JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

באתי שתיתי ושפטתי

סיפור מהמציאות היהודית המורכבת

באתי שתיתי ושפטתי ציור של רש"י he.wikipedia.org
אפריל 12
09:30 2020

מעשה שהיה ממש כך היה. הימים ימי חורף תשס"ח המקפיאים. עבדכם הנאמן, כותב שורות אלה, יצא לחופשת סקי באחת מערי אירופה יחד עם בנו אהובו, יהונתן. בהסכם ג'נטלמני בין שנינו החלטנו שפעם נגלוש מן ההר, על מכשיר נוראי הנקרא snowboard, ופעם נגלוש לבית הכנסת המקומי, לתפילת שחרית של שבת. בשני המקרים, העלייה הייתה לצורך ירידה. בית הכנסת המפואר שייך לקהילת ספרדים ומזרחים, אף כי נמצאו בין המתפללים כמה אשכנזים, חסידים ומתנגדיהם. פרנסי הקהילה, שהבחינו בנוכחות הזרה, כיבדו אותי בעלייה רביעית לתורה. המבוכה הייתה רבה. לחשתי לרב על אוזנו כי אינני שומר שבת ואולי עדיף להעלות אדם אחר כדי לשמור על כשרות התפילה. הרב, הצעיר לימים, ישראלי בן ישראלים, הגיב מיד "אצלנו מעלים את כולם". עליתי.

בתום התפילה נערכה הקהילה לקידוש, שבו הוציאו ממיטב המאכלים והמשקים. שולחן מאורך נערך כסעודת מלכים ועליו עלו מאכלים שהם גן עדן לקרניבורים וסיוט בצהרי היום לצמחונים כמותי. לפני כל הנוכחים בסעודה, כשלושים איש, נשאלתי על ידי יו"ר הקהילה מאין באתי ומה מעשיי בעולם הזה. סיפרתי מעט ממעלליי ויותר על מחדליי, עד כי הדברים הותירו רושם בקרב הנוכחים. מיד לאחר מכן ביקשו כל בני הקהילה שאומר "דבר תורה", כפי שמקובל לעשות קודם לברכת המזון. סירבתי בנימוס, לא מתוך הצטנעות אלא משום שלא היה לי מה לומר. סירובי נדחה בלא נימוס, ויו"ר הקהילה פקד עליי: פְּתַח פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרֶיךָ. נאנסתי לפתוח את פי, שלא ברצוני, אך העמדתי תנאי. מכיוון שמלכתחילה נתתי את עיני בבקבוק אוזו (פלומארי), שהיה מונח על יד כבוד היו"ר, ביקשתי שימזוג לי קימעה מן הלבן הלבן הזה. הוא בנדיבות מזג כמחצית הכוס ואני בגרגרנות לגמתי אותה בבת אחד ונודע גם נודע כי בא אל קרבי. לחיי סמקו, עיניי בהקו, רוח השם שחררה את חרצובות לשוני ודרשתי בדברים שהם בכבשונו של עולם. כל חברי הקהילה הקשיבו בדממה דקה, הנהנו בראשיהם ונהמו בכל פעם שהתפתחה תובנה חדשה. אשריכם ישראל.

מאחר שדבריי עשו רושם על פרנסי הקהילה, ביקשו למנות אותי לתפקיד ארעי שעורר בי חלחלה רבה. יו"ר הקהילה והרב הישראלי הצעיר ביקשו שאשפוט ביניהם בסוגיה עליה התווכחו רבות בזמן האחרון. הסוגיה נסובה על מדרש הפסוק "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית לז, כד). הבור שאליו הושלך יוסף על ידי אחיו היה ריק ממים, אבל לפי רש"י (בעקבות המדרש) "נחשים ועקרבים" היו בו. זאת כדי להעצים את סבלו של יוסף הנבגד. אמר היו"ר כְּהָאֵי לִישָׁנָא: "רש"י מדבר שטויות, למדתי ידיעת הארץ ולא ייתכנו נחשים ועקרבים באותו הבור". אמר הרב מנגד: "אסור לך לחלוק על גדולי ישראל. לא ייתכן שרש"י אינו יודע מה הוא שח". ושניהם יחדיו ציוו אותי המסכן: "עליך לקבוע מי מאתנו צודק". באותו הרגע הבנתי את גודל הצרה אליה נקלעתי. כל השפעת האוזו הטוב והמטיב סרה ממני, רטט חשמלי עבר לאורך עמוד השדרה שלי וזיעה קרירה החלה ניגרת על צדעיי. היה ברור לי שאני צריך להיות חמור מדופלם כדי באמת להכריע בין שני מקבלי פניי, גם משום שאני רק אורח לרגע וגם משום שכל הכרעה במשפט הזה תעורר מורת רוח אצל מי מהצדדים. לא לשם כך נסעתי מירושלים.

כל חברי הקהילה נשאו עיניהם אליי ושוב השתרר שקט מוחלט באולם. כולם המתינו בדריכות רבה למוצא פי. אני, כדי להתעשת ולמצוא מענה כל שהוא, נהגתי כדרכי בקודש, וביקשתי בבושת פנים עוד מן המשקה הזה היודע לחולל פלאים בנפשו של אדם, ברוך אתה השם בורא אלכוהול. לגמתי מלֹא לוֹגְמוֹ עד שירד כשמן בעצמותיי וזיו פניי שב אל קדמותו. נעמדתי לכבודה של הקהילה, לכבוד יושב הראש, לכבוד הרב הישראלי ולכבודה של תורה. פתחתי ואמרתי כדלהלן. אך לפני שהקוראים ממשיכים לקרוא את הסיפור, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם כיצד אתם הייתם נוהגים במצב עניינים מביך שכזה: לשפוט או לא לשפוט? וכיצד לתרץ כל אחת מהאפשרויות? עתה נפנה לתגובתי.

"'אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן'. כאשר שני תלמידי חכמים כמוכם חולקים זה על זה, הם חולקים כבוד זה לזה, הם ודאי עושים זאת לשם שמים, והם מגדילים תורה ומאדירים אותה, אשריכם ישראל וברוכים תהיו להשם, מוריי ורבותיי היקרים. רש"י, זכור לטוב, נמנה עם גדולי ישראל, שבלעדיהם לא ניתן להבין את היהדות כפי שהיא ויש לו זכויות רבות ועצומות בהיסטוריה של עם ישראל. אנחנו, בני הדור הזה, נחשבים כננסים על גבי ענקים ולכן אנו מסוגלים לראות לעיתים דברים שלא ראו אבותינו מייסדי האומה. השאלה, שהנכם מעלים, היא האם אפשר שגדולי ישראל לא ידייקו בדבריהם? הרי שאפשר! אין אדם עלי אדמות שהינו חף משגיאות. אף דוד מלך ישראל, שהיה נביא, וממנו עתיד לצאת משיח ישראל, והוא יושב לימין השכינה, והוא נעים זמירות ישראל, שכתב את ספר תהילים, כבר אמר: "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי". רש"י, המורה לדורות, שחי במאה האחת עשרה בצרפת ובגרמניה, לא הכיר את המציאות בארץ ישראל, אלא באמצעות המסורת שעברה מדור לדור דרך התלמודים והמדרשים. אנחנו, בני הדור הזה, זכינו ושבנו לארץ ישראל, הלכנו בשביליה, למדנו את טבעה והתחקינו אחר פעמי אבותינו הקדמונים. אנו רואים יום יום את מה שדורות רבים של אימהות ואבות האומה היו כמהים לראות, ולכן אפשר שיש לנו ידיעות נוספות על אלו של חכמי ישראל, דור דור ודורשיו. האם אנו רשאים לקרוא באופן ביקורתי את פרשנות רש"י? ודאי שכן. אך עלינו לעשות זאת באימה וביראה, בענווה ובהצנע לכת. גם משום כבודם של גדולי ישראל, שבלעדיהם לא היינו מה שהננו, וגם משום שאפשר שאנו בעצמנו טועים, מפני שתמיד תמיד "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ". לעתים, הרצון העז להיראות צודקים, עלול להעביר אותנו על דעתנו ומכך עלינו להישמר. לבסוף, כוחה של מסורת ישראל היא בקבלתה מתוך אהבה, ובעניין זה אין ידיעות מדעיות מעלות או מורידות מתקפותה. אין אנו מוכרחים להפגיש בין שני המקבילים, בין האמת המדעית לבין מסורת ישראל. והחשוב מכול הוא, גבירותיי, מורותיי ורבותיי, מארחיי ומטיביי הנכבדים, עלינו לזכור תמיד את דברי תורתנו הקדושה: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים… תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם… וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". עד כאן נְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.

אמרתי את הדברים האלה וביקשתי לחתום ולסתום בהם את כל הדיון, ולא הותרתי מקום אף לא לשאלה אחת מצד אלה שמינו אותי לשר ולשופט, שלא בטובתי. ארזתי את טליתי, הגנבתי לגימה נוספת ושמנו את פעמינו כנחפזים לעבר שער היציאה. ברחובות העיר, בין המסגד לכנסיה, נזכרתי בדברים על כהן גדול שבמסכת יומא: "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש". מיד החלטתי לעשות יום טוב לאהובי יהונתן וקניתי לו כמה ערמונים מבוקעים על אש לוהטת בשני זוזים מגויה שהאירה לנו את פניה. "הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים", אמן.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

11 תגובות

  1. יצחק דגני
    יצחק דגני אפריל 12 2020, 11:29
    ליעקב מעוז היקר

    מקסים.

    השב לתגובה
    • שפרה בן דוד
      שפרה בן דוד אפריל 12 2020, 16:47
      באתי, שתיתי ושפטתי

      כותב הסיפור הפגין פעם נוספת את יכולתו לתת מענה מחוכם ומשכנע, לסוגייה שבמחלוקת, מבלי לגרום למי מהצדדים המתווכחים, להרגיש כי הוא זה שלא צדק.זו חוכמה צרופה לעשות כן.

      השב לתגובה
    • חיים נעים
      חיים נעים אפריל 12 2020, 17:06
      באתי שתיתי ושפטי

      יעקב קראתי בעיון רב מדהים ביותר.מי יתן וגם המנהיגים שלנו כיום יחשבו בדרך שבחרתה.חזק וברוך

      השב לתגובה
  2. דגן
    דגן אפריל 12 2020, 17:04
    אמן

    אמן ואמן
    חזק ואמץ

    השב לתגובה
  3. אבי בן יוסף
    אבי בן יוסף אפריל 12 2020, 17:53
    מכל מלמדיי השכלתי

    סיפור שמנוסח נפלא אשר מושך את הקורא לקרוא עד סופו. כנראה שמחלוקת היא נושא מעניין וכיצד נפתרת מחלוקת היא נושא שעומד בפני עצמו. אשריך שניחנת ביכולת כתיבה מופלאה וביכולת לנתח מצב ולצאת ממנו גדול.אהבתי.

    השב לתגובה
    • מחלב שושנב
      מחלב שושנב אפריל 18 2020, 13:27
      באתי שתיתי ושפטתי

      יעק יקר, תמיד נהניתי לקרוא את מה שכתבת, והפעם נהניתי במיוחד. הסיפור מעניין מאוד, לשון עשירה ומשלב לשוני גבוה, רעיונות ופתרונות יצירתיים וטובים. כל הכבוד ויישר כוח להמשך היצירות שלך.

      השב לתגובה
  4. עזרא שמאי
    עזרא שמאי אפריל 12 2020, 23:39
    הפעם הפתעת בכיוון חדש ושונה

    מעניין.

    השב לתגובה
  5. ד.
    ד. אפריל 13 2020, 19:13
    חוכמתו בהכרתו באי קיום מונופול של

    בלעדיות על האמת והצדק

    השב לתגובה
  6. ירון משעל
    ירון משעל אפריל 14 2020, 14:07
    כתיבה אחרת ומיוחדת

    כבוד לדת אבל גם חיוך

    השב לתגובה
  7. לבנה מרדכי
    לבנה מרדכי אפריל 15 2020, 16:53
    נעים פתאום לחייך

    למרות כל העצב מסביב

    השב לתגובה
  8. יואל י.
    יואל י. אפריל 16 2020, 23:12
    מסתבר שגם בלי פוליטיקה

    ואפילו בלי קורונה
    אפשר לכתוב מאמר מעניין

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור