JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אין שלום לרחוקים

חוויה מביכה מבית הכנסת הגדול בשוודיה

אין שלום לרחוקים הכניסה לבית הכנסת בשטוקהולם
אפריל 23
09:30 2020

לאחר שעיניי הטרוטות שזפו את מיטב הכנסיות האשוריות בשטוקהולם, חשבתי לתומי, מדוע שלא אקדיש מעט מזמני הזול לאחיי היהודים, שבגולת שוודיה הדוויה. ביקשתי את שני מארחיי האשוריים, בלשון ארמית-אשורית, שכן זוהי שפתם: במטותא מכם, את אחיי אני מבקש, קחוני לראות בְּסִבְלֹתָם, השלום להם אם לאו. כך יצאנו רכובים בפולקסוואגן מיושנת מפאתי שטוקהולם העיר אל טבורה של הבירה, בבוקר יום שבת קודשנו, שהיה מקפיא עד כי עצמותינו יבשו ועד כי שִׁינֵינוּ נקשו מרעדה שאחזתנו.

מְטִיבָי ומלווי בבוקר היום המקודש היו שני נוצרים אשוריים טובים, שהצליחו לקעקע את כל מחשבותיי הרעות על מי שאינם בני ברית. הם עשו כל מאמץ לרצות את היהודי-אשורי הארץ ישראלי, שראו אך לראשונה בחייהם. האחד שמו דִינְחָ'א אֶלִיָא (המכונה גַּבַּארָא) והשני פַּאוּל בַּהֲרָם (המכונה דַּוַוארָא), שנראו יחדיו כדמותם של Laurel and Hardy, זכר צדיקים לברכה. פַּאוּל עוד הספיק לשרת בצבא העיראקי בימי מלחמת עיראק-איראן בשנות השמונים למאה שעברה; המלחמה בה איחל רא"ל רפאל איתן הצלחה לשני הצדדים, והם אכן הצליחו הדדית. על אף הטראומה שגלתה איתו לשוודיה, האיש היה מלא בדיחות כרימון. הן נשמעו עסיסיות עוד יותר כאשר סופרו בלשון הערבית-עיראקית העממית, שבה הקללות נעלות בנבזיותן מקללותיהן של יתר הלשונות בעולמנו. מפאת כבודם של קוראי Jokopost המהוגנים מטבע ברייתם, אמנע מלצטט, אלא ארמוז שביום שבת קודש, הַקְּדֵשָׁה לא נעדרה מן השיח הריק והפוחז. כך דרכם של נערים בני שישים.

עם שעצרנו את אופן מרכבתנו בחנייה צִדית, יצאנו השלושה, שני נוצרים טובים ויהודי אחד חבוּש בכיפה ואחוּז בטליתו, והתהלכנו על גדות האגם הרוגע. שמש חורפית שקרנית הציצה לרגעים ספורים וצבעה בפז את הבתים ואת כלי השיט שעגנו, כאילו אף הם שובתים ביום השביעי כמצוות אלוהי ישראל. כאשר חצינו את כיכר ראול ולנברג, נעמדו לרגע קט, העלינו את זכרונו הטוב והבענו זה בפני זה את הערכתנו הרבה לתעוזה שהפגין בעת שהציל יהודים רבים מרדיפות הנאצים יימח שמם. רגעים כאלה מקרבים אותנו בני התמותה אלה לאלה, מבלי שנבחין בהבדלים דתיים או תרבותיים. יחד, חשנו התעלות רוחנית והייתה זו מעין הכנה נפשית לקראת המאורע הגדול, תפילת שחרית של שבת בבית הכנסת הגדול של שטוקהולם. יהודי אחד ושני גויים, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים.

כבר מן הכיכר, לא יכולנו שלא להבחין ביפעת הדרו של בית הכנסת, שלא נראה אלא כמקדש הורדוס המודרני. קומתו תפארת, אבניו סַפִּיר, עיטוריו פעמון ורימון. במרכזו של המבנה, הופיע פסוק באותיות זהב עבריות מהנביא ישעיה: "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם, שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב, אָמַר ה' וּרְפָאתִיו" (נז, יט). לבי נתמלא גאווה, הנה באה העת להציג בפני מארחיי מעט מִשְׁכִיוֹת החמדה של היהדות. הסברתי להם בגאווה רבה את משמעות הפסוק, תוך שאני מדגיש את החלק הקובע "שלום לרחוק". היהדות, מטבעה, מסבירת פנים והיא מאמצת אל ליבה את הרחוקים כמו את הקרובים, את המזרחים ואת האשכנזים, את היהודים ואת מי שאינם יהודים. ההתרגשות רבתה, לקראת החוויה הראשונה בחייהם של צמד האשורים, שבאו יחד אתי לקיים מה שנאמר בכתבי הקודש: "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". רעד הקור המצמית התחלף ברעד מפני קדושתו של בית הכנסת, מפני קדושתה של התפילה ומפני קדושתה של עדת היהודים המשכימים לבתי כנסיות וְהַעוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ כַּחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים.

ניגשנו אל דלת חצר בית הכנסת, כשם שאנו רגילים לגשת אל בתי הכנסת שבארץ הקודש, אך הדלת הייתה נעולה בפנינו, וכפי שאמרו חכמינו, זה לא כל כך נעים לראות בית כנסת סגור במפתח שוודי. שני אנשי ביטחון הגיחו, לבושים שחור משחור, וניגשו אלינו כדי לברר מה טיבם של האורחים הבלתי קרואים הללו. מאחר שהיינו שלושה שמוצאם מן המזרח, חסרי הפיגמנט הבלונדי, הנורדי, הטהור והעליון, נחשדנו אף יותר מכפי שניתן לחשוד בשוודי מצוי הזומם להרע. אני כשלעצמי, אנשים רבים, הן בארץ הן בחו"ל, פונים אליי בלשון הערבית, ואני משיב בה, עד שאני נתפס בקלקלתי. מְטִיבָי האשוריים הסבירו למאבטחים בלשון עם לועז מקומית מי אנחנו, אי מזה באנו ומה אנחנו מבקשים. לא נצרכתי להבין את הלשון הזרה לי כדי לדעת שהמאבטחים מסרבים לפתוח בפנינו את שערי התפילה של היהודים. בטרם תרגמו המארחים את הסירוב, הסברתי, בלשון גולת בריטניה, כי יהודי אנוכי מארץ ישראל ולראיה שלפתי את דרכוני ועליו סמל המדינה, מנורת שבעת הקנים, וכתובת חקוקה בו "מדינת ישראל". שוב נעניתי בסירוב, אך הפעם פחות מנומס מזה שזכו בו קודמיי. לשאלתי, מדוע נמנעת ממני תפילה בבית השם, אמרו השניים, פה אחד: אילו היית נירשם לתפילה לפחות שבעים ושתיים שעות קודם לכניסת השבת, היינו שוקלים את מועמדותך לתפקיד של מתפלל בבית הכנסת שלנו. או אז חלפה כברק במוחי התובנה: סאלח, פה זה לא ארץ ישראל.

אכזבה מרה פילחה את חדרי לבבי באותם הרגעים. אמנם כן, סידורי ביטחון הנם הכרחיים לשמירה על חיי המתפללים היהודיים. הרי גם חלק משכניהם הנוצרים וחלק מהמהגרים המוסלמים אינם רוחשים להם חיבה יתרה, אם לנקוט בלשון המעטה, המקובלת יותר בארצות הצפון. עם זאת, לא ידעתי את נפשי באותם הרגעים. הבטתי בפנים מבוישות אל מארחיי, לשוני דבקה לחיכי ולא מצאתי מילתא חדא למימר. חשבתי לפתוח בדברי הסבר הגיוניים על כי יהודי הגולה אינם מקבלים את אחיהם לתפילה, אלא אם כן הגישו טפסי מועמדות למתפלל מן המניין ורק במועד הנקוב. שוב הדהדו בי דברי ישעיה הנביא, זכור לטוב: שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. אך שלום בעת ההיא, לא היה, לא לרחוקים ולא לקרובים. שני מארחיי האשוריים נתמלאו בחמלה רבה על היהודי הנכלם, שחצה ימים ויבשות, כדי להידחות על סף בית התפילה של עמו. כמנהג היהודים, העמידו שורת מנחמים בת שני נוצרים, וחִבקוני תוך שהם עוקצים במתיקות: "בוא נלך להתפלל בכנסייה שלנו. שם אין שומרי סף ואיש לא יחסום בפניך את הכניסה". הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, יו"ר הוועד לתחיית הלשון הארמית. מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל פתוח תכנים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". מנחה אירועים וטקסים.

10 תגובות

  1. משה תדהר
    משה תדהר אפריל 23 2020, 15:37
    זוהי אחוות היהודים?

    מפתיע

    השב לתגובה
  2. דליה פסנד
    דליה פסנד אפריל 24 2020, 08:03
    סיפור מעניין

    מעניין ,כתיבתך מאד יפה .

    השב לתגובה
  3. אלישיב מזור
    אלישיב מזור אפריל 24 2020, 13:02
    עוד יהודי אשורי

    סיפורך משך את תשומתי ולכן קראתיו בעניין רב. אהבתי את דרך הסיפור והתמונה שצירפת. אני מניח שאף פעם לא אגיע לארץ הזאת ובעיקר בגלל כל הסיפורים על הפיכת המדינה בו המוסלמים הקיצונים הפכו לרוב.

    השב לתגובה
    • בירור
      בירור אפריל 24 2020, 23:41
      אתה יודע ששיעור המוסלמים בשבדיה

      קטן לאין שיעור המוסלמים בישראל. וזה אם מתעלמים משיעור המוסלמים שמתגוררים ביהודה ושומרון שבניהם נדחקו בני עמנו המתנחלים. בירושלים בירת הנצח מעל 40 אחוז מוסלמים. לפני שמדברים כדאי לדעת עובדות.

      השב לתגובה
  4. יונתן קורפל
    יונתן קורפל אפריל 24 2020, 13:50
    מקרה דומה

    לפני עשרות שנים, חוויתי אירוע דומה. מדינת ישראל שלחה אותי לקורס בינלאומי שהתקיים בעיר טורינו (איטליה). בראש השנה הגעתי עם ישראלי נוסף שלמד עמי בקורס לבית הכנסת המרכזי באותה עיר. לא אפשרו לנו להיכנס. כאשר ניסיתי לאחר מעשה לברר מה הסיבה לדחייתנו, הבהירו לי שזהו חלק ממערך ההתגוננות של הקהילה היהודית מפני טרוריסטים. היה גם מי שהוסיף כי הם גם לא כל כך מעוניינים בישראלים טפילים שיטרידו בבקשות ובמעשיות את הקהילה המקומית.

    השב לתגובה
  5. יצחק דגני
    יצחק דגני אפריל 24 2020, 15:26
    מקרים אחרים

    לפני שנים שהינו בשליחות בפורטוגל. היינו שלושה. שהינו בשבת בליסבון. החלטנו ללכת לתפילת השבת בבית הכנסת המרכזי בעיר. התקבלנו במאור פנים. זיכו אותנו בעליה לתורה ובאמירת "מי שביירך". אח"כ הזמינו אותנו לסעודת מצווה.
    בעת אחרת הזדמנתי ללונדון בערב יום כיפור. החלטתי ללכת לתפילת כל נדרי בבית הכנסת הגדול בגולדרס גרין. קיבלוני בזרועות פתוחות, הגבאי ניגש לשאול לזהותי וכששמע שאני ישראלי הזמין אותי לשבת בשורה הראשונה. בהחלט הייתה חוויה

    השב לתגובה
  6. ג.
    ג. אפריל 25 2020, 22:55
    הויכוח לא ישנה את העובדה

    היכן שיש מגבלות כניסה מקורן בבקשת הקהילה היהודית.

    השב לתגובה
  7. ר.
    ר. אפריל 26 2020, 12:00
    לא תמיד כל בני אותה דת חברים

    במלחמת העולם הראשונה יהודים נלחמו משני הצדדים אלה מול אלה.

    השב לתגובה
  8. מוטי גבאי
    מוטי גבאי אפריל 27 2020, 00:21
    עצוב ומאכזב למרות הרצון לשמור על הביטחון

    הייתי מצפה מהקהילה לנהוג אחרת באורח שהגיע מארץ ישראל. כשהייתי בבתי כנסת ברחבי העולם תמיד קיבלוני בזרועות פתוחות. כנראה שהאשמה היא בטרור הגואה והרצון להשמר ולהזהר

    השב לתגובה
  9. ??
    ?? אפריל 27 2020, 22:25
    למה ללכת רחוק לשבדיה?

    מה עם חרדים שלא מוכנים לקבל למוסדות שלהם בני עדות המזרח וחס וחלילה אתיופים? ומה עם יהודים ישראלים שמאחלים לישראלים אחרים שנלחמו במלחמות ישראל שהלוואי שימותו כי הם שמאלנים? להמשיך?…..

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור