JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פורים, כתב אישום

משמעויות מוסריות נוראיות בחג של זחיחות הדעת

פורים, כתב אישום אוזן המן ציור: Shirley commons.wikimedia.org
פברואר 28
09:30 2018

הנטייה הטבעית שלנו, בעיקר כאשר מדובר ביהודים ובישראלים שסבלו לא מעט בגלות, בטרור ובמלחמות, היא לקפוץ על ההזדמנות לשמוח ולהתפרק מכבלי המוסר, החברה והתקינות הפוליטית. למשל במקום לנצל את ההזדמנות החגיגית ולעיין במגילת אסתר ובפרשנות הענפה עליה, אנו מסתפקים בקריאתה בציבור, בזמן שאנו לבושים בתחפושות ומצוידים ברעשנים. במהלך ההמולה הססגונית אין לנו כל בעיה לקרוא בניגון ובסלסול פסוקים כמו אלה:

וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם… וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים. וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן וַיַּעֲשׂוּ בְשׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם. וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ… עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ, וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם… וַיִּקָּהֲלוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן שְׁלשׁ מֵאוֹת אִישׁ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם. וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרֹג בְּשׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם (אסתר, ט, ב–טז).

החדשות הטובות שבפסוקים אלה הן שהמגילה חוזרת ומדגישה כי על אף ההרג העצום בגויים ועל אף הפחד שהטילו היהודים על אויביהם "בַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". כבר ראינו גם ראינו על אקרני הטלוויזיה כיצד בחברה המערבית חוגגים הבוזזים באזורים מוכי אסון על חשבונם של העלובים, שביתם נחרב ובני משפחתם מתו או נפצעו. ראינו גם ראינו כיצד יהודים ישראלים בזזו במלחמת ששת הימים ובמלחמת לבנון הראשונה, מתחת לאפה של המשטרה הצבאית ועל אף החשש מפני ענישה חמורה. חיים ציפורי המנוח, מייסד החברה למתנ"סים, מציין בספרו "להיות שייך" כי כאשר נודע לו שחייליו בזזו רכוש ערבי בעת שפיקד על חטיבה במלחמת ששת הימים, עצר את כולם למסדר המפקד. במסדר, כאשר כולם קשובים ומתוחים, פתח לפניהם את ספר התנ"ך וקרא בספר יהושע פרק ז' את סיפור עכן ויתר חבריו, אשר בזזו את אויביהם וכתוצאה מכך הפסיד ישראל במערכה.

החדשות הפחות טובות שבפסוקים האלה הן המספרים הבלתי נתפסים של בני אדם שנהרגו בידי היהודים, 75,800. מי מאתנו מסוגל לעכל מספר כזה ביום המשמח ביותר במעגל השנה העברי? כדי לקבל רושם על היקף ההרג נציין שמספר ההרוגים מפצצת האטום בנגסקי עמד על 74,800 יפנים – תינוקות, גברים, נשים וזקנים, שרובם המוחלט היה חף מכל פשע. האם לא היו כמה חפים מפשע בין ההרוגים הרבים מידיהם של היהודים? האם ניתן היה לפחות לרסן את שמחת היהודים בשעת חגיגת ההרג ההמוני? האם רצוי לרסן את שמחת הישראלים בנפול אויביהם? אולי כדאי להנמיך מעט את קולות הרעשנים כאשר קוראים את הפסוקים האלה בבתי הכנסת ובמרכזים הקהילתיים?!

כבר בעת העתיקה נתנו חכמים את דעתם על ליקוי המאורות המוסרי הזה. בדרשה שנשא אחד מגדולי החכמים, רבי יהושע בן לוי, בבית המדרש בפורים, הוא קשר בין ההרג של אזרחי פרס ומדי בידי היהודים לבין ההרג של המצריים לאחר שבני ישראל חצו את ים סוף. חכם אחר, רבי יוחנן, שם בפיו של הקב"ה נזיפה קשה כלפי המלאכים השרים לפניו בשמחה באופן תמידי: מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִין בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָי?! (מגילה י, ע"ב). זכורני שכתלמיד מתחיל שמעתי מפי אחד מההיסטוריונים הגדולים של היהדות, פרופסור ישעיהו גפני, יהודי ציוני שומר מצוות, שחג הפורים שנוא עליו מסיבות אלה ועוד. סיפור דומה נקשר בשמו של ישעיהו ליבוביץ זצ"ל, ה-פילוסוף של דורנו. כירושלמי היה חייב בקריאת מגילה ב-15 באדר ולכן היה יוצא את העיר ביום זה כדי להימנע מקריאתה מבלי לפגוע בהלכה. רק לאחרונה הכחיש את הסיפור נכדו, הרב אלעי עופרן, בפוסט בפייסבוק. מכל מקום, האגדה על לייבוביץ מלמדת שהיו וישנם רבים וטובים המבקשים להימנע מחגיגת פורים חסרת רסן חברתי ומוסרי.

