JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • ביטחון
  •  » הקרב על אבו עגילה בעיניו של יונתן טל (טרן)

הקרב על אבו עגילה בעיניו של יונתן טל (טרן)

50 שנה למלחמת ששת הימים

הקרב על אבו עגילה בעיניו של יונתן טל (טרן) סגל גדוד 63 במלחמת ששת הימים
פברואר 25
09:45 2017

לזכרם של נתקה ובן שוהם, מפקדיי במלחמה, ומ"פ פלוגה ג' יעקב רונן

יום העצמאות 1967. בתום המצעד נקראנו לחזור מיידית לבית הספר לשריון. הוכרזה כוננות וכל מדריכי בית הספר, מיטב אנשי המקצוע, צוותו להקמת גדוד 63.

צנטוריון בפיקוד סא"ל נתקה ניר, "בולדוג" – מנהיג קשוח, עקשן, דורש משמעת ברזל, חד-דיבור, ממוקד מאוד וחריף שכל, מנהיג ללא חת – אסף אותנו בסככת הטנקים, צנטריון מרק 5. קיבלנו הוראות: גדוד 63 מתארגן לקראת מלחמה מול הצבא המצרי במסגרת חטיבה 14. שלוש פלוגות הטנקים חולקו כך: פלוגה א' בפיקוד מ"פ זאב רם, פלוגה ב' בפיקוד ישראל פוטש, פלוגה ג' בפיקוד יעקב רונן, ועוד כוחות נוספים של חרמש, סיור, מרגמות ועוד.

יונתן טל ונתקה ניר

אני ונתקה ניר ז"ל במפגש במלאות 40 שנה למלחמת ששת הימים

כשירדנו לאזור שבטה הייתי מ"מ (מפקד מחלקה), סג"מ בפלוגה ג'. כשלושה שבועות היינו פרושים תחת רשתות וטיפלנו בטנקים, מתחנו זחלים, סגרנו ברגים ועשינו תיאום כוונות, רענון וכל מה שצריך, ובעיקר התעסקנו בהכנות לקראת המלחמה. המורל לא היה גבוה.

כולנו הרגשנו חרדה ומצוקה, המשפחות לא ידעו מה קורה אתנו, לאף אחד לא היה קשר עם הבית. ההמתנה שיגעה אותנו. הממשלה שידרה חוסר ביטחון, פחד וגרירת רגליים, מובן שזה הקרין עלינו. למרות זאת הכול הוכן להגן על הנגב מפני הפלישה המצרית הצפויה.

ברגע שדיין מונה לשר ביטחון – הכול השתנה, כברק באמצע היום! המפות שונו, התדריכים שונו, השפה שונתה: לתקוף! לדרוס! להרוג! להשמיד את הצבא המצרי.

נקראתי אל המח"ט מוטקה ציפורי, מפקד נערץ ונפלא, והוענקה לי דרגת סגן ומוניתי סמ"פ. כבוד גדול נפל בחלקי. המשכתי בהכנות. לפתע קיבלתי שיחה בטלפון הקווי, נאמר לי: "אלוף עזר ויצמן בדרך אליך, כנס את הפלוגה".

עזר נחת בהליקופטר והמ"פ רונן קיבל אותו ולקח אותו אל הפלוגה. המ"פ רונן נתן סקירה על הפלוגה, על ההכנות ועל מצב הטנקים והזחל"מים. עזר היה חסר סבלנות. הוא ביקש את רשות הדיבור והורה לנו לשבת. "שבו!" הוא ציווה, "שימו לב, בימים הקרובים אנו יוצאים להשמיד את הצבא המצרי בסיני. האוגדה שלכם נבחרה לתקוע סכין עמוק בלב הצבא המצרי, שיושב באבו עגילה. אנחנו סומכים עליכם, אתם הטובים ביותר, האריות שבחבורה, מדריכי וקציני בית ספר לשריון".

לפתע דוד, שהיה מפקד בגדוד, קיבל הוראה: "בוא הנה", קרא עזר מול כל הנוכחים. דוד, מבויש וחפוי ראש, ניגש לעזר. עזר חיבק אותו ואמר לעיני כולם: "זה בן אחותי, אני מעניק לו את אקדח הפרבלום של אבא שלי, אני מקווה שתביא לנו כבוד! עליכם להשמיד את הצבא המצרי. אני חייב לרוץ למטכ"ל, שיהיה לכם בהצלחה".

