JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יש דרך להימנע ממלחמה מיותרת בעזה

אין להתעקש כעת על ביטול האמנה הפלסטינית

יש דרך להימנע ממלחמה מיותרת בעזה אלוף בדימוס שלמה גזית
נובמבר 01
09:30 2018

נדמה כי דבר אחד ברור לכולם – אי אפשר להמשיך כך יותר. תושבי עוטף עזה חיים בתופת מתמשך מאז חודש אפריל האחרון, התושבים הפלסטינים ברצועה כלואים במחנה מעצר ענק, ללא מוצא פתוח יבשתי, ימי או אווירי. המצב בלתי נסבל לשני הצדדים.

אם כן, האם אנחנו ניצבים בפתחו של סבב לחימה נרחב נוסף? האם הייתה זו רק יד המקרה אשר הצילה אותנו מעימות צבאי, כאשר מירי תמנו, בתושייתה, הצילה את ילדיה מהרקטה שהרסה את ביתם? שהרי אם לא כך היה מסתיים האירוע, מקבלי ההחלטות בדרג הממשלתי בישראל היו נקלעים למצב של חוסר ברירה, ונאלצים לפתוח במבצע צבאי נרחב וכולל ברצועת עזה.

ברור הוא ששני הצדדים, הן ישראל והן חמאס, אינם רוצים היום עימות צבאי. להיפך, שני הצדדים חוזרים ומבהירים שהם חותרים להסדר/הסדרה.

אולם בשל מניעים פוליטיים נמנעת כל הידברות מדינית ישירה בין שני הצדדים. הצד המסרב להידברות היום זו ישראל, משום שאיננה מוכנה להכיר בתנועת החמאס כמי ששולטת בשטח ובאוכלוסייה. ישראל מזכירה שוב ושוב את האמנה הלאומית של תנועה זו, הקוראת להשמדתה המוחלטת של ישראל ועקירתה מתוך שטחה של המדינה הפלסטינית, שבין הים לנהר. יתר על כן, מזכירים בישראל, המאמץ העיקרי של מנהיגות הרצועה הממוקד במלחמה בישראל. השקעת מרכיב נכבד מתקציבה של מדינת עזה בפיתוח אמצעי לחימה ובכריית מנהרות שנועדו לחדור אל תוך ישראל ולאפשר תקיפת יישובים שבקרבת קו הגבול.

אין לי ספק שחמאס ומנהיגות הרצועה יעדיפו הידברות והסכמי ביניים עם ישראל קודם שילכו ליעד הסופי מבחינתם, שהוא ביטול או שינוי האמנה הלאומית. זה היה הרי ניסיוננו עם אמנת הפת"ח או אש"ף. כבר באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר היה איסור מוחלט על כל מגע עם "אש"ף-טוניס", חיפשה ישראל אפיק הידברות עימו. שבע שנים לאחר מכן הופתענו מהסכם אוסלו, תוצאה של מו"מ שהתנהל בחשאי בין שני הצדדים, הסכם שאיש לא טרח להזכיר בו את האמנה הלאומית של אש"ף, ולא הציב תנאי של אי-קיום שיחות כל עוד לא בוטלה או תוקנה האמנה הלאומית.

כיום נדרש הסכם אשר יסדיר את המצב בין הצדדים ויחזיר את הרגיעה לאורך גדר הרצועה, יאפשר דו-קיום מקומי, ויאפשר מאמצים מיידיים לשיקום החיים ברצועת עזה. שני הצדדים עדיין אינם מוכנים למו"מ על הסכם הקבע הישראלי-פלסטיני.

ישראל דחתה לאחרונה את קריאתו של יחיא סינוואר, מנהיג חמאס, להידברות כזו. אכן, יש סיכון ביטחוני מסוים לישראל בהידברות ובהסכם עם חמאס, אך יחסי הכוחות הצבאיים בינינו לבינם מרשים לנו להיענות ליוזמה ולהתעלם מן הסיכון הביטחוני. רק נס יוכל למנוע הידרדרות ופעולה צבאית נרחבת ומיותרת, פעולה אשר לא תשנה דבר במצב הקיים.

על המחבר / המחברת

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

5 תגובות

  1. ח.
    ח. נובמבר 01 2018, 12:25
    האם לא ברור לך מר גזית

    שמפלגות השלטון כיום לא ילכו בדרך זאת?

    השב לתגובה
  2. גדעון שניר
    גדעון שניר נובמבר 01 2018, 18:06
    משא ומתן מתקיים כול הזמן, לא זו הסיבה

    אנו שוב חוזרים לדוש באותו עניין בדו שיח חד צדדי בינינו.
    ברור שהכול חושבים ש"ככה אי אפשר להמשיך" אם כי יש בינינו חילוקי דעות בין האשמה אוטומטית את ישראל בכול מה שקורה וכאילו היא המדינה "החזקה ביותר" באזור ולכן בכוחה לפתור את כול הבעיות, כאשר "חזקה ביותר" נסמכת על כמות המטוסים והטנקים שבפועל אין בהם כול ערך נגד טרור המסתתר מאחורי אזרחים.
    כדאי לדייק בכמה נקודות חשובות כאשר עושים את ההשוואה בין אז והיום. הסדרי הביניים של הסכם אוסלו אולי לא נגעו באמנה הערבית, אך הייתה בהם התחייבות לחדול מכול פעולות טרור, מה שכמובן לא כובד ולא יכובד לעולם, ולא משנה איזה הסכם ייחתם בעתיד. כמו כן, ההסכם עם אש"פ לא עקף ישויות נבחרות אחרות כמו את הרשות הפלסטינית ברמאללה.
    הסכם ניפרד עם חמאס, מהווה הכרה ד- יורה וד- דפקטו בשתי ישויות מדיניות פלסטיניות, בניגוד לכול הסכם או הבנה בין לאומית. אף שיש המברכים על כך, עדיין זה עומד בניגוד לכול הסכם העלול לחבל גם בתיאום הביטחוני בין ישראל והרשות , ולגרור את ישראל לעימות טרור מחודש, הפעם בגדה.
    זה שאין משא ומתן ישיר עם החמאס- אינו אומר שלא מתקיים משא ומתן, שכן תיווך הוא אמצעי לגיטימי, מוכר ובמקרים רבים אף מועדף בין הניצים במזרח התיכון. ולכן אינו הסיבה לכך שלא הגיעו לאחרונה להסדר, אלא תירוץ בלבד. ראה את כול ההבנות אליהם הגיעו עם החמאס עד כה, כולל חילופי שבויים. יתר על כן, משא ומתן ישיר ונפרד עם החמאס, מהווה מודל המזמין מיד את התביעה של ארגוני "ההתנגדות" האחרים, כמו הג'יהאד האיסלמי ודומיו, השואפים גם כן להכרה בין לאומית, לעקוף את החמאס, לתבוע ולדרוש הכרה ישראלית וניהול משא ומתן ישיר..ולכך לא יהיה סוף, מלבד הסוף של מדינת ישראל .
    לכן, לדעתי אין לוותר על הבחינה של האמנה החמאסית, שצריכה להיות במוקד המשא ומתן, אף אם לא ישיר עם ישראל. לתבוע שהפתרונות ההומניטריים יישארו בידי החמאס ואבו מאזן, ובמיוחד מצריים! שההסגר שלה הוא הרבה יותר נוקשה ובלתי מתפשר מזה של ישראל, אך היא מישום מה.."פטורה" מכול התגמשות כלפי עזה, ומדהימה לא פחות היא הצביעות העולמית המתעלמת מכך. ועדיין, יש בידי ישראל היכולת הצבאית להכניע את החמאס גם בלי להיכנס רגלית לרצועה, אלא ששיקולי שהבחירות שבפתח, מונעים מהמשלה לממש פוטנציאל זה.

    השב לתגובה
  3. יחיעם
    יחיעם נובמבר 01 2018, 19:28
    כמה שאתה צודק

    נקווה שכך יעשו הפעם

    השב לתגובה
  4. תמיר
    תמיר נובמבר 03 2018, 15:29
    ממשלת ימין לא תדבר עם החמאס- חבל

    במצב הפוליטי בישראל הימנית אין סיכוי שהממשלה תהיה מוכנה לשיח עם החמאס.שיח באמצעות מתווכים כן, שיח ישיר לא מתאים פוליטית לממשלה.

    השב לתגובה
  5. גדעון שניר
    גדעון שניר נובמבר 03 2018, 17:30
    מהות המשא ומתן, לא הפרוצדורה

    מהות המשא ומתן הוא חשוב ולא בהכרח הפרוצדורה.
    בתרבות המערב תמיד קיימת העדפה לשיח של "פנים מול פנים". בתרבות המזרח יש העדפה לתיווך ומסיבות שונות הראויות למאמר נפרד (יכתב בהזדמנות אחרת). אפילו שחרור שליט נעשה באמצעות מתווכים, ולכן אפשרי עם החמאס. יתכן אמנם החמאס מעדיף במקרה הזה דווקא דיבור ישיר כדי לקבל לגיטימציה בין לאומית, אך אין בכך כדי לשנות את העיקר.
    וכן, האם זו ממשלה ימנית או שמאלית- אינו רלוונטי הפעם.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בביטחון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!