש היא מצווה. מי שלא רוצה לעשות מצווה שלא יגיד קדיש. זו החלטה אישית בלבד.

    השב לתגובה
  4. מוני ארמוזה
    מוני ארמוזה אוקטובר 15 2016, 20:00
    יותר ממבין...

    חכם יעקב ידידי הנכבד.
    כגבאי של בית כנסת וכממשיך מסורת ספרדית זה מאות בשנים בירושלים אני מבין לליבך ומסכים לרוב דבריך.
    לצערנו הרב, הדת הפכה לסוג של תעשייה ( כמו ריבוי הכשרויות, שאין כלל צורך בהם היות ולפי היהדות יש 3 מוסגים בכשרות… טרף, כשר וגלאט..) אבל הכל מסתכם… בכסף…
    ריבוי קדישים, כשרויות, הלכות ועודף דת הינו במטרה… להשיג עוד תרומה מיותרת..
    מיותר לציין עובדה מצערת, שאפילו הקברנים מנצלים צערה של משפחה עת המת מוטל בפיתחו של קבר ודוחקים במתן צדקה עת כולם כואבים….
    לסיכום ידידי, אמור ועשה את הצריך בשלוש התפילות מידיי יום… ותבוא עליך ברכה… ומנוחה טובה למרת אימך ע"ה.

    השב לתגובה
  5. יהושע
    יהושע אוקטובר 15 2016, 20:00
    יהדות אמיתי

    לכבד לגמרי את המסורת
    לבקר את המינהגים הנלוזים שממציאים כל מיני מתפרנסים מהאמונות התפלות שהם ממציאים

    השב לתגובה
  6. מינה נוה
    מינה נוה אוקטובר 16 2016, 21:56
    מי כמוני מבין אותך

    חזק ואמץ על האומץ להשמיע דעותיך.

    השב לתגובה
  7. שרה
    שרה אוקטובר 17 2016, 00:13
    הכל במידה

    לא להרבות ולא להגזים. הכל במידה כמו כל דבר אחר בחיים.ויחד עם זאת אין להתכחש למסורת.
    שרה.א

    השב לתגובה
  8. ננ
    ננ אוקטובר 17 2016, 10:47
    ההסחפות אחרי שגיונות של קטנים בתורה

    מטריפה דוקא את קטני האמונה.

    השב לתגובה
  9. גיאורה שפר
    גיאורה שפר אוקטובר 18 2016, 19:28
    מסכימה אתך לגמרי

    כדאי להחזיר ההוד והקדושה למנהגים העתיקים ולמצוות הדת

    השב לתגובה
  10. ישראל
    ישראל אוקטובר 19 2016, 18:59
    רק מי דלא בטוח בתורתו

    נאחז בדברים שטותיים שאין להם כלום עם האמונה האמיתית. אסור להתרשם מהתגובות הנגדיות. מקורן באי בטחון.

    השב לתגובה
  11. לצערי הבנתי
    לצערי הבנתי דצמבר 19 2016, 15:43
    אלה שמתפרנסים מצער של אחרים

    מנצלים את האוירה והרגשות להשיג מה שהם רוצים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!