JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אנטי-הדתה או אנטישמיות?

הדתה או חילון במרחב הציבורי

אנטי-הדתה או אנטישמיות? ד"ר שאולי שארף צילום: אורטל רייסמן
אוקטובר 06
20:00 2018

לפני תשע שנים נספה בתאונת אימונים הטייס אסף רמון, בנו של אילן רמון. בני משפחתו ביקשו להוקיר את זכרו באמצעות כתיבת ספר תורה. ביום השנה התקיימה תהלוכת הכנסת ספר תורה מביתו, בשכונת רמת חן ברמת גן, לבית הכנסת השכונתי. קבוצה גדולה של בני משפחה, חברים ותושבי העיר המוקירים את זכרו ואת זכר אביו התקבצו לכבוד התהלוכה. גם אני נכחתי שם. טרם תחילת התהלוכה משך את תשומת ליבי אירוע קטן, לכאורה שולי: נער צעיר תושב השכונה, כבן 17, ניגש למארגני התהלוכה ודרש מהם להסתלק מהמקום. "אל תעשו ליד הבית שלי את האירועים האלו. זה ממש מפריע לי!". בתשובה לשאלת אחד המשתתפים מה בדיוק מטריד את מנוחתו, סינן הבחור "נמאס מכל ההדתה הזאת". אחד השוטרים שאבטחו את האירוע הפעיל את סמכותו כדי להרגיע את הרוחות. בסופו של דבר הנער חזר לביתו והתהלוכה התנהלה בכבוד הראוי עד להכנסת ספר התורה לבית הכנסת.

בשנת 2018 – במדיה, ברשתות החברתיות ומתברר שגם ברחוב ממש – התפשט השימוש במונח "הדתה" כביטוי לחוסר שביעות רצון מסממנים דתיים במרחב הציבורי. אולם האם כצעקתה ואכן הדתיות משתלטת על המרחב הציבורי עד כדי קריאה להתארגנות חילונית להוקעתה?

פרופ' גיא בן־פורת מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת בן־גוריון, מחבר הספר "הלכה למעשה – חילונו של המרחב הציבורי בישראל" (שהוא עצמו, אגב, חילוני גמור), טוען כי אין ספק כי התהליך המרכזי שעבר על החברה הישראלית בעשורים האחרונים הוא תהליך של חילון ולא של הדתה. העובדות בשטח מדברות בעד עצמן. התרבו המקומות הפתוחים בשבת, קיימות הרבה יותר מסעדות לא כשרות, תוכני התקשורת והפרסום מתירניים הרבה יותר ובאופן כללי חופש הפעולה של הפרט בענייני אמונה ומצפון רחב מאי פעם. פרופ' אשר כהן, מרצה למדע המדינה וראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר־אילן, מציין שהחילון לא מתבטא רק במישורים האזרחיים אלא גם במסגרות מדיניות. למשל הצבא עבר תהליך אדיר של פמיניזציה והחינוך הממלכתי היהודי עבר פיחות משמעותי בלימודי התושב"ע והיהדות.

לטענת בן־פורת, תהליך החילון נגרם פחות בגלל שינויים רעיוניים ויותר בגלל שינויים דמוגרפיים ומעבר לכלכלת שוק, היוצרת הזדמנויות חדשות ופיתויים חדשים. החברה היום גלובלית הרבה יותר, מערבית וצרכנית משהייתה לפני ארבעים שנה, והדבר משפיע גם על הממסד הדתי, המאבד מסמכותו לטובת "פלורליסטיות של הדת". ד"ר חזקי שהם, חוקר במכון הרטמן, מסביר כי ירידת סמכות הממסד הדתי היא חלק מתהליך רחב יותר "במסגרתו בוחרים היהודים רכיבים מהמסורת על פי טעמם, ואף משמעותן של האמונות והפרקטיקות בעיניהם נבנית לאו דווקא מתוך תיאום עם הפרשנות האורתודוקסית. הם אינם מזדהים עם הקבוצה הדתית, זו שמצהירה כי היא מקבלת על עצמה את סמכות הממסד הדתי ואת ההלכה במלואן, אך אין זה מתוך התנגדות עקרונית לדת כולה כעולם תוכן אלא מפני שהעידן המודרני מאפשר להם לבחור אישית מתוך הדת כרצונם על פי צרכים חינוכיים, תרבותיים, פוליטיים, כלכליים, פסיכולוגיים".

תהליך זה מסביר גם כיצד מתקיימות במקביל שתי תופעות: המרחב הציבורי הישראלי נמצא במגמת חילון ועם זאת הרוב המוחלט מבין היהודים רואים את המסורת הדתית כחלק מרכזי בהוויית חייהם. אלא שלעומת בני החברה הדתית או החרדית, בני החברה המסורתית – המהווה את "המגזר" הגדול בחברה הישראלית, נתון מובהק בשדה המחקר הסוציולוגי – אינם מתייחסים למסגרת הדתית כמקור סמכות מחייב לפי הגדרת הממסד ההלכתי. אמנם המסורת משמשת להם בתור רכיב משמעותי בהגדרת הזהות הקולקטיבית, אולם כאמור היא אינה מחייבת והדת נטולת כוח כפייה. מעין שריד מן העבר המשמש מסגרת לאורח חיים כללי שלא ניתן לוותר עליו. גם אלו הדוחים את המסורת כמקור לפרקטיקות מחייבות או כבסיס לתפיסת עולם או רכיב מרכזי בזהות העצמית, ממשיכים להתייחס אליה, גם אם לא במודע, בתור משאב תרבותי ישראלי.

אם כן, מה המקור לחיכוך בין דתיים לחילוניים? במסגרת התחרות בשוק הרעיונות נוצר לעיתים מתח כאשר אחת הקבוצות נוטלת הובלה בזירה הנוגעת או משיקה לתחום שבין המסורת לחופש הפרט. לעיתים דווקא הפגיעה באלמנטים מסורתיים עלולה להיות הפגיעה בחופש הפרט. מכיוון שבישראל קיימת אווירה של מלחמת תרבות – ולדעתי, לרוב זו אווירה ותו לא – כל פרט הופך ללוחם וכל פעולה נתפסת כניסיון לפגוע בחירות מצפונו או פעולתו של השני.

חייבים להודות כי השימוש במונח "הדתה" נעשה ביעילות רבה בשנה האחרונה. כל תזוזה קלה של הממסד הדתי גורמת מיד לשליפתו והטחתו בו – גם כשהמצב כלל אינו מאיים על חירותו של הפרט. לרוב המחלוקת מתנהלת בכבוד הראוי ובגבולות המקובלים במסגרת התגוששות של רעיונות פוליטיים מתחרים במדינה ליברלית. אולם החשש הוא כי שימוש יתר ברטוריקת "הדתה" עשויה להביא לשפיכת התינוק עם המים. בתקופות שבהן המתח הפוליטי גואה – כמו בתקופת בחירות מוניציפאליות, הקרבות עלינו לטובה – חברי קבוצות פוליטיות יוצאים כנגד "הדתה" בעריהם. כאשר המרחב הציבורי הוא חילוני ברובו ומגמת החילון גוברת בכל המישוריים הציבוריים, עולה התהייה ביחס למניע של נושאי דגל "אנטי-הדתה". החשש הוא כי זה נעשה לא תמיד רק לשם ביקורת בונה.

מובן שלסוגיה זו יש נדבכים נוספים, אולם בשל קוצר היריעה אסתפק בנקודה אחת למחשבה. האם השימוש שנעשה בביטוי כזה או אחר כלפי קבוצה פוליטית נובע מביקורת לגיטימית או מפוביה לא רציונלית מפני השונה? בתור מבחן בדקו את עצמכם, האם בשלב כלשהו אמרתם לעצמכם "אני לא שונא דתיים – אלא את ההדתה (או הדתיות)"? אם כן, לדעתי אין זה שונה מטענה כגון "אני לא שונא הומוסקסואליים – אלא את ההומוסקסואליות", והמרחק די קצר אפילו מטענה כמו "אני לא שונא יהודים – אלא את היהדות".

נראה כי מי שאהבת אדם בליבו, אינו זקוק לקריאת השכמה נוספת.

על המחבר / המחברת

שאולי שארף

ד"ר. מרצה בפקולטה למשפטים במרכז האקדמי פרס ברחובות. עמית בכיר במכון בגין למשפט וציונות. חוקר במשפט חוקתי ובמשפט בינלאומי פומבי.

15 תגובות

  1. חדוה מורן
    חדוה מורן אוקטובר 06 2018, 20:22
    סוף סוף התמונה האמיתית

    אנחנו כבר חשופים תקופה ארוכה להסתה נגד מי שמאמין

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני אוקטובר 06 2018, 21:06
    לד"ר שארף הנכבד

    כל הכבוד על המאמר. הנני מזדהה עם כל מה שנאמר בו. ברשותך, אני מקווה, אני מבקש להוסיף שלושה נתונים נוספים: סלידת הציבור החילוני וחלק מהמסורתי נובעת מהשחיתות הנוראה שחדרה למגזר הרבני, מהנפוטיזם המתפשט בקרב מגזר זה ומהסחטנות הקואליציונית, כולל ההתחמקות משרות צבאי.
    אם עניינים אלה לא יתוקנו "מלחמות הדת" בין היהודים בישראל רק יחמירו. לצערי הרבנים המובילים אולי מבינים את זה אבל הם מעדיפים את שיקולי השליטה והכיסים לטווח הקצר – ואחריהם המבול.

    השב לתגובה
    • אוריה
      אוריה אוקטובר 07 2018, 12:20
      תוכן וצורה

      ליצחק דגני,
      חוסר היכולת להפריד בין תוכן לצורה הוא הגורם לסלידה. הכדור מגולגל לחלוטין לסולד ולא למושא הסלידה.
      כלומר, אם אתה סולד מהדת כי יש לך השגות, חריפות ככל שיהיו, כלפי נושאיה (כאשר לא הדת גורמת לקלקול), הבעיה לחלוטין במי שעולמו צר מלהפריד בין התוכן (הדת) לצורה (נושאיה הנוכחיים/ מוסדותיה וכדו'. בלי להביע דעתי על מי מאלו)
      דבר זה מזכיר את הביקורת כלפי החרדים שלא מפרידים בין הציונות לנושאיה. המבקרים הללו עושים אותו הדבר היום.

      השב לתגובה
      • יצחק דגני
        יצחק דגני אוקטובר 07 2018, 23:29
        אוריה היקר

        נגע ללבי ניסיונך לתלות את הסלידה ברוחב עולמו של הסולד. האם אינך מבין שהסלידה מאותם גורמי צורה שאתה נמנע מלהביע דעתך עליהם (אתה בוודאי יודע מדוע) מביאה בסופו של דבר לסלידה מהתוכן. הנה – נכון טענת שהחרדים לא מבחינים בין הציונות לנושאיה. הציונות אינה דת. אבל במקרה זה הדיאגנוזה שלך נכונה.
        אם כך הוא הדבר – מה המסקנה שלך בעניין זה? האם כלי הקודש, בעלי הצורה, צריכים להיות עובדי מדינה?

        השב לתגובה
        • אוריה
          אוריה אוקטובר 09 2018, 09:26
          שלום רב

          ראשית לא הבעתי דעתי היכן שלא הבעתי לא ממניעים נסתרים אלא כדי למקד את הדיון.
          אני אכן מסכים שסלידה מהצורה עלולה להוביל לסלידה מהתוכן,שהרי זו בדיוק טעננתי. מה שניסיתי לעשות הוא לשים פנס ולאותת – שימו לב, סלידתכם היא מהצורה ולא מהתוכן, תפרידו.
          האם אתה לא מסכים שראוי למקד את הביקורת? האם אתה לא מסכים שסלידה מהצורה לא צריכה להוביל לסלידה מהתוכן?

          כיוון שאתה מושך את הדיון לכיוון אחר, אענה לך:
          הלוגיקה שלך לא ברורה לי, אנא תעזור לי. אתה טוען – יש אנשים לא ראויים בתפקידם, צריך שלא יהיו עובדי מדינה! מה הקשר?
          האם אתה לא חוטא בדיוק באי מיקוד הביקורת? לשיטתך – יש ראשי עיר לא ראויים – שלא יהיו עובדי מדינה!
          הדיון הוא – האם תפקיד זה ראוי להיות של עובדי מדינה. אם כן, איך נמנע מלא ראויים להיות שם. אם לא, אז נפריד.

          השב לתגובה
          • אדריאן
            אדריאן נובמבר 11 2018, 17:46
            הדתה השתלטות על הנשמה

            אוריה,
            אתה מנסה לעשות הפרדה בין נושאי התוכן לתוכן עצמו. כאילו מדובר בשני תלמידים המתווכחים על ספר או מאמר , אחד בלשון מנומסת והאחר בלשון בוטה .
            זה לא המצב.
            כל נושאי הלפיד של הדת או לפחות רובם, הרי טוענים שהחילוניים אין להם מושג בדת והם באים להסביר להם, בעלי העגלה הריקה, תינוקות שתעו בדרכם את האמת על איך יהודי חייב לחיות. אין להם שום הערכה לאנשים בוגרים בעלי השכלה רחבה לעיתים .
            זאת גישה בריונית, מעליבה, פוגענית ומתנשאת ולעיתים לא נדירות מצביעה על בורות פשוטה.
            אין להתפלא על הדחיה הטבעית שחש אדם שמזלזלים באורח חייו ובנסיונות "לתקנו" אותו ואף חמור מזה את ילדיו .
            העובדה שיש עוד כמה מסעדות לא כשרות ולאנשים יש יותר מכוניות נובעת מלחץ כלכלי , הכניסה לאנשים לנשמה, לבית לחינוך הילדים נובעת מרצון להשתלט על המחשבה.

            השב לתגובה
  3. רותם
    רותם אוקטובר 07 2018, 08:16
    מאמר מעולה

    סוף סוף מישהו אומר את הדברים כפי שהם.

    השב לתגובה
  4. מירית
    מירית אוקטובר 07 2018, 08:30
    אין על שאולי!!

    מאוד מעניין וחשוב!!!!!

    השב לתגובה
  5. ערן טרטאקובסקי
    ערן טרטאקובסקי אוקטובר 07 2018, 08:54
    מי שנכווה בחרדים, נזהר בצוננים

    שורש הבעיה הוא הנהגת החברה החרדית, שבהתנהלותה פוגעת ומלחיצה את החברה החילונית.
    קשה לנו לתפוס את המנעד הרחב של חילוני עד חרדי, ולכן כל מהלך בעל סממנים דתיים, גם שאינו קשור לחברה החרדית, נתפס אוטומטית בעיננו כחלק מאותו הליך "הדתה" ממנו אנו כה חוששים.
    אני יהודי שומר מצוות (לתפיסתי), מאמין אמיתי, מודה לקב"ה בכל בוקר בזמן הנחת תפילין ועדיין, סגירה של סניף של טיב טעם בשבת מפחידה אותי יותר מהגרעין האיראני.
    לסיכום,כתבה מעולה, ההנהגה החרדית מרחיקה את עם ישראל מן היהדות והמסורת, ולא מן הנמנע שתוביל בסוף לחורבן צביונה המוצלח של מדינת ישראל.

    השב לתגובה
  6. בוריס שארף
    בוריס שארף אוקטובר 07 2018, 09:16
    מנומק וברור

    "תא"ל צביקה פייראיזן מאמין שמה שמוצג היום כהקצנה דתית, היה מובן מאליו עבור בן-גוריון וגולדה." מובא ממקור ראשון האחרון, מחזק את מה שכתבת.

    השב לתגובה
  7. יחיאל ברקן
    יחיאל ברקן אוקטובר 07 2018, 11:23
    הכל בעיני המתבונן

    פעם אפילו בכיפור היו מעט שנסעו
    פעם אחוז המסעדות שמכרו פירות ים ובשר לבן היה גדול בהרבה
    פעם לא היו שכונות שאדם חילוני לא יכול היה לנסוע בהן בשבת
    פעםבבני עקיבא בנים ובנות רקדו ריקודי עם משותפים
    פעם ההפרדה בין בנות לבנים בממלכתי דתי היה בכיתות הרבה יותר גבוהות
    פעם פטור מגיוס צבאי לגברים היה ניתן בהרבה פחות קלות ונדיבות
    פעםההנחיות לשמירת שבת בצבא היו הרבה יותר מקילות
    ואפשר להמשיך ברשימה עד אין סוף

    השב לתגובה
  8. דוד נ.
    דוד נ. אוקטובר 07 2018, 11:50
    נניח שאתה צודק על החילון

    אבל אנטישמיות?

    השב לתגובה
  9. תמר רחימי
    תמר רחימי אוקטובר 07 2018, 17:10
    טור חשוב ומעניין מאוד!!

    יישר כח שאולי על פתיחת הדברים בצורה משכילה!!!

    השב לתגובה
  10. ו.
    ו. אוקטובר 10 2018, 10:27
    כמה שאתה צודק

    החלק החילוני עושה כל מה שהוא רוצה ויותר ויותר ורק יש להם תלונות על מי שרוצה לחיות בדרך אחרת ל אמונה

    השב לתגובה
  11. ארי רוזן
    ארי רוזן אוקטובר 11 2018, 13:28
    הווה מול עבר לא רלוונטי

    השאלה האמיתית היא
    הווה אצלנו מול הווה בארצות נאורות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!