עזר, אופטימי, מלא הומור וביטחון עצמי, החדיר בנו את רוח הקרב. אין ספק כי נוכחותו הביאה מוטיבציה אדירה והתחלנו לזקוף קומה, כולנו גבהנו לפחות במטר. החזה עמד להתפוצץ מרוב גאווה, ששנו אלי קרב כמו חיות טורפות ורעבות לקטול! להדליק! ולהרוס! ולכבוש את מתחם אבו עגילה והסכר.

היינו דרוכים, מתוחים, מלאי ביטחון ואנרגיות ומוכנים לקרב יותר מתמיד. שולהבנו על ידי ציפורי המח"ט, תודרכנו היטב על ידי נתקה המג"ד והאמנו בכוחנו ובטנקים. על מנת לאפשר לנו תנועה מעבר לחמש שעות פעילות קשרנו כ-20 ג'ריקנים של בנזין על פלטות הבזוקה של כל טנק. הם יאפשרו לנו פעילות נוספת של שע"מ (שעות מנוע) גם במקומות שהדרגים (הכוחות המסייעים) לא יוכלו להגיע אליהם. נוסף לכך מילאנו כל טנק בפגזים, תחמושת וכל הנחוץ לקרב.

"סדין אדום", קרא שייקה מפקד הפיקוד. אות לתחילת המלחמה, בסביבות שבע וחצי בבוקר. פרצנו לכוון אוקלנד – מוצב חוץ של מערכי אבו עגילה. בתקיפה הראשונה נתקלנו בהתנגדות קשה וקטלנית שגבתה מחיר יקר: מ"פ ג' רונן נהרג, מ"פ ב' פוטש נפצע אנושות וטנקים רבים עלו על שדות המוקשים. היה כאוס מוחלט, היינו חייבים לסגת ולהתארגן מחדש.

פתאום! תוך כדי הקרב אני שומע בקשר "משנה גרב, כאן 10, קדקוד שלך נהרג, תפוס פיקוד סוף!"

"רות קיבלתי", אני מאשר. עליתי על כיסא המפקד, עמדתי זקוף בכיפת הצריח, חשוף עם דגל ביד לאשר את הפקודה. הפלוגה הייתה המומה, מכיוון שהחיילים שמעו בקשר כי המ"פ רונן נהרג. הרגשתי שכל הפלוגה מביטה אליי לראות מה אעשה. הגברתי מהירות, הטנק קפץ קדימה בזינוק אדיר כסוס פרא, ומיד התייצבתי בראש הכוח.

וזה מצב הכוח: 11 טנקים פלוגה ג' + מרגמות + טילים + כוחות מסייעים אחרים "ארמדה". הייתי גאה, דרוך, ערני, מוכן לקרבות שבפתח וללא נודע. לפני יומיים הייתי מ"מ, אחר כך קיבלתי סגן ומוניתי כסמ"פ וביום השלישי מוניתי מ"פ בשריון, וכעת אני מוביל כוח לתקיפה על מוצבי אבו עגילה, חרד אבל נכון לכל התפתחות.

נעתי בהתאם לתדרוך על צמות החול. במרחק כ-1,000 מטר זיהיתי טנק T-34 מבריק שמצודד אליי; התותחן להבי קיבל פקודה טווח קרבי, "אש!" הטנק המצרי נדלק והתחילה סדרת פיצוצים. עליתי עוד מדרגה למעלה כמו קינג קונג, הטנקים של הפלוגה נעו במרץ במהירות אחריי כמו אפרוחים אחרי האווזה. הסמג"ד בן שוהם צהל מרוב שמחה, הרים ידיים לשמים וסימן לי ביד נשיקה באוויר.

עלינו על אוקלנד, השמדנו את מוצב החוץ וכבשנו את המוצב, ואז עברנו להתארגנות לקראת הקרב על הסכר.

הכנתי את הכוחות להמשך הפעילות. הובלתי כוח גדול פלוגתי פלוס למשימת חסימה חשובה. אני מוצא את עצמי נכנס לבסיס לוגיסטי ענק – ג'יפים, טנקים, נגמ"שים, חיילי חי"ר, דלק ותחמושת מכל טוב, והמצרים בצדי הדרך, שכובים על הקרקע ופוחדים.

לילה, חושך מצרים, לפתע חשתי במכשול מוזר מלפנים. הדלקתי פרוז'קטור '45 ואז התגלה מולי מחזה שלא ציפיתי לו: מולי טנק עמוס בעשרות חיילים מצריים. נתתי פקודת "אש" לכל הטנקים בפלוגה, והתותחים מימין ומשמאל פתחו באש, תותחים ומקלעים, אש ופיצוצים מכל עבר, הדלקנו את כל הבסיס המצרי, הבסנו אותם בהפתעה.

הטנק שהיה מלפניי חטף פגז ח"ש (חודר שריון) ממני! וכל זאת ממרחק של 10 מטר. החיילים המצריים שהיו עליו התעופפו באוויר, הטנק המצרי חטף פגז בצריח וברח. כעבור יום מצאתי אותו הפוך באיזה ואדי, זיהיתי אותו לפי הפגיעה בצריח ולפי פגז הח"ש.

הבסיס כולו בער והתפוצץ, מדורות ענק ורעש מחריש אוזניים כתוצאה מהתפוצצויות של תחמושת, דלק ואספקה של הצבא המצרי.

" גרב, כאן 10, היכן אתה?" צועק נתקה בקשר.

"אני באמצע בסיס ענק עם טנקים, נגמ"שים, דלק ותחמושת, שמח כאן", אני עונה.

"אני מזהה אותך, נוע מיד למשימתך! ארגן חסימה לכיוון ג'בל לבני!" נתקה פוקד בסמכותיות.

נתתי פקודת "חדל אש!" והתחלנו לנוע לארגן חסימה לכיוון ג'בל לבני. הכוח שבפיקודי מונה 11 טנקים, 2 זחל"מים, מרגמות וטיליSS , וכל זאת אל מול טנקי האויב הצפויים להגיע. שלשום הייתי סג"מ, היום אני "פילדמרשל". החסימה הייתה ממוקמת מצוין, חיכינו דרוכים ומוכנים לקטול אותם, בהתאם לפקודה להשמיד את המצרים.

עם אור ראשון היו כוחותיי מוסווים ובלתי נראים. לפתע זיהינו שלושה ג'יפים מצריים – הם היו מחלקת סיור קדמית. פגענו בג'יפים והם התעופפו באוויר. כוחות מצריים נוספים לא הגיעו, כנראה הם הבינו שיש מארב.

דיווחתי למג"ד על חיסול מחלקת הסיור. בן שוהם ענה לי: " לכנוס לכיוון הסכר".

כונסנו לכיוון הסכר באום כתף. היו אצלנו הרוגים ופצועים רבים, ביניהם גם המג"ד נתקה שחטף פגז נ"ט (נגד טנקים), נפצע אנושות ואיבד את רגליו. הייתי כולי מזועזע ממראות הקרב.

טנקים של כוחותינו מול טנקים של המצרים, "ש-ב-ש" (שיריון בשיריון), טנקים מול טנקים במרחקים של 50 מטר, גיהינום מושלם. טנקים בערו – גם שלנו וגם של המצרים, חללים שלנו ושל המצרים פרושים בכל השטח, כוחות הרפואה מגישים עזרה ואוספים את החללים והפצועים והקרב עדיין ממשיך, יריות מכל עבר ומהתעלות וכוחותינו עוסקים בטיהור המקום. כוחות רפואה הוזעקו והגיעו בהליקופטרים לפינוי הפצועים וההרוגים.

הסמג"ד בן שוהם – "נמר", מנהיג מלידה, תפס פיקוד באותה נקודה ונתן פקודה לגדוד לנוע במבנה קרבי. שעטנו לתקוף את נחל, הממוקמת באמצע סיני. בן שוהם הרעב לקרב נע בראש הגדוד. בדרך ביצענו עוד תקיפות של כוחות מצריים לא משמעותיים. המצריים עסקו באותה שעה בבריחה המונית במשאיות ובטנדרים.

כיתרנו את נחל הנטושה והעזובה. המון שלל של טנקים, משאיות ואמבולנסים, הכול חדש אבל כולם ממולכדים. בית חולים חדש ממולכד כולו. על הכביש נעו לכיוון התעלה משאיות עמוסות מצרים אשר ברחו לעבר מצרַים. לא ניתן אישור לירי. התארגנו למנוחה, תדלוק, חימוש ולימוד המשימה הבאה. הגיעה פקודה: מובילים בדרך אליכם, אתם עולים לצפון לכבוש את רמת הגולן.

המובילים הועמסו במהירות. התחלנו לנוע לכיוון הצפון. כשהגענו לאזור אשקלון נאמר לנו שהרמה נכבשה בלעדינו והוחזרנו לבסיס בג'וליס. המח"ט דרש להוציא מכל הטנקים את כל השלל. היו הרבה כלי נשק וצל"מ (ציוד לחימה) רב, כל מגרש הכדורגל היה מלא בשלל.

הטנק של יונתן טל

הטנק שלי בסיום המלחמה

חזרתי עם כל הפלוגה, ללא נפגעים ומלא בגאווה. וכאן המקום להודות לקצינים ולחיילים של הפלוגה, ששיתפו פעולה והביאו לניצחון. במיוחד לפרל הג'ינג'י – נהג הטנק שלי, בחור שמנמן ונחמד שהיה מכין לנו מרק שטעמו זכור לי עד היום, לתותחן להבי מקיבוץ להב ולטען – לצערי אינני זוכר את שמו. כולם לוחמים למופת.

הייתי גאה בעצמי, דגל המדינה תמיד היה על הצריח, עמדתי גבוה על כיסא המפקד, משקפת על החזה, מצדיע לנתקה ובן שוהם זיכרונם לברכה.

אני גאה במפקדיי, כל הכבוד לצה"ל!

זו הייתה הזווית האישית שלי ממלחמת ששת הימים, ואני גאה מאוד בעצמי ובחייליי.

נ"ב: ראוי להזכיר גם את סגן נילי אריאלי השלישה, אשר השתתפה בכל המלחמה בזחל הפיקוד של המג"ד – והייתה מקור לגאווה לכולנו.

צילום של אנשי פלוגה ג

פלוגה ג' בתום המלחמה

על המחבר / המחברת

Avatar

יונתן טל

רס"ן מיל'. הגיע בהתנדבות להשתתף בקרב עמק הבכא, כמפקד טנק. ביחד עם קהלני ועוד 5 טנקים ניצבו מול כוחות אויב גדולים במיוחד. נפצע אנושות בקרב.

18 תגובות

  1. מעריץ מספר 1
    מעריץ מספר 1 פברואר 25 2017, 10:40
    ואני גאה בך ??

    ואני גאה בך ??

    השב לתגובה
  2. טל
    טל פברואר 25 2017, 10:42
    סבא מפקד יקר שלי

    סבא יקר שלי אין יותר ולא יהיה יותר גיבור ממך
    אתה תמיד תיהיה בשבילי דמות להערצה
    מפקד אלוף. וכמובן סבא היקר שלי

    השב לתגובה
    • צבי חזנובסקי
      צבי חזנובסקי פברואר 27 2017, 04:44
      איפה ישנם עוד אנשים כמוך!

      יונתן, אתה ושכמותך , אז והיום הגרעין של מדינת ישראל! חבל שעשבים שוטים לא חונכו כפי שאתה חונכתך, על הקרבה , נתינה ואהבת האחר. בזמן מלחמת ששת הימים לא הכרתיך. במלחמת יום הכפורים כבר היינו משפחה. נישאת לרחל , בת דודתי היקרה וכבר היו לך 3 ילדים. אני הייתי אז בן 17 והתנדבתי לעזור בביהח דובק לעזור באספקה של סיגריות לחיילים הנלחמים. פתאום הגיע אלינו הידיעה שנפצעת.אני זוכר שאבא שלי, מיד ששמע זאת, נסע לחפשך בביהח רמבם. למזלך ולמזל כולנו נצלת והבראת מהפציעה. חזרת ל אשתך ו 3 ילדיך. פגשתיך כשחזרת הביתה. לדבר לא יכולת. אני רק זוכר את זקיפות קומתך וגאוותך.את הבטחון והתקווה באותו מעמד שחשתי ממך , לא אשכח לעולם!! אני ומשפחתי גאים בך! מאחלים לך המון בריאות ונחת.

      השב לתגובה
  3. חיימקה
    חיימקה פברואר 25 2017, 13:06
    גיבורים שהמדינה חייבת להם הרבה

    וכיום הכל כבר כמעט נשכח

    השב לתגובה
  4. ענת
    ענת פברואר 25 2017, 18:53
    אתה תותח !!! אין אין עליך !!! אתה הכי הכי בעולם !!!

    אבא יקר שלי,
    הגיבור שלנו, מחכים לספר.
    אוהבים אותך , ואיתך לאורך כול הדרךךך.

    השב לתגובה
  5. תא
    תא"ל מיל שמעון חפץ פברואר 25 2017, 19:10
    בהצדעה ללוחמי קרב אבו עגיילה

    יונה אתה נמנה על חשופים בצריח תרתי משמע אלא שבניגוד לאחרים ,לא אבדת את הצפון וככזה הביא אותך עם ראיה נכונה ודבקות במטרה לתת כתף ברגעי ההכרעה במלחמת יום הכיפורים .
    יפה עשית בהקדשת הרעות וההצדעה ללוחמים ומפקדיך בקרבות" 6 הימים "שהלכו לעולמם .
    יישר כוח גם בחלוף 50 שנה אני מארגן ערב הצדעה במסגרת "צוות" ואבקש כי יפנו לראיין
    אותך כחלק מהלחימה בסיני.ברעות הלוחמים.

    השב לתגובה
  6. ברוך
    ברוך פברואר 25 2017, 21:35
    יונה המופלא

    יונה יקר כל הכבוד! כתמיד!זוכר אתסיפור עזר ויצמן מפיך.. מאלף. יישר כח ותודה מאזרח שהיה ילד בימים ההם אך ידע כבר אז להעריך ולהעריץ מה שאתה וחבריך למענינו.

    השב לתגובה
  7. יצחק דגני
    יצחק דגני פברואר 25 2017, 22:55
    בהצדעה ליונתן טל

    יצחק בן שוהם היה הסמג"ד שלך שהפך למג"ד בעת הקרב. במלחמת יום כיפור אל"מ בן שוהם היה המח"ט שלי. הוא היה האחד משני המח"טים (השני היה יאנוש) שבלמו את הסורים ברמת הגולן. כמח"ט 188 ניהל בן שוהם את הבלימה במרכז רמת הגולן מול כוח סורי שגדלו היה (בערך) פי 10 מהכוחות שעמדו לרשותו. בן שוהם נהרג בקרב הבלימה ועמו נהרגו גם הסמח"ל סא"ל דוד ישראלי וקצין האג"מ בני קצין. קרב הבלימה ברמת הגולן היה, מבחינת ריכוז השריון ועוצמת האש לק"מ חזית, קרב השריון הגדול בהיסטוריה. בן שוהם ניהל את הקרב בגבורה אישית יוצאת מגדר הרגיל. מעולם לא חבו כל כך רבים לכל כך מעטים כל כך הרבה. אני מצדיע לבן שוהם בלבי בכל פעם שאני נזכר באותו הרגע ששמעתי את ה"קליק" שציין שטנק המח"ט נפגע. יהי זכרו של בן שוהם גיבור החיל ברוך לעד.

    השב לתגובה
  8. אזרח ותיק
    אזרח ותיק פברואר 26 2017, 12:17
    הזכרת לי ימים קשים אך טובים

    פרצוף המדינה מבפנים היה מאד חיובי

    השב לתגובה
  9. מ.
    מ. פברואר 27 2017, 14:10
    תחזקנה ידיך

    אולי הדור שלכם יכול להיות קצת יותר מעורב ולעסור לתקן את המדינה. זה גרוע מה שקורה כאן.

    השב לתגובה
  10. שיר ברבי
    שיר ברבי פברואר 27 2017, 22:11
    סבא שלי גיבור

    סבא יקר שלי!
    כותב בחסד עליון!
    הכתבה מתארת בדיוק את רוח הלחימה שהיתה לך, ואהבתך לארץ ישראל.
    תמשיך לכתוב, שנוכל לקרוא ולא רק לשמוע..!
    אוהבת, מעריכה ומצדיעה לך.
    הנכדה שיר ❤️

    השב לתגובה
  11. מתי
    מתי פברואר 28 2017, 14:13
    מתי כבר נוכל להתגאות בסיפורי שלום

    סוף סוף

    השב לתגובה
  12. ליהי טל
    ליהי טל פברואר 28 2017, 16:49
    סבא יקר שלי

    גאה בך הכי בעולם ❤️

    השב לתגובה
  13. משה דביר
    משה דביר מרץ 01 2017, 14:40
    אני הייתי בגולן במלחמה

    קצת שכחו אותנו בקשר למלחת 6 הימים

    השב לתגובה
  14. גרי
    גרי מרץ 19 2017, 10:32
    גם במלחמת ניצחון מובהק

    העם חוגג ניצחון הלוחמים זוכרים את חבריהם שנפלו.

    השב לתגובה
  15. נחמני
    נחמני מרץ 27 2017, 14:52
    הייתי חזית אחרת במלחמה

    אבל האווירה והאנשים והגבורה אתו דבר
    דמעות

    השב לתגובה
  16. יוחנן
    יוחנן מאי 17 2017, 13:47
    היו זמנים, לחמנו ואהבנו

    היום בקושי לוחמים אבל שונאים אחד את השני בלי סוף

    השב לתגובה
    • נילי
      נילי דצמבר 01 2018, 05:04
      תודה

      תודה יונה ,
      ריגשת אותי מאד ,
      אתה הראשון והיחיד שהתייחס להיותי בעלת תפקיד בגדוד 63 .בהערכה ,נילי (30/11/2018)

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור