JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אסור היה להזדקק לבית-דין

לקחי משפט אלאור

אסור היה להזדקק לבית-דין אלוף בדימוס שלמה גזית
מרץ 04
09:30 2017

כשנה חלפה מאז הופץ הסרטון בו נראה הסמל אלאור עזריה יורה בראשו של מחבל פצוע השוכב על גבו. המציאות המורכבת של חמישים שנות שלטון כיבוש ישראלי ביהודה ושומרון, משולבת בהתנחלות ישראלית נרחבת באזורים פלסטיניים, כמוה כהזמנה לתקריות בלתי נמנעות. אני מניח שפרשת עזריה לא הייתה יוצאת דופן. בוודאי קרו מקרים קודמים ודומים אשר למזלנו לא זכו לכיסוי התקשורתי, ולא הפכו לאירוע מכונן. מפתיעה העובדה שנדרשו לכך חמישים שנים. והנה לפניכם כמה לקחים שלדעתי חשוב ללמוד.

הסרטון שצולם בעת מעשה והופץ בתקשורת היה ללא ספק הגורם שהפך את הפרשה לאירוע תקשורתי עולמי שהחל להתגלגל ככדור שלג, תוך שהוא הופך מוקד לדיון ולעימות רב שכבתי.

מי שצילם והפיץ את הסרטון היה ערבי מקומי, פעיל "בצלם". אך במהלך החקירות הבירורים המשפטיים, הופתענו מכמות המצלמות שנמצאו בעת מעשה במקום, וכל אחת מהן חשפה בפנינו קטע נוסף בדרמה שהתחוללה. עלינו לצאת מתוך הנחה כי כל מה שקורה היום בשטחים נקלט בעין המצלמה.

נמתחת ביקורת רבה על ההתבטאות המידית של שר הביטחון, ועל הכוונה להעמיד את החייל היורה למשפט צבאי על מעשה רצח. לכאורה, צריך היה להמתין עד להשלמת חקירת המקרה ע"י דרגי הפיקוד וע"י מצ"ח, בטרם יימסר דיווח על התקרית. במציאות המדינית והתקשורתית בה אנו מצויים, אי אפשר היה להמתין, נדרשה תגובה מידית לסרטון שהופץ. אכן, היה זה מעשה שעיוות את התגובה הראויה, אך אלה פני המציאות בה אנו נדרשים לתפקד.

מערכת הביטחון ומדינת ישראל אינם יכולים להמתין עד להשלמת בדיקות וחקירות. נדרשת במקרים קשים תגובה מידית, על כל הסכנות בתגובה ראשונית ולא מדויקת.

העמדת אלאור למשפט בבית דין צבאי הייתה משגה שניתן היה אולי למנעו. משפט בפני מפקד היה מאפשר לסגור הפרשה תוך ימים ספורים, ללא תהודה תקשורתית, עם הודעה קצרה על גזר הדין שניתן. במקום זאת קיבלנו עשרה חודשים של קרקס תקשורתי, ויתכן שעוד נכונו לנו חודשים רבים בשל ערעור מיותר. כתוצאה מכך קמה תנועה עממית רחבה הנתמכת ומוסתת ע"י גורמים פוליטיים אשר הפכה למחאה ציבורית כנגד הרמטכ"ל ורשויות צה"ל. זו אולי הסכנה הגדולה מכל הרובצת לפתחנו.

לפני 49 שנים, בליל הסדר של שנת 1968, העמידו אותנו הרב משה לוינגר ונאמניו בפני מציאות חדשה, התנחלות בתוך בליבה של חברון הערבית. הרב לוינגר לא בא למקום במטרה לקיים שכנות טובה עם האוכלוסייה המוסלמית המקומית. מטרתו הברורה הייתה להחזיר את עיר האבות לעם ישראל. התוצאה הבלתי נמנעת מכך הנם עימותים חוזרים ונשנים.

אך לא די בכך. אנשי כוחות הביטחון המוצבים במקום אינם נשארים אדישים למציאות שבמקום. חלקם מתקוממים ומצטרפים ל"שוברים שתיקה" וחלקם משתכנעים והופכים נאמנים למנהיגות היהודית המקומית. זהו פן נוסף של פרשת אזריה.

על המחבר / המחברת

Avatar

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

2 תגובות

  1. יונתן טל
    יונתן טל מרץ 04 2017, 17:44
    חיסול הפרשה

    נידרשת פעולה בלתי שיגרתית כפויה שתסיים את הקרקס.ללא הסכמת הצד
    הפלגנות בעם חמורה.חנינה וחסל.!

    השב לתגובה
  2. רס
    רס"ל מרץ 05 2017, 20:13
    הרמטכ"ל קבע בית דין

    מי יחלוק?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור