JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ברכות ושקרים

פרשת "ויחי": על אמת ועל שקר

ברכות ושקרים סמי ארגון
ינואר 13
19:30 2017

בפרשה המסיימת את החומש אנו יכולים לשוב ולהתפעל מגדולתו של יוסף לאחר הסיפור הטעון עם אחיו, ולהתרשם ממנו בשני אירועים: האחד לפני מות אביהם והשני לאחריו.

כאשר קירב את שני בניו – את מנשה הבכור ואת אפרים הצעיר – כדי שיקבלו את ברכת הסב, זכה הצעיר לברכה קודמת שלא במהוגן. ולא משום שכהתה עינו עשה זאת יעקב, כפי שחשב בנו, כי אם מתוך תודעה ברורה: יעקב יודע מהי סיבת העדפתו, ומצפה כי הצעיר יעלה על הבכור… איך ידע זאת אין הסופר אומר, ומשאיר אותנו, או אלה שנוקטים רמז וסוד, לייחס ליעקב כוח נבואי.

על כל פנים, יוסף ברגישותו כי רבה ניסה לתקן את טעות אביו ולקרב את הבכור ראשונה, כמו די היה לו עם אפליות במשפחה, אך לא צלח הדבר בידו. כי האם לא נמשך משוא-הפנים הגורף של יעקב גם כששכב על ערש דווי? שהרי רק בניו של יוסף זכו לברכת הסב, ורק שני נכדים אלה זכו להיכנס למצבת תריסר שבטי-ישראל. ובכלל, האם לא הקדים יעקב לברכם בטרם בירך את בניו שלו?

האירוע השני היה כאשר נקטו האחים דבר שקר ואמרו ליוסף כי לפני מותו ציוום אביהם לומר לו: "אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך" (בראשית נ, יז). הם חשבו אולי שיוסף סיפר לאביהם את כל שעוללו לו, ולכן פחדו מנקמה. אולם לא מניה ולא מקצתיה: נראה שיוסף לא סיפר, והאב לא ציווה. מכל מקום, הכתוב לא מציין זאת, ויוסף הטוב והרגיש פורץ בבכי, מרגיעם, שומר כאח המוצלח על שלום בית ומשפחה וממרום מעמדו לא נוקם ולא מתנשא. מתחילה נראה שהבין ללבם המבולבל ואת מצבם הנחות.

ידוע כי התורה אוסרת על דבר שקר, הן בחיי היום-יום ("מדבר שקר תרחק", שמות כג, ז), והן בדיון משפטי ("לא תענה ברעך עד שקר", שמות כ, יב). אולם אין זו עבירה חמורה כגניבה ורצח, כמובן, והעונש על כך אינו כבד. זו אולי הסיבה שאנשים מוצאים צידוק מוסרי כל שהוא כאשר הם נאלצים לשקר, והתורה עצמה מתארת מקרים שבהם נדחתה האמת מפני ערך אחר. למשל הן אברהם והן יצחק שיקרו בקשר ל"אחותם" כשנשקפה סכנה לחייהם.

גם חז"ל רואים באמת ושקר ערכים יחסיים ולא מוחלטים, וכמו מתירים לנקוט שקר לבן כדי לשמור על שלום בית או על כבודו של אדם. כנאמר באחת הברייתות: "שקרים אסורין, ומותר לשקר בשביל שלום" (ד', פרק השלום). ואכן, בקשר לשקר האחים של יוסף אומר ר' שמעון בן גמליאל דברים ברורים: "גדול השלום שאף השבטים דיברו דברים בדויים בשביל להטיל שלום בין יוסף לשבטים" (מדרש רבה). אסור לשקר אבל לא חייבים לומר את האמת, אומרים היידישאים, ולחיזוקם ניתן להוסיף שלא את כל האמת, רק לפעמים.

ולסיום החומש הראשון, בל נחמיץ את הפינאלה לסאגת יעקב ובניו, בברכו אותם. ברכת יעקב, אף שיש בה גם ברכות וגם תוכחות, היא שירה צרופה שבילדותנו למדנו בעל פה פסוקים נבחרים ממנה. על ערש דווי יוצא קצפו של יעקב על שלושת בניו הגדולים הסוררים – ראובן, שמעון ולוי – הבכור על ש"חילל יצוע אביו" ושני האחרים על התנהלותם האכזרית בפרשת דינה. אך שאר בניו הטובים זוכים לברכות מפליגות, מי פחות מי יותר.

יחד עם זאת, יש להודות על האמת: יעקב עושה שוב איפה ואיפה. לא משום שאינו סולח לרעים – בזאת הוא צודק, אלא שדינה בתו יחידתו נעדרת, לא מבורכת. הוא אינו מזכיר אותה כלל, ואילו הסופר לא שוכח אותה בנקבו את שמות כל בני-משפחתו הענפה שירדו עמו מצרימה לאחרונה (פרשה קודמת, פרק מו, פסוק טו). האם היה עושה זאת אילולא פרשת האונס הטרגית? אין לדעת. אפשר רק לקוות, למען שלום הבית ושמו הטוב.

על המחבר / המחברת

Avatar

סמי ארגון

בהיותו בקורס חובלים נפגע בתאונה. סיים תואר ראשון בפילוסופיה ושני בפסיכולוגיה קלינית. פרסם ספר שירה ושני רומנים.

2 תגובות

  1. מרסל
    מרסל ינואר 16 2017, 08:45
    ומה עם האמירה הידוע של חכמינו

    למען שלום בית מותר לשקר?
    ושלום בית יכול להתפרש כהרבה דברים!

    השב לתגובה
  2. דוד ג.
    דוד ג. ינואר 20 2017, 12:39
    רענון הזכרון והשחזת הדעת

    ושוב מחזיר אותי סמי לפרקי אבות, לסיפורים שלמדתי בחובשי את ספסל הלימודים ומוסיף כהנה וכהנה הערות ודרשות מעניינות ומחכימות
    קראתי זאת בהנאה גלויה – סמי תודה !!

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור