JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מלחמה ושלום וצה"ל

מודלים לניהול סכסוך וניתוח ייעודו של צה"ל

מלחמה ושלום וצה"ל פרופסור ניצה נחמיאס
פברואר 19
09:30 2017

התמונות הקשות שחזינו בהם לאחרונה, תמונות של חיילי צה"ל במדי קרב, גוררים אנשים, נשים וילדים ומוציאים אותם מבתיהם בעודם סופגים קללות, יריקות וקריאות גנאי שלא ראוי לחזור עליהן, תמונות אלה מעלות את השאלה: האם פעולה צבאית נגד אוכלוסייה אזרחית שאינה מנהלת מלחמה נגדנו ואינה מוגדרת "אויב" – האם הפעלת הצבא נגד אוכלוסייה אזרחית כזאת היא אכן חלק מתפקידי הצבא?

האם הצבא הוא כלי שהמדינה הקימה כדי להגן עליה מאויביה? או האם הצבא הוא כלי שהשלטון יכול ורשאי להפעילו בכל מצב שבו עליו להתמודד עם הפרות חוק אשר המשטרה לא מסוגלת להתמודד אתן? האם הצבא הוא כלי "נוח" שהשלטון יכול להשתמש בו בכל פעם שהוא מרגיש שהוא מאבד שליטה? לאחרונה ראינו שימוש כזה בצבא במרידה נגד ארדואן בטורקיה, ואין צורך ללכת להיסטוריה ולהזכיר ששימוש בצבא נגד אזרחים מטעם השלטון הוא שיטה שכיחה ומקובלת במשטרים טוטליטריים. האם הגענו למצב הזה?

ברם, ברשימה זאת רצינו להעלות את נושא ה"צבא" בראי רחב יותר, בראי הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

המונח "צבא" מתקשר בתודעתנו לאירועי קרב, למלחמה, לניצחון על אויב, להתגברות על מכשולים העלולים לגרום לנזקים כבדים לגופנו ולרכושנו. לפי הגדרה זאת, מדינה שאין לה אויבים, שאיננה מאוימת באופן קיומי, איננה זקוקה לצבא. אבל כאן אנחנו מגיעים לבעיה: איך אנחנו מגדירים "אויב"? האם אויב הוא כל גורם שמנסה להשמיד אותנו פיזית או שמא זהו כל גורם שמנסה להזיק לנו?

אם אנחנו מגדירים אויב כ"כל גורם שמנסה להשמידנו" – הרי שמספר מצומצם של מדינות היום בעולם מתמודדות עם גורמים שמנסים להשמידן פיזית. רוב מדינות העולם מתמודדות עם אויבים המנסים להרוויח נקודות, למשל אזורי השפעה אסטרטגיים, אזורי השפעה כלכליים, שליטה על אוצרות טבע, שליטה בשווקים הפיננסיים וכו'. כל המטרות הללו הן מטרות שאינן בגדר שאיפה להשמיד את "האויב". רוסיה מנסה להרוויח אזורי השפעה במזרח אירופה, סין מנסה להרוויח אזורי השפעה באפריקה, בעולם מתקיימת מלחמה כלכלית על שליטה באוצרות טבע וכו'.

התמונה האסטרטגית הגלובלית המצטיירת מהמצב הקיים מראה שבעצם הצבא היום איננו מיועד למלחמה שבה צבא של צד א' נלחם נגד צבא של צד ב'. המלחמות של המאה ה-21 הן לרוב מלחמות של בעלי ברית של צד א' ובעלי ברית של צד ב', ואין דוגמא טובה יותר למצב זה מאשר השימוש שאיראן עושה בארגון חזבאללה או המקרה של רוסיה המשתמשת במזרח אוקראינה ככלי לנגח את המערב ולמנוע ממנו שליטה מלאה במזרח אירופה. ארצות הברית, לעומת זאת, מנסה לרכוש אזורי השפעה בדרום אמריקה, וסין מנסה להשתלט על האוקיאנוס השקט.

תמונה אסטרטגית זו מחייבת ראייה שונה והגדרה חדשה למושג "צבא". הפעם האחרונה שצבא תפקד באופן מסורתי, כגורם שנלחם פיזית נגד צבא אויב שניסה להשמידו, הייתה במלחמת העולם השנייה. בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, המלחמה הקלאסית האחרונה הייתה מלחמת יום כיפור, במאה הקודמת. מאז השתנה לחלוטין אופי המלחמות בעולם ובאזורנו, וכפועל יוצא מכך השתנה לחלוטין השימוש בצבא. גם כלי הנשק השתנו ללא הכר. אנו מדברים היום על מלחמות סייבר, על מטוסי תקיפה ללא טייס, על טילי יירוט וטילי שיוט וכו'.

ברם, עובדה אחת שלא השתנתה במשך אלפי שנות ציוויליזציה היא העובדה שהצורך בצבא קיים כתוצאה מהיווצרות סכסוכים. סכסוכים בין מדינות מחייבים שימוש בצבא. כל זמן שיהיו סכסוכים יהיה צורך בצבא. הצבא היום, כמו לפני 2,000 שנה, הנו כלי לניהול סכסוכים ולסיומם. השאלה העקרונית היא: איך המדינה בוחרת להשתמש בכלי שנקרא "צבא" כדי לנהל סכסוך ולסיים אותו?

הספרות המקצועית מדברת על שני מודלים עקריים: מודל אחד הוא מודל "סכום-אפס". צד אחד מנצח באופן מוחלט ומכתיב את תנאי סיום הסכסוך לצד השני. הצד השני, שהפסיד במערכה, נשאר כנוע וחייב לקבל את תנאי הצד המנצח לסיום הסכסוך. זה היה המודל ואלו היו כללי סיום המלחמה במלחמת העולם הראשונה ובמלחמת העולם השנייה. כך גם הסתיימה מלחמת וייטנאם, אשר מעולם לא הוכרזה "מלחמה" לפי הקונגרס האמריקני. אצלנו, מלחמת השחרור הייתה מלחמה שהסתיימה בסכום-אפס – אנחנו ניצחנו והערבים הפסידו. אנחנו קבענו את הכללים לסיום הסכסוך: אנחנו נשארנו במקומותינו ואפילו הגדלנו את שטחה של המדינה, והערבים גורשו או ברחו.

ברם, קיים מודל שני לסיום סכסוך שנקרא "win-win" – "ניצחון לכול", דהיינו שני הצדדים יוצאים מנצחים. ניתן לומר שהמודל השני התקיים במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. אנחנו ניצחנו בקרבות, אבל לא סיימנו את הסכסוך ולא קבענו את הכללים לסיום הסכסוך. האם ניתן לומר שלא יכולנו ואולי לא רצינו למגר את האויב ולהגיע לתוצאת סכום-אפס? האם ייתכן שרצינו לסיים את המערכות הצבאיות לפי מודל ניצחון לכול כדי להגיע להסכם שלום שכל הצדדים לסכסוך יכולים לקבל אותו ולחיות עמו?

ההיסטוריה מוכיחה שמיגור אויב שאיננו מוחלט משאיר רמצים לוחשים בשטח, ורמצים בדרך כלל מתעוררים מדי פעם וממשיכים לתדלק את הסכסוך. במקרה של שתי מלחמות העולם, הסכסוך הסתיים בזכות שימוש במודל סכום-אפס – מדינות המערב ניצחו, הגרמנים ובני בריתם הפסידו. לא נשארו רמצי מלחמה בשדות הקרב. ברם במקרה שלנו, תוצאת סכום-אפס שנוצרה במלחמת השחרור לא בהכרח סיימה את הסכסוך. יתכן שניתן להסביר מצב זה בעובדה שאחרי 1948, ואולי ביתר שאת אחרי מלחמת יום הכיפורים, מטרת הצבא לא הייתה השמדת הישות הפלסטינית אלא סיום הלוחמה. למעשה צה"ל, בכל מערכותיו, משתמש במודל השני של ניהול סכסוכים, מודל ניצחון לכול, ומטרתו לסיים את הסכסוך בלי להשמיד את הישות הפלסטינית.

הצבא הוא אחד הכלים החשובים מבין כלים רבים העומדים לרשות השלטון בישראל בפעולותיו לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. צה"ל פועל לפי הנחיות הרשות השלטונית וחייב לתת לממשלה את האמצעים הצבאיים הטובים ביותר לסיום הסכסוך לפי ההנחיות המדיניות של הממשלה. שאלה מדאיגה חשובה שחייבת להישאל היא: מה יקרה אם הממשלה בישראל תקבל החלטה שהדרך הטובה והיעילה ביותר לסיום הסכסוך היא להגיע לתוצאת סכום-אפס, דהיינו חיסול הישות הפלסטינית, במקום לשאוף להגיע לתוצאת ניצחון לכול? האם מישהו מעלה בדעתו אפשרות כזאת?

 

על המחבר / המחברת

ניצה נחמיאס

ניצה נחמיאס

עורכת מדור: חברה. פרופסור למדע המדינה. מרצה אורחת באוניברסיטת מרילנד , (קמפוס טאוסון) ובאוניברסיטת תל אביב. מחברת ועורכת של ארבעה ספרים ומספר רב של מאמרים. מרצה בכינוסים אקדמיים ומקצועיים ברחבי העולם.

4 תגובות

  1. גול
    גול פברואר 19 2017, 16:52
    לא הבנתי בעד איזה משני הפתרונות את תומכת

    המשפט האחרון מבלבל

    השב לתגובה
  2. הגר מ
    הגר מ פברואר 20 2017, 14:11
    אין אפשר ניצחון סכום אפס אם נחיה ביחד

    אתם והם יהיו חצי מהאוכלוסיה?

    השב לתגובה
  3. חדוה אשר
    חדוה אשר פברואר 23 2017, 14:13
    באופן מדהים

    צה"ל יותר בעד שלום מאשר הפוליטיקאים

    השב לתגובה
  4. ח
    ח מרץ 05 2017, 20:14
    צהל מבין

    מה שהפוליטיקאים עוד לא הפנימו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור