JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לך תתגייר איתה

יוזמת גיור חדשה אינה משנה את מהות הכפייה הדתית

לך תתגייר איתה
אוגוסט 22
10:28 2015

לא מכבר התבשרנו על יוזמה חדשה מבית הציונות הדתית: רבנים בכירים, הנחשבים מתונים בעיני עצמם, יקימו רשת בתי דין עצמאיים לגיור בשם 'גיור כהלכה'. במבט חטוף נדמה כי זו יוזמה אופנתית נוספת במאבק הציבורי במונופול הרבנות. אולם אל יתהלל חוגר כמפתח, כי המפתח לשערי העם היהודי עדיין כבול בשלשלאות כבדות של דיכוי אמוני ושל כפייה דתית.

בעידן הנוכחי אנו עדים, כל פעם מחדש, לכוחו של היחיד ולכוחה של הקבוצה. פעם הקבוצה הקימה לנו אוהל ברוטשילד, היום הם מקימים לנו מפעל לקבלת תו תקן חדש ל'מיהו יהודי'. ההכרזה על רשת בתי הדין החדשים בראשותם של בכירי הציונות הדתית ומייצגי הישיבות המובחרות עשויה לשקף נאמנה מגמה חברתית זו. תחושת המיאוס האופנתית ממוסד הרבנות פתחה את התיאבון ליוזמה יהודית חדשה, בין שתתמסד ביום מן הימים בין שלאו. ייתכן שזהו חלק מהגל המתבדל של הציונות הדתית המבקש לחצוץ בינה לבין הדתיות החרדית. זאת ברוח ההתחרדלות המתמשכת ובהתאם למגמת הזליגה והטשטוש בין זהויות דתיות לאומיות לחרדיות לאומיות.

על פניו, הבשורה החדשה ביוזמה זו היא האפשרות לגיור קטינים בני הדור השני לעולים ממדינות חבר העמים לשעבר, הליך שהרבנות אינה מכירה בו בשום אופן. ומכאן נדמה שהאסטרטגיה השיווקית החדשה מצליחה למכור את הבשורה. עוד דווח כי הקמת בתי הדין נתמכת בשיתוף פעולה של הסוכנות היהודית ובסיועה. האין זו הצהרה סמלית ברורה של אחדות הניגודים הדורשת חיבור רעיוני בין זה הלאומי היהודי ובין זה הדתי האורתודוקסי? האין זה שלב נוסף במשיחיותה של הסוכנות היהודית באשר ליישוב הארץ בשם תורת ישראל במקום בשם תורת הזמנים והמזמינים את מקומם בציון?

תמיכה זו של הסוכנות היהודית ביוזמה החדשה מוכיחה כי היהדות הישראלית אינה עניין דתי חופשי, אלא עניין אתנו-לאומי מפלה. ופה מקור הבעיה. כפייה היא כפייה, ויוזמת הגיור החדשה אולי פחות שחורה ודכאנית מהרגיל, אבל גם היא מבקשת להעביר את המתגייר בשעריה של יהדות אחת – יהדות אורתודוקסית. עוד הוכחה לכך היא העובדה כי רשימת הרבנים מייצגת את הזרם האורתודוקסי בלבד. גם אם הם עסוקים בלייצר ולשווק את עצמם כליברליים אוהבי חילונים ואדם. זהו ניסיון להשכיח נסתרות רפורמיות או קונסרבטיביות שמקיימות גיורים השכם והערב בצד מפעלה של הרבנות.

מקומה של העלייה בכבודה מונח מצידוקים היסטוריים-פוליטיים ומתוך אמונה וזיקה יהודית חופשית, שאינה פחותה מהיצמדות לדרישות הלכתיות אמוניות. זה זמן מה שהרוח היהודית האמריקנית מבנה שיח אחר במערכת היחסים בין ישראל לפזורה. דיון על מקומה של הקליטה, על מהותה ועל אופן ביצועה הוא הבסיס לכל אג'נדה עלייתית כזו או אחרת בשם הציונות המתחדשת או תורת ישראל. רובו של העם היהודי השוכן בציון ובפזורה אינו אורתודוקסי, לכן ראוי כי הממסד יכיר בדרכים שוויוניות לשלב את החפצים בשייכות ובזהות דתית יהודית באשר היא, ולא תחת קורת גג אורתודוקסית אחת.

הגיור הוא תהליך של המרה דתית, של שינוי וקבלת זהות חדשה. זהו תהליך מורכב בעל משמעויות דתיות ותרבותיות המשלב בין דרישות ההלכה לבין מציאות חייו של העם היהודי. לפני ואחרי הכול הוא נובע מרצונו החופשי של היחיד להיכנס לעם שעסוק בלצמצם את הכניסה אל שורותיו וחפץ להרבות את זרעו מבפנים. על כן, יש להכיר באינטימיות בין האדם למקום. הבחירה היא היא בלב לבו של התהליך ומכאן עולה משמעות ערכית הנוצקת והיוצרת את המצוות, אם מדובר במצווה מסוימת אם במגוון רחב של פרשנויות לאותה המצווה. האמונה תמצא את מקומה הטבעי ללא צורך בהצדקות חברתיות והתאמה בין פרקטיקות גלויות או פומביות לכוונות נסתרות בלבו של היחיד. המצוות אמנם מתקיימות ברובן במסגרת קהילתית, אך מכוונות אל היחיד. לא בכדי סבר מנדלסון כי היהדות לא הייתה דת פוליטית במהותה, חרף מקורה כתיאוקרטיה.

אני בספק אם המהדורה המחודשת של בתי הדין הללו, המצטיירים כאותה הגברת בשינוי אדרת, תעמוד באתגר היהודי האמתי – לאפשר ליהודי בפוטנצייה להיות היהודי הבוחר. בסופו של דבר, גם אם יצליחו בתי הגיור המתחדשים להתקבע במקומם בכסות הדתיות הלאומית, המונופול על הגיור עדיין נותר בידיה של היהדות האורתודוקסית. כאן טמונה הבעיה – לא במוסד, אלא בעצם הרעיון עצמו. האצטלה של גיור קטינים מעידה על עיסוק במכשיר ולא במהות. בצורה ולא בתוכן.

הרב שג"ר בספרו "שארית האמונה; דרשות פוסט מודרניות למועדי ישראל" טען כי האמונה היא צל ללא צל, מצדיקה את עצמה רק אם כבר מאמינים. היא ההשעיה של עקרון המציאות. לכן אי אפשר להוכיח אותה ואי אפשר להפריך אותה. האינסטלציה היהודית הישראלית מוכיחה גם הפעם כי במדינת הלאום היהודי אין שוק זהויות יהודיות ליברלי, פתוח ושוויוני לכול. שלא נתבלבל חס ושלום, זוהי אינה בשורה משחררת, אלא עוד פוליטיקה יהודית המבקשת למגר את כוחן של יהדויות אחרות, חילוניות או מתחדשות.

על המחבר / המחברת

Avatar

אלעזר בן-לולו

דוקטורנט במח' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניב' בן-גוריון, בתחום הקהילה הרפורמית בישראל.

3 תגובות

  1. יפעת
    יפעת אוגוסט 22 2015, 22:42
    מעניין ומרתק.

    פרשנות מעמיקה ומעניינת.

    השב לתגובה
  2. א.
    א. אוגוסט 23 2015, 12:08
    דברים כדורבנות

    אלא שרוב האוכלוסיה בארץ לא חושבת כמוך

    השב לתגובה
  3. ח.
    ח. אוגוסט 24 2015, 17:16
    דיברת פעם עם דתיים בגילוי לב?

    אם כן הם בטוחים שבטווח די קרוב הם ישלטו במדינה ואז תשכח מכל הליברליות. זה ילך ויקצין בכיוון השני. במיוחד שיותר ויותר ליברלים יעזבו. ואני לא בטוח שההנחה הזאת לא נכונה. הממצאים בשטח תומכים באמונה הזאת של הדתיים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בדת ואמונה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!