JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מעבודת האדמה לעבודה שברוח

ט"ו בשבט כתמונת מראה של החברה היהודית בישראל

מעבודת האדמה לעבודה שברוח פרח השקד צילום: יעקב מעוז
ינואר 18
09:30 2019

ישנו "חג" קטן אחד במעגל השנה העברי, המצליח לנקז לתוכו מגוון עצום של תכנים רלוונטיים לחברה היהודית בישראל, אולי אף יותר מהחגים האחרים. כנראה משום שהוא נחשב "קטן" לא הוטלו עליו הררי ההלכות, האיסורים והחרמות המאפיינים מועדים אחרים. למשל סוגיות תחבורה ציבורית בשבת, חמץ בפרהסיה בפסח ונסיעה במכונית ביום הכיפורים טעונות עד כדי מחלוקת אלימה המסכנת את הנפשות ומאיימות לפרק את החברה. על החג הקטן שלנו נאמר בספר התודעה: "אין בו לא איסור מלאכה… ולא זכר בתפילה. אף על פי כן, משנים בו… שינוי למעליותא" (אליהו כי טוב). ט"ו בשבט סובל כל שינוי ולא שמענו עד היום על מי שהתנגד לשינויים הדרמטיים שעבר בחלוף הדורות.

את עיקר השינויים ניתן לתאר בפשטות כך: מעבודה חקלאית של גידול פירות לתזונת האדם לעבודה רוחנית העוסקת בפירות כסמלים מיסטיים; מנטיעת עצים באדמות טרשים לחגיגה חברתית במסגרות קהילתיות. במילים אחרות, ט"ו בשבט עובר מן החוץ (outdoor) אל הפנים (indoor), מעבודת כפיים לעבודה שבלב, וממתן מענה לצורך פיזי למתן מענה לצורך רוחני. זוהי תמצית המהפכה שעברה החברה היהודית מאז שבית המקדש היה קיים ועד לימינו אנו. מהפכה זו התחוללה אמנם מאילוצים חיצוניים, אך גם מתהליכים חברתיים שעברה החברה היהודית בשעתה ועברה החברה הישראלית בימינו.

לראשונה נזכר ט"ו בשבט במשנה, בהקשר של מצוות התלויות בארץ ובהקשר של כלכלת בית המקדש: "בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ" (ר"ה פ"א, מ"א). בדומה לחוקי המיסוי בישראל, גם באותה העת נזקקו להגדיר שנת מס. המיסים שהוטלו על התוצרת החקלאית פרנסו את הקופה הציבורית, שהייתה באותה העת בבית המקדש. שנת מס רגילה התחילה בחודש תשרי והסתיימה באלול. זו גם הסיבה שראש השנה של תשרי אחראי גם לנטיעת עצים וגם לגידול ירקות על הקרקע. אם כן מדוע צריך עוד ראש שנה לעצים, כמו ט"ו בשבט? ניקח למשל את מצוות עורלה, האוסרת עלינו ליהנות מפירותיו של עץ צעיר אלא לאחר שלוש שנים מאז הנטיעה (ויקרא יט, כג-כה). נניח שהשלמנו שלוש שנים בסוף חודש אלול, עדיין אסור לנו לאכול מפרי העץ בתשרי, אלא החל מט"ו בשבט של השנה הרביעית (ספרא בהר, א, ד. רמב"ם על המשנה). זוהי רק דוגמה אחת של דינים המכפיפים את המערכת החקלאית למערכת החברתית או הדתית.

חורבן בית המקדש וגזירת הגלות הנוראית על ידי הרומיים המרושעים הביאו לכך שהעם ניתק בעל כורחו מהארץ ומהמצוות התלויות בה. ט"ו בשבט החקלאי והפולחני איבד את כל משמעותו למשך מאות ארוכות של שנים. הוא מופיע שוב בספרות הרבנית החל מימי הביניים, בתקופת הגאונים. אך הפעם הוא לובש צורה אחרת, שאותה ניתן לנסח כ"זכר לט"ו בשבט". הוא עובר מן המטעים בשדה אל סידור התפילה ומתוך כך אל תוככי בית הכנסת. ביום זה אין אומרים תפילת תחנון ולא מספידים, אך נוהגים בו מעין יום טוב, מעין חג.

התחנה הגדולה הבאה בהתפתחותו של ט"ו בשבט היא צפת של המאה השש עשרה. חוג האר"י ותלמידיו מציינים את החג באכילת שלושים מיני פירות, תוך שהם מעניקים משמעות סמלית קבלית לקטגוריות השונות של הפירות. הפירות חולקו לשלוש מתוך ארבע קטגוריות קבליות: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, ובראשי תיבות אבי"ע. עולם הבריאה מסומל בפירות שאין בהם פסולת ונאכלים בשלמותם, כגון צימוקים ותאנים. עולם היצירה מסומל בפירות בעלי גלעין, כמו זיתים ותמרים. עולם העשייה מסומל בפירות בעלי קליפה, כגון אגוזים ושקדים. הפסולת, גלעין או קליפה, מסמלת בקבלה את הרע, את החשוך ואת החיים החומריים של האדם. הפרי המזוקק הוא האור האלוהי, הטוב המוסרי והחיים הרוחניים של האדם והאומה. אותם פירות שהחברה היהודית הייתה טורחת מאוד בגידולם על פי כללים מחמירים, הופכים כעת לסמלים מיסטיים רוחניים המקיפים עולמות שהם מעבר לעולם הזה.

על ט"ו בשבט

בשנת 1908 קושרת הסתדרות המורים של ארץ ישראל את יום ט"ו בשבט בערך הציונות. נטיעת עצים, עצי סרק במקרה זה, מגשימה את הציונות, תורמת להיאחזות בקרקע וכובשת בכך עוד ועוד אדמות. לא בכדי אימצה הקרן הקיימת לישראל את מנהג נטיעת העצים בכל ט"ו בשבט. דורות של ילדים התחנכו על הערך הזה, עד שבעשורים האחרונים גם הוא השתנה. ערך ההגשמה הציונית, באופן הזה, נעשה פחות מרכזי בקרב חוגים רבים בחברה הישראלית. מסיבה זו ומאחר שממילא אין זו העונה המתאימה ביותר, עוברת בהדרגה תופעת הנטיעות מן הנוף החברתי. את החלל שהתפנה מילאו הטקסים הקהילתיים. גם כאן ט"ו בשבט עובר מן החוץ אל הפנים ומקבל אופי חדש לגמרי, סדר אכילת פירות ואמירת דברי טעם עליהם.

בשוק סדרי ט"ו בשבט אנו מוצאים כיום עשרות אם לא מאות של נוסחים שונים. כאמור, ט"ו בשבט סובל הכול, ולכן אנו עדים לסגנונות רבים של סדרים במשפחה ובקהילה. נוצר תמהיל מורכב של ערכים וסמלים ברוב הנוסחים החדשניים. ט"ו בשבט של המשנה והקבלה משתלב בט"ו בשבט של שימור הסביבה, של הציונות ושל ותחיית היהודיות הישראלית. קבוצות קטנות וגדולות מסיבות לשולחנות חגיגיים עתירי פירות ויין, ובהם משוחחים על ענייני מסורת וחידוש, אוכלים, שותים ושרים משירי ארץ ישראל הטובה. כל אלה נעשו חיזיון נפרץ בישראל המסורתית והחילונית. ט"ו בשבט החדש לבש צורה חברתית קהילתית, הרחוקה מן המטעים והשדות של החקלאות העתיקה והמודרנית. ונדמה שעדיין לא נאמרה בו המילה האחרונה.

 

חג נחמד

צדק פואטי, יעקב מעוז

 

ט"וּ בִּשְׁבָט חַג כָּל כָּךְ נֶחְמָד,

לֹא אָסוֹן אוֹ נֵס, הַצָּלָה אוֹ שְׁמָד.

סְתָם חַג שֶׁל תִּקְוָה וְאַהֲבָה,

שֶׁל שָׁלוֹם לָאָדָם וּשְׁלֵמוּת לַסְּבִיבָה.

הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, עַל יֵינוֹ וּפֵרוֹתָיו,

הַלֵּב נָכוֹן, נוֹשֵׂא אֶת מִשְׁאֲלוֹתָיו.

תְּהִי נָא שְׁנַת הָאִילָן נֶהֱדֶרֶת,

וְהָאָרֶץ מִטּוּבָהּ אַל תְּהִי נֶעֱדֶרֶת.

שֶׁנַּרְחִיב דַּעְתֵּנוּ כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם,

שֶׁנִּלְמַד לֵהָנוֹת מִיָּפְיוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

כִּנְשִׂיא הַחַגִּים בְּרֹאשׁ כָּל הַמַּעֲמָד

נַכְתִּיר אֶת הַחַג, ט"וּ בִּשְׁבָט הַנֶּחְמָד.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

7 תגובות

  1. ירמיהו עשת
    ירמיהו עשת ינואר 18 2019, 10:17
    ליעקב כותב המאמר

    תודה לך על מאמרחיובי
    תודה לך קרן אור בתוך כל ביצת הסחי
    חג אילנות אושר לעולם

    השב לתגובה
  2. בת שבע גורן
    בת שבע גורן ינואר 18 2019, 13:28
    מצטרפת למחמאות

    מצטרפת למחמאות

    השב לתגובה
  3. אביבה יצחקי
    אביבה יצחקי ינואר 19 2019, 10:43
    ט"ו בשבט מגיע- חג האילנות

    הטבע נפלא והפריחה תכסה על כל הכיעור שעושים אנשים רעים

    השב לתגובה
  4. עומר אלבז
    עומר אלבז ינואר 20 2019, 15:23
    טו בשבט זוהי הזדמנות נהדרת

    לחבר את ישראל החילונית שהיא מיצגת את הרוב למסורת ישראל, שאסור שתיעלם.

    השב לתגובה
  5. עמרם יוסף
    עמרם יוסף ינואר 21 2019, 16:42
    מאמר עם נשמה

    כן ירבו מאמרים מהסוג הזה

    השב לתגובה
  6. יונה רוטמן
    יונה רוטמן ינואר 22 2019, 13:06
    תנו לנו עוד מאמרים כאלה

    של רוח ונפש.

    השב לתגובה
  7. יורם צויאלי
    יורם צויאלי ינואר 22 2019, 22:31
    ט"ו בשבט חג נחמד עליז ואופטימי

    ויש לו היבטים שחילונים בהחלט יכולים להזדהות אתם

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!