JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

סדין לבן מכסה את רגלי

נבואתו המצמררת של ארנון צור ז"ל

סדין לבן מכסה את רגלי ארנון צור ז"ל
אפריל 28
21:17 2017

בעמוד 67 בחוברת הזיכרון על ארנון צור, בן שער הגולן, שלחם בסיירת שקד במלחמת ההתשה, מופיע מכתב הערכה מאת אלוף פיקוד הדרום דאז אריאל שרון. מכתבו של שרון מספר בתמצית את סיפור נפילתו של ארנון:

"הנני לציין בהערכה את התנהגותו של בנכם, סגן ארנון צור ז"ל בתאריך 6.11.1969 בעת היותו מפקד סיור בגזרת תעלת סואץ. להלן תיאור המעשה:

בבוקר ה 6.11.1969 היה סגן ארנון צור מפקד הסיור בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. תוך כדי הסיור, כאשר ארנון בלוויית גשש נעו קדימה רגלית לבדיקת הדרך, נתקלו לפתע במוקשים ובו בזמן גילו כוח אויב במארב על הסוללה. עם גילוי המארב קפץ ארנון לשוחה, פתח באש וזרק רימונים לעבר חיילי האויב. תוך כדי פתיחה באש הספיק אף להזהיר את אנשי הסיור שהיו מאחוריו מלעלות על המוקשים.

אומץ ליבו, דבקותו במשימה עד כדי סיכון חייו ופעולתו המהירה מנעו קורבנות נוספים וסיכלו את תוכניות האויב.

במעשה זה קנה לו סגן ארנון צור ז"ל מקום נכבד בין גיבורי צהל אשר במותם קידשו לנו את החיים.

היו גאים בבנכם. חזקו ואימצו.

אריאל שרון – אלוף פיקוד הדרום".

חשוב לציין שארנון נפגע אנושות מפגיעות רבות מספור בגופו, אך הסיור לא נכנע ולא נחטף, בעיקר הודות ללחימתו העיקשת של עזרא סיגלי, אשר החליף כל העת את מיקומו ואת כלי הנשק שהיה לאל ידו לתפעל, ולמרות פציעתו המשיך לירות כל העת לעבר החיילים המצריים שניסו להגיע לזחל"ם. פעולתו זו, הירי המתמשך של הזחל"ם העורפי אל עבר הסוללה וכוח החילוץ שהגיע, כל אלו מנעו מהמצרים מלחטוף את הפצועים והביאו לנסיגתם.

על פעולתו זו של עזרא סיגלי הוענק לו עיטור המופת, ופירוט נוסף של פעולתו אפשר למצוא ב"אתר הגבורה" של צה"ל.

כמבוא לצירופי המקרים המצמררים שיתבררו בהמשך, חשוב לי לציין שהסיור, המארב והחילוץ צולמו כל העת על ידי עיתונאי "ידיעות אחרונות", המספר על ארנון (עמ' 64 בחוברת):

"לעד לא אשכח, כיצד למרות פצעיו האנושים, דרש בתוקף שהעזרה תוגש לפצועים האחרים ".

ארנון צור נאבק בפציעתו האנושה במשך 16 יום, ובמהלכם שמחנו על כך שגבר עליה, אך בסופם חלה החמרה במצבו והוא מת מפצעיו ב-22 בנובמבר 1969.

במלאת 25 שנים למותו הוצגה תערוכת ציוריו והתכנסנו, חבריו מכל התקופות, לספר על דמותו. נטלתי את חוברת הזיכרון ואמרתי שלצד הזיכרון המרשים של דמותו של ארנון, אני נושא עמי ידיעה מוצקה ומתועדת לאורך השנים שחלפו מאז שאין ספק שארנון חזה במדויק את היתקלותו במארב לפחות חודש מראש, חזה אף שייפצע אנושות ולא יחלים וחזה – בפער של ימים ספורים בלבד – את מועד פציעתו ומותו, וזאת עוד טרם החלו מארבי המצרים במרחב התעלה. כמו כן חזה ארנון בערב שלפני יציאתו שאירוע משמעותי עומד להתרחש.

ידיעה זו מעלה בי פליאה על נבואתו המצמררת ומשמעויותיה, והקראתי לנוכחים את הדברים שיצוטטו להלן משני קטעים שונים בחוברת הזיכרון. שררה דממה.

השנה החלטתי להעלות על הכתב את הסיפור שאני נושא עמי מאז תקופה טעונה זו וכן להאיר את דמותו של ארנון כפי שאני זוכר אותו.

ארנון צור, שהיה בעל גוף גלדיאטור – אלוף הנוער במחוז הצפון ב"קרב 5" באתלטיקה, היה בעל נפש פיוטית. קטעי שירה שכתב כנער, מכתבי פיוט המתארים את יפי הנופים, הלילות והמקומות שבהם היינו, ובעיקר ציורי הצבע – באיכויות שחרגו בהרבה מהצפוי לגילו – הם החומרים העיקריים שמהם נערכה חוברת הזיכרון. באף אחד מהם לא מופיע אזכור כל שהוא לסיכונים ולאירועים שאותם חווינו בפעילותנו הצבאית, למעט חיבור שכתב עוד בקורס הקצינים כחודש קודם לכן וכן המכתב שניתן בידיי רגע לפני יציאתי לחופש ויציאת ארנון לפיקוד על הסיור שעליו פיקדתי בשבוע הקודם.

ארנון ואנוכי חזרנו יחד מקורס הקצינים לפלוגה שהייתה אחראית על סיורי הגזרה הצפונית והוקצה לשנינו אוהל הודי. בשיחותינו עלתה השערה שיום אחד ייתכן שהמצרים יציבו מארב לסיור הצפוני – עוד בטרם היות מארבים בגזרת התעלה, ואף ניגשנו פעם יחד לבונקר המבצעים החטיבתי ושאלנו כיצד נערכים למצב של מארב כזה. מאחר שנחשבנו ליחידה מוערכת, התייחסו אלינו ואל שאלתנו בתמיהה אך בנימוס…

עבורי הייתה זו השערה תיאורטית בלבד, אך לאחר מות ארנון הסתבר שעבורו הייתה זו נבואה כתובה מדויקת ומצמררת, לרבות המועד הכמעט מדויק שבו יהיה פצוע בבית החולים ואף העובדה שלא יצליח להחלים מפציעתו. כפי שמפורט בהמשך, נבואה זו מוצלבת בשתי הוכחות נוספות.

בשבת 4 באוקטובר (33 ימים לפני המארב – עוד בקורס הקצינים) כתב ארנון בתחילת חיבורו המופיע בעמוד 80 בחוברת הזיכרון:

"יצאו… למעלה משבוע עבר וטרם מעלה אני בזיכרוני את הדקות האחרונות עליהן נישאתי לחדר זה, סיור רגיל – כסופה חצינו את דיונות החול… דמויות היו לנגד עיני… נשמע רעש איום, ואולי היו כמה יריות, זה הכל שנחרט בזיכרוני.

סדין לבן מכסה את רגלי – אינו משאיר מקום למחשבות על הנסתר תחתיו. טרם ראיתי אך אני חש – משהו ממני חסר בהן… "

בסיום החיבור, בעמוד 82, כתב כך:

" כשהלכה צפיתי בה מבד לחלון.

צעדיה לא שמעתי רוח הסתיו בלעה אותם

גם לגופי בא הסתיו… אחרי כל סתיו יבוא גם אביב, אך לא אלי….

בשבוע הבא, יום השנה, לא אהיה על קברו.

אז אשים בכוסית שהניחה ליד מיטתי – פרחים, פרחים אדומים. "

"קברו" הנו קברו של חברו הטוב מוטי חדש מקבוצת כנרת, אשר נהרג בעלייה על מארב ירדני בשטח ירדן בתקופה ובאירוע שבהם היו יחד בקורס מ"כים.

ביום השנה לנפילתו של מוטי, בעלייה לקברו, ריחפה בחלל ובמחשבת כולם העובדה שחברו הטוב – ארנון צור – מת מפצעיו חמישה ימים קודם לכן בבית החולים "סורוקה" בבאר שבע. נבואתו המצמררת של ארנון התגשמה – בסטייה של ימים ספורים…

אולם כפי שהוזכר לעיל, הנבואה המצמררת לא נובאה רק חודש מראש. במשך השבוע שלפני המארב, הסיור בציר הצפוני המכונה "טמפו" היה באחריותי, וביום האחרון אף מצאתי באותו מקום מיקוש של שלושה "סנדוויצ'ים" של מוקשי מארק 7 (אני אומר מצאתי מכיוון שהגשש אמר "עקבות ישנים – סע" ואני – שראייתי אינה משובחת – עצרתי, קפצתי לבדוק ונקישת הדקר לא הותירה ספק…). מיד ביקשתי מהמקלען יפתח הוס להתכונן לחיפוי, רצתי אל הסוללה ומצאתי סימנים רבים שאכן שכבו שם אנשים. בערב שב ארנון מהחופשה, שוחחנו על האירוע ובידיעה שמחר ארנון יוצא לסיור ואני לחופשה – פניתי לישון.

ארנון נשאר ער עד מאוחר ובבוקר לפני צאתו לסיור העיר אותי וסיפר שבערב כתב את כל חובות המכתבים שלו, ארבעה שלשל לתיבת הדואר הצבאי ואת החמישי מסר בידי וביקש שאשלח בדואר אזרחי – ללא הצנזורה הצבאית.

המכתב החמישי, שניתן בידיי רגע לפני יציאתי לחופש ויציאת ארנון לסיור, מופיע בעמוד 66 בחוברת ובו נכתב:

"… ליד מיטתי בארגז… מיוחד…

כדור – שנורה ונעצר בפלדת הרכב…

שעון זמן של מטענים שארבו בדרכנו…

מוקש שפורק טרם זמנו…

ועוד הרבה שברים מסוגם, הנחרתים רק בזיכרונות אך אינם יכולים להיאסף לתוכו.

את אלו אי אפשר להשמיד, להסתיר, הם באים להזכירנו שוב ושוב, שעה שעה, מה שממול.

מחר אני יוצא לסיור המסוכן ביותר, שיש לנו בצה"ל – אמש… נחטף סיור של צהל – לא מספרים על כך… אי אנשיו?

פוחד?! חושש?! – לא!

לפעמים אני שואל את עצמי איך אפשר להיות כה אדישים לסכנות העתיד?

מאיין הביטחון הבלתי נדלה שבי?

קצת שינה… "

בבוקר הוסיף ארנון:

"יתכן וישנם

דברים שלא הצטרכתי לכתוב.

עייפתי מלחשוב בשעה כה מאוחרת.

הבוקר זה נראה מעט בהיר יותר ויפה

מתחילים לעשות… "

ואז העיר אותי ומסר את המכתב סגור בידיי.

ארנון יצא לסיור ואני יצאתי באוטובוס לחופשה הביתה. בדרך שמעתי בחדשות שהסיור הצפוני עלה על מארב, שישנם הרוגים ופצועים, אך לא נחטפו חיילים…

רבות דובר על המארב הזה והרבה מאוד על ארנון, שהיה ללא עוררין המוצלח במחזור שלנו בכל היבט, חיילי ופיקודי, אך הצד הנבואי המצמרר של פציעתו ומותו לא הוזכר.

בתום האזכרה שלשמה נתכנסנו ניגש אליי עזרא סיגלי, שהוזכר בלחימתו במארב. עזרא, הממעט בדיבור, סיפר לי שבעת יציאתם לסיור אמר לו ארנון: "היום יקרה משהו… "

כפי שהקוראים מבינים, כל הנושא חלף קרוב מאוד אליי וספק אם אני מסוגל לבחון אותו באופן אובייקטיבי ומדעי. נוסף להקשרים שכבר הזכרתי, שנינו הדרכנו נוער בשנת י"ג, ארנון בטבריה ואנוכי בעפולה עילית, וכתבנו יחד תכנית הדרכה ושמה "קנה סוף".

ביום הגיוס נפגשנו להפתעתנו בלשכת הגיוס בטבריה ובצירוף מקרים מפתיע לא פחות הסתבר ששנינו מעוניינים להגיע לאותה יחידה. כשהגענו לבקו"ם בתל השומר אך טבעי שארנון היה לפני בתור ולפיכך מספרו האישי הוא 2030701. קל לי לזכור זאת מכיוון שמספרי האישי זהה אך הספרה האחרונה היא 2.

עד לאותה עת ראיתי עצמי כבעל גישה מדעית וכך גם לאחר מכן, אלא שמאז התעצמה בי המודעות שישנם דברים יסודיים למדי שאיננו מבינים עדיין. בעבר הרחוק האנשים היו בטוחים שהארץ שטוחה, ביניהם רבים שראו עצמם אנשי מדע. אם ניתן לחזות את העתיד הרי שהעתיד נכתב מראש. הכיצד?

ואם כן מה משמעות המשפט של רבי עקיבא "הכול צפוי והרשות נתונה"?

אם הכול צפוי כיצד הרשות נתונה?

אם הרשות נתונה כיצד הכול צפוי?

אני מתנצל! ואולי זה טבעי, אך אני מודה ששאלותיי רבות מתשובותיי, והשאלות עולות ושבות במחשבותיי בעיקר כאשר עולה בי תמונת זיכרונו של ארנון.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

יוסי עמיר

אדריכל-מתכנן. מרצה בכיר בטכניון. בעל משרד נ.ת.ע אדריכלות.

6 תגובות

  1. יהודה דביר
    יהודה דביר אפריל 29 2017, 10:05
    סיפור לא יאומן

    כל שנה עולים אצל כולנו הזכרונות הכואבים האלה

    השב לתגובה
  2. חנוך
    חנוך אפריל 29 2017, 11:09
    נזכור את ארנון באיכויות של חיל ואדם

    נפלה בחלקנו הזכות הנדירה שארנון יהא בין מפקדנו בטירונות בפברואר 69 ולאחר מכן כקצין בפלוגה ד.
    בלי ספק מפקד איכותי שלא רבים כמוהו כאדם וכחייל למופת. על שכמותו נאמר הטובים נופלים ראשונים. אין ספק שאלמלא ארנון היה מפקד הסיור התוצאות היו שונות. נזכור את דמותו תמיד. חנוך פברואר 69 שקד

    השב לתגובה
  3. יוסף אלוש
    יוסף אלוש אפריל 29 2017, 15:22
    יהי זכרו ברוך

    מי יתן ויבוא שלום.

    השב לתגובה
  4. שילה
    שילה מאי 03 2017, 11:45
    מצמרר

    והנה היום שוב יוצאים לדרך של חיי היום יום עם השטויות וזה עד ליום הזיכרון הבא

    השב לתגובה
  5. דבורה נווה
    דבורה נווה מאי 13 2017, 12:34
    רק כעת במקרה נתקלתי במאמר

    מדהים

    השב לתגובה
  6. מנשה גור
    מנשה גור אוגוסט 26 2018, 18:15
    המוות ממול ולא נרתעים..

    בהבט של 48 שנים אחרי הזיכרון עדיין כואב .
    ארנון והלוחמים האחרים ואני בתוכם ידענו שאנחנו יכולים לגמור בשק. אך היינו נחושים לאפשר לאזרחי המדינה לבלות בדיזינגוף במושגים של אז. ארנון חבר ולוחם משכמו ומעלה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!