JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אנה פנינו מועדות?

יעדים לאומיים והדרך להשגתם הם הבסיס

אנה פנינו מועדות? אלוף בדימוס שלמה גזית
אוגוסט 28
09:33 2017

כמדי שנה בשנה חודש אוגוסט עמוס בימי גיוס. אלפי צעירים שזה לא מכבר סיימו את לימודיהם בבית הספר התיכון, מתייצבים בבקו"ם ונקראים להתחיל את שירותם בצה"ל ולמלא את חובתם כחיילים בשנים הקרובות.

הדים שהגיעו לעיתונות מהבקו"ם, מלמדים כי פוחת והולך הרצון להשתבץ במערך הלוחם. נדמה כי חטיבות גולני וצנחנים מאבדות את כוח המשיכה שלהן.

עודני זוכר את ההתלהבות שאפפה אותי לפני 73 שנים, כאשר סיימתי את לימודיי בבית הספר ובחרתי להתנדב לפלמ"ח. האמנתי אז, כצעיר בן ח"י שנים, כי המאבק להקמת המדינה היהודית קודם לכול, ולא היו לי כלל ספקות. שואל אני את עצמי, אילו היה עליי להתגייס היום – כיצד הייתי מרגיש ונוהג? האם גם היום הייתי מתנדב לשרת ביחידה קרבית ללא כל היסוס, ללא ספקות? האם ברורים לי היעדים הלאומיים שעליהם אני יוצא להגן ולחרף את נפשי?

היום, 70 שנים לאחר הקמתה, טרם הגיעה מדינת ישראל אל המנוחה והנחלה, ולכן איננו יכולים לבטל את חובת השירות בצה"ל. בניתוח אובייקטיבי של המצב, אני שלם גם היום עם חובת ההתגייסות.

אף על פי כן, אני מוטרד משתי שאלות:

הראשונה – מהו היעד הלאומי של ישראל היום? כשהתגייסתי אני לשורות הפלמ"ח בשנת 1944, ידעתי מה היה היעד הלאומי. היה לי אמון מלא בהנהגה והייתי שלם עם המנטרה: עלייה, התיישבות והגנה.

אולם מה הם היעדים הלאומיים של ישראל היום? לאן אנו חותרים? יש מי שיאמר כי ישראל חותרת להשיג שלום, ואני מניח כי הרוב המכריע של תושבי ישראל, יהודים כערבים, שותף למטרה זו. אך אין בכך תשובה מספקת. חייבים להבהיר מהי דמותו של השלום שאליו אנו חותרים. איזו ישראל אנו רואים לנגד עינינו? מה מקומנו במזרח התיכון? כיצד אנו רואים את יחסינו עם שכנינו?

השאלה השנייה היא בעיקרה אישית. כמי שבחר לשרת בפלמ"ח לפני 70 שנים, הייתי חותר גם היום לשירות במערך הלוחם והיוקרתי. לא יכולתי כמובן לדעת אם אדרש להשתתף במלחמה גורלית. אולם דבר אחד יכולתי לומר בוודאות כמעט מוחלטת – נכונה לי תקופת שירות של שיטור יום-יומי בשטחים, ואולי גם מבצעים חסרי תכלית ברצועת עזה.

ברור כי "שיטור" זה הוא בלתי נמנע במציאות של היום, והייתי משלים עם צורך זה אילו ראיתי אור בקצה המנהרה. אילו ידעתי כיצד מתכוונת ישראל לפתור את הצורך הבלתי נמנע הזה. המדיניות של הממשלה מבטיחה לנו רק יותר ויותר משימות שיטור.

לאור מדיניות זו של הממשלה, מובנת לי יותר ההתלהבות הקטנה והולכת בקרב מתגייסי אוגוסט השנה לשרת במערך הלוחם. אשר על כן אני קורא לקברניטי המדינה: הרימו ראש. ראו את הדרך שעשינו ב-70 השנים האחרונות, עליכם להציב בפנינו יעדים ברורים ולהסביר כיצד בדעתכם להשיגם, יעדים שכולנו נוכל להזדהות עימם.

על המחבר / המחברת

Avatar

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

2 תגובות

  1. יונתן טל.
    יונתן טל. אוגוסט 28 2017, 13:58
    הנוער לאן?.

    מאמר מצויין מסכים עם כל מילה, גם אני מוטרד,חשוב שאנשים כמוך ועוד קצינים בכירים תיסתובבו בבתי ספר להשפיע ולהניע אותם להיתגייס להכי קרבי,

    השב לתגובה
  2. פרחיה נקש
    פרחיה נקש אוגוסט 28 2017, 14:13
    הולם עוצמים עיניים

    לא רוצים אפילו לראות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!