JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בין חופשיים לחרדים

על אל אבסטרקטי ועל הצורך שנוצר במתווכים רוחניים

בין חופשיים לחרדים פרופסור גיורא קימל
יולי 19
19:30 2020

במאמר קודם הבעתי את דעתי על כך שגינונים חיצוניים לא הופכים חילוני לחילוני-דתי. דתי אמיתי מאמין בהשגחה עליונה וגם אם איננו מתמצא במשמעות כל המצוות, הוא מתיירא מאכיפה מלמעלה ומאמין שכדאי לו לציית. מי שלא מאמין בהשגחה עליונה אך הוא שומר מצוות דווקא כי נוח לו איתן, לא הופך לאדם דתי. יש יהודים שנהנים לחגוג שבתות וחגים בבית הכנסת, אך לא מוותרים על נסיעה במכונית ועל הפעלת מכשירים חשמליים בשבתות ובחגים. מבחינתי הם חילונים שלא מפריע להם שחילונים אחרים מתנערים מכל המצוות. להם, למשל, לא תפריע תחבורה ציבורית בשבת.

במאמר זה אבקש להתמקד בתופעה נוספת שמייחדת דתיים, לאו דווקא יהודים, הנהייה אחרי מנהיגים רוחניים המתווכים בין בני האדם לאיזו ישות עליונה.

היהדות דוגלת בקשר ישיר בין האדם לאל היחיד. בספר איוב יש הסכמה שמותר להתווכח עם האל. בכל התנ"ך האל הנשגב מוצג כמי ששוגה רבות. התכנון שלו כושל ולכן הוא מרבה לעסוק בתיקונים. את העולם הוא ברא פעמיים בסדר הפוך. את היצור הבכיר שלו הוא היה חייב לגרש מגן עדן ואחר כך לטפל באלימות בתוך המשפחה שלו. הוא נאלץ לאתחל את בריאותו מחדש באמצעות מבול. האב קדמון של העם הנבחר נולד במקום לא מתאים ונאלץ להגר לארץ אחרת, שם הוא ובניו חוו תלאות. הארץ המובטחת אוכלסה על ידי זרים שהיה צורך לפנותם. העם הנבחר הפך להיות עובד אלילים והתפצל לשתי ממלכות והיה צורך להענישן להגלותן מהארץ ולהחזיר רק אחת מהן לארץ המובטחת עד הגלות הבאה, בעת שאלוהים כבר נעלם.

העם הנבחר הוא קטנטן, חלקו בפזורה וחלקו בארץ אבותיו תקוע עם שכנים עוינים. בית המקדש היה ואיננו. בקיצור, העולם לא מושלם ומצב העם הנבחר אינו מזהיר. אם אלוהים איננו מושלם ולא כל דבר מצליח לו, שום אדם לא יכול להיות מושלם ואין מקום לפולחן אישיות ביהדות. לא הייתה חובה להאמין לנביאים בזמנם. כל מי שהתנבא וטען שאלוהים דיבר אליו, נחשד כנביא שקר עד שבתקופה מאוחרת יותר נוכחו לדעת האם הוא היה נביא אמת או נביא שקר.

המונותיאיזם יצר קפיצת מדרגה שהאנושות לא הצליחה לעכל. הפתרון היה הישענות על מנהיגים רוחניים שלהם יש תקשורת עם האל. בכתבי הקודש יש דמויות כאלה החל מאדם וחוה וכלה בדניאל. כל אלה שחיו בתקופת התנ"ך לא ידעו דבר על המיתוס התנ"כי. רוב הגיבורים בתנ"ך מופיעים בשמם רק פעם אחת, לדוגמה: אברהם אחד, יצחק אחד. עם שיבת ציון מגלות בבל מצאו היהודים את עצמם עם כתבי קודש ועם מצוות בכתב ובעל פה, אך ללא תקשורת עם האלוהים. חלק הפכו לפגאנים בדומה לעמים השכנים. כמה מנהיגים קשוחים כמו עזרא ונחמיה הצליחו לנתב את הפגאניזם לסמלים לאומיים כגון התורה ובית המקדש ולהציל את היהודים מהתבוללות. בהיעדר תקשורת עם אלוהים התחילו היהודים הנואשים לנבור בספרי הקודש ובידע בעל פה וכך נוצרו התנ"ך והמשנה שהועלו על כתב והופצו ככתבים שמיוחסים לאלוהים. הפלא ופלא, מייד הופיעו יהודים שניתנו להם שמות תנ"כיים כגון יהודה, שמעון, יהושע וכד'. היהודים המשיכו לתקן את המשנה ולכתוב את התלמוד – הפעם מעשה ידי אדם.

המצב מימי הבית השני ועד היום, ללא נוכחות אלוהים, מנוגד לטבע האדם שמתקשה לנהות אחר אלוהים אבסטרקטי שאין עימו תקשורת. זה בניגוד לכתבים העתיקים שבהם לכל הנפשות הפועלות הייתה תקשורת ישירה עם האלוהים ("וידבר ה' עם משה"). היום מי שטוען שאלוהים מדבר אליו מוגדר כחולה נפש. מה עושים? ממירים את הכפיפות לאלוהים בכפיפות לעצמים שאפשר לחוש אותם: סלע, גרם שמים, פריטי לבוש, קישוט, פסל, קבר וכו'. אלה נקראים קדושים. ויש גם זמנים קדושים. המאמינים סוגדים להם או שומרים מהם מרחק ומנצלים אותם לפולחנים. יש גם כפיפות למנהגים: טיפול בגוף, מנחות וקורבנות וטקסים. כל אלה הם עבודת אלילים. אף שהיהדות מנוגדת לפגאניזם לא חסר בה פגאניזם, והמבין יבין.

הפגאניזם יכול לגרום למחלוקות בין קהילות שונות. למשל הפרה קדושה להינדים אך כשרה לאכילה למוסלמים. האינדיאנים מתנגדים לאכלוס ולפיתוח מקומות קדושים. הר הבית הוא אתר קדוש ליהודים ולמוסלמים וקבר ישו הוא אתר מריבה בין הכתות הנוצריות. הדתות ה"מונותיאיסטיות" חלוקות בקביעת היום הקדוש בשבוע. בקרב העם הנבחר יש מחלוקת איך מניחים תפילין ואיך קובעים את המזוזה. דווקא ליהודים יש בעיה, הם מקדשים רק בית מקדש אחד ורק במקום אחד. זה 100% פגאניזם כי הרי האלוהים נמצא בכל מקום. וכך נוצר אבסורד שלבהאים, לדוגמה, יש כמה מקדשים יפהפיים בישראל, אך היהודים בביתם הלאומי לא יכולים לבנות מקדש כי מקומו תפוס על ידי מונותיאיסטים-פגאנים אחרים.

דרך נוספת להתגבר על האלוהים האבסטרקטי היא המצאה של מיני נספחים לאלוהים, כגון מלאכים, שדים, רוחות וכד'. אבל כאשר קמו מנהיגים רוחניים שהצהירו שיש להם תקשורת עם האלוהים ונספחיו, ההמון נסחף אחריהם בהתלהבות רבה. כך קמו הנצרות והאסלאם שבהם למתווך האנושי יש תפקיד ראשי. התקשורת עם אדם בשר ודם עדיפה על האלוהים האבסטרקטי, ואחת הדתות שיש לה מספר מאמינים עצום היא למעשה נטולת אלוהים (הבודהיזם). באין תקשורת דו-כיוונית עם הישות העליונה ממסדים תקשורת חד-כיוונית שנקראת תפילה.

היהדות, שמעצימה את האל האבסטרקטי ומגמדת את כל השליחים שלו, נשארה מאחור כדת ארכאית. מספר המאמינים זעום יחסית אך מספיק כדי לגבש ישות לאומית חזקה, כולל חילונים שמצאו את עצמם בישות הזו כדור שני או שלישי של חוזרים בשאלה. האם היהודים באמת שרדו כדת מונותיאיסטית עם אלוהים אחד ויחיד? התשובה היא לא! לאחר שהסיפורים על הנביאים ושאר המכובדים ששוחחו עם האלוהים נותרו כסיפורים והקשר עם האלוהים נמוג, התחילה תקופת חכמי התורה המשנה והתלמוד. הם נקראו רבנים, צדיקים, אמוראים וסבוראים. החכמים העלו על הכתב את התורה שבעל פה, שהיא גרסה מתוקנת של חוקי התורה ונקראת מעכשיו משנה, ועדיין מיוחסת לבורא העולם שכרגיל מתקן את עצמו.

חלק מהחכמים כפרו בתורה שבעל פה ונוצר פילוג בין חסידי התורה שבעל פה (היהודים הרבנים) לבין המתנגדים לה (יהודים קראים). קבוצה עברית-ישראלית אך לא יהודית נוספת היא השומרונים; מכל התנ"ך הם מקבלים רק את ספר התורה וספר יהושע, לכן הם אינם חוגגים את פורים וחנוכה ואינם צמים בתשעה באב ואפילו ירושלים לא מקודשת להם. אבל רוב העם נהה אחר חז"ל שערכו את המשנה וכתבו את התלמוד.

לאחר חורבן הבית השני התעצמה ההערצה לחז"ל וחיי היהודים התנהלו סביב בתי הכנסת ובתי המדרש. הרבנים העריצו את חז"ל והיהודים האמינו לרבנים בצורה עיוורת. במקביל החלו לקדש חפצים ומנהגים. התורה הפכה להיות חפץ מקודש שאומנם נוצר על ידי אדם, אך הוא חייב להיות עותק מדויק של המהדורה הראשונה שהוכתבה למשה על ידי אלוהים. נוספו חפצים קדושים אחרים, כולם מעשה ידי אדם, כגון תפילין, טלית, כיסוי ראש, מזוזות וכו'. נוצר קוד לבוש, טיפול מיוחד בשיער וכמובן מנהגי כשרות וברית מילה. כל מה שאלוהים הכתיב למשה כבר לא רלוונטי, התיקונים היו כל כך מסובכים ורק הרבנים או הדיינים קבעו מה מותר ומה אסור.

אלוהים הפך לטאבו וצריך היה לתקן את שמו לאלוקים. ה"שם" הוא האל שבשמים, אך הרב, "גדול הדור", הוא האל על הארץ. בגולה לא הייתה ליהודים סמכות שלטונית ועם הזמן הסמכות הרבנית הגיעה לידי צעירים שהפגינו בקיאות בספרי הקודש. מעמדם נקבע בעיקר על ידי רמת הידע שלהם בהלכה. מעמד שאר בני הקהילה היה לפי תמיכתם הכספית בממסד הדתי. לעשירים היה מעמד גבוה. הרב שנתמך על ידם נאלץ להתחנף אליהם. ואילו העניים והבורים נשארו בתחתית הסולם החברתי. זה היה הכר לצמיחת התנועה החסידית שהולידה דורות של רבנים שחיבקו את עמך והפכו לאלילים בחייהם ובמותם.

את הדתיים בארצנו מאפיינת היום לא רק שמירת מצוות אלא גם הערצת רבנים מסוימים, פולחן קברים, ביקור בחצרות מקובלים והסתופפות בכתות שמנהיגיהן טוענים שיש להם כוחות על-אנושיים. הם יכולים לשכנע חולים להימנע מטיפול רפואי ולאנוס את מאמיניהם להתנהל בניגוד לאינטרסים שלהם. מנהיגים אלה לא בוחלים בהתנהלות פגאנית כמו שימוש בקמעות. רבנים רבים מנסים לשכנע שהם יודעים למה הקדוש ברוך הוא מתכוון ביחס לכל מצווה ומנהג.

אחד מהמאפיינים הפגאניים של החרדים הוא הכשרות. בתורה יש איסורים על מקורות מזון כפוף לבעלי חיים אסורים, דרך המתת בעלי חיים מותרים. איסורים על אוכל מן הצומח (שמיטה, עורלה, עוללות וכו'), שבוע איסור חמץ, איסור בישול גדי בחלב אימו וכו'. חוקים אלה מוסדו על המאכלים. גם חומרי ניקוי וקוסמטיקה דורשים חתימה ואישור של רבנים. לעיתים דרישות כשרות המוצרים הן הרבה מעבר לדרישות התורה. למשל כריכת הכשרות עם שמירת שבת, כשרות יינות, אי-מכירת מזון לא כשר במקביל למכירת אוכל כשר. חותמת הכשרות היא קמע שמאושר על ידי קליקה השייכת לממסד מסוים. מקובל לחשוב שלחרדים יש פוביה ממוצרים חסרי הקמע של אישור הכשרות. פוביה זו מנוצלת על ידי מונופול שגורף הון מניפוח הדרישות ושמירה על הבלעדיות. הואיל ולסוחרי המזון, חומרי הניקוי והקוסמטיקה יש אינטרס להכיל את החרדים ברשימת קוניהם, הם נסחטים על ידי המונופול.

אם לחזור לכותרת המאמר, "בין חופשיים לחרדים", ולהבדלים ביניהם, הרי שהראשונים לא מאמינים בהשגחה עליונה וגם לא במיסטיקה ואינם סובל מפוביות. הם לא יאמינו למנהיג שמנסה לשכנע שיש לו קשר עם ישויות-על, לא ייסחטו על ידי מיני מקובלים קדושים תמורת ברכות ולא יעדיפו ריפוי על ידי רופא אליל. הם לא יבקשו חתימת גורו שמאשר הכשר מזון מרחוק, אלא יסתמכו על יצרני המזון ועל עצמם. הם לא יַתנו את כשרות האוכל באילו ימים בשבוע יש הספקה של המזון. הם לא ידרשו שהמוצרים שהם נמנעים מהם לא יימכרו באותו מקום לאחרים. עם זאת הם מסוגלים ליהנות מיופיים של מבנים מקודשים ומיצירות אומנות שמקשטות אותם, מהמוזיקה הדתית ומטקסים דתיים. אך הנאה זו אינה שונה מהנאה שבצפייה בנוף, או מבילוי בתיאטרון, במוזיאון או בקונצרט, והם נהנים מכל מה שיפה ונעים בדתות אחרות ללא ייסורי מצפון.

אני מכנה חרדי כל מי שיש לו פוביה מהשגחה עליונה או ממישהו ששולט בו. כדי להסיר את האיום הוא מכתיב לעצמו אורח חיים מיוחד ומקיים פעילות כפייתית ואפילו תורם מכספו כדי להסיר גזירות למיניהן. אתן דוגמה מוחשית לאבסורד שאליו החרדים הגיעו: בישראל בשבת החופשיים נחים או נופשים ואילו החרדים עובדים את השם. כך שנמצא שהחרדים מחללים שבת כי מערב שבת ועד צוהרי השבת הם רתוקים לפעילות חובה מאומצת שמוכתבת מלמעלה. זו לא מנוחה ולא נופש – זו עבודה.

על המחבר / המחברת

Avatar

גיורא קימל

פרופסור. המכון למחקר יישומי באוניברסיטת בן-גוריון. בעבר מרצה באוניברסיטאות בארה"ב ובישראל.

11 תגובות

  1. ג.
    ג. יולי 19 2020, 21:57
    מתווכים כן

    אבל לא רוחניים
    מאוד רשמיים
    כסף כסף כסף

    השב לתגובה
  2. גיורא קימל
    גיורא קימל יולי 19 2020, 23:29
    הם מנהיגים רוחניים בעיני הנסחטים

    אלה שמשלמים מאמינים שגובי הכספים הם בעלי יכולת רוחנית. ויש להם קשרים בחלונות הגבוהים. ברור שהסוחטים יודעים על עצמם מי הם באמת.

    השב לתגובה
  3. יהושע קינן
    יהושע קינן יולי 20 2020, 17:38
    המעניין שבין החרדים שלכל קבוצה קטנה

    יש מנהיג שחושב אחרת מהמנהיגים אחרים ותומכיו הם בעצם משועבדיו ויצייתו לכל מילה שלו.

    השב לתגובה
    • גיורא קחמל
      גיורא קחמל יולי 21 2020, 16:01
      אם הקבוצה גדולה קוראים לה דת

      נכון מאד. אבל זה עובד כך גם בקבוצות גדולות שנקראות דתות. אם הקבוצה קטנה קוראים לה כת.

      השב לתגובה
  4. גדעון טיראן
    גדעון טיראן יולי 21 2020, 18:15
    דבר אחד שאני לא מצליח להבין

    איך יתכן שרוב תושבי העולם מאמינים בדת? הלו כבר 2020

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר ספטמבר 18 2020, 09:23
      אנחנו עדיין רחוקים מכדי להבין

      אדרבא, ככול שהדעת עולה, כך אנו מבינים שאנחנו רחוקים מלהבין את היקום. מדענים רבים כבר אינם חוששים לאמר שכנראה יש "משהו" במושג האלוהות שלא ניתן לבטלה כלאחר יד, אז עדיין יש מקום לצניעות נוכח הנשגב הבלתי נודע.. דוקא במאה ה 2020 וגם כשנגיע למאדים

      השב לתגובה
      • גיורא קימל
        גיורא קימל ספטמבר 19 2020, 16:37
        זה לא רק האמונה

        בטבע יש היררכיה של ישויות. מעל כל תא חי בגופנו יש ישות כגון רקמה. מעל הרקמות יש את אנחנו. גם האטומים (או יונים) יוצרים כוכבים שמעליהם יש גלקסיות שמעליהן יש צבירי גלקסיות ומעליהם ישנו היקום. האם התא יודע שאנחנו ישות העל שלו? ואם הוא מאמין או לא מאמין שיש ישות עליונה למי זה חשוב? מדוע עלינו להתווכח זה עם זה אם יש ישות עליונה? בפועל המאמינים מתנהלים בטיפשות מדהימה. מנסים להזין את הישות העליונה במאכלים המיועדים למאמינים. מתקשרים אליו באמצעות קרינה אקוסטית בקודים הידועים להם. מטילים על עצמם כל מיני ציוויים בשמו. זה לא רק האמונה.

        השב לתגובה
  5. מיכה מ.
    מיכה מ. יולי 22 2020, 19:28
    החרדים בפרט והדתיים בכלל

    הם בעצם כתות

    השב לתגובה
  6. לשעבר
    לשעבר יולי 23 2020, 10:48
    מספיק להגיד שהחרדים בעד טיפולי המרה

    זה מסביר את הכל

    השב לתגובה
  7. יעל
    יעל ספטמבר 02 2020, 19:22
    אני לא דתייה. לא חילונית.

    מי המציא את המלה חילוני?
    האם המלה נובעת מהמלה חול שהיפוכה הוא קודש.. לאמור אני לא קדושה… ו/או טמאה והחרדים קדושים ו/או כשרים.
    מעולם לא התחברתי למלה חילונית ואני פשוט עונה שאני לא דתייה.. המלה בה השתמשו אחרים להגדיר אותי.. אם אכן זה שורשה… הופכת אותי לייצור נחות בעיניהם עוד לפני שפתחתי את הפה להתדיין איתם על משהו.

    השב לתגובה
  8. גיורא קימל
    גיורא קימל ספטמבר 03 2020, 06:05
    חילוני זה לא ההיפך מקדוש

    אני מעדיף את המילה חופשי(ת) על חילוני(ת). בדת היהודית אין אנשים ומקומות קרושים אלא רק ימים קדושים. יש ימי קודש וימי חול. קידוש אנשים לקחנו מהנוצרים. קידוש מקומות זה פגניזם ולעתים סתם לאומנות. לכן, מבחינת היהדות חילוני זה לא ההיפך מקדוש אלא מי שמתנהל בימי קודש כבימי חול, כלומר: מחלל שבת, לא צם ביום כיפור וכד'. אין לי מושג מי המציא את המילה חילוני.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור