JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ההדתה רעה ליהודים

על הנזק האסטרטגי-חברתי של חינוך מחדש ליהדות

ההדתה רעה ליהודים צילום: Gilabrand en.wikipedia.org
ספטמבר 02
09:16 2017

הציבור החילוני מתעורר סוף סוף. מאז השתלטות המפלגות הדתיות, באופן דמוקרטי אומנם, על הנהגת המדינה, אנו עדים לשתי מגמות בלתי דמוקרטיות בעליל. הראשונה שבהן, היא הפניית משאבי עתק לצרכים סקטוריאליים כמו ישיבות חרדיות וכמו התנחלויות. השנייה והגרועה מבין השתיים היא תהליך החינוך היהודי מחדש של החילונים והמסורתיים על ידי הדתיים והחרד"לים. תהליך זה זכה לביטוי המפוקפק – הדתה. ממציאי הביטוי הזה התכוונו להביע באמצעותו את החרדה שלהם מפני הקניית ערכים דתיים באמצעות מערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי. אך נראה שהם אינם ערים די הצורך לסכנה הגדולה יותר, שהיא הקשר ההדוק שבין דתיות לימניות או במקרים גרועים יותר ללאומנות.

ביסוד התפיסה של אדריכלי ההדתה עומדת ההנחה המופרכת שלפיה מודעות גוברת ליהודיות שלנו תעשה אותנו, החילונים והמסורתיים, גם יותר דתיים וגם יותר ימניים. החילוני המצוי נתפס בעיניהם כאדם חסר ערכים (עגלה ריקה), שכל מעייניו נתונים להשגת הנוחות והרווחה הכלכלית הפרטית. מכאן שענייני הכלל זרים לו ולכן הוא מנוכר לקולקטיב היהודי-ישראלי. אם הם יחזקו את זהותו היהודית של החילוני, הם יגבירו את המחויבות שלו לציבור היהודי-דתי וכך ינכסו אותו לצבאות השם ולמלחמות ישראל.

לדידם של אדריכלי ההדתה, הדרכים להגביר את יהודיותו של החילוני המצוי פשוטות למדי. מאחר שהציבור בחר בנו, המפלגות הדתיות, להנהיג את המדינה, הרי שמותר לנו לנצל את עמדות הכוח הממשלתיות שלנו להחדרת הערכים הדתיים-ימניים-אורתודוכסיים שלנו באמצעות ילדי ישראל השבויים בבתי הספר (עכשיו אני מבין טוב יותר את פשר המושג תינוק שנשבה).

החדרת הערכים הדתיים-ימניים נעשית בדרכים ישירות ועקיפות. כך למשל נוכל למצוא יותר תוכניות לימוד ביהדות ויותר הקצאת שעות הוראה לטובת העניין. אך הדרכים העקיפות הן שעושות את התהליך למזיק כל כך ליהודים. משרד החינוך מעודד כניסה של עמותות דתיות לבתי הספר הממלכתיים כדי לחנך מחדש את ילדי ישראל החילונים וללמדם יהדות מה היא. הדרך להיכרות מעמיקה עם היהדות תהיה תמיד באמצעות מורים או מדריכים דתיים בלבד. גם חומרי הלימוד השונים במקצועות החול נעשים יותר ויותר דתיים. האיורים הם של ילדים חובשי כיפות והנושאים המדעיים נעשים יותר ויותר בעלי תכנים דתיים. אינני פוסל שימוש מידתי במקורות ישראל גם לצרכים מדעיים. למשל, החישוב המופלא של שנת הירח העברית בשילוב עם שנת השמש הלועזית. זהו אוצר יהודי מדעי ותרבותי שלא יסולא בפז. אך למרבה הצער, כפי שנראים הדברים כיום, רב הנזק על התועלת שמביאים אדריכלי ההדתה, ודווקא בעטיים נמנעת תורת חיים מילדי ישראל.

עוד לפני שניכנס לבעייתיות החברתית-חינוכית, נשים לב לעסקת הקומבינציה הגאונית של המפלגות הדתיות. משרד החינוך, הנשלט בידיהן, מוציא מכרז לעמותות העוסקות בחינוך. העמותות הזוכות הן בדרך כלל דתיות ימניות, וכך הוא גם מחזק כלכלית את הימין הדתי וגם מחדיר חינוך מחדש לדתיות. כך גם גובר האבסורד המושלם, מפלגה המתפרנסת מן הסקטוריאליות מבקשת לחזק את הקולקטיב. זו חוכמה המובנת רק למנהיגות הדתית-פוליטית- אורתודוכסית.

ההורים המודאגים מתחילים להבין שילדיהם מצויים בסביבה חינוכית המנוגדת לתפיסת עולמם והפער הגדל והולך בין עולם הערכים המשפחתי לבין החינוך בבית הספר הולך ומעמיק. הגדלת הפער שבין הורים לילדים הוא פגיעה מפורשת בערכי המשפחה. אותה מערכת חינוך המבקשת לקדם ערכים יהודיים פוגעת באחד מערכיו המרכזיים של העם היהודי. גם זו חוכמה המובנת רק לבעלי חוכמת הנסתר הדתית-פוליטית.

הנזק החמור יותר מכול הוא הסלידה והדחייה המתגברות אצל הציבור החילוני והמסורתי משיטות הדתה נכלוליות שכאלה. התוצאה היא בעיטה גסה של הציבור הזה בכל מה שמריח יהדות. כאן יש לנו שני שותפים לעבירה. מצד אחד המחנכים הגרועים התורמים לתחושת הסלידה והדחייה אצל קהל היעד שלהם. מצד שני, הורי הילדים המרחיקים אותם מכל זיקה למורשת התרבות היהודית המופלאה. התוצאה היא נזק אסטרטגי לעם היהודי היושב בציון. כך אנו גם מתרחקים מן התרבות שלנו וגם משמידים את המכנה המשותף המועט שנותר לאחר מלחמות היהודים שבכל הדורות. התמונה העולה מן הסיפור הזה עגומה למדי. כיום אנו עדים למחלוקות קשות ביישובים רבים סביב שאלת החיים הציבוריים היהודיים. לעיתים מגיעים הדברים לכדי זעם רב ולאלימות קשה. הלכידות החברתית מתפוררת והחוסן הלאומי מתדרדר לתהומות. לא לכך התכוונו אדריכלי החינוך היהודי מחדש. על זה נאמר – כוונותיכם רצויות אך מעשיכם בלתי רצויים.

ישנה דרך פשוטה אחת להימנע מן הנזק האסטרטגי הזה שמביאה עלינו ממשלת ישראל. על משרד החינוך לבטא הן בתוכניות הלימודים שלו והן בכוח האדם החינוכי שלו את פסיפס הזהויות הקיים בחברה היהודית בישראל. עליו לתת ביטוי ליהדות החילונית, המזרחית והמסורתית. עליו לשלב את התנועות הליברליות במערך החינוכי. לא ניתן לעשות את כל ישראל חברים כאשר חלק מסוים אחד של היהודים מחזיק בבעלות על האמת ומחנך חלק אחר הנתפס כתועה וכנבער מדעת. כך לא בונים חומה, כך לא בונים חברה בריאה וכך לא בונים מדינה איתנה. לנזקים שמחולל תהליך ההדתה משמעויות חמורות של ביטחון וחוסן לאומי. בחודש אלול, הראשונים שעליהם לעשות תשובה דתית, חברתית ולאומית הם דווקא מנהיגי מפלגות הימין הדתי.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

7 תגובות

  1. אליהו אשר
    אליהו אשר ספטמבר 02 2017, 18:57
    לא הייתי משנה מילה.

    בדיוק מבטא את הרגשותי.

    השב לתגובה
  2. יהודה זפרני
    יהודה זפרני ספטמבר 02 2017, 21:52
    אין הדתה

    לא מקבל את המושג החדש הזה..בוא מזכיר לי את הליכודניקים החדשים…רוצים להיכנס אבל לא עד הסוף…פוחדים ממה שאביהם וסבם ראו כדרל חיים…זהו מושג שמתאים לציבור שלא מכיר מסורת וערכים.

    השב לתגובה
  3. השואל
    השואל ספטמבר 03 2017, 11:23
    למה בנט לא מעודד למשל

    הרצאות בחינוך החרדי על הציונות, על הקמת המדינה, על הקרבתם של חיילי צה"ל, על הערכים הדמוקרטיים?

    השב לתגובה
  4. ברוך א.
    ברוך א. ספטמבר 04 2017, 12:56
    ולא רק במערכת החינוך יש הדתה

    בכל תחומי כל משרדי הממשלה יותר ויותר תקציבים שמגבירים ההדתה.

    השב לתגובה
  5. יצחק דגני
    יצחק דגני ספטמבר 05 2017, 12:30
    הדתה

    הדתה היא מילה חדשה בעברית. אינני יודע אם היא מאושרת ע"י האקדמיה ללשון העברית. באנגלית (שכולנו כל כך מעריצים) נאמר: RELIGIONALIZATION. נדמה לי שמילה זו תצטרך אישור גם בשפה האנגלית.
    בעברית ל- הדתה יש קונוטציה של הדחה.
    ובכן – אין דבר כזה – הדתה. ההפך המוחלט הוא הנכון. הדור הצעיר שלנו במערכות החינוך החילוניות גדל כשהוא מנותק משורשים. לא יודע היסטוריה. לא מבין למה מדינת ישראל. לא מבין מאין הוא בא. אני רואה אותם אחר כך באוניברסיטה. לשם מגיעים המשכילים מבני הנוער. ידיעותיהם בהיסטוריה של עמן ובהיסטוריה בכלל מעוררות חלחלה.
    אנו בזמננו, בבתי ספר חילוניים לחלוטין למדנו יותר יהדות מאשר בנינו ונכדינו כיום.
    על כן ידידי הנכבד יעקב מעוז, אינני מבין מה "נפל" עליך. אין הדתה, ואם יש מעט יהדות – אין בכך רע. הלוואי שהמורים שיעסקו בהוראת מקצועות יהדות יהיו מורים טובים ולא מורים בינוניים כפי שקיימים כיום במערכת החינוך.

    השב לתגובה
  6. עמי ורד
    עמי ורד ספטמבר 05 2017, 15:13
    רק מעבר למערכת חינוך אחת תפתור את הבעיה

    אבל זה לא מציאותי.

    השב לתגובה
  7. המעודד
    המעודד ספטמבר 07 2017, 03:20
    אל תדאג דר מעוז

    יהיה הרבה יותר גרוע ההדתה תתגבר.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!