JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

דברי הספד למנהיג ולאדם

האם משה היה גם משורר? פרשת "האזינו"

דברי הספד למנהיג ולאדם משה רבנו – ציור של רמבראנט kQHX7sr3-DlCHA at Google Cultural Institute
ספטמבר 20
10:19 2017

בפרשה זו מסיימים בשעה/שנה טובה לקרוא את התורה על 29 פרשותיה, ומגיעים בשירת "האזינו" אל אחת מפסגותיה, לטעמי לפחות. ניתן לציינה כאחת השירות המאלפות והמעניינות בספר הספרים, מכל בחינה ומבט: מהנגינה בחרוזים, 70 במספר לפי חז"ל, ועד מגוון התמות שבה – גם מעבר למקום ולזמן. ואכן נאמר במדרש (ספרי): "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא". חז"ל חילקוה לשבעה חלקים, הכוללים את הפתיחה הנפלאה, המדגישה את ההקשבה, את סקירת יחסי ה'-העם עם דברי תוכחה ("וישמן ישורון ויבעט") והעונש, אך גם הגאולה והתמיכה האלוהית לעתיד.

יש הרואים בשירה זו את "שירת הברבור" של משה רבנו, שכן לאחריה נאמר לו לעלות על ההר. ואולם, גם לאחריה עוד נכונו לנו דברי ברכתו המיוחדים לשבטי העם, שאף בהם יש ליריקה יפה. ברכה זו, בשונה מברכת יעקב, חיובית בעליל, ברכות שקוראים בשמחת תורה. לדידי, מדי שנה אני מתרגש מחדש לקראה, במיוחד את הפסוק המכונן על עלייתו: "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו […] ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" (דברים לד, א, י), שמהדהדים בתוכי מתוך הזדהות עם כאבו, עד שהיוו לי השראה לשירי "משה":

התחנן פעם אחת בלבד

לעלות ארצה

אך הסכין להישאר לבד על פסגת ההר

כך בשום-מקום

כדי שלא יבואו

להשתטח על קברו

ויספרו לו את עלילות הגבורה

של יהושע ממשיכו.

 

שלוש פעמים היכה:

פעם איש מצרי

פעם על הים

ופעם בסלע,

ומי שאמר לא תרצח

ברביעית לא יסף להכות,

רב לו ממלחמות

ושבע ימי-מריבה

עם אנשים ואלוהים.

האם שירת "האזינו", המיוחסת למשה, אכן נכתבה בידו, ובכלל האם יש רלוונטיות היסטורית להופעתו? הספקות לא מעטים, אך דיינו להתייחס למשה כדמות מקראית-ספרותית. משה הוא בראש וראשונה מנהיג שנבחר להוביל עם-עבדים סורר וקשה עורף, הפכפך וקפריזי אל מולדתו, וללמדו תורת-מוסר נוקשה ומחייבת. עוזר לצדו אחיו אהרון, כוהן-דת הלובש בגדי כהונה מהודרים, ואילו משה חובש בצנעה את כתר המנהיג האופטימאלי, האלמותי: חזק, החלטי, שהולך לפני המחנה, נאמן לדרכו ולאמונתו ולא מושפע מדי מהלוך רוחות פופולאריות, כאהרון. על כל פנים, בהפרדה בין הנהגה דתית להנהגה לאומית יש חוכמת ממשל מבורכת.

חז"ל מסכימים כולם שלא הייתה מנהיגות כמנהיגותו שלו. אכן, לאורך כל הדורות נחשב משה לגדול המנהיגים, עד כי אחד העם אמר עליו כי כל דור רואה בו את דמותו הוא, כל דור רוצה היה להתהדר בו. מדוע? מה יש בדמותו שכל מנהיג חפץ היה להידמות לו? אין ספק כי התשובה לכך מורכבת ומעניינת. פרויד, למשל, העסיק עצמו רבות בדמותו, והקדיש ארבע מסות לניתוח הייחודיות שבו, שבאחת מהן הוא מצטט אחרים בכותבו: "בארשת פניו יש רק פשטות של גאון, הדרת רוח וכוח של אמונה. מבטו חודר לעתיד […] צופה את נצח גזעו ואת בריתו העומדת לעד". אך גם: "משה, נסיך היהודים וקברניטם […] עושה רושם של חכם שקוע במחשבותיו […] בדומה לאיש עייף ועמוס דאגות" ("משה ומיכלאנג'לו", כתבי פרויד, 2). אכן, משה הוא דמות אנושית בעליל, הגון וישר וליברלי בעליל (ראו סיפור בנות צלפחד), ולכן אולי היווה במשך הדורות מודל למנהיג דגול. "ענו מאוד מכל האדם" אומר עליו סופר "במדבר", אך יודע גם להיות נועז, כמו הרג המצרי, ניפוץ עגל הזהב וההרג. הוא כועס, שובר, מעניש כשצריך – כמו בפרשת הבשר: "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא" (במדבר יא, כ) – אך גם חומל ולא אחת מלמד סנגוריה על העם, ואנושי מאוד בצעקו: "אל נא רפא נא לה" (במדבר יב, יג).

לצד אמונתו החזקה באל ותעוזתו, ניכרות גם חולשותיו. מתחילת דרכו אין הוא מאמין בכוחו בתרצו: "כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שמות ד, י), וגם במדבר (יא, יד) הוא אומר לה': "לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה". אף מבקש מיתרו שלא יעזבו וימשיך "להיות לנו לעיניים", ויודע לקבל הצעותיו ולהאציל סמכויות, שהיא אחת מתכונותיו המתבקשות של כל מנהיג, שלא נדבק לכיסאו. ואכן, רק מנהיג דגול כמותו מצליח להוביל עם למוד-סבל במדבר צחיח במשך ארבעים שנה, ובהיותו יובל זה רועה עדרו, הפכוהו לרועה עמו הנצחי.

לא בכדי נאמר כי "ממשה עד משה לא קם כמשה", וזה יפה לשניהם: למשה "הספרדי" – בחוכמה ובידע, ולמשה הראשון – במנהיגותו. משה למעשה הוא דמות טרגית במידה מסוימת, כי לא הגשים את חלומו הנכסף. אך הוא נשאר בן-אנוש ואנושי עד מותו, שלפי חז"ל אינו מקבלו, מתווכח עם אלוהים ואומר שלא היה לו אחד כמוהו: לא אברהם ולא אחר. אך אלוהים מסביר ואומר: אתה הרגת איש ולכן אתה אדם, ככל אדם, כך תישאר וסופך כסופו של כל אחד.

בברכת שתהא השנה טובה מקודמתה.

על המחבר / המחברת

Avatar

סמי ארגון

בהיותו בקורס חובלים נפגע בתאונה. סיים תואר ראשון בפילוסופיה ושני בפסיכולוגיה קלינית. פרסם ספר שירה ושני רומנים.

7 תגובות

  1. פרשננו
    פרשננו ספטמבר 20 2017, 18:36
    אצל משה התחילה ההתלבטות

    שם הוצבו אמות המידה בלוחות הברית לנוכח התנהגות לא ראויה בעם

    השב לתגובה
  2. בלהה ארגון
    בלהה ארגון ספטמבר 22 2017, 07:34
    התנהגות ישראל

    מתי עם ישראל התנהג כמו שצריך או יותר נכון כמו שציפו ממנו??

    השב לתגובה
  3. ספי ארגון
    ספי ארגון ספטמבר 22 2017, 11:12
    דמות משה

    מעניין מאד,הניתוח האנושי פסיכולוגי של משהלה. חבל שאין מנהיגים כאלה בזמנינו.
    מעריצה מושבעת שלך

    השב לתגובה
  4. סיוון רוטמן
    סיוון רוטמן ספטמבר 24 2017, 14:13
    פעם המנהיגים היו יותר צדיקים מהעם

    והיום?

    השב לתגובה
  5. סמי ארגון
    סמי ארגון ספטמבר 26 2017, 19:42
    די לחכימא ברמיזא - א'

    אודה למגיבות ואנסה לענות לשאלתה של סיוון בסיפור-אישי קצרצר. לאחרונה קראתי קטע מטלטל באלה המילים: "…(הוא) הצליח להיענות לאינסטינקטים הגרועים ביותר של בני-עמו: משטמה…יהירות והמסוכנת מכולם – תחושת עליונות גזעית. ואם נותר שמץ אמונה במדינת חוק, הוא התנדף בפני התעקשותו לרדוף את המערכת השיפוטית" (המשך יבוא).

    השב לתגובה
  6. סמי ארגון
    סמי ארגון ספטמבר 26 2017, 19:52
    די לחכימא ברמיזא - ב'

    (המשך)
    …אני עוצר מטולטל, משפשף את תימהוני ושואל את עצמי היכן אני קורא ועל מי: האם בעיתון של היום או ספר של אתמול, האם כאן או שם, וממהר להציץ, ככה כדי להיות בטוח, והנה אני מוצא עצמי בעמ' 18 בספרו של א. ביוור – 'מלחמת העולם השנייה'. המחייה אני מרווח עצמי ומוסיף 'ברוך השם' לקינוח.

    השב לתגובה
  7. נועה טנאי אשל
    נועה טנאי אשל ספטמבר 27 2017, 21:49
    יפה מאוד ומעניין

    יפה מאוד ומעניין

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!