JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

המיעוט הדתי כפה עלינו הר כגיגית

האם חברה דתית יכולה להיות חברה דמוקרטית?

המיעוט הדתי כפה עלינו הר כגיגית פרופסור ניצה נחמיאס
ינואר 31
09:30 2018

חוק המרכולים שעבר ברוב דחוק בכנסת, מעורר שתי בעיות עקרוניות משמעותיות ביותר, אשר לא נדונו בעת הדיונים הסוערים שהתנהלו לפני ההצבעה על החוק ולאחריה. הבעיה הראשונה נוגעת למהותו של שלטון דמוקרטי. שלטון דמוקרטי משמעו שלטון הרוב. זה העיקרון הראשון והחשוב ביותר של הדמוקרטיה. עיקרון זה בא להגן על האזרחים משלטון דיקטטורי ולמנוע עליית משטרים עריצים שאינם דואגים לכלל האזרחים ואינם מבטאים את הרצונות ואת האינטרסים של כלל האזרחים. שלטון שאינו מבטא את רצון הרוב, ואינו פועל בהתאם לשאיפות הרוב, אינו יכול בהגדרה להיחשב לשלטון דמוקרטי.

חוק המרכולים מבטא בדיוק את הבעיה. מנהיג מפלגת מיעוט, מפלגה שיש לה שבעה נציגים בכנסת, שהם % 8.4 מכלל חברי הכנסת, כופה על רוב האזרחים חוק שהם מתנגדים לו. זוהי פגיעה משמעותית ביותר בדמוקרטיה. אין להעביר חוק במדינה דמוקרטית שאינו מבטא את רצון הרוב. משמעות חוק המרכולים היא כפייה דתית, דהיינו, מיעוט בחברה הישראלית כפה על כלל הציבור נוהג דתי שאינו מקובל עליהם. בגדר של כפו על העם הר כגיגית.

ברם הבעיה השנייה, החמורה יותר, נוגעת לדמוקרטיה ולהפרדת הדת מהמדינה. "הפרדת הדת מהמדינה", הוא כלל שהפך לנכס צאן ברזל בכל מדינה דמוקרטית. כדי להבין את חשיבות העיקרון של "הפרדת הדת מהמדינה", יש לענות על השאלות הללו: מה מקום הדת בחיינו? מה משמעות הדת בחיינו? איזה צורך באה הדת למלא? ומכאן אנחנו יכולים גם לשאול: האם הדת יכולה לגור בכפיפה אחת עם השלטון האזרחי? ואיזה צורך ממלא השלטון האזרחי בחיינו?

דת וממשל הם בבירור שני דברים נפרדים. הדת ממלאה צורך שונה לחלוטין מהצרכים שממלא השלטון האזרחי. המושג "הפרדת הדת מהמדינה" מבטא את החומה החוקית המפרידה בין שלטון הדת לשלטון האזרחי. ב-1802 הנשיא תומס ג'פרסון כתב לקהילה הבפטיסטית בקונטיקט כי "החומה באה להגן על הדת מדורסנותה של המדינה" ולא להיפך. הדת באה למלא צרכים נפשיים, אידאולוגיים, רוחניים, בשעה שהשלטון האזרחי בא למלא צרכים גשמיים, פיזיים כמו ביטחון, תעסוקה, חינוך ובריאות.

למעשה לא צריך להיות קשר בין שתי הספירות: הרוחנית והגשמית. בד' אמותיו אזרח יכול להאמין בכל דת שיחפַּץ, והמדינה אסור לה להתערב בדרכי הקשר שבין אדם לאלוהיו. לעומת זאת, הדת איננה יכולה להתערב בניהול המדינה, זאת מאחר שאין דת אחת או אמונה אחת המשותפת לכלל האזרחים ואסור למדינה לכפות דת מסוימת על הכלל. הפרדת הדת מהמדינה באה למעשה להגן על כל אמונה דתית שאנשים מאמינים בה, מפני כוחה של המדינה, ולאפשר לכל קבוצה דתית לבטא את אמונתה בכל דרך שתחפץ, ללא התערבות המדינה. כל אזרח יכול לתת לדת מקום בחייו, למלא את מצוות הדת, להרגיש קירבה רוחנית לאלוהים.

ברם, ענייני המדינה אינם עניינים רוחניים. למדינה יש מחויבות לספק לאזרחיה ביטחון פיזי, ביטחון כלכלי, ביטחון חברתי, לשמור על זכויות האזרח, להגן על זכויות המיעוט, לנהל מדיניות כלכלית ופיסקלית נאורה, להגן על האזרחים החלשים, לדאוג לחברה שוויונית צודקת, ובעיקר, לפעול לפי ערכי הדמוקרטיה. ומעל כל זה עומד העיקרון הבסיסי של שלטון הרוב.

במדינת ישראל שני העקרונות החשובים ביותר לכל מדינה דמוקרטית-ליברלית מופרים: בישראל אין הפרדת הדת מהמדינה, ואין שלטון הרוב. בישראל התרחש התהליך שיוזמי החוקה האמריקנית חששו ממנו והזהירו מפניו – זרם דתי מסוים השתלט על כל מוסדות הדת במדינה, והוא מכתיב את עקרונות הדת כפי שהם באים לידי ביטוי בפרשנות של חכמי הדת של הקבוצה הזאת, על כלל האזרחים. עקרונות הדת של קבוצת מיעוט דתית מחייבים את כלל האזרחים אשר אינם חולקים את אותה האמונה והאידאולוגיה. על פי כל המדדים האובייקטיביים, מדינת ישראל אינה מדינה הנשלטת על ידי הרוב. דהיינו היא אינה מדינה דמוקרטית, והדת אשר צריכה להיות מחוץ לספירה הציבורית, שולטת על חיינו.

כל זמן שמדינת ישראל תהיה שבויה בידי קואליציה של מפלגות קיקיוניות, המשליטות את רצון המיעוט על הרוב, נהיה עדים לעוד ועוד חוקים אבסורדיים המפרים זכויות אזרח והמנוגדים לערכי הדמוקרטיה.

על המחבר / המחברת

ניצה נחמיאס

ניצה נחמיאס

עורכת מדור: חברה. פרופסור למדע המדינה. מרצה אורחת באוניברסיטת מרילנד , (קמפוס טאוסון) ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת ועורכת של ארבעה ספרים ומספר רב של מאמרים. מרצה בכינוסים אקדמיים ומקצועיים ברחבי העולם.

5 תגובות

  1. שלמה סולומון
    שלמה סולומון ינואר 31 2018, 12:14
    הדתיים לא דמוקרטים

    לא נאורים
    ודואגים באגואיסטיות רק לעצמם
    תורמים מינימום
    מקבלים מקסימום פלוס

    השב לתגובה
  2. שמואל נבו
    שמואל נבו פברואר 01 2018, 11:26
    אוי אוי אוי.... הדתה.....

    משום מה (?) מתעלמת הכותבת מהגדרת מדינת ישראל כמדינה-יהודית !!! במגילת העצמאות מצויינת המלה "יהודי/ת" בהטיות שונות 20 פעמים ואין בה אפילו פעם אחת את המונח "דמוקרטית". בכתבה של פרופסור נחמיאס מופיעה נמלה "דמוקרטי/ת" 12 פעמים ואף לא פעם אחת "יהודית". מדינת ישראל היא מדינה יהודית בהגדרה ואי אפשר בשום אופן להפריד את הדת מהמדינה. למען הגילוי הנאות, אני אינני אדם דתי וממרום שנותי אני רואה שמספר החנויות, ה"פיצוציות", הפתוחות בשבת רק הולך ורב ולא להיפך. אף אחד אינו יכול לתת לי כתובת של עסק אחד שנסגר בגלל החוק הזה. הכל פניקה מעושה וחסרת כל בסיס עובדתי.

    השב לתגובה
    • ח.
      ח. פברואר 02 2018, 17:56
      יש לי שלוש בעיות אתך

      למה אתה כל כך נבהל מהמילה דמוקרטיה? אני למשל מעדיף לחיות במדינה דמוקרטית לא יהודית מאשר בדיקטטורה יהודית. אם זו היתה הבחירה.
      מי צחליט מה פירוש להיות יהודי? מי הם היהודים? נטורי קרתא? החלוצים החילונים מהעליה השניה? נערי הגבעות? מי קובע מיהו יהודי?
      ולמה אתה נגד המוחים נגד חקיקה? אם לא אוכפים אותה כדבריך למה מחוקקים? ומה עם יתר החוקים הדתיים שחוקקו ושעוד יחוקקו?

      השב לתגובה
  3. דר גדעון שניר
    דר גדעון שניר פברואר 03 2018, 08:45
    ישראל ויהדות - אחת הן

    מדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית בדיוק כפי שהטיבו לנסח אבות האומה במגילת העצמאות
    ברור ששני המושגים הללו מייצגים שני קטבים האזרחי והדתי שקיומם במשותף הוא בלתי אפשרי אלא אם ינועו האחד אל השני על פני הרצף שבינהם לנקודת איזון ששני הצדדים "יכולים לחיות איתו".
    לזכור שדמוקרטיה אינה חזות הכול ואינה שיטת הממשל האולטימטיבית שאין בילתה, ושמצוות היהדות שנוסחו לפני שלושת אלפים שנה שתאמו את המציאות בעת העתיקה, חייבים לעבור מודיפיקציה לעידן המודרני
    התחפרות של כול צד הוא מרשם למלחמת אזרחים, דושיח במטרה להגיע לאיזון- הוא המפתח לחיים משותפים שכן ישראל ויהדות- אחת הן.

    השב לתגובה
  4. גיורא קימל
    גיורא קימל מאי 28 2018, 06:24
    כפיה דתית

    מגילת העצמאות:
    מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין.
    מדינת ישראל תבטיח חופש דת, חופש מצפון, לשון, חינוך ותרבות.

    שלטון הרוב זה לא הכל. מגילת העצמאות דורשת לא סתם דמורקרטיה אלא שוויון זכויות לכל פרט כולל מיעוטים. בישראל נוצר מצב הפוך של שלילת זכויות הרוב על ידי מיעוט.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!