במציאות הישראלית הנוכחית נקשר החג בתודעה הציבורית באירוע טראומטי אחר. בפורים של שנת 1994, כנראה בהשראת הפסוקים הנ"ל במגילת אסתר, בחר רופא ישראלי מרושע לרצוח 29 מתפללים מוסלמים ולפצוע 125 במערת המכפלה. בעת שהתפרסמו הידיעות המזעזעות הללו, רבים מההדיוטות ואנשי הציבור מצאו לנכון לקיים את שמחת הפורים שלהם בפומבי ואף טרחו להצטלם ולפרסם זאת ברבים. דומה היה הדבר בעיניי כאותם תומכי טרור פלסטינים המחלקים ממתקים ברחובות בשמחה לאידם של יהודים שנטבחו בפיגועים. על תופעות כגון אלה נאמר: כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ…

מכריי הטובים יודעים שאינני משתתף יותר בחגיגות שמחת תורה של שמיני עצרת מסיבות דומות. מעשה היה שבאחת מן החגיגות האלה, כטוב ליבם של חברי הקהילה שבשכונתי, החלו שרים בקול רם ובחזרות רבות את המשפט הנקלה: "יום שמחה לישראל, יום צרה לישמעאל". ואני תהיתי ביני לבין עצמי האם הכרח ששמחת התורה שלנו תבוא על חשבונם של הערבים? ומה עם ישמעאלים כאלה החיים עמנו תוך שיתוף פעולה אזרחי ואחרים תוך שיתוף פעולה צבאי? הגורל הציני המתעתע בכולנו הביא לידי כך שאחד ממובילי השירה הזאת נרצח מפעולת טרור של צלף פלסטיני, זמן קצר לאחר מכן.

פורים, כפי שהוא נחגג כיום ברוב קהילות ישראל, גם רדוד מבחינת הדיון בתכנים החברתיים שלו וגם רווי בשנאת זרים. לא לחג הזה אני מתפלל! בספרי "צדק פואטי" אני מציע באמצעות שירה וסיפורים קצרים כמה תיקונים שיש לבצע בדרך שאנו חוגגים את הזהות היהודית שלנו בישראל. אחת מן ההצעות באה לידי ביטוי בשיר הבא, שנכתב בהשראת הסוגיה התלמודית הנ"ל, והריני נתלה באילנות גבוהים מאוד.

 

תיקון שירה

מתוך "צדק פואטי", יעקב מעוז

 

משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרוּ שִׁירָה,

מִרְיָם וְרֵעוֹתֶיהָ יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת,

לַיְּהוּדִים הָיְתָה שִׂמְחָה וְאוֹרָה

עַד שֶׁלֹּא יָדְעוּ בֵּין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

 

מַלְאָכִים בְּגִיל וּבִרְנָנָה הִלְּלוּהוּ,

וּצְבָא הַשָּׁמַיִם מִסּוֹף וְעַד רֹאשׁ

בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ בְּזִמְרָה שִׁבְּחוּהוּ,

וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ.

 

וְהַקַּבָּ"ה חִיל וּרְעָדָה אֲחָזוּהוּ,

אָבֵל וַחֲפוּי כְּיוֹשֵׁב בְּמַחְבּוֹשׁ,

שְׂמֵחִים בְּמַפֶּלֶת אוֹיֵב אִכְזְבוּהוּ

וּבַחֲמַת זַעַם הִשְׁבִּית כָּל מָשׂוֹשׂ.

 

בְּרוּאִים בְּצַלְמִי הֻשְׁחֲתוּ בַּזִּירָה,

וּמַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִים בַּמְּצוּלוֹת,

שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת הָיוּ לִי לְזָרָא,

וְאַתֶּם בָּאִים לְהַחְנִיף וּלְחַלּוֹת?!

 

וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלַּיְלָה…

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל מדור זהויות וחיים משותפים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". בעל פינה בגלי צה"ל. מנחה אירועים וטקסים.

7 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני פברואר 28 2018, 12:14
    יעקב מעוז היקר

    האם אתה טוען שליהודים מותרים רק ציון ימי אבל לאומיים?
    (יש רבים כאלה)
    אוסיף לך שני ארגומנטים –
    ושתי הייתה הפמיניסטית הראשונה
    אסתר – נערת פיתוי סקסית
    ועוד הערה –
    מי שטבע את המונח "יודונאצים" הוא בוודאי לא " הפילוסוף של דורנו". נהפוך הוא הוא כנראה היה חולה נפש.(שמעתי אותו אישית).

    השב לתגובה
  2. מ. צ.
    מ. צ. פברואר 28 2018, 14:22
    הרגישות של הכותב מרגשת

    מול גלי הלאומנות המתלהמת נהדר שיש אנשים כמוך.

    השב לתגובה
  3. חגית ה.
    חגית ה. מרץ 01 2018, 13:04
    וטוב שאוכלים לאמת את האוזן

    ולא את הכבד

    השב לתגובה
  4. איתמר בן ציון
    איתמר בן ציון מרץ 02 2018, 07:31
    אין לשפוט מעשים לפני אלפי שנים

    באמות המוסר של ימינו

    השב לתגובה
  5. צ.
    צ. מרץ 02 2018, 11:55
    פורים מאחורינו פסח לפנינו

    לחגוג על מכת בכורות וכל יתר המכות.

    השב לתגובה
  6. פרשן
    פרשן מרץ 03 2018, 13:43
    ולתלות את המן עם כל ילדיו?

    את זה מלמדים בבית ספר

    השב לתגובה
  7. בני ארז
    בני ארז מרץ 04 2018, 11:34
    הרגישות שלך ראויה לשבח

    מי יתן וירבו כמוך
    אמן

